הצהרתה של גב' שיר בני אינה מסבירה (הסבר שהיה על ב"כ הנתבעת לתת) מדוע לא זומנה לעדות במועד שנקבע לדיון אף שלא היתה אז עובדת של מר דגני. מר דגני הצהיר שלא הודיע למשרד הבריאות על בידוד בית, כחובתו על פי תקנה 3 (א) לצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 לא בסמוך למועד שבו החליט להישאר בביתו, ולא לאחר מכן. הודעה זו נועדה בין היתר על מנת שניתן יהיה לבדוק אם המבודד אכן נמצא בבידוד ולהטיל עליו סנקציות אם הוא מפר את חובת הבידוד. בנסיבות אלה, למרות שמר דגני אומר שהוא נמצא בבידוד עליו החליט, למעשה מעמדו כמי שהחליט להישאר בביתו מסיבותיו ללא בידוד. בהתאם, אין הצדקה לכך שלא התייצב בבית המשפט לחקירה על חוות דעתו.

ב"כ התובעת הסכים שהדיון שנקבע לשמיעת כל העדים יסתיים לאחר חקירת השמאי מטעמו, ויקבע מועד נוסף לחקירת שמאי הנתבעת. כפי שנקבע ברע"א 3136/00 סלימאן סלמאן נ' ג'ורג שוקייר – רואה-חשבון, נה(2) 97 (2000), "בקשת דחייה המוגשת לבית-המשפט, בין כערכאה ראשונה ובין כערכאת ערעור, מחייבת שיקול ואיזון בין אינטרסים שונים: של המבקש, של המשיב ושל הציבור, ולעניין זה הסכמת בעלי-הדין אינה מועילה בהכרח, כשם שהתנגדות אחד מבעלי-הדין אינה מונעת בהכרח היעתרות לבקשה. האינטרסים של בעלי-הדין תלויים בנסיבות העניין, במשקל הנימוק המשמש עילה לבקשת הדחייה (למשל מחלה פתאומית שבה חלה פרקליטו של בעל-דין) ובשלב שבו מוגשת בקשת הדחייה, יחסית לנימוק הדחייה. אינטרס הציבור הוא שהמשפטים יתבררו במהירות ראויה ויתקיימו במועד שאליו הם נקבעו. בדחיית דיון למועד אחר יש כדי לשבש את המהלך התקין של עבודת בית-המשפט ולהאריך את המשפטים כשאין אפשרות לשלב ביום הדיונים תיק אחר במקום התיק נושא בקשת הדחייה. יש בה גם להוסיף נטלים מיותרים על עבודת הדרג המינהלי של בית-המשפט ולהאריך את משך בירורו של העניין נושא ההתדיינות, דבר שמנקודת הראות של האינטרס הציבורי יש למנוע ככל האפשר. מי שמנתח את הסיבות להימשכות הבלתי ראויה של ההליכים בבית-המשפט ולעינוי הדין שנגרם עקב כך אינו יכול להתעלם מהגורם (התלוי כמעט אך בבתי-המשפט) של דחיית משפטים מהמועד שאליו נקבעו למועדים אחרים מטעמים שאינם ראויים. עם טעמים אלה אפשר למנות גם שימוש ביד קלה מדי בהיעתרות לבקשות דחייה שהטעם היחיד או העיקרי להגשתן הוא הסכמת בעלי-הדין או פרקליטיהם."

הנתבעת לא ביקשה דחיית הדיון לפני מועדו, ולמעשה העמידה בפני בית המשפט כעובדה מוגמרת את אי התייצבות השמאים מטעמה. על כן, בהתאם לעקרונות ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, כ(3) 477 (1966), אני מחייב את הנתבעת לשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך 500 ₪ ולהוכיח זאת לבית המשפט עד יום 14.10.20. אם יוכח תשלום ההוצאות במועד, יקבע מועד נוסף לחקירת שמאי הנתבעת. אם לא יוכח תשלום ההוצאות במועד, אני דוחה את בקשת הנתבעת לקביעת מועד שמיעה נוסף.

תזכורת פנימית ביום 15.10.20.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשפ"א, 07 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.