1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בחדרה בת"א 31726-09-17 (להלן: "הבקשה").
2. לטענת המבקש, פסק הדין ניתן ביום 8.9.19 והתקבל אצלו ביום 19.9.19. לפיכך, מועד הגשת הערעור טרם חלף.
3. עוד טוען המבקש, כי בתקופה במהלכה היה עליו להגיש את הערעור, "נפלו מועדים וחגים רבים וכן היו לו נסיבות אישיות קשות ובשל כך נבצר ממנו להגיש את הערעור וזקוק לאורכה בת 30 ימים..".

לטענת המבקש, בתקופה האמורה, חלה הידרדרות במצבה הבריאותי של אשתו והוא נאלץ להתלוות אליה לבדיקות וטיפולים (המבקש צירף מסמכים רפואיים). נוסף על כך, אחות המבקש נפטרה בתקופה זו, הוא היה שרוי באבל ונמנע מלהתפנות לטיפול בתיק זה.

כמו כן טוען המבקש, כי קבלת הבקשה לא תגרום למשיבה נזק בשעה שלו ייגרם נזק בלתי הפיך.

1. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית מציינת המשיבה, כי המבקש לא שילם את ההוצאות שנפסקו לטובתה במסגרת פסק הדין.

שנית ולגופם של דברים טוענת המשיבה, כי המבקש ניהל הליך שלם בפני בית משפט קמא, כשכל תכליתו הייתה לשנות תוצאות של פסקי דין חלוטים שניתנו בבתי הדין לעבודה (המשיבה מצטטת מפסק הדין). לפיכך, אין כל הצדקה לניהול ההליך בפני ערכאת הערעור כשעסקינן בעניינים שנדונו והוכרעו בפסקי דין חלוטים בבתי הדין לעבודה (אזורי וארצי)

1. בתשובתו חוזר המבקש על טענותיו. עוד טוען המבקש, כי חלק מטענותיו בהליך זה הן כנגד ההוצאות שנפסקו כנגדו ולפיכך, יש לדחות את טענות המשיבה, כי העדר תשלום ההוצאות על ידו מהווה טעם לדחיית הבקשה.

המבקש מציין, כי מעבר לעובדה כי צורפו אסמכתאות לחיזוק טענותיו בנוגע למצבה הבריאותי של אשתו, הרי שבהתאם להחלטת המוסד לביטוח לאומי, היא זכאית לגמלת סיעוד.

עוד מוסיף המבקש לטעון, כי סיכויי הערעור גבוהים.

דיון והכרעה;

1. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

ככלל, על בעל דין לקיים מועדים הקבועים בדין. מקור הכלל בשיקולים כבדי משקל לפיהם באמצעות הקפדה על מועדים שנקבעו בחיקוק מוגשמות מטרות של יעילות, וודאות וסופיות ההליך ואף מובטח שוויון בין הצדדים. לא זו אף זו, שמירה על מועדים שנקצבו בחיקוק מבטיחה את בטחון אינטרס ההסתמכות של בעלי הדין ויכולתם לתכנן צעדיהם מבעוד מועד. ראו לעניין זה בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית, (פורסם במאגרים).

בבש"א 374/13 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים), נקבע כי: "טעם מיוחד הוא גמיש ואינו מהווה רשימה סגורה".

עוד ראו רע"א 4474/13 אסולין נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), (להלן: "ענין אסולין") שם חזר ביהמ"ש על ההלכה הידועה כי "אין הפרוצדורה מיטת סדום, אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום".

הוסיף בית המשפט בעניין אסולין וקבע, כי דרישת טעם מיוחד מאזנת בין עניינו של מבקש הארכה למצות את זכותו לערער על פסק הדין ומניעת תוצאה שרירותית מהפעלת סדרי דין מחד גיסא, למול אינטרס המשיב והציבור לסופיות ההליך, להשמת גבול להימשכות הליכים ולחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית מאידך גיסא.

משכך, נקבע בעניין אסולין כי שעה שבית משפט נדרש לבחון קיומו של טעם המיוחד, עליו לבחון את משך האיחור, מהות הטעם שהוצג לאיחור, תוך שבית המשפט הוסיף כי טעם המצדיק הארכת מועד הינו טעם מיוחד "שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסביר של מבקש הארכה; מידת ההסתמכות של הצד שכנגד, על פסק הדין, וכן סיכויי ההליך".

שיקול נוסף שעל בית המשפט לקחת בחשבון, הוא אינטרס ההסתמכות ובעניין זה ראו בש"א 10934/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה בארץ ישראל נ' בנק הפועלים (פורסם במאגרים), שם נקבע, בין היתר, כי מקום בו בעל דין היה מודע לכוונת הצד שכנגד להגיש ערעור, תוך המועד הקצוב לערעור, לא נפגע אינטרס ההסתמכות.

הפסיקה לא הגדירה מהו אותו "טעם מיוחד" שעל בעל הדין להראות כדי לקבל בקשתו.

טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין.

1. במקרה דנן, נראה כי מתקיימים התנאים הנדרשים להארכת מועד הקבוע בחיקוק, כפי שיבואר להלן;
2. בכל הנוגע לסיכויי הערעור להתקבל, בכל הזהירות הנדרשת ומבלי לקבוע מסמרות, דומה שאלה אינם גבוהים. לא זאת אף זאת, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות.
3. בכל הנוגע לטענות המבקש בעניין ה"טעם המיוחד" לקבלת הבקשה, יש משמעות שאינה מבוטלת לעובדה שהבקשה הוגשה במסגרת לוח הזמנים אשר עמד לרשות המבקש.

לעובדה זו משמעות משני נימוקים: האחד, הבקשה מעידה על שקידת המבקש לטפל בעניינו והעובדה כי לא זנח את הגשת הערעור. השני, הבקשה מונעת מהצד שכנגד (המשיבה בענייננו) לפתח ציפיות בדבר סופיות ההליכים, בכך שהיא מביאה לידיעתו את כוונת המבקש להגיש ערעור על פסק הדין.

בפסיקה נקבע כי:

"הכלל הוא ש'הודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של 'מעין חסינות' מפני המשך ההליכים. (....). כלל זה חל גם על בקשות להארכת מועד, המוגשות בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור". ראו בש"א 3094/01 שמואל שמואלי נ' עתים – סוכנות החדשות הישראלית (פורסם במאגרים).

במקרה הנדון, שעה שהמבקש הגיש את בקשתו להארכת מועד בתוך המועד, מתקיים טעם מיוחד להארכת המועד. בענייננו, הסתמכות המשיבה על סופיות הדיון אינה במדרג גבוה ואינטרס ההסתמכות מבחינתה, לא נבנה. לא ניתן לומר, כי המשיבה לא ידעה על כוונת המבקש להגיש את הערעור.

בנסיבות אלה, הבקשה מתקבלת בחלקה. המועד מוארך עד יום 6.1.20.

נוכח התנהלות המבקש, הלה ישלם למשיבה הוצאות בסך של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.