14 מאי 2021

לפני:

כב' השופטת תמר עציון פלץ

החלטה

1. לפניי בקשת התובע להתיר לו לצרף חוות דעת רפואית להוכחת עניין שברפואה, על אף שלא עשה כן במסגרת כתב התביעה כנדרש (להלן: הבקשה).
2. הנתבעת מתנגדת לבקשה מטעמים שונים, ובעיקר משלא הוצג טעם מיוחד המצדיק היענות לה, בפרט משהתובע היה מיוצג מראשית ההליך ואף לא תמך את בקשתו בתצהיר, ומשמדובר בהרחבה חזית.
3. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה, וכן בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון שהתקיים בפניי ביום 28.2.2021 השתכנעתי, כי יש להעתר לבקשה, תוך חיוב התובע בהוצאות.

המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: תקסד"א הישנות), "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". כמו כן, ובהתאם לתקנה 137(א) לתקסד"א הישנות, "לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו של בעל דין שלא הגיש חוות דעת רפואית כאמור".
2. בתקנות סדר הדין החדשות (תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 נקבע בתקנה 87, כי "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו... בית המשפט רשאי, אם מצא הצדקה לכך, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בעניין שברפואה לכתב הטענות או לדחות את מועד הגשתה; התובע והנתבע יבקשו את הפטור או את הדחייה כאמור לכל המאוחר עם הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה בהתאמה...לא יוגשו מטעם בעלי הדין חוות דעת נוספות מעבר לחוות הדעת שניתן להגיש לפי תקנה זו, אלא באישור בית המשפט".
3. תקנות אלה אינן מוחלות בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, ועל כן נדרש בית הדין לנהוג בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק (סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969).

מן הכלל אל הפרט

1. במקרה שלפניי אין מחלוקת, כי התובע מבקש להוכיח עניין שברפואה אך לא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית, ואף לא ביקש ארכה להגשתה במסגרת כתב התביעה.
2. כמו כן, ורק בעקבות טענות הנתבעת בכתב ההגנה ובדיון המוקדם הגיש התובע את הבקשה מבלי שנתמכה בתצהיר, ואף מבלי שצוינו בה טעמים מיוחדים מלבד טענות בדבר מצב כלכלי שהקשה על מימון חוות דעת.
3. עם זאת, מקום שבו חוק בית הדין לעבודה והתקנות שהותקנו מכוחו אינם מחילים את ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, ושאיפתם של בתי הדין לעבודה היא "לא לשלול מהתובע להביא את עניינו לדיון ולממש זכות משפטית..." (דב"ע נה /256 – 3 דוד דוד נ' מרכז הקואופרציה ליצרנות תחבורה בע"מ, סעיף 4 לפסק הדין מיום 29.4.1996), אני סבורה כי יש לראות בבקשת התובע מבחינה מהותית, כבקשה לתיקון כתב תביעה בדרך של הוספת חוות דעת.
4. מסקנה זו מתיישבת אף עם ההלכה הפסוקה שלפיה נקודת המוצא היא כי חוות דעת רפואית אינה מגדירה את עילת התביעה, אלא מיועדת לתמוך בה מבחינה ראייתית, ולכן הוספת חוות הדעת אינה יוצרת עילה חדשה (רע"א 1527/09 מדינת ישראל נ' אבו עודה, ניתן ביום 14.10.2009; וראו גם ברע"א 6863/12 מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 24.2.2013), מה גם שבמסגרת תיקון כתב תביעה ניתן להוסיף עילה חדשה.
5. לכך יש להוסיף, כי ראוי לטעמי להעדיף את הירידה לחקר האמת ואת זכות הגישה לערכאות על פני עמידה נוקשה על כללי הפרוצדורה והיעילות הדיונית, מבלי להמעיט בחשיבותם של אלה.
6. יפה לעניין זה פסיקת בית המשפט העליון מן העת האחרונה, ומקל וחומר לענייננו אנו:

"מבחינת כללי סדר הדין, אפשר כי הגשתה של חוות הדעת בשלב זה כרוכה בתיקון כתב ההגנה (רע"א 3686/16 פלונית נ' מדינת ישראל – המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב), פסקה 7 (26.7.2016)). אלא שכידוע, על מנת שתעמוד לפני בית המשפט תמונה מלאה של המחלוקת, לצורך מיצוי בירורה, ולשם מתן פסק דין נכון וצודק – נוהגת עמנו גישה ליברלית בעניינים אלו (ראו לדוגמה: עניין הדסה, פסקה 8). בכל הנוגע להגשת חוות דעת באיחור, מספר פעמים חיווה השופט י' עמית את דעתו: "כשלעצמי אני סבור כי ניתן לנקוט בגישה מרחיבה בכל הנוגע לצירוף חוות דעת רפואיות, ובמיוחד בשלביו המוקדמים של ההליך" (רע"א 1509/18 פלוני נ' בית החולים ביקור חולים בירושלים (בפירוק), פסקה 4 (10.4.2018)). מבלי שאביע עמדה עקרונית לגבי גישה זו, אוכל לקבוע, כי בנסיבות העניין דנן, ראוי היה לאפשר את הגשת חוות הדעת, חלף גישת 'יקוב הדין את ההר' אשר נשקפת מהחלטתו של בית המשפט המחוזי"

(רע"א 35/21 בר דוד זכויות ממציאים (1989) בע"מ נ' ענבר לושי-סטון, ניתן ביום 7.3.2021)‏‏

1. אשר על כן, אני מתירה לתובע לתקן את תביעתו על ידי צירוף חוות דעת רפואית (אחת או יותר), עד ליום 16.6.2021. עם הגשת חוות הדעת, תורשה הנתבעת לשלוח לתובע דרישה בכתב להעמיד את נושאי חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו.
2. בשל התיקון האמור ומחדלי התובע המפורטים לעיל, יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 2,500 ₪ בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו, וללא קשר לתוצאות ההליך.
3. התיק יובא לעיוני ביום 17.6.2021.

ניתנה היום, ג' סיוון תשפ"א (14 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.