לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

נציגת ציבור (עובדים) גב' מרים יעיש

נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי בסר

החלטה

1. ביום 22.2.2019 הגישו התובעים תביעה לבית הדין לעבודה בירושלים בגין זכויות סוציאליות שלא קיבלו בגין תקופת עבודתם אצל הנתבעים בעבודות שחיטה וייצור בשר במפעל שנמצא במעלה אדומים. טענתם העיקרית של התובעים שפרט לשכר הבסיסי לא קיבלו זכויות סוציאליות כמו הפרשות לביטוח פנסיוני, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי חגים.

2. ביום 5.11.20 קבע כב' הנשיא אייל אברהמי שמאחר שהעבודה הייתה באזור והנתבעת מס' 1 היא היחידה שהגישה כתב הגנה וכתובתה היא בבאר טוביה, הסמכות המקומית מסורה לבית הדין בבאר שבע.

3. ביום 18.4.21 הורה כב' הנשיא שמואל טננבוים על איחוד התיקים וקבע שהם ישמעו בפניי. קבעתי את דיון הוכחות ליום 29.9.21.

ביום 16.9.21 טענה הנתבעת 1 שבית הדין אינו הפורום הנאות לבירור התביעה, כמו כן הגישה הנתבעת 1 בקשה לדחיית הדיון מאחר שלא התקבלו המסמכים המבוקשים ממפקדת התיאום והקישור לגבי נתוני הכניסה והיציאה של התובעים בשנים 2018 עד 2019.

4. ביום 30.10.21 דחיתי טענת הנתבעת בנוגע לפורום הלא נאות ובסעיף 5 להחלטה קבעתי:

" 5. לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. מקום העבודה היה באזור התעשייה של מעלה אדומים. בג"ץ פסק בעניין גבעת זאב שכלל הדין שיחול על עובדים המועסקים באזורי התעשייה בתחום ההתיישבות הישראלית הוא הדין הישראלי. בית המשפט העליון קבע שבהפעלת מבחן מירב הזיקות יש לבחון את זיקתו של החוזה לדין מסוים בשים לב למקום כריתת החוזה, למקום ביצועו, לזהות הצדדים, לשפת החוזה, למטבע התשלום, למקום תשלום המיסים וכן יש להתחשב בשיקולי מדיניות כללים ובעקרונות היסוד של התחום החוזי שלגביו מתבקשת ברירת הדין.

הנתבעת עצמה ביקשה בדיון ביום 19.9.21 לקבל נתונים מהמוסד לביטוח לאומי אודות העסקת העובדים. הנתבעת כאמור בחרה שלא לצרף תצהיר אלא הסתמכה על טענות מכתב התביעה של התובעים. לפני הגשת הבקשה התובעים הגישו את תצהיריהם בתיק מהם עולה שהעבודה בוצעה במשחטה במישור אדומים. את ההוראות קיבלו התובעים ממנהלי עבודה בשם עדי שמואל ואלי כאשר אלי בעלי הנתבעת אמר לעובדים שמי שישלם את השכר זה מר אילן אשכנזי, נתבע 4 ובהמשך הודיעו לתובעים שמי שישלם את השכר יהיה בחור בשם פראז' ששילם את השכר במזומן או בכפר של התובעים או בתחנת דלק בכניסה למישור אדומים ולעיתים במשחטה עצמה. תלושי השכר שצורפו כנספחים לתצהיר הם תלושי שכר של מעסיקים ישראליים.

מאז שבג"ץ פסק בעניין גבעת זאב בפסיקה עקבית של בתי הדין לעבודה נקבע שיש להחיל את משפט העבודה הישראלי באזורי תעשיה בתחום ההתיישבות הישראלית, בין היתר כדי לא להפלות בין עובדים ישראליים לבין עובדים שאינם ישראליים המועסקים שכם אל שכם אצל מעסיק ישראלי. כל הנתבעים הם מעסיקים ישראליים באזור תעשיה ישראלי וגם זהות המעסיק משפיעה על מבחן מירב הזיקות (ראו צבי פרנקל, דיני עבודה ביהודה ושומרון, משפט מסחרי ביהודה ושומרון בעריכת חגי ויניצקי והראל ארנון, (התש"ף); ע"ע (ארצי) 1342-01-11 יוסף בשארת – ראובן באלי, פסק הדין של הנשיאה ורדה וירט ליבנה (נבו 26.11.2013); ס"ע (ת"א) 16820-08-10 אבו עיישה – ניתוב חברה לניהול ולפיתוח בע"מ פסק הדין של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה (נבו 9.12.13); ע"ב (י-ם) 1729/10 אברהים מסאעד – קיבוץ גלגל, פסק הדין של השופטת רחל בר"ג-הירשברג (נבו 11.8.2011) ערעור שהוגש על פסק הדין נמחק (ע"ע (ארצי) 7083-10-11 קיבוץ גלגל – איברהים מסאעד (נבו 13.3.2012). תע"א (י-ם) 2549/08 זבן בלאל ואח' נ' אבן בר בע"מ פסק הדין של השופט דני גולדברג (נבו 13.6.2013). "

בבקשתה טענה הנתבעת בסעיף 10 לבקשתה שהפורום לא נאות גם מהסיבה שהתובעים אינם אזרחי ישראל, כאמור דחיתי טענה זו בהחלטה מיום 3.10.21. לעניין זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית ראו בהרחבה אצל יורם רבין ואלון רודס, זכות הגישה לערכאות כזכות אדם וכעקרון מסד על-חוקתי, משפט ועסקים כו, תשפ"ב (צפוי להתפרסם ב2022).

5. ביום 4.10.21 התקבל לתיק בית הדין הודעה מטעם משרד הביטחון ובה פירוט נתוני הכניסה והיציאה של התובעים לשנים 2018 – 2019. הדו"ח כולל מעל 100 עמודים.

6. לאחר קבלת הדו"ח ביום 12.10.21 ביקשה הנתבעת 1 להורות על דחיית התביעה מהסיבה שלטענתה מנתוני הכניסה והיציאה ניתן לראות כי מעטים הימים בהם נכנסו התובעים לארץ ומכאן לא ברור כיצד הם טוענים שעבדו אצל הנתבעת ונראה כי מדובר בניסיון שלא כדין להתעשר על חשבונה. הנתבעת צירפה טבלה ממנה עולה שלגבי חלק מהתובעים היו כניסות בודדות בלבד ולחלקם לא היו כניסות כלל ב-2017 ולאחד מהם לא היו כניסות בכלל ב- 2018.

7. התובעים השיבו שהם עבדו בתקופה הנטענת בכתב התביעה אך ורק במשחטה שבבעלות הנתבעת 1 ויש להם אישורי עבודה רציפים ותלושי שכר ולחלקם יש כרטיסי נוכחות המונפקים ממשחטת עוף הבירה שבבעלות הנתבעת 1 והם נכנסו בכל יום דרך המחסום ואינם יודעים אם הכניסה נרשמה במחשב או לא. כך למשל הציגו שהתובע מס' 17 עמאר גאעוני מחזיק בדוח נוכחות של חודש 8/19 ובו מופיע כי עבד באותו חודש 10 ימים ובדוח של המת"ק מופיע כניסה אחת בלבד; התובע מס' 14 מר עלי גאעוני מחזיק בדוח נוכחות לחודש 8/19 ובו רשום שעבד 10 ימים ובדוח של המת"ק לא מופיע אף כניסה; דוגמא נוספת של התובע מס' 2, מר כפאח אלחנאפסה מחזיק בדוח נוכחות לחודש 7/19 ובו מופיע כי עבד 18 ימי עבודה ובדוח של המת"ק מופיעות רק שש כניסות. לאור זאת טענו התובעים שדוחות המת"ק אינם נכונים והמידע אינו מעודכן. בד בבד עם תגובתם הגישו התובעים בקשה לצו איכון סלולרי וכן הגישו בקשה לזימונו של מר אלי מצסה שהוא אחיו של בעל המניות בנתבעת 1 מר גבריאל מססה שהוא היה אחראי לתובעים והם פנו אליו בכל פניה. הנתבעת התנגדה לזמנו אך התובעים חזרו על כך שגם בתגובתם להפקדת ערובה הצהירו כי הממונה עליהם היה אלי מצסה וגם בדיון הקד"מ בפני כב' הנשיא התייחסו התובעים לאלי מצסה שהיה אחראי להם בעבודתם.

8. ביום 28.10.21 אשרתי את בקשת התובעים לקבל דוח איכון טלפוני וכן אשרתי את בקשת התובעים לזמן את מר אלי מצסה. ביום 13.12.21 נעתרתי לבקשה התובעים לזימון עדים נוספים לדיון הוכחות שקבוע ביום 19.1.22.

9. ביום 13.12.21 קבעתי שהנתבעת 1 תודיע האם היא עומדת על הבקשה לדחיית התביעה על הסף שהגישה ביום 12.10.21 וזאת בין היתר לאור ההחלטות שקבעתי שיש לזמן את מר אלי מצסה מאחר שהתובעים הצהירו שהוא היה אחראי להם.

10. ביום 23.10.21 הודיעה ב"כ הנתבעת 1 שהנתבעת עומדת על בקשתה לסילוק התביעה על הסף.

11. לאחר שבחנו את הבקשה הגענו למסקנה שדין התביעה לסילוק על הסף, להידחות.

סילוק התביעה על הסף היא סעד קיצוני והוא יינתן במשורה כפי שקבע בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן (נבו 13.2.2008):

"סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוהג בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף... וכבר נפסק כי 'בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף'... בהתאם, 'נטיית בתי הדין לעבודה הינה לנהוג בזהירות יתירה וביד קמוצה בבואם להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף'... זאת, מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה; אין היא מועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה'; ו'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית".

12. במקרה שבפנינו הנתבעת לא הגישה תצהיר כתמיכה לבקשתה. התובעים הצהירו שאחראי לעבודתם היה מר אלי מצסה שהוא אחיו של בעלי הנתבעת 1. מאישורי הכניסה עולה שהתובעים נכנסו בתקופה הנתבעת למישור אדומים. גם אם אין התאמה מלאה בין ימי העבודה הנטענים לימי הכניסה, אין בכך כדי לדחות את התביעה על הסף. כב' הנשיא טננבוים קבע שעל הנתבעת להמציא לתובעים תצהיר גילוי מסמכים אליו היא תצרף מסמך המלמד על מועד חתימת הסכם השכירות ומועד תחילת סיומה, רישיון עסק של המשחטה, חשבוניות מס שקיבלה או מסרה לחברת ס.א.ע.ד.י שירותי כוח אדם והסעות בע"מ עבור תשלום דמי השכירות, שיטת תשלום דמי השכירות ואישור תשלום דמי השכירות, עותק מכל המיסים שחברת ס.א.ע.ד.י שירותי כוח אדם והסעות שילמה עבור המושכר, תשלומי חשמל, מים, ביוב, תקשורת וכיוצ"ב ששולמו עבור המושכר בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, עותק מפוליסת הביטוח של צד ג' וביטוח מעבידים, אישור תשלום ארנונה ופרטי המשלם, אישור העברת חשבונות המים, ארנונה וחשמל על שמו של השוכר.

יש לאפשר לשמוע ראיות בעניין המסמכים שצורפו בהתאם להחלטת כב' הנשיא ולהכריע האם יש במסמכים אלה כדי לחזק את טענת התובעים בקשר ליחסי עבודה עם הנתבעת 1.

13. זאת ועוד, הנתבעת הגישה בקשה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה. הבקשה נדחתה על ידי כב' הרשמת לסרי שקבעה ביום 25.6.21:

"1.לפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהתאם לתקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדר דין) התשנ"ב – 1991 לפיה על התובע להפקיד ערובה אלא אם הביא ראשית ראיה, הוכיח יכולת פרעון, מטעמים מיוחדים שיירשמו. מדובר בחלופות.

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים המצויים בתיק בית הדין ולאחר ששקלתי את זכות התובע לגישה לערכאות, נסיבותיו הקונקרטיות של התיק דנן והעובדה כי חלק משמעותי מהזכויות הנתבעות הן זכויות קוגנטיות מכוח חוקי המגן מחד גיסא וזכות הנתבעת שלא להיגרר להליכי סרק מאידך גיסא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

3. בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין עצם קיומם של יחסי העסקה.

4. עיון במסמכים מצויים בתיק מעלה כי, לכאורה, התובע עבד ב"עוף הבירה".

5. מצאתי כי די במסמך מ את הנתבעת מיום 3.5.2000 בו נכתב כי החל מיום 1.1.2017 ניהול ותפעול משחטת "עוף הבירה" מבוצע על ידי הנתבעת ובמסמך מיום 7.11.2020 מאת חברת ס.א.ע.ד.י שירותי כוח אדם והסעות בע"מ בו נכתב כי ניהול ותפעול משחטת "עוף הבירה" מבצוע על ידי ס.א.ע.ד.י עבור הנתבעת (ערה אני לכך שגם נכתב במסמך זה כי לא יהיה לנתבעת קשר לניהול והפעלת המשחטה) כדי להרים את הנטל בשלב זה לקיומה של ראשית ראיה. זאת בצירוף העובדה כי עולה לכאורה כי התובע הועסק בתבנית העסקה מורכבת בו שכרו משולם על ידי גורמים שונים מתחלפים כאשר יש בכך כדי להעלות כדי טעם מיוחד (ע"ע 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קיבוץ בית הערבה (11.2.2021), פסקה 60).

6.על יסוד האמור אני דוחה את הבקשה. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין הבקשה בסך של 1,500 ₪ בתוך 30 יום".

14. לאור כל האמור אין מקום בשלב זה לדחות את התביעה על הסף ויש להכריע בתביעה לאחר שמיעת עדויות ואין לסלקה על הסף.

יש לבחון האם הנתבעת 1 הייתה מעסיקתם של התובעים שכאמור ישנן ראיות שהתובעים עבדו בתקופה הנתבעת במשחטה. אין בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות, אולם כאמור אין מקום לדחות התביעה על הסף בשלב זה.

15. הנתבעת 1 תישא בהוצאות התובעים ובשכ"ט בא כוחם בסך כולל של 3,500 ₪ שעליה לשלם עד ליום 15.1.22.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"ב, (26 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.