לפניי בקשת הנתבע להארכת המועד להגשת הבקשה ולביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדו ביום 13.1.20 בהיעדר בקשת רשות להתגונן.

הנתבע טוען שכתב התביעה לא הומצא לו וכי נודע לו על קיומו של ההליך ביום 7.7.20 לאחר שננקטו הליכים לביצוע פסק הדין.
לטענת הנתבע, הכתובת בה בוצעה המסירה, כפי שמצוין באישור המסירה, אינה כתובת מגוריו וכי הוא מתגורר בכתובת אחרת. לתמיכה בטענתו צירף צילום תעודת זהות אשר הונפקה בשנת 2016 ובה מצוינת כתובת מגורים שונה מהכתובת בה בוצעה המסירה.

בהתייחס לעיתוי הגשת הבקשה מציין הנתבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי בשל מצבו הרפואי בעקבות פגיעתו הקשה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.8.20.

בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהמסירה בוצעה בכתובת שאינה כתובת מגוריו של הנתבע בהתאם לתעודת הזהות שהוצגה, אני סבורה כי עלה בידי הנתבע להצביע על פגם שנפל בביצוע המסירה המצדיק את ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק.

אמנם, אין חולק כי הבקשה הוגשה זמן רב לאחר שנודע לנתבע על קיומו של ההליך, אולם בנסיבות המתוארות בבקשה ובהתחשב במצבו הרפואי של הנתבע לאחר פגיעתו בתאונה והטיפולים להם נזקק, אני סבורה כי יש מקום להארכת המועד להגשת הבקשה, בכפוף לתשלום הוצאות הצד שכנגד בגין העיכוב שנגרם בשל כך בבירור ההליך.

בהקשר זה אוסיף כי סמכותו של רשם להאריך מועדים שאובה גם מסעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ועל כן הפעלת סמכותו של רשם להארכת מועד אינה מותנית בקיומו של טעם מיוחד [ראה ע"א 1229/01 בוקסנבאום נ' מלכה (פורסם בנבו 28.5.2002)].

סיכומו של דבר, יוארך המועד להגשת הבקשה ופסק הדין יבוטל בכפוף להפקדת הוצאות התובע בסך 850 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 10 ימים מהיום.

עם ביצוע ההפקדה תוגש הודעה מתאימה.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"ב, 08 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.