ניתן ביום 17 ספטמבר 2020

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פוליאק, השופט מיכאל שפיצר

נציגת ציבור (עובדים) גברת יעל רון, נציגת ציבור (מעסיקים) גברת ברכה סמו

בשם החברה – עו"ד דן אל אגליק

בשם המשיבים – עו"ד פבל מורוז

1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (סגן הנשיא צבי פרנקל; סע"ש 2071-07-17, סע"ש 1937-07-17, סע"ש 2008-07-17) שניתן בתביעות שהגישו שלושה עובדים, ה"ה בכר, מניה ווייס (להלן – העובדים), שהועסקו כנהגי אוטובוס בחברת מטיילי קשת אילת בע"מ (להלן – החברה).
2. בית הדין האזורי איחד את תביעות העובדים וקיבל בחלקן את תביעותיהם, כך שהחברה חויבה לשלם לכל אחד מהם הפרשי גמול עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית (שבת), הפרשי הפקדות לפנסיה ופיצויים ופדיון חופשה. טענות הקיזוז מטעם החברה נדחו והיא חויבה לשלם לעובדים הוצאות משפט.

ערעור החברה

1. ערעור החברה סב על שיעור חיובה לשלם לעובדים גמול עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, חופשה שנתית אי קיזוז חלף הודעה מוקדמת ושיעור ההוצאות בהן חויבה.
2. כטענה מקדמית טוענת החברה כי נפגעו זכויותיה הדיוניות עקב נוכחותם של העובדים בחקירתם הנגדית באולם בית הדין קמא וכי בית הדין האזורי לא נתן לכך משקל בקביעת העובדות. מעבר לטענה הכללית לא מצאנו בטענת החברה נפקות מעשית לטענה זו. אכן ככלל ראוי כי עדים לא יחשפו לחקירתם של אחרים. יחד עם זאת, יתכן והדבר יארע וככל שארע מובא הדבר בעת שקילת העדויות (רע"א 1238/13 יושיע נ' רז (20.3.13)). חזקה כי כך נהג גם בית הדין האזורי במקרה זה. יתר על כן, יש לזכור כי העובדים היו בעלי דין וגם לכך יש משקל. בנוסף, לא עולה מפרוטוקול הדיון כי בזמן אמת טענה החברה בקשר לכך או ביקשה כי העובדים ימתינו מחוץ לאולם בעת עדות מי מהם. לבסוף, הרכיבים שנפסקו לחובת החברה מבוססים בעיקרו של דבר על מסמכים או העדרם של מסמכים. להלן נדון ברכיבי הערעור השונים.
3. גמול עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית – בקשר לרכיב זה מעלה החברה מספר טענות הנוגעות לאופן חישוב הסכום אותו חויבה החברה לשלם לעובדים. לאחר בחינת טענות החברה וכלל חומר התיק הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור ברכיב זה. להלן טעמינו:

א. קיזוז שעות חוסר מימי עבודה – לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לפיה סוכם עם העובדים על שכר יומי ללא קשר לשעות עבודתם, וזאת על יסוד הודאת החברה העולה בקנה אחד עם גרסת העובדים. לאור קביעה זו דחה בית הדין האזורי את טענת החברה לפיה יש להפחית משעות העבודה הנוספות של העובדים שעות אותן לא עבדו בימים אחרים. גם בקביעה זו לא מצאנו מקום להתערב. כלל לא הוכח כי הוסכם עם העובדים על שעות עבודה גמישות. יתרה מכך, דומה כי החברה מערבת בין שעות עבודה לבין שעות נהיגה. משלא הוכח כי בשעות עבודה שבהן לא נהגו העובדים לא היו הם חופשיים לעיסוקיהם (ולכן חזקה כי עמדו לרשות העבודה), הרי שבדין לא ניתן להתייחס לשעות בהן לא נהגו כאל שעות בהן לא עבדו ושניתן לקזזן.

ב. קיזוז שכר הבסיס ששולם עבור עבודה במנוחה שבועית (שבת) וחגים – טענת קיזוז זו, שהיתה המרכזית בערעור, עלתה לראשונה במסגרת הערעור ודי היה בכך כדי לדחותה. מעבר לאמור נוסיף כי אכן אפשרי שבחודשים מספר (למשל חודש מאי 2016) שכר הבסיס ששולם עבור עבודה במנוחה שבועית ובחגים לא הופחת מהתמורה שנתבעה עבור ימים אלה. אלא שתחשיב החברה שהוגש לנו לא הוצג בבית הדין האזורי, ומשכך לא ניתנה לעובדים האפשרות להתמודד עם טענת החברה בעניין זה ועם התחשיב שהוצג לנו. בנסיבות אלה אין דרך מעשית לברר טענה זו במסגרת הערעור (הקושי לעשות כן הודגם במהלך הדיון ביחס לתלוש השכר לחודש מאי 2015), וגם אין הצדקה להשיב את העניין לבית הדין האזורי. היה על החברה להעלות את טענתה אז.

ג. קיזוז סכום של 100 ₪ ששולם עבור שעות עבודה שמעבר ל- 12 שעות ליום – טענה זו לא עלתה בבית הדין האזורי ודי בכך כדי לדחותה. מעבר לאמור, לא נסתרה טענת העובדים לפיה תביעתם לגמול עבור עבודה בשעות נוספות הוגבלה לשעות הנוספות שעד ל- 12 שעות ביום.

ד. קיזוז הפסקות – דין טענה זו להידחות. מעבר לקביעת בית הדין האזורי לפיה החברה לא הוכיחה את זמני ההפסקות, הרי שתביעת העובדים נסמכה על דו"חות הנוכחות שהונפקו על ידי החברה. דו"חות אלה לא שיקפו את שעות העבודה כולן אלא את שעות הנהיגה של הנסיעות השונות שביצעו. משכך, ממילא לא ביטאו את זמני ההפסקות ולכן לא היה מקום לקיזוז זמן הפסקה.

1. פדיון חופשה – לטענת החברה בית הדין האזורי לא הפחית מסכומי פדיון החופשה שנפסקו לעובדים את דמי חופשה שהחברה שילמה להם בחודש אוגוסט 2016. בית הדין האזורי ערך תחשיב של סך כל דמי החופשה ששולמו והפחיתם מהזכאות לפדיון חופשה. החברה לא הראתה כי נפלה טעות בתחשיב בית הדין האזורי, ולא ניתן לעשות כן על ידי טענה כי דווקא ימים אלה מחודש אוגוסט 2016 לא הופחתו. ערעור החברה ברכיב זה נדחה.
2. קיזוז חלף הודעה מוקדמת – בנסיבות העניין לא מצאנו ממש בערעור החברה בדחיית טענתה לקיזוז חלף הודעה מוקדמת שלא ניתנה עם התפטרות העובדים מעבודתם. בסיכומי החברה ההתמקדות היא בחלף ההודעה המוקדמת של מר בכר. אלא שלא מצאנו כי החברה התמודדה עם נימוקי בית הדין האזורי בדחיית טענתה בעניין זה. למען הסר ספק לגבי העובדים האחרים – רואים את החברה כמי שזנחה טענה זו בערעורה. לפיכך, ערעור החברה ברכיב זה נדחה.
3. הוצאות משפט – לא מצאנו הצדקה לחרוג במקרה זה מהכלל לפיו אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בפסיקת הוצאות משפט. לפיכך גם הערעור ברכיב זה נדחה.

ערעור העובדים שכנגד

1. הערעור שכנגד סב על שני נושאים: האחד, הטענה כי שגה בית הדין קמא עת קבע כי תביעתם לגמול שעות נוספות ברמה השבועית, אשר חושבה על בסיס דוחות הנוכחות, נתבעה על ידיהם בכפל; השני, הטענה כי שגה בית הדין האזורי עת דחה טענתם כי שכרם הוא בערכי נטו וכן שגה עת שפסק את פסק שלא בערכי נטו.
2. שעות נוספות שבועיות – הזכאות לגמול עבור שעות נוספות יכול שתקום הן לפי חישוב יומי (שעות עבודה שהן מעבר לשעות העבודה היומיות הרגילות) והן לפי חישוב שבועי (שעות עבודה שהן מעבר לשעות העבודה השבועיות הרגילות ושאינן שעות עבודה נוספות לפי חישוב יומי). לפיכך, בהיבט העקרוני צודקים העובדים כי אין עסקינן בתביעת כפל. שכן, הגמול עבור עבודה בשעה נוספת צריך להיות מחושב לפי החישוב היומי או לפי החישוב השבועי. יחד עם זאת, ממילא לא ניתן היה לפסוק לעובדים את תביעתם ברכיב זה משהתחשיב שהוגש לבית הדין האזורי היה שגוי וכלל את השעות הנוספות לפי החישוב היומי. לא מצאנו להיזקק לתחשיב המתוקן שהוגש בערעור משזה לא נבחן בבית הדין האזורי, וגם לא מצאנו הצדקה להחזיר את העניין לבית הדין האזורי (השוו סעיף 5 ב' לעיל). לאור האמור ערעור העובדים ברכיב זה נדחה.
3. פסיקה בערכי נטו – תחילה יאמר כי השכר היומי של העובדים – 250 ₪, היה בערכי נטו. הדבר עולה באופן ברור מתלושי השכר ואף החברה לא חלקה על כך. משכך, בהיבט העקרוני הדין עם טענת העובדים. אלא שממילא צדק בית הדין האזורי כי אופן ניסוח הסעדים בכתב התביעה לא איפשר לפסוק לזכות העובדים את הרכיבים בנטו. שכן, לא דומה הברוטו של העובדים בתקופת עבודתם לברוטו של העובדים בעת הגשת התביעה או מתן פסק הדין. בהתאם לפסיקתו של בית דין זה, היה על העובדים לתבוע את הסעדים בערכי ברוטו (להרחבה ראו: ע"ע (ארצי) 3393-02-17 יונתן גב - ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ (24.6.18)).

סוף דבר

1. הן ערעור החברה והן הערעור שכנגד של העובדים נדחים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אלול תש"פ (17 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.