השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (סגן הנשיא צבי פרנקל; סע"ש 2071-07-17, סע"ש 1937-07-17, סע"ש 2008-07-17) מיום 15.8.19. בפסק הדין התקבלו בחלקן תביעותיהם של שלושת המשיבים כך שהמבקשת חויבה לשלם לכל אחד מהם הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובשבת, הפרשי הפקדות לפנסיה ופיצויים, וכן פדיון חופשה. כן חויבה המבקשת בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪ לכל אחד.

הרקע לבקשה

1. המבקשת, חברת מטיילי קשת אילת בע"מ (להלן: החברה) העסיקה את המשיבים (להלן גם: העובדים) כנהגי אוטובוס במשך כשלוש שנים בממוצע, עד להתפטרותם במועדים שונים במהלך חודש נובמבר 2016.
2. בחודש יולי 2017 הגישו העובדים תביעות כנגד החברה שבמסגרתן עתרו לתשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופיצוי ללא הוכחת נזק.
3. לטענת העובדים הם זכאים לגמול שעות נוספות בהתאם לחישובים שצורפו לתצהיריהם. בקשר לכך טענו כי החברה ידעה, או יכולה הייתה לדעת, בכל רגע נתון היכן כל אחד מהם נמצא, מה הוא עושה ואיזו הסעה הוא מבצע. בפרקי הזמן שבין הנסיעות עמדו העובדים לרשות העבודה. החברה הגישה לתיק דו"חות שונים שאינם דו"חות נוכחות כמשמעותם בדין, כאשר רק "דו"ח הרישום לנהג" דומה לדו"ח נוכחות במתכונתו המקובלת, ועליו התבסס חישוב השעות הנוספות (הן בגין עבודה בשבת, הן בגין שעות נוספות ברמה השבועית, והן בגין שעות נוספות ברמה היומית). עוד נטען כי ההפקדות לפנסיה בוצעו בחסר; העובדים התפטרו על רקע הפרות חוזרות ונשנות של זכויותיהם ועל כן זכאים לפיצויי פיטורים; החברה מסרה לעובדים הודעה על תנאי עבודה שאינה עונה על דרישות הדין והנפיקה תלושי שכר שאינם עונים על דרישות החוק ועל כן הם זכאים לפיצוי שאינו תלוי בנזק; החברה לא ניהלה פנקס חופשות ולא ביצעה צבירה נכונה של ימי חופשה. העובדים הוסיפו כי יש לדחות את טענות הקיזוז, ובהן קיזוז זמני הפסקות וחלף הודעה מוקדמת, שהעלתה החברה.
4. בית הדין האזורי קיבל את תביעות העובדים בחלקן. בנוגע לתביעה לגמול שעות נוספות דחה בית הדין את טענת החברה, שהועלתה בסיכומיה, לפיה העובדים ביססו חישוביהם על דו"חות תקולים וקיבל את חישוביהם של העובדים אשר התבססו כאמור על דו"חות החברה והפחיתו את הסכומים ששולמו להם בגין גמול שעות נוספות ושעות שבת בתלושי השכר. בהתאם חויבה החברה לשלם לעובדים הפרשי שכר כדלקמן: למשיב 1 - 49,686 ₪; למשיב 2 - 51,869 ₪; למשיב 3 - 114,858 ₪ (סכומים הכוללים את חישובי העובדים בהתייחס לשעות שבת ושעות נוספות ברמה היומית, אך לא בגין שעות נוספות ברמה השבועית שכן בית הדין ראה בכך תביעת כפל).

תביעת העובדים לפדיון חופשה התקבלה וכך גם תביעתם להפרשים בגין הפקדות חסרות לפנסיה ברכיבי הפיצויים והתגמולים. טענת העובדים בדבר התפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתם נדחתה; כן נדחתה התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ובגין ליקויים בתלושי השכר. טענות הקיזוז שהעלתה החברה נדחו, לרבות טענתה בדבר קיזוז חלף הודעה מוקדמת. בית הדין ציין כי העובדים אמנם אישרו שהתפטרו ללא מתן הודעה מוקדמת אך החברה לא הוכיחה שעמדה על ההודעה המוקדמת שהיה עליהם לתת לה ואף ביקשה לקצר את ההודעה המוקדמת שנתן המשיב 3 טרם התפטרותו. טענת קיזוז זמני הפסקות נדחתה אף היא.

בקשת העובדים למתן סעד הצהרתי בדבר תשלום הסכומים בערכי נטו נדחתה. החברה חויבה בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לכל אחד מהעובדים בסך של 6,500 ₪.

1. החברה הגישה ערעור על פסק הדין ולצדו את בקשת עיכוב הביצוע שלפני. הערעור מכוון כנגד קביעות בית הדין האזורי לעניין הפרשי השכר על כל הקביעות הכלולות ברכיב זה, פדיון חופשה, אי קיזוז חלף ההודעה המוקדמת והחיוב בהוצאות משפט. להשלמת התמונה יצוין כי העובדים הגישו ערעור שכנגד לעניין אי פסיקת גמול שעות נוספות ברמה השבועית, ולעניין פסיקת הסכומים בערכי נטו ולא ברוטו.

הבקשה וטענות הצדדים

1. בבקשה לעיכוב הביצוע התמקדה החברה בסוגיית גמול השעות הנוספות, והדגישה כי העובדים הועסקו במתכונת העסקה של שעות עבודה גמישות ולכן לכל הפחות יש לקזז את אותן שעות עבודה שלא בוצעו בימים בהם עבדו העובדים פחות מ - 8 שעות עבודה ולמרות זאת קיבלו שכר יומי מלא. עוד טענה כי בית הדין לא לקח בחשבון כי העובדים קיבלו 100% על שעות העבודה שביצעו בימי שבת (ובהתאם לא אמור היה לפסוק 150% אלא 50% בלבד על שעות אלה) וכי היה על בית הדין לקזז את שעות ההפסקות בהן שהו העובדים לאורך יום העבודה.

לטענתה טובים סיכוייה לשכנע את ערכאת הערעור בצדקת ערעורה ובצורך להפחית מהסכומים שנפסקו לזכות העובדים ברכיב זה. זאת במיוחד מאחר שלשיטתה ליבת הערעור נוגעת לסוגיה משפטית שלא זכתה להתייחסות בפסק הדין אף שנטענה, הנוגעת כאמור להעסקת הנהגים "במסגרת שעות גמישה".

1. לעניין מאזן הנוחות טוענת החברה כי ביצועו של פסק הדין, העומד על כ-300,000 ₪ טרם הכרעה בערעור יסב לה נזק בלתי הפיך, ייאלץ אותה לממן את התשלום בעזרת הלוואה ולפטר עובדים. בתוך כך נטען כי מצבם הכלכלי של המשיבים, שהם עובדים שכירים, אינו יציב ולא ידוע לחברה אם בבעלותם נכס נדל"ן או חסכונות.
2. העובדים מתנגדים לבקשה בהתבסס על הכלל שלפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין, בפרט פסק דין כספי. לשיטתם, הסיכון העיקרי בגינו מבוקש לעכב את ביצוע פסק הדין הוא חשש ערטילאי כי החברה לא תוכל לגבות את כספה מן המשיבים בנימוק שמדובר בעובדים שכירים. טענות החברה, הן לעניין הנזק שלכאורה ייגרם לה והן לעניין מצבם של העובדים, הועלו בעלמא.

עם זאת למען הסר ספק ולמעלה מן הנדרש צירפו העובדים לתגובתם תלושי שכר וכן תצהירים שבהם הצהיר המשיב 1 כי הוא עובד בחברת "אגד", משתכר בממוצע בין 18,000-16,000 ₪ לחודש, אין לו חובות ומצבו הכלכלי "מעולה"; המשיב 2 הצהיר כי הוא עובד בחברת "אגד", משתכר בממוצע שכר חודשי של 18,000-16,000 ₪, יש לו דירה שקיבל בירושה, אין לו חובות ומצבו הכלכלי "טוב מאוד"; המשיב 3 הצהיר כי אין לו חובות ומצבו הכלכלי "יציב ושפיר", כאשר הוא מועסק כנהג בחברת "נקסט טאוור" ומשתכר 9,000-10,000 ₪ לחודש בממוצע.

1. העובדים הוסיפו וטענו כי סיכויי הערעור קלושים: החברה לא הבהירה, וודאי שלא הוכיחה את קיומה של "מסגרת שעות גמישה". אין מדובר ב"סוגיה משפטית טהורה" אלא בדחיית גרסתה של החברה, והיא לא הסבירה מדוע מקרה זה נכנס לגדר המקרים החריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור. אשר לשעות השבת - כל מה ששולם בגין רכיב זה בתלושי השכר קוזז במסגרת חישובי העובדים. ערעור החברה מתייחס גם לפסיקת ההוצאות, ובנושא זה תתערב ערכאת הערעור רק בנסיבות מיוחדות. על כן עתרו העובדים לדחיית בקשת עיכוב הביצוע. לחלופין התבקש שככל שיימצא כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין באופן מלא או חלקי (בניגוד לעמדת העובדים), תפקיד החברה את הסכום המעוכב בקופת בית הדין עד למתן הכרעה בערעור.
2. בתשובתה חזרה החברה והדגישה כי ליבת הערעור היא משפטית וכי המסכת העובדתית, כמו גם רישום עבודת המשיבים, אינם שנויים במחלוקת. על בסיס רישום זה, שאינו שנוי במחלוקת, נפלו בפסק הדין טעויות מתמטיות רבות.

הכרעה

1. נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי, והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית בדרך כלל בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק, מיום 10.3.14). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ, מיום 10.3.14).
2. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולכל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

אשר למאזן הנוחות - כפי שעולה מהפירוט לעיל, החברה הסתפקה בטענות בעלמא בקשר לכך, ולא הציגה ולו ראשית ראיה המלמדת כי יקשה על העובדים להשיב לה את הכספים ככל שיידרשו לעשות כן. העובדים מצדם צירפו לתגובתם תצהירים ואף תלושי שכר ממקומות עבודתם הנוכחיים, והדגישו כי מצבם הכלכלי איתן וכי יוכלו להשיב את הסכומים ככל שיידרשו לכך בתום הדיון בערעור. לכך אוסיף כי הסכום שנפסק לכל אחד מהעובדים בנפרד אינו גבוה במיוחד, והערעור אף אינו מכוון כלפי כל זכייתם של העובדים אלא חלקה בלבד.

בהתחשב בדברים אלה לגבי מאזן הנוחות, אין צורך כי אביע עמדה לגבי סיכויי הערעור. עם זאת אציין כי חלק מטענות הערעור יוצאות כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, ובהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. אשר לטעויות ה"חישוביות" הנטענות - לכאורה לא צורף על ידי החברה תחשיב חלופי מטעמה בבית הדין האזורי. אשר לטענה בדבר אי קיזוז 100% בגין שעות השבת - גם אם ניתן להניח כי העובדים קיבלו בזמן אמת את שכרם היומי על ימי עבודה שבוצעו בשבת, הרישומים בתלושי השכר בקשר לכך אינם ברורים (כך שלא ניתן לדעת אם התשלום שהופחת על ידי העובדים בחישוב שנערך על ידם הוא מלא). לכך אוסיף כי לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות, הטענה בקשר לכך לא הועלתה על ידי החברה בבית הדין האזורי באופן מפורש (ולכאורה רק ברמז בסעיף 286 לסיכומיה, אך ייתכן שבכך התייחסות רק לגמול השעות הנוספות היומיות כאמור בסעיף 137 לסיכומיה).

1. לאור זאת, ובהתחשב בעיקר באי עמידת החברה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית והחברה תישא בהוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

ניתנה היום, ז' כסלו ז' כסלו תש"פ (05 דצמבר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.