לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שבכותרת (להלן: "הסדר הפשרה"), בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק התובענות הייצוגיות" או "החוק"), וכן בקשה לפסיקת גמול, החזר הוצאות ושכר-טרחת עו"ד, בהתאם לסעיפים 23-22 לחוק התובענות הייצוגיות.

רקע

1. ביום 23.12.2019 הגיש המבקש, מר אייל רוזנצוויג (להלן: "המבקש"), בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד המשיבה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "בקשת האישור" ו-"המשיבה" בהתאמה).
2. עניינה של התובענה הייצוגית שבכותרת בתמצית הינו הפרה של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק השוויון") ושל תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), תשע"ב-2011 (להלן: "תקנות הנגישות"), שעה, שלטענת המבקש, המשיבה החזיקה והפעילה מקום ציבורי ברחוב וינרוב 23 בטירת הכרמל (להלן: "הנכס"), המשמש כסניף ההסתדרות בטירת הכרמל, באופן שאינו מונגש לאנשים עם מוגבלות.
3. לטענת המבקש, המשיבה מקיימת בנכס, במרבית ימות השבוע בשעות הבוקר, פעילויות ומפגשים חברתיים של "מועדון גמלאים אזרחים עובדי צה"ל", אלא שהנכס אינו נגיש לאנשים עם מוגבלות. כתוצאה מכך, לאדם עם מוגבלות המתנייד בכסא גלגלים אין כל דרך להגיע אל הנכס. ולאדם עם מוגבלות אחרת, הדרך אל הנכס אינה נגישה וכרוכה באי נוחות של ממש, כך גם השהייה בנכס עצמו.
4. המבקש הינו אדם בעל מוגבלות בניידות, המתנייד בכיסא גלגלים חשמלי. לטענתו, הוא פעיל חברתי מזה שנים למען מימוש זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. כך, הוא מנהל בהתנדבות, יחד עם אמו, את עמותת "יד ביד בטירת הכרמל" (להלן: "העמותה"). העמותה מפעילה בחלק מימות השבוע מועדון לנכים בטירת הכרמל (להלן: "המועדון"). חלק גדול מחברי המועדון, כמו גם המבקש, הם חברי ההסתדרות הכללית. בתוך כך, בחלק מימות השבוע הם מגיעים לנכס ונוטלים בו פעילות חברתיות יחד עם חברי "מועדון גמלאים אזרחים עובדי צה"ל". לאור היעדר הנגישות בנכס, נמנע המבקש מלהשתתף יחד עם חבריו בפעילויות המתקיימות בנכס. כך אירע, בין היתר, באירוע "הרמת כוסית" לקראת השנה החדשה.
5. המבקש נסמך בבקשת האישור על חוות דעת של מורשית נגישות, לפיה קיימות בנכס מספר אי-התאמות נגישות, ובהן: אי התקיימות עקרון ההכלה והרציפות והעדר דרך נגישה; אי התגברות על הפרשי גובה; העדר חניה נגישה; העדר שירותים נגישים; מדרגות ממפלס הכניסה למפלס בו מצוי הנכס והעדר שילוט הכוונה (להלן: "חוות הדעת").
6. לדידו של המבקש חובת ביצוע התאמות הנגישות החסרות מוטלת על המשיבה בהתאם לתקנה 2 (ב) לתקנות הנגישות; לתקנה 93 לתקנות הנגישות זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות לשירות), תשע"ג-2013 ולסעיף 19ח(ג) לחוק השוויון. לחילופין ולמצער, המבקש טוען כי המשיבה מפרה את הוראת ס' 19ח(ה) לחוק השוויון, בכך שהפעילה מקום ציבורי שאינו נגיש.
7. במסגרת בקשת האישור התבקש בית-המשפט להגדיר את הקבוצה כדלהלן: "אנשים עם מוגבלות אשר החל מיום 22.6.2017 נזקקו לשירות ציבורי שניתן על ידי המשיבה ברח' וינרוב 23 בטירת הכרמל, והם נמנעו מלהגיע למקום זה מאחר שאינו נגיש ו/או הגיעו למקום זה ונגרמה להם אי נוחות".
8. עוד נטען בבקשת האישור כי ההפרות האמורות מקימות לחברי הקבוצה הנטענת עילות תביעה כנגד המשיבה מכוח חוק השוויון ותקנות הנגישות וכן מכוח ס' 63 ו-36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").
9. המבקש העריך את נזקו האישי בסך 5,000 ש''ח ואת נזקה הכולל של הקבוצה בסך 5,000,000 ש''ח על דרך האומדנה. כמו-כן המבקש עתר לסעדים הבאים: "צו עשה שיורה למשיבה לחדול מיידית מהפעלת הנכס; לצו עשה שיורה למשיבה לבצע לאלתר את כל ההתאמות שהיא מחויבת לבצע בנכס בהתאם לתקנות; וכן להורות למשיבה לפצות כל אחד מחברי הקבוצה בסך 5,000 ש''ח בגין הנזק הלא ממנוי שנגרם לו כתוצאה ממחדליה עבור כל ביקור בנכס או הימנעות מביקור בנכס."
10. ביום 11.5.2020 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשת האישור. המשיבה טענה, בין היתר, כי ישנם טעמים לסילוק בקשת האישור על הסף, וזאת מטעמי העדר סמכות עניינית והעדר עילת תביעה אישית למבקש. כן טענה המשיבה כי בקשת האישור צריכה להידחות גם לגופה, מאחר שעניינה בנכס אשר אין כל חובה להנגישו וכן מאחר שכלל לא ניתן בו שירות ציבורי ולפיכך חוק השוויון אינו חל בעניינו. בנוסף, טענה המשיבה כי המבקש אינו גלמאי וודאי אינו גמלאי שעבד כאזרח עובד צה"ל ומשכך לא קמה לו עילת תביעה אישית.
11. המשיבה הוסיפה וטענה כי הנכס אינו מקום ציבורי ואין לציבור או לחלק ממנו זכות להיכנס אליו. כך גם, לא מדובר במועדון גמלאים ואף לא בסניף של ההסתדרות, במובן זה שלא ניתן בו שירות ציבורי. משכך, הוראות חוק השוויון אינן חלות על הנכס. הנכס נרכש על-ידי המשיבה לפני עשרות שנים ורובו מושכר לצדדים שלישיים, כאשר נותר בו חדר קטן שמעולם לא שימש כמועדון גמלאים בהסתדרות. כן טוענת המשיבה, כי בהתאם לסקר נגישות שביצעה הנכס אינו בעל היתכנות הנדסית לנגישות.
12. עוד טענה המשיבה כי התביעה מוגשת בחוסר תום לב, בין היתר, מאחר והמבקש מסתיר את העובדה שאין כל קשר בין העמותה והמועדון לבין ההסתדרות. משכך, גם המבקש נעדר עילת תביעה אישית. בהקשר זה מוסיפה המשיבה וטוענת כי המבקש לא הקדים אליה פניה עובר להגשת התובענה שבכותרת. עוד בהקשר זה מוסיפה המשיבה כי מדובר "בתובע סידרתי".
13. ביום 7.7.2020 הגיש המבקש תשובה לתגובה לבקשת האישור, במסגרתה טען, בין היתר, כי אין חולק שהמשיבה היא הבעלים בנכס ולפיכך היא גם הגורם המחויב בביצוע התאמות הנגישות בנכס; כך גם אין חולק כי הנכס אינו נגיש לאנשים עם מוגבלות וכי הנכס משמש, הלכה למעשה, כמועדון גמלאי ארגון עובדי צה"ל, לכל הפחות, בשנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור. המבקש הוסיף וטען כי קיומו של פטור בהתאמות נגישות מסיבות הנדסיות אינו גורע מחובתו של בעל המקום הציבורי לבצע בו התאמות נגישות חלופיות, לרבות מעבר מקום.

הבקשה לאישור הסדר הפשרה ועיקרי הסדר הפשרה

1. ביום 29.7.2022 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה, במסגרתה התחייבה המשיבה, מבלי להודות בדבר, לבצע הנגשת הנכס בהתאם לתקנות הנגישות ולפרסם קמפיין לעידוד העסקת אנשים עם מוגבלויות (להלן: "הבקשה לאישור הסדר הפשרה", "הסדר הפשרה" וה-"קמפיין הפרסומי" בהתאמה).
2. הסדר הפשרה מבקש להגדיר את הקבוצה כדלהלן: "אנשים עם מוגבלות אשר החל מיום 22.6.2017 נזקקו לשירות ציבורי שניתן על ידי המשיבה ברח' הרב וינרוב 23 בטירת הכרמל, והם נמנעו מלהגיע למקום זה מאחר שאינו נגיש ו/או הגיעו למקום זה ונגרמה להם אי נוחות".
3. המשיבה הסכימה להסדר הפשרה בכפוף לכך שהסכם הפשרה יקבל תוקף של פסק-דין חלוט ויגבש מעשה בית-דין כלפי כל חברי הקבוצה וכן ויתור על כל טענה בכל הקשור להיעדר נגישות בנכס.
4. התחייבויות המשיבה הוגדרו כדלהלן:

"ג.2. הנגשת הנכס בהתאם לתקנות הנגישות

12. המשיבה מצהירה כי לא מתקיים שימוש ציבורי בנכס, וכן מובצעות בו עבודות הנגשה. כמו כן המשיבה מתחייבת כי עד לסיום עבודות ההנגשה לא ישמש הנכס לצרכי הציבור.

13. בנוסף להתחייבויות לעיל, לפנים משורת הדין, ומבלי שהדבר יהווה הודאה או הסכמה לטענות בבקשת האישור, ולנוכח רצונה של המשיבה לייעל את הדיון בבקשת האישור ולמנוע בזבוז זמן שיפוטי יקר, מסכימה המשיבה ומתחייבת לפעול לטובת חברי הקבוצה שהוגדרה לעיל, בהתאם למתואר להלן.

ג.3. קמפיין לעידוד העסקת אנשים עם מוגבלות

14. המשיבה מתחייבת לפרסם סרטון (שהוצג בפני ב"כ המבקש) שמטרתו עידוד העסקת אנשים עם מוגבלות ושילובם בשוק העבודה, בערוצי הטלוויזיה השונים, ולרכוש לשם כך דקות פרסום (בפריסה המיטבית ביותר, לפי שיקול דעת אגף הדוברות שלה) בסכום של 500,000 ₪ כולל מע"מ (להלן: "סכום הפרסום"), וזאת עד לסוף שנת 2022.

15. המשיבה מצהירה, כי היא אינה מחויבת על פי דין לבצע את הקמפיין הפרסומי, וכי לא קיבלה החלטה לבצעו אלא בהתאם להסדר זה. כמו כן, המשיבה מצהירה כי התחייבותה על פי הסדר זה נעשית אך ורק כתוצאה מהליכים נשוא הסדר פשרה זה.

16. המשיבה מצהירה, כי נכון למועד חתימת ההסדר לא אושרו על ידה תקציבים כלשהם לפרסום זה, למעט אישור עקרוני לצורך הסדר פשרה זה."

1. הצדדים סברו כי לדידם אין צורך במינוי בודק לבחינה וליישום הסדר הפשרה, בין היתר, מאחר והסכם הפשרה משקף את תועלת הציבור; הסדר הפשרה אינו כולל מנגנון פיצוי-בעין לחברי הקבוצה, ולכן אין צורך בבירור מדויק של גודל הקבוצה, זיהוי חבריה או הערכת שווי ההטבה ממנה יהנה כל אחד מחברי הקבוצה; הסדר הפשרה אינו מבוסס על עניינים מקצועיים מורכבים הדורשים מומחיות מיוחדת; ומאידך גיסא מינוי בודק בנסיבות אלה עלול דווקא לסרבל ולהעריך של לצורך את ההליך ולהטיל עלויות נכבדות נוספות מבלי שצפויה מכך תועלת של ממש.
2. ואולם, הצדדים לא הצליחו להגיע במסגרת זו להסכמות באשר לסוגיית הגמול למבקש ושכר טרחת בא-כוחו. עם זאת, הצדדים הגיעו לכלל הסכמה כי מכל סכום שייפסק בגין שכר טרחה יעוכב לתשלום 20% עד למתן הודעה מטעם המשיבה על השלמת ביצוע הקמפיין הפרסומי, עליו הוסכם במסגרת הסדר הפשרה.
3. ביום 31.7.2022 הוריתי כי יש להעביר את הסדר הפשרה להתייחסות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה וכן לפרסמו להתנגדויות.
4. ביום 3.1.1.2022 הוריתי לצדדים ליתן הבהרות בקשר עם אופן יישום התחייבויות המשיבה לפי הסדר הפשרה. בתגובה, ציינה המשיבה כי הצדדים הסכימו על הארכת המועד לביצוע הסעיף הנוגע לקמפיין הפרסומי, ככל שיידרש, עד לסוף הרבעון הראשון של שנת 2023.
5. כמו-כן, ביום 20.11.2022 הגישה המשיבה את תצהירו של ד"ר אבי רמות, המפרט את העבודות שבוצעו בנכס, ובהם: התקנת מעלון משופע באישור מכון התקנים; הנגשת השירותים; הרחבת דלת הכניסה הראשית; ביצוע סימונים נדרשים והתקנת בתי אחיזה.

הבקשה לפסיקת גמול, הוצאות ושכר-טרחת עו"ד ותגובת המשיבה

1. ביום 19.9.2022 הוגשה בקשה נפרדת מטעם המבקש לפסיקת גמול, החזר הוצאות וקביעת שכר-טרחת עו"ד. הסכומים המבוקשים עמדו על-סך 64,000 ש''ח בתוספת מע"מ עבור גמול למבקש; 6,000 ש''ח בתוספת מע"מ עבור החזר עלות חוות-הדעת של מורשת הנגישות, עליה נסמכה בקשת האישור וכן סך של 200,000 ש''ח בתוספת מע"מ עבור שכר-טרחת עו"ד.
2. במסגרת בקשה זו טען המבקש, בין היתר, כי מדובר בסכומים סבירים ומקובלים בתובענות ייצוגיות בכלל ובתובענות ייצוגיות בענייני נגישות בפרט, הן לנוכח התועלת הציבורית והתועלת האישית הצומחת לחברי הקבוצה והן לנוכח התכלית שביקש לקדם המחוקק, לפיה ראוי לתמרץ תביעות נגישות באמצעות פסיקת שיעורי גמול ושכר-טרחה נדיבים. המבקש ביקש להבנות בעניין זה מע"א 2889/17 חמיאס נגד מפעל הפיס (נבו 13.9.2017), ע"א 689/16 נסאר נ' עיר השעשועים בע"מ (נבו, 7.5.2018) ות"צ 11404-12-19 ינאי נ' מוזיאון ארץ ישראל תל אביב (נבו 10.6.2021).
3. בהקשר זה, הוסיף המבקש, וטען כי אילו היה מגיש תביעה אישית בעילה זהה, מכוח סעיף 19 נא(ב) לחוק השוויון, אזי בית-המשפט היה מוסמך לפסוק לו פיצוי, ללא הוכחת נזק, עד לגובה של 64,000 ש''ח. לפיכך, המבקש סבור כי יש לתגמלו על שבחר לקדם את עניינה של הקבוצה, על פני עניינו האישי, בסכום שלא יפחת מהפיצוי המירבי שהיה נפסק לו אילו היה מגיש תביעה אישית נגד המשיבה.
4. לדידו של המבקש מאחר והסדר הפשרה הניב לקבוצה תועלת משמעותית וממשית מעבר לעלותן הכספית וכן מאחר והסדר הפשרה הושג בשלב מתקדם יחסית של ההליך, הרי שיש לפסוק את הסכומים המבוקשים על-ידו.
5. ביום 25.10.2022 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה לפסיקת גמול ושכר-טרחה. במסגרת תגובתה טענה כי בהתאם ללשון החוק והפסיקה יש לפסוק גמול ושכר-טרחה בשיעור נמוך ביותר, ובאופן שלא יעלו יחדיו על 8% מסכום הפשרה שהינו סך של 40,000 ש''ח (כולל מע"מ).
6. כך, טענה המשיבה, בין היתר, כי לאור השיקולים של היעדר מורכבות וסיכון מיוחד; העובדה כי התביעה והבקשה לאישור מהוות כמעט שכפול של מספר תביעות דומות שהגיש המבקש; טרם התקיים ולו דיון אחד בתביעה ולנוכח היעדר חשיבות ציבורית והעדר אלמנט ההרתעה, בהינתן טענת המשיבה שלפיה היא ממילא פועלת נמרצות לקידום שוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות בהסתדרות. בהקשר זה, מוסיפה המשיבה וטוענת, כי בקשת האישור הוגשה אף מבלי שקדמה לה פנייה מוקדמת, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב שחלה על מייצג הקבוצה.
7. המשיבה הוסיפה וטענה כי היא פעלה להנגשת הנכסים שבבעלותה זמן רב עובר להגשת התביעה דנא ואף הקצתה לכך תקציב של כ-50 מיליון ש''ח. משכך, הגשת התביעה דנן לא הביאה, לדידה, כל תועלת בקידום הנגשת מבנים שבבעלות ההסתדרות ואין בה אלמנט של חשיבות ציבורית או של הרתעה.
8. המשיבה הוסיפה וטענה להיעדר תועלת לקבוצה, שכן לטענתה כלל לא ניתן שירות ציבורי בנכס וממילא הנכס היה סגור לשימוש הציבור. לטענתה, אך בשל רצון טוב ניתנה גישה לקבוצת אנשים קטנה לבקשתם ולשימושם האישי וכי לא פעל בנכס כל "מועדון". לדידה, כוונה זו הובילה את המבקש "לנצל הזדמנות" ולהגיש את התביעה דנן. כן מוסיפה המשיבה וטוענת כי למבקש אין עילת תביעה אישית ולמעשה אין "קבוצה" העומדת מאחורי התביעה.
9. כן טענה המשיבה כי יש להתחשב ביחס שבין הסעד הנתבע לבין הסעד עליו הוסכם בהסכם הפשרה. לדידה של המשיבה הסעד עליו הוסכם במסגרת הפשרה עומד על 500,000 ש''ח המהווים 10% בלבד מסכום התביעה.
10. בנוסף, לדידה של המשיבה, יש גם להביא בחשבון את העובדה שכספי ההסתדרות הינם כספי ציבור, לפיכך תשלום גמול ושכר טרחה בשיעור כה גבוה עלול לפגוע באינטרס כלל העובדים במשק, לרבות עובדים עם מגבלות.
11. כמו-כן, המשיבה הוסיפה וטענה כי מדובר בשכר טרחה וגמול גבוהים באופן ניכר מהסכום שנפסק במקרים דומים ואף ביחס למקרים שהציג המבקש.

התייחסות הגורמים המקצועיים

1. ביום 13.11.2022 הוגשה התייחסות מטעם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, לפיה: "הגורמים המקצועיים הרלוונטיים במדינה לא מצאו לנכון להביע עמדה ביחס לבקשה... כמו גם לבקשה לפסיקת שכר טרחה וגמול, לחיוב או לשלילה."

דיון והכרעה

מינוי בודק

1. סעיף 19(ב)(1) לחוק התובענות הייצוגיות קובע כדלהלן:

"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה – בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר."

1. עיון בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (ה"ה המששלה 234, מיום 26.1.2006) מלמד כי המחוקק ביקש להתמודד עם "בעיית הנציג" שהיא אינהנטית בהליך התובענות הייצוגיות בכלל ובהסכם פשרה בהליך בפרט, באמצעות פיקוח מוגבר על הצדדים ועל בית-המשפט. על היתרונות והחסרונות שבמינוי בודק ראו אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 49-44 (2021).
2. עוד בהקשר זה ראו בע"א 1582/20 עו"ד יוגב חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ (נבו 29.12.2021), שם בפסקה 77:

"בכל הנוגע לאי מינויו של בודק, היא הדרישה המרכזית השנייה אליה יש להידרש בטרם אישור הסדר הפשרה, נזכיר כי הכלל על פי מצוות המחוקק הוא מינויו של בודק, ואילו החריג הוא אי מינויו בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו" (סעיף 19(ב)(1) לחוק). דא עקא, הפרקטיקה שהתגבשה בפסיקה המחוזית היא שמינוי בודק מתבצע רק ביחס לחלק קטן מהסדרי הפשרה, כך שבמציאות הכלל הפך לחריג (וינשל-מרגל וקלמנט, בעמ' 753). את הטעמים שאוזכרו בפסיקה להפעלת החריג, ניתן לחלק לשלושה שיקולים עיקריים: שיקולי יעילות, הן מבחינת העלויות הכרוכות במינוי בודק, והן מבחינת העיכוב והסרבול שמינוי זה יוצר בהוצאתו לפועל של הסדר הפשרה; שיקולים מהותיים הנוגעים לתוכנו של ההסדר (כגון שמדובר בהסדר פשרה המעניק השבה מלאה לחברי הקבוצה, או כאשר בחינת סבירותו והגינותו של הסדר הפשרה מבוססת בעיקרה על שאלות משפטיות המצויות בתחום מומחיותו של בית המשפט) ; ו-שיקולים דיונים הנוגעים לנסיבות שהובילו לגיבוש הסדר הפשרה (כגון שבית המשפט, או גורמים מקצועיים ואובייקטיבים אחרים, היו מעורבים בגיבושו ובעיצובו של הסדר הפשרה) (ראו החלטתי בת"צ (מרכז) 30028-04-11‏ ‏מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' יצחקי, פסקה 21 [פורסם בנבו] (29.6.2015))."

1. מקובלת עליי עמדת הצדדים, לפיה אין צורך במינוי בודק שכן דומה כי בנסיבות העניין מכלול השיקולים (שיקולי יעילות, שיקולים מהותיים ושיקולים דיוניים) מצדיקים את אי מינויו של בודק.
2. כך, ובין היתר, הסכם הפשרה מבטא תועלות ברורות לטובת הקבוצה והציבור בכללותו, שהרי מדובר בהנגשת הנכס כמו גם בקמפיין פרסומי שנועד להציף בעיה חברתית רחבה ולעודד העסקת אנשים בעלי מוגבלויות תוך שילובם בשוק העבודה.
3. כמו-כן, בחינת הסדר הפשרה אינה מצריכה חישוב אריטמטי או מיומנות מיוחדת שאינה בידי בית-המשפט. הסדר הפשרה אף אינו כולל מנגנון של פיצוי בעין. משכך, הוא גם אינו מצריך בירור מדויק של גודל הקבוצה, זיהוי חברי הקבוצה או הערכת שווי ההטבה לכל אחד מחבריה.
4. כך גם מקובלת עליי הטענה, כי הסדר הפשרה אינו מבוסס על עניינים מקצועיים מורכבים הדורשים מומחיות מיוחדת, ולכן בחינת סבירותו והגינותו לטובת הקבוצה היא סוגיה משפטית, הכרוכה בעיקר בבחינת הסיכויים והסיכונים בניהול ההליך. בנסיבות אלה, שיקול דעתו של הבודק אינו עדיף על פני שיקול דעתו של בית-המשפט.
5. מנגד, מינוי בודק עלול דווקא להביא לסרבול ולעיכוב ההליך כמו-גם להטלת עלויות כלכליות נוספות על הצדדים שאינן הכרח המציאות.
6. נכוח האמור לעיל, מצאתי כי בנסיבות העניין מתקיימים טעמים מיוחדים אשר מצדיקים שלא להורות על מינויו של בודק לבחינת הסדר הפשרה.

אישור הסדר הפשרה

1. הוראות סעיפים 18 ו-19 לחוק התובענות הייצוגיות קובעות מנגון ייחודי לאישור הסדר פשרה בידי בית המשפט. סעיף 18 (א) לחוק קובע כדלהלן:

"לא ייעשה הסכם ליישוב הסכסוך שבענינו הוגשה בקשה לאישור או שבענינו אושרה תובענה ייצוגית (בחוק זה – הסדר פשרה), אלא באישור בית המשפט."

1. מנגנון ייחודי זה עוגן, כאמור לעיל, בשל החשש המתמיד מ"בעיית הנציג" המובנית בהליך התובענות הייצוגיות בכלל ובבקשה לאישור הסדר פשרה בפרט (ואף ביתר שאת). בהקשר זה ראו למשל רע"א 3832/17 לוין נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ (נבו 4.7.2017); דנ"מ 5519/15 יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ (נבו 17.12.2019); רע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ (נבו 27.5.2015); וכן עע"מ 2152/19 טפיו נ' רשות המיסים (נבו 4.10.2020).
2. כמו-כן, סעיף סע' 19(א) לחוק, קובע כהאי לישנא:

"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין."

1. לפיכך, מאחר שבתובענה שבכותרת טרם אושרה בקשת האישור, כחלק מבחינת הסדר הפשרה שהובא בפניי אדרש גם לשאלה האם בקשת האישור עומדת לכאורה בדרישת סעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק התובענות הייצוגיות.
2. מן הכלל אל הפרט: הגדרת הקבוצה, עילות התובענה, הסעדים הנתבעים וכן עיקרי הסדר הפשרה, כמו גם השלב בו מצוי ההליך - הובאו בפירוט לעיל; התובענה נכללת בגדרי התביעות המפורטות בסעיף 9(1) לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות, שכן עניינה, בין היתר, הפרה נטענת של חוק השוויון; כמו-כן, נראה לכאורה כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה להכריע בעניינם של חברי הקבוצה. אף לא מצאתי טעם לסבור שהמבקש פעל או מנהל את ההליך שלא בתום לב.

בנוסף, מצאתי כי קיימות לכאורה שאלות מהותיות של עובדה או של משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ובראשן: האם המשיבה מחזיקה ו/או מפעילה מקום ציבורי שאינו נגיש והאם התנהלות זו עולה כדי הפרה של חוק השוויון ותקנות הנגישות; האם המשיבה מחוייבת בביצוע התאמות הנגישות החסרות בנכס בהתאם לתקנות הנגישות ואם כן החל מאיזה מועד והאם המשיבה גרמה אגב התנהלותה זו נזק לחברי הקבוצה ומה היקפו.

1. בנסיבות העניין, לאחר בחינת הסדר הפשרה וקבלת הבהרות הצדדים וכן לאור עמדת היועץ המשפטי לממשלה, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שעל בית-המשפט להביא, כמצוות הוראת סעיף 19(ג) לחוק התובענות היייצוגיות, סברתי כי מדובר בהסדר הוגן, ראוי וסביר בנסיבות העניין.

הכרעה בבקשה לקביעת גמול לתובע המייצג והחזר הוצאות ושכר-טרחת עו"ד

1. כאמור, הצדדים לא הצליחו להגיע לכלל הסכמה, במסגרת הסדר הפרשה, בעניין גובה הגמול למבקש ושכר טרחת בא כוחו.
2. סעיף 19(ו) לחוק התובענות הייצוגיות קובע בזו הלשון:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה."

1. כמו-כן, המחוקק קבע, במסגרת סעיפים 22–23 לחוק, קריטריונים שעל בית-המשפט לשקול עת הוא נדרש להכריע בשאלת הגמול ושכר הטרחה. כפי שהוכרע בפסיקה ענפה, הרי שאין מדובר ברשימה סגורה וממצה.
2. הפסיקה עמדה על כך, שניתן באופן כללי לחלק את השיקולים בקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה לשלושה סוגים עיקריים. סוג ראשון של שיקולים, עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה הייצוגית, ובמסגרתו, על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת והן מבחינת הציבור בכללותו. סוג שני של שיקולים נוגע להתנהלותו של בא הכוח המייצג, כאשר שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. בהקשר זה ראו למשל: ע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט (נבו 23.5.2012) (להלן: "עניין שמש") וע"א 689/16 נאסר נ' עיר השעשועים בע"מ (נבו 8.5.2018) וכן בהחלטתי ת"צ (ת"א) 11557-04-18 בכר נ' טלזר 019 שרותי תקשורת בינלאומיים בע"מ (נבו 9.2.2021).
3. כמו-כן, בעניין שמש נקבע כי בכל הנוגע לחישוב שכר הטרחה כי יש לבכר את שיטת האחוזים. ואולם, בפסיקה מאוחרת יותר הכריע בית-המשפט העליון, כי בית-המשפט אינו מחוייב לפסוק בהתאם לשיטה זו [בהקשר זה ראו גם עע"מ 2978/13 מי הגליל – תאגיד והביוב האזורי ב"מ נ' יונס (נבו 23.7.2015)].
4. בנסיבות העניין, ולאחר שנתתי דעתי לשיקולים שהעלו הצדדים, שקלתי את מכלול נסיבות המקרה ובחנתי את הקריטריונים שנקבעו בפסיקה ובחקיקה, סברתי כי ראוי להעמיד את הגמול למבקש על סך של 10,000 ש''ח ואת שכר הטרחה לבא כוחו על סכום של 50,000 ש''ח (בתוספת מע"מ). המשיבה תשא בעלות הוצאות המבקש בגין כתיבת חוות-דעת הנגישות בסך של 6,000 ש''ח (בתוספת מע"מ).
5. ודוק. בהינתן שהמשיבה תיקנה את מחדליה; בהינתן כי ניהול ההליכים בפני בית המשפט התייתר וכי לא התקיים כל דיון בפני בית המשפט, אלא שתי פגישות גישור בלא נוכחותו של התובע המייצג; בהינתן שהגמול ושכר הטרחה ישולמו מכיסם של חברי ההסתדרות (ויתכן אף מכיסם של חברי הקבוצה עצמה) [בהקשרים אלו ראו: ע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (נבו 4.12.2021); ע"א 7832/17 מנדלין נ' טיב רשתות בע"מ (נבו 5.4.2020)]; וכן ובעיקר בנסיבות העניין, שבהן טענת המשיבה בדבר הספק באם עסקינן בנכס בו מוענק "שירות ציבורי"; העובדה כי מדובר בקבוצה מצומצמת העושה בו שימוש (ולטענת המשיבה שימוש אישי); העובדה כי המשיבה פעלה עובר להגשת ההליכים לבדיקת היתכנות ביצוע עבודות הנגשת הנכס ואף הקצתה לכך תקציב גדול מבעוד מועד, וכן לאחר שבחנתי מקרים בעלי נסיבות דומות [ראו והשוו למשל: ת"צ (ת"א) 54244-12-17 אטלן נ' מוזיאון תל אביב לאומנות (נבו 27.8.2021); ת"צ (ת"א) עוזרי נ' שוורץ ואח' (נבו 3.6.2022); ת"צ (חי') 41899-11-17 עורכי דין למען משפט, חברה וצדק נ' עירית טמרה (נבו 20.12.18)], מצאתי כי הסכומים דנן ראויים.
6. יוער, כי בקשתו של המבקש אף אינה מתיישבת עם החלטות בבקשות אישור אחרות שהגישו המבקש ובא-כוחו, באשר ליחס בין גובה הסכומים המבוקשים על-ידו בבקשה כאן לבין אלו שנפסקו במקרים אחרים בעניינו, ובכללן: ת"צ (חי') 18339-05-20 רוזנצוויג נ' עיריית טירת הכרמל (נבו 4.6.2021); ת"צ (ת"א) 36992-10-20 רוזנצוויג נ' בנק הפועלים בע"מ (נבו 30.10.2021); ת"צ (חי') 39714-09-20 רוזנצוויג נ' בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ (נבו 10.11.2021); ת"צ (חי') 12776-02-20 רוזנצויג נ' חברת דואר ישראל בע"מ (נבו 4.8.2022).
7. כמו-כן, סברתי כי בקביעת הסכומים דנן יש כדי לשקף את האיזון הראוי בין הגשת הליכים ייצוגים בתחום הנגישות לבין הצורך למנוע ניהול הליכי סרק. בנוסף, יש בקביעת הסכומים דנן כדי לשקף את מידת השקעתם של המבקש ובא כוחו בניסוח ובהגשת התובענה הייצוגית וכן בניהול ההליך, לרבות הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים ומידת הסיכון אותה נטלו וכן השלב בו היה מצוי ההליך. כמו-כן, אין חולק שמהסדר הפשרה צומחת תועלת לחברי הקבוצה ולציבור בכללותו. כך, הנגשת הנכס תקדם את מטרת חוק השוויון במימוש זכויות יסוד לאנשים בעלי מוגבלות ואילו הקמפיין הציבורי ישרת את כלל הציבור, בהעלאת ובהגברת השיח הציבורי בקשר עם העסקת בעלי מוגבלות ושילובם בשוק העבודה [בהקשר זה ראו למשל בת"צ (ת"א) 29851-04-16 תנועת אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' רשות מקרקעי ישראל (נבו 4.4.2021)]. בנוסף, גובה הסכומים דנן משקפים את הפער בין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעדים שנפסקו בסופו של תהליך לטובת הקבוצה.
8. לאחר שבחנתי את הפסיקה ממנה ביקש להיבנות המבקש, מצאתי כי יש לאבחן את הנסיבות באותם עניינים לבין המקרה כאן. זאת, בין היתר, ובשים לב למשך הזמן בו נוהלו ההליכים ומורכבותם, שיקולי הרתעה, מידת ההשקעה והסיכון אותו נטל התובע המייצג ובא-כוחו, מידת התועלת לקבוצה והיקף ההשפעה על הציבור בכללותו.
9. כך למשל, בעניין ע"א 2889/17 חמיאס נ' מפעל הפיס (נבו 13.9.2017), הפיקו חברי הקבוצה והציבור בכללותו תועלת רחבה, שעה ששם דובר בפריסה רחבה של דוכני מפעל-הפיס. כמו-כן, באותו העניין ההליכים היו ממושכים ביחס לנסיבות המקרה כאן וכן הייתה הסכמה בין הצדדים באשר לגבוה שכר-הטרחה והגמול.
10. לעומת זאת, בעניין דנן מדובר בקבוצה מצומצמת אשר על פי הטענה עושה שימוש בנכס אחד, אשר ספק אם עמד לטובת הציבור או סיפק "שירות ציבורי". כך גם, יש לקחת בחשבון טענת המשיבה שלפיה ממילא פעלה לתיקון הפגמים, ללא קשר להליכים אלו ואף הקצתה לכך תקציב ובדקה את התכנות ההנגשה עוד בטרם פתח המשיב בהליכים. בנוסף, בענייננו ההליך עצמו הסתיים ללא דיונים בפני בית-המשפט ובשתי פגישות גישור בהן לא נוכח התובע המייצג.
11. בדומה, גם הנסיבות בעניין ת"צ 29851-04-16 (ת"א) תנועת אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' רשות מקרקעי ישראל (נבו 4.4.2021) שונות מהותית מנסיבות המקרה דנן. שם דובר במקרה סבוך שכלל תיקון עוולות מתמשכות כלפי חברי קבוצה גדולה, ומשכך צמחה תועלת רבה לחברי הקבוצה. כאמור, לא כך הם פני הדברים במקרה זה.
12. מצאתי לאשר את המנגנון שקבעו הצדדים בסעיף 19 להסכם הפשרה, לפיו סך של 20% משכר הטרחה יעוכב לתשלום עד למתן הודעה מטעם המשיבה על השלמת ביצוע הקמפיין הפרסומי.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל הריני לאשר את הסדר הפשרה וליתן לו תוקף של פסק דין.
2. המשיבה תסיים לבצע את עבודות ההנגשה בהתאם לתצהירו של ד"ר אבי רמות, התומך בהודעת ההבהרה מיום 20.11.20222, וזאת עד לסוף הרבעון הראשון של שנת 2023.
3. המשיבה תפרסם קמפיין פרסומי בהיקף של 500,000 ש''ח עד לסוף הרבעון הראשון של שנת 2023, בהתאם להבהרה מיום 10.11.2022.
4. המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 10,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכן 6,000 ש''ח בצירוף מע"מ עבור הוצאות של המבקש. הגמול ישולם לתובע המייצג עם מתן פסק הדין המאשר את ההסדר. שכר הטרחה ישולם לב"כ התובע המייצג באופן הבא: 40,000 ש''ח עם מתן פסק הדין המאשר את ההסדר ו-10,000 ש''ח לאחר שהמשיבה תמציא תצהיר ותאשר ביצוע מלוא התחייבויותיה על פי ההסדר.
5. הצדדים יפרסמו, על-חשבון המשיבה, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בשני עיתונים ארציים יומיים. נוסח ההודעה וגודלה יובאו לאישור בית-המשפט בוך 14 ימים ממועד מתן פסק-דין זה.
6. בהודעה יפורטו הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) לחוק תובענות ייצוגיות וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר פשרה, כאמור בסעיף 25(ד) לחוק תובענות ייצוגיות.
7. לאחר ביצוע הפרסום, תשלח המשיבה עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס, בהתאם לסעיף 25(ז) לחוק תובענות ייצוגיות.
8. הצדדים ימציאו העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה ובצירוף ההודעה השנייה למנהל בתי המשפט לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראת סעיף 19(ה) לחוק התובענות הייצוגיות. כמו כן יש לשלוח העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 16 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.
9. הצדדים ימסרו לבית-המשפט הודעה בדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה על ליום 1.4.2023.

המזכירות תואיל לדוור פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ג, 22 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.