לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות.

1. לאחר עיון, נחה דעתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות. אין בכך כדי לגרוע מזכות הנתבעים לטעון להתיישנות במסגרת הבר"ל.
2. ראשית, בניגוד לטענת הנתבעים, התביעה הוגשה כדין והוגשה בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש. עילת התביעה אינה הלוואות שניתנו לנתבעים, כעולה מכתב התביעה, בו אין זכר להלוואות כאמור.
3. גם אם סכום החוב בחשבון העו"ש נובע מהלוואות שניתנו, בנק, אשר נתן הלוואות ואשר העמיד את יתרת החוב בגינן לפירעון מידי ועקב כך נפרע חוב ההלוואות לחשבון העו"ש והצטרף ליתרת החובה בחשבון זה או יצר יתרת חובה בחשבון, רשאי, בתביעה בסדר דין מקוצר, לתבוע את יתרת החוב בעו"ש, מבלי להזכיר את ההלוואות ותוך צירוף אסמכתא מינימאלית בכתב לחוב, כנדרש בסדר דין מקוצר, כגון הסכם פתיחת חשבון, תנועות אחרונות ויתרת חוב לפי מסמכי הבנק, כפי שנעשה.
4. על הנתבע בסדר דין מקוצר, ככל שעומדת לו הגנה כנגד התביעה וככל שההגנה מחייבת פירוט של האופן שבו נוצר החוב (למשל הלוואות), לפרט בבקשתו הוא, את דבר לקיחת ההלוואות ומדוע עומדת לו טענת הגנה כנגד התביעה.
5. כעת לטענת ההתיישנות. הנתבעים טוענים כי נטלו מספר הלוואות מהבנק בשנים 2010 עד 2012, אולם אינם מפרטים את סכומי ההלוואות, אם כי מציינים את תאריכי סיום ההלוואות, שכולם חלים בשנים הנ"ל, כאשר התאריך של סיום ההלוואה האחרונה שניתנה ביום 26.3.12 הנו ביום 11.11.13.
6. הנתבעים נמנעו מלפרט האם עמדו בהחזר ההלוואות אם לאו. לפיכך, לא הוכיחו הנתבעים את המועד שממנו מתחילה ספירת תקופת ההתיישנות. כפי שטוען הבנק, אם מדובר בהלוואה, תקופת ההתיישנות מתחילה לאחר אי תשלום מי מתשלומיה, שמהווה הפרה כמובן, ועם משלוח דרישת התשלום על ידי הבנק, ואם לא נשלחה, תוך זמן סביר ולגבי יתרת ההלוואה, במובחן מהפיגור, בכפוף לכך שהועמדה היתרה לפירעון מידי ונשלחה דרישת תשלום וגם כאן הבנק לא יכול להשהות לתקופה בלתי סבירה את הפעולות הנ"ל. לגבי חוב בעו"ש, החוב הופך לבר פירעון ומתחילה תקופת ההתיישנות עם דרישה.
7. הנתבעים לא הביאו בבקשה עובדות כלשהן שעליהן ניתן לבסס את מועד תחילת תקופת ההתיישנות, לא מתי החלו לפגר בתשלומי ההלוואות, איזה הלוואה נפרעה באופן מלא, אם בכלל ואיזה לא. בהעדר פרטים מסוג זה, לכאורה, יתכן והחוב הנתבע הנו בגין ההלוואה האחרונה בלבד, אשר מועד סיום תשלומה היה בשנת 2013.
8. זאת ועוד - כאשר התביעה היא בגין יתרת חוב מעודכנת בעו"ש בשנת 2019 ואילו הנתבעים בבקשתם לא מפרטים את כל הנתונים הנזכרים לעיל, לכאורה, גם יתכן וסכום התביעה מורכב גם מסכום חוב שהיה בעו"ש ולא רק עקב הלוואות בפיגור ו/או שהועמדו לפירעון מידי. הבנק טוען בסעיף 12 לתגובתו כי בשנת 2012 הנתבעים חרגו ממסגרת האשראי המאושרת וכן צברו פיגורים בהלוואות, כך שנראה לכאורה כי סכום התביעה מורכב גם מחוב בעו"ש.
9. הנתבעים לא צירפו דפי חשבון שמהם ניתן יהיה לדלות נתונים אודות עד מתי החשבון היה פעיל, מתי הצטבר החוב בעו"ש ובאיזה סכום וכאמור, מתי הוזרמו הפיגורים הראשונים של ההלוואות לחשבון ומתי חויב החשבון ביתרות חוב בגין הלוואות שהועמדו לפירעון מידי.
10. הנטל להוכיח את טענת ההתיישנות מוטל על הנתבעים ולא על התובע ועל כן הנטל להביא בפני בית המשפט את כל העובדות הדרושות לצרכי ביסוס הטענה חל גם הוא על הנתבעים.
11. כאשר לא ברור, בשל מחדלי הנתבעים מלהביא פרטים אלה, מתי הפכו חובות הנתבעים לבנק (בין אם בשל הלוואות ובין אם בשל אשראי), לברי פירעון, גם לא ניתן לקבוע כי עקב הגשת התביעה במועד שהוגשה, חלה התיישנות.
12. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחית. הנתבעים ישלמו לתובע את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪.
13. המועד להגשת בקשת הרשות להגן אמנם חלף, אולם במסגרת הבקשה לסילוק על הסף התבקשה ארכה ולא ניתנה החלטה בעניין זה עד היום.
14. גם לא הוגשה על ידי הבנק בקשה לקבלת פסק דין בהעדר הגנה, אלא במסגרת התגובה לבקשה שהוגשה ביום 4.2.20, למרות שהמועד להגשת הבר"ל חל לכל המאוחר ביום 8.1.20 (30 יום לאחר הודעת הייצוג שניתנה לתיק) ולפי טענת הבנק עוד ביום 29.12.19.
15. לפיכך, ניתנת ארכה להגשת הבר"ל עד יום 20.3.20.
16. מועד הדיון בבר"ל נדחה בזה מטעמי בית משפט ליום 1.4.20 בשעה 9:00.

ניתנה היום, כ"ה שבט תש"פ, 20 פברואר 2020.