במהלך הדיון בערעור חזרו בהם המערערים מערעורם. ב"כ המשיב ביקש להעביר את כספי הערבון לידיו, בשל חובם של המערערים, שהיה עתה לחלוט, אלא שב"כ המערערים התנגד. כיוון שכך, לא נותר למשיב כי אם לבקש עיקול של הכספים, ואת זאת הוא עשה בהגשת בקשה מתאימה סמוך לאחר הדיון. לבקשתו נתתי צו עיקול זמני, והזמנתי את המערערים ליתן את עמדתם תוך 15 יום. שעה קלה לאחר שניתנה החלטתי, הניחו המערערים את עמדתם, והם מתנגדים לעיקול הכספים. טענתם המרכזית היא, כי הכספים אינם שלהם, כי אם של הורים נוספים שעניינם זהה.

לאחר ששקלתי בטענות המערערים, מצאתי להותיר את העיקול על כנו, ולהורות על מימושו. ראשית, הטענה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר אינה ממין העניין, שכן אין בידינו עובדות שצריך לתמוך בתצהיר. החוב הוא החוב מושא ההליך בבית משפט השלום, חוב שהיה עתה לחלוט, לאחר שהמערערים חזרו בהם מערעורם. ואשר לטענה לפיה הכספים נאספו מהורים רבים, אני מאמין בהחלט כי כך אמנם נעשה, אלא שבכך אין כדי להועיל למערערים. המבחן הוא מי הזכאי לקבל את כספי העירבון, ונהיר כי התשובה היא – המערערים. ואם הם אלו שזכאים לכספים, הרי שניתן לעקלם בשל חוב של המערערים, וכך עשה המשיב.

סוף דבר, אני מותיר את העיקול על כנו, ומורה על מימושו בדרך של העברת כספי הערבון לידי המשיב. המזכירות תעביר את כספי העירבון למשיב. ההעברה אפשר ותיעשה באמצעות ב"כ המשיב.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תש"פ, 07 יוני 2020, בהעדר הצדדים.