1. בפני בקשת הנתבע לחייב את התובעת להפקיד ערובה להוצאותיה.

2. ביום 21.6.20, ומשלא הוגשה תגובה, ניתנה החלטה ובה חויבה התובעת להפקיד 50,000 ₪ בקופת בית המשפט, על מנת שישמשו ערובה להוצאות הנתבע.

3. בהמשך, בוטלה ההחלטה בהסכמת שני הצדדים, וניתנה לתובעת אורכה להגשת תגובה לבקשה. כעת, מונחות בפני הבקשה, תגובת התובעת ותשובת הנתבע.

4. לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שאכן יש להורות לתובעת להפקיד ערובה להוצאות הנתבע. לא רק שמדובר בחברה בע"מ, אלא שבתגובתה היא מודה שאינה פעילה עוד. נתון זה, יחד עם שאר נימוקי הבקשה, מקימים נסיבות שמצדיקות את חיובה של התובעת בערובה להוצאות הנתבע, שאילולא תופקד יתקשה מאוד לגבות אותן.

5. התובעת הציעה שבמקום ערובה כספית, תומצא ערבות של בעל המניות שלה, מר ברוך גבריאלי. נטען בתגובה שהוא בעלים של משרד תיווך, אך לא מצאתי שניתן להסתפק בערבותו. אמנם, הוצג דו"ח רווח והפסד, אך הוא נקודתי, לחודשים ספורים, ואין עליו אישור של רו"ח חשבון, כך שלא ניתן לדעת על פי אילו כללים נערך. בנוסף, הדו"ח מתייחס לתקופה שעיקרה לפני תקופת החירום בשל נגיף הקורונה, תקופה שהייתה לה, ועדיין יש לה השפעה על עסקים רבים, ולא ניתן לדעת אם ההכנסות שמפורטות בדו"ח יהיו גם בהמשך. גם לא ברור אילו התחייבויות אחרות יש למר ברוך, ואשר יכולות להשפיע על יכולתו לפרוע את חיובה של התובעת , ככל שתחויב בהוצאות.

6. לכן, מצאתי שיש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה.

7. אשר לגובה הערובה – לאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, ולאור סכום התביעה, לא מצאתי שיש מקום לשנות מהסכום שכבר נקבע על ידי בהחלטה קודמת. לכן, על התובעת להפקיד סכום של 50,000 ₪ בתוך 30 יום (פגרה במניין), שאם לא כן אורה על דחיית התביעה.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים, ותעדכן ת.פ. ליום 30.8.20, למעקב.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תש"פ, 16 יולי 2020, בהעדר הצדדים.