1. ענייננו בערעורים אחדים שהדיון בהם אוחד, על פסקי דין של בית משפט השלום בנצרת (כב' הרשמת הבכירה שרונה צור גינור), בתביעות של בתי הספר הכנסייתיים נגד הורי תלמידים בגין חוב לשכר לימוד שלא שולם. התביעות הוגשו בתא"מ 10752-12-18 מיום 03.09.2019 (ע"א 51102-10-19 והערעור הנגדי ע"א 30802-10-19)); תא"מ 68203-02-19 מיום 04.09.2019 (ע"א 51171-10-19); תא"מ 38877-09-18 מיום 10.09.2019 (ע"א 54850-10-19); ותא"מ 13203-11-18 מיום 06.11.2019 (ע"א 857-11-19). פסק הדין של בית משפט השלום קיבל את התביעות בחלקן הגדול. על כך הוגשו ערעורים מטעם בתי הספר ומטעם מי מההורים.

2. אלו הם הדברים בתמצית רבה, ועתה ארחיב בהם קמעא. בשנת 2018 הגיש בית ספר הנזירות "סליזיאן" תביעות אחדות בסדר דין מהיר נגד אחדים מהורי תלמידיו: נגד בני הזוג ג'אריסה (תא"מ 13203-11-18); בני הזוג דוחאן (תא"מ 38877-09-18); ובני הזוג נאסר (תא"מ 68203-02-19). בכתבי התביעה נטען, כי ההורים אינם משלמים את מלוא שכר הלימוד הנוהג בבית הספר, בית ספר מוכר שאינו רשמי.

תביעה דומה הוגשה במקביל על ידי בית ספר הנזירות סנט ג'וזף נגד בני הזוג מנסור (תא"מ 10752-12-18).

3. בכתבי ההגנה התכחשו ההורים לכך שהם התחייבו כל שכר לימוד שידרוש מהם בית הספר. הם טענו כי בית הספר אינו יכול לדרוש מעבר לתקרת שכר הלימוד הקבועה על ידי חוזר מנכ"ל משרד החינוך (תשלומי חובה בלבד). בני הזוג מנסור הוסיפו טענה, לפיה בינם לבין מנהלת בית הספר נכרת הסכם מיוחד, לפיו עליהם לשלם שכר לימוד בגובה 2,000 ₪ עבור כל ילד, ושכר זה הם שילמו.

פסקי הדין בבית משפט השלום

4. התביעות בבית משפט השלום לא התנהלו במאוחד, ובכל תביעה ניתן פסק דין בנפרד. עם זאת, הפסיקה בכל אלה דומה, לפיה דחה בית המשפט קמא את טענות ההגנה, וקיבל את טענות בתי הספר וחייב את ההורים בתשלום שכר הלימוד, בהסתייגות שתתואר מטה. בדרכו למסקנה זו דחה בית המשפט קמא את הטענה בדבר העדרו של הסכם בין ההורים לבתי הספר, ואף ראה בהעלאתה חוסר תום לב, שכן בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים הסכמית בת שנים ארוכות, לאורכן שולם שכר הלימוד לפי דרישות שהעבירו בתי הספר להורים. ההורים היו מודעים לגובה שכר הלימוד ולתנאי התשלום, וקיבלו אותם עליהם. על כן יש לומר כי נכרת בין הצדדים הסכם מכללא (בהתנהגות או בדרך אחרת, גם אם לא בכתב). לכך הוסיף בית המשפט קמא, כי בידי ההורים היה לרשום את ילדיהם לבתי ספר אחרים, אך הם בחרו בבתי-הספר-המערערים, ובחירה זו משמעה גם הסכמה לשכר הלימוד הנגבה בבתי הספר הללו.

5. בית המשפט קמא הפנה לסעיפי החוק והפסיקה הנותנים בידי מוסדות מוכרים שאינם רשמיים לדרוש תשלום עבור שכר לימוד ותשלומים נוספים בהתאם לחוק לימוד חובה, תש"ט – 1949, לרבות תשלומים שאינם תלויים באישור ועדת החינוך כגון "תכנית לימודים נוספת" (תל"ן) ו"רכישת שירותים מרצון". עוד נשען בית המשפט קמא על עדותו של ד"ר גרוסמן, רפרנט תשלומי הורים במשרד החינוך (עדות אשר נשמעה בפניו במסגרת תא"מ 10752-1218) והוסיף והסתמך על פרוטוקול חקירתו בתיק מקביל שנשמע בפניו ושאינו מעניינם של הערעורים שלפנינו (תא"מ 13002-11-18). העד ד"ר גרוסמן אישר, כי הותר לבתי הספר הכנסייתיים לגבות שכר לימוד בחריגה מן התקרה, לתקופה שעד לשנת תשע"ח, וכי החל משנת תשע"ט על בתי הספר הכנסייתיים היה לגבות שכר לימוד בהתאם להוראות חוזרי המנכ"ל.

6. כאמור, בערבו של יום קיבל בית המשפט קמא את תביעות בתי הספר, כפוף לתיקון שייעשה בשכר הלימוד לשנת הלימודים תשע"ט ואילך, בהתאם לחוק ולחוזרי המנכ"ל הרלוונטיים, וציווה לבתי הספר להנפיק דרישת תשלום מתוקנת.

7. בכל הנוגע לבני הזוג נאסר (תא"מ 68203-02-19) קבע בית המשפט קמא, כי טענתם לקיומו של הסכם תשלומים מיוחד (לשכר לימוד בסך 2,000 ₪ בלבד) לא הוכחה. במסקנתו זו נשען בית המשפט קמא על כך שטענת בני הזוג נאסר נתמכה בעדות יחידה שלהם, בלא שזו נתמכה בכל ראיה כתובה. בית המשפט קמא ביכר את עדותה של מנהלת בית הספר, גב' קסיס, שציינה כי הסכימה עם בני הזוג כי ישלמו סך2,000 ₪, עד כי יתקבל אישור של משרד החינוך לתשלום ההפרש.

הערעורים

8. על פסיקה ערערו בתי הספר, וכן ה"ה מנסור. בדיון שהתקיים בערעור ביקשו ה"ה מנסור למחוק בלא הוצאות, וכך נעשה. נותרנו עם ערעורי בתי הספר, המלינים על הסייג שנכלל בפסיקתו של בית משפט השלום ביחס לשנת תשע"ט ואילך. הם טוענים כי בית המשפט קמא הרחיב את היריעה שלא לצורך ובחוסר סמכות. טענתם מכוונת לכך, כי חרף התנגדותם נעתר בית המשפט קמא לבקשה לזמן לעדות את ד"ר גרוסמן, רפרנט תשלומי הורים במשרד החינוך, ובהסתמך על עדותו קבע קביעות במישור המינהלי, לרבות בשאלת תוקפם של חוזרי המנכ"ל ומידת השפעתם על גובה שכר הלימוד המאושר החל משנת תשע"ט, קביעות שאינן רלוונטיות לתביעה הכספית שהונחה לפניו, וחורגות מפסקי דין אחרים שניתנו לאחרונה בנושא.

9. ממשיכים בתי הספר וטוענים בערעוריהם, כי הקביעה המינהלית בדבר תיקונים הנדרשים בגובה שכר הלימוד לשנת תשע"ט עומדת בסתירה ליתר העובדות שנקבעו בפסקי הדין קמא, לרבות הקביעה כי בין הצדדים נכרת הסכם מכללא, בהתנהגות ובעל פה, לרבות גובה התשלום ותנאיו. עוד נטען כי בית המשפט קמא נמנע מלקבוע את סכום הכסף שההורים חייבים לבתי הספר (הוא הסתפק, כאמור, באמירה כללית כי יש לשלם את שכר הלימוד לשנים שעד תשע"ט, ומשנת תשע"ט יש לתקן את דרישת התשלום), דבר שיוליך מן הסתם להתדיינות נוספת ומיותרת.

10. בשולי הדברים עד כה אוסיף, כי ה"ה נאסר, שטענו לקיומו של הסדר תשלומים מיוחד שנכרת עמם, ביקשו לצרף ראיות על מנת לבסס את טענתם. את בקשתם דחיתי בעת הדיון בערעורים. לבד מכך שלא ניתן הסבר משביע רצון לכך שהראיות לא הוגשו בבית משפט השלום, ה"ה נאסר לא הגישו ערעור על פסק הדין, ולכן דחיית הטענה לקיומו של הסדר התשלומים אינה עומדת על הפרק כלל, משמע לא ניתן לשנותה בלא הגשת ערעור.

דיון והכרעה

11. ראינו, כי בתי הספר טענו כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית בכל הנוגע לקביעה, לפיה על בתי הספר היה לנקוב בשכר לימוד בהתאם לחוזר מנכ"ל (החל משנת תשע"ט). נושא זה, כך הטענה, נתון לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

בטענה זו של בתי הספר לא ראיתי ממש. לבית משפט השלום נתונה סמכות בגררא לדון גם בשאלות מן התחום המינהלי, ככל שהן דרושות להכרעה בתובענה המונחת לפניו, והכל בגדרו של סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

יתרה מכך, אף שלא נערך הסכם בכתב בין הצדדים, המערכת ההסכמית ביניהם התבססה לאורך השנים בהתנהגות ובעל פה. הסכמה זו יש לצקת לה תוכן, ובכלל זה ניתן לומר, כי ההורים הסכימו לשלם את שידרוש מהם בית הספר, כפוף להוראות החוק. מלים אחרות, אין אתה יכול להניח, כי ההורים התחייבו לשלם כל דרישה של בית הספר, גם כזו שתחרוג מן המותר לדרוש על פי הדין, ובכלל זה – חוזר המנכ"ל הקובע תקרת שכר לימוד. טענה זו יש בידי ההורים לטעון, ואותה הם שטחו בפני בית המשפט קמא. טענה שכזו יש בידי בית המשפט קמא סמכות לדון מבחינת העניין, וכך הוא עשה.

12. את בירורה של הטענה גופה עשה בית המשפט קמא על סמך עדותו של ד"ר גרוסמן, והחלטות ועדת החריגים הארצית של משרד החינוך (מן הימים 29.08.2017 ו-27.08.2017). ועדת החריגים, המוסמכת להתיר חריגה פרטנית מהסכום המרבי שבחוזר מנכ"ל, אישרה לבתי הספר המערערים חריגה בתשלומי הורים, עד לשנת תשע"ח ועד בכלל. היא קבעה במפורש, כי מכאן ואילך על בתי הספר להיערך לגבייה על פי חוזר המנכ"ל בלבד.

13. למעלה מן הצריך אוסיף, בבחינת נדבך נוסף התומך במסקנה זו: ה"ה מנסור טענו, כאמור, כי הגיעו לידי הסדר מיוחד עם מנהלת בית הספר לתשלום שכר לימוד מופחת. טענה זו נדחתה, תוך שבית המשפט קמא נסמך, בין היתר, על עדותה של המנהלת, שהעידה כי הסכום המופחת עליו דובר היה בבחינת תשלום על חשבון, עד לקבלת אישור משרד החינוך, ללמדך כי גם לפי עמדת המנהלת – על בית הספר לנהוג על פי חוזר המנכ"ל (ראו נא עמ' 2 לפרוטוקול מיום 15.07.2019).

14. בתי הספר ביקשו להסתמך על ע"א (מחוזי חיפה) 10232-09-13 המוטרנות היוונית הקתולית נ' מרואן עבוד (22.04.2014)‏‏, שם נפסק כי משבחרו הורי התלמיד בבית ספר מוכר שאינו רשמי, הם קיבלו על עצמם את נטל התשלומים הכרוך בכך, ואין הם יכולים, לאחר קבלת השירות, לטעון כי הם פטורים מן התשלום בטענה של אי חוקיות.

ובכן אף אילו נקבל, לשם הדיון, כי אין בידי ההורים לטעון לאי חוקיות, כפי שנפסק בעניין הנ"ל, הרי שהמקרה שלפנינו שונה בנסיבותיו, שכן כאן לא מדובר בטענה הנטענת בדיעבד, לאחר שנתקבל השירות, כי אם כזו שנטענה מראש על ידי ההורים, לפני שנת הלימודים תשע"ט (ראו נא ההתכתבות שבין ההורים לבתי הספר, כפי שצורפה לכתבי ההגנה שהוגשו לבית המשפט קמא), בה קבלו כבר בספטמבר 2018 על גביה בניגוד למוסכם).

15. סיכומם של דברים עד כה: במסגרת ההסכמית שבין ההורים לבין בתי הספר, מחויבים ההורים לשלם שכר לימוד על פי המוסכם, משמע כפי שדרש בית הספר. אלא שהחל משנת הלימודים תשע"ט ניטלה ממנו האפשרות לדרוש כפי שירצה, כי אם על פי חוזר מנכ"ל.

16. מכאן לתוצאה: טענותיהם של בתי הספר נדחו, בכל הנוגע לשנת הלימודים תשע"ט, ובכך איני רואה טעות, כאמור. אלא שפסק הדין של בית משפט השלום לא ציין את הסכום שבו הוא מחייב את ההורים המשיבים, כי אם קבע שעליהם לשלם שכר לימוד לפי הדרישה, וחייב את בית הספר להוציא דרישת תשלום מתוקנת לשנת הלימודים תשע"ט. פסק דין שכזה אין בידי בתי הספר להוציא אל הפועל. בנסיבות אלה אין מנוס מהשבת העניין לבית המשפט קמא על מנת שישלים את מלאכתו, באופן שיקבע מה הסכום שעל ההורים לשלם לבתי הספר בכל אחת מן התביעות. בתוך כך עליו לערוך חשבון של החוב לשנים שעד שנת הלימודים תשע"ח ועד בכלל, וכן לבחון כמה על ההורים לשלם לשנת הלימודים תשע"ט.

הצדדים ייטיבו לעשות אם יגיעו לכלל הסכמה אודות הסכומים הללו שעל ההורים לשלם, על פי העקרונות שנקבעו כאמור. אם לא תבוא הסכמה, יהא על בית המשפט קמא לקבוע את הסכום הסופי שעל ההורים לשלם לבתי הספר כאמור.

משום תוצאה זו, לא מצאתי ליתן צו להוצאות בערעור.

למען הסדר, ערעורם של ה"ה מנסור נמחק בזאת, לפי בקשתם, בלא צו להוצאות.

ניתן היום, ח' תמוז תש"פ, 30 יוני 2020, בהעדר הצדדים.