החלטה בבקשה לביטול פסק דין מיום 28.11.219, שניתן בתביעה לפינוי מושכר.

פסק-הדין ניתן לאחר שהמבקשת לא הגישה כתב הגנה. אשר למסירה: המבקשת טענה כי "כתב התביעה נזרק לדירת המבקשת דרך חלון וזו התוודעה אליו רק במקרה", ומיד לאחר שנודע לה על התביעה היא פנתה אל הלשכה לסיוע משפטי לצורך קבלת ייצוג. בחינת בקשה כאמור מצריכה זמן לא מבוטל, והיא לא הייתה ערה לסד הזמנים הקיים להגשת כתב הגנה (סעיף 4 לבקשה). אשר לטענת ההגנה: המבקשת טענה כי תקופת השכירות לא הסתיימה, ובהיבט הכספי – נטען כי היא אינה חבה כספים למשיבים, בהינתן תשלומים ששילמה וטענת קיזוז שעומדת לה.

המשיבים טוענים כי אין להורות על ביטול פסק-הדין, בעיקר בהינתן העובדה שתקופת השכירות באה על סיומה. אשר להסכם השכירות עליו נסמכת המבקשת: המבקשים טענו כי מדובר בזיוף.

הדין: הזכות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בערכאה ראשונה נתפסת כחלק מזכות הגישה לערכאות (על זכות הגישה לערכאות ראו ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 632-631 (1997)). על בית המשפט לאזן בין מימוש זכות הגישה לערכאות ובין האינטרס הציבורי מערכתי של ניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט. אם לא נפל פגם דיוני במסירת התביעה רשאי בית המשפט לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו (ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830 (1994)). בית המשפט יבחן שני שיקולים: שיקול ראשון נוגע לסיבה למחדל; השיקול השני נוגע לסיכויי ההליך (רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43 (2001)). בין השיקולים מתקיימת "מקבילית כוחות": ככל שהתשובה לאחד השיקולים משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל הדרוש לשיקול השני (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 139 (1993)). משקל עיקרי מוקנה לסיכויי ההליך.

יישום הדין על נסיבות העניין:

התביעה נמסרה למבקשת כדין. אין די בטענה עמומה לפיה היא התוודעה אל התביעה "במקרה". אם מועד המסירה המצוין במסמכי המסירה על-פיהם ניתן פסק הדין אינם מוסכמים עליה, היה עליה לציין ברחל בתך הקטנה באיזה מועד היא קיבלה את התביעה. היא לא עשתה כן. היא אף לא ציינה באיזה מועד היא פנתה אל הלשכה לסיוע משפטי. חוסר הפירוט נזקף לחובתה; אשר לסיכויי ההגנה: הנימוק העיקרי – אם כי לא היחיד – להגשת התביעה הוא תום תקופת השכירות. הצדדים נסמכים על מערכות הסכמיות שונות. המשיבים טוענים כי תקופת השכירות באה על סיומה בסוף חודש אוגוסט 2019. המבקשת טוענת כי התקופה צפויה לבוא על סיומה בסוף חודש יולי 2020. אין מקום לקבוע מסמרות בשאלה ובטענה בדבר זיוף ללא דיון. דיון הכרחי, גם בהינתן הודעה שכתבה המשיבה 2, שם צוין: לאורית, אמרת שתשלמי את שכ"ד עבור חודש ספטמבר ב-24/9 [...]" (נספח 3 לבקשה). משתמע מאותו נספח, כי בחודש ספטמבר 2019 היה בין הצדדים הסכם תקף. המשיבים אמנם נתנו הסבר ביחס לאותה הודעה בכתב, אלא שההסבר לא נתמך בתצהיר. קיימת מחלוקת עובדתית שמצדיקה בחינה מדוקדקת יותר.

על יסוד האמור, מצאתי מקום להורות על ביטול פסק-הדין, בכפוף לתשלום הוצאות המשיבים. בשים לב לאופי ומהות ההליך – תביעה לפינוי מושכר – נקבע לוח זמנים קצר לביצוע ההפקדה וקיום דיון בהליך.

פסק-הדין יבוטל בכפוף להפקדת סך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 22.1.2020. עד למועד כאמור יש להגיש כתב הגנה. אם לא יוגש כתב הגנה – יראו את הבקשה לביטול פסק-דין ככתב הגנה.

דיון יתקיים ביום 28.1.2020 בשעה 08:30. הוא יתקיים רק אם בוצעה הפקדה במועד.

המזכירות תודיע לצדדים ותעדכן את היומן.

עיון פנימי (בחינת הפקדה / העברת תקבול למשיבים / ביטול הדיון בהיעדר הפקדה): 23.1.2020

ניתנה היום, ט"ו טבת תש"פ, 12 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.