22 יוני 2021

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

החלטה

1. בהתאם לכתב התביעה טען התובע כי עבד אצל הנתבע באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד מיום 12.6.2007 ועד ליום 15.8.2019 (סעיף 5). בסעיף 1 4לכתב התביעה טען התובע כי בחלק מתקופת עבודתו לא קיבל תלושי שכר אך לא טען כי לא קיבל שכר עבודה.
2. התובע עותר בתביעה לחייב את הנתבע לתשלום פיצויי פיטורים עבור כל תקופת העבודה לעיל, פיצוי חלף הפרשות לפנסיה עבור שנת 2012 ואילך, דמי הבראה משנת 2012, פדיון חופשה, הפקדות לקרן השתלמות משנת 2012 וכן פיצויים לא ממוניים ופיצויי הלנת שכר.
3. בקדם המשפט שהתקיים ביום 25.2.2022 אמר התובע לראשונה שעזב את העבודה אצל הנתבע בשנת 2012 וחזר לעבוד בחודש 12/2014, זאת למרות שהנתבע המשיך להנפיק לו תלושים בכל אותה תקופה. לפי דברי התובע בתקופה זו עבד עבור שתי חברות אחרות ולא עבד אצל הנתבע. מדובר כאמור בטענה חדשה ושונה מזו שהוצגה בכתב התביעה. יש בטענה זו גם כדי לשנות מהותית את סכומי התביעה, לרבות את הוותק לחישוב פיצויי פיטורים.
4. בעקבות קדם המשפט ובהתאם להחלטה שניתנה, המציא התובע דו"ח פירוט מעסיקים ממנו עולה, בין היתר, שעבד אצל הנתבע מיום 1.6.2007 ועד 29.2.2008; בחודש 4/2008; מיום 1.4.2009 ועד 30.6.2018; מיום 1.8.2018 ועד 30.6.2019.
5. בין הצדדים ניטשים כעת ויכוחים ביחס לגילוי מסמכים ואולם לנוכח האמור לעיל, נראה כי על התובע למסור עמדה ברורה ביחס לתקופות עבודתו האמיתיות, בטרם ינתנו הוראות נוספות בתיק.
6. התובע ימסור איפה בתוך 14 ימים מהיום, הודעת הבהרה ביחס לתקופת העסקתו בנתבע.
7. התיק יעלה למתן הוראות נוספות בחלוף המועד.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשפ"א, (22 יוני 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.