ענייננו בתביעת שכר טרחה בגין עבודה שביצע התובע לטענתו מאז שנות התשעים ובהתאם לדרישה שהציב לטענתו לנתבעים מאז שנת 2012.

התובע, בהיותו בן 97, מבקש לגבות את עדותו כעדות מוקדמת לאור גילו.

בדיון שהתקיים ביום 8.9.20 הודיע התובע כי התצהיר שהגיש בתמיכה לבקשת העיקול ישמש כתצהיר עדות ראשית וכי עד ליום 8.10.20 ימסור לנתבעים מסמכים, תשובות לשאלון ואת התצהיר האמור עם נספחים קריאים. המועד למסירת המסמכים נקבע ע"י התובע עצמו ועל פי שיקוליו. בהתאם, נקבע מועד לגביית עדותו ביום 29.10.20.

התובע טוען כי לא עמד במועד שקבע מנימוקים שיש בהם טעם, אך בפועל העמיד את בית המשפט ואת הנתבעים בפני עובדה מוגמרת ומסר רק חלק מהדברים ואף זאת רק ביום 20.10.20.

הדבר מוקשה במיוחד שעה שעל פי מכתבו לב"כ הנתבעים הוא הבהיר כי לא ימסור לנתבעים מסמכים מסוימים ותשובות מלאות לשאלון עד שאלו לא ישיבו לדרישותיו המקבילות בעניין.

בנסיבות בהן גם על פי הודאת התובע עצמו הוא נמנע במכוון מלמסור לנתבעים מסמכים ותשובות לגביהם ניתנה הסכמה והחלטה בדיון מיום 8.9.20 - אין בידי לכפות על הנתבעים לקיים גביית עדות מוקדמת ביום 29.10.20.

על מנת למנוע עיכובים נוספים יוקדש הדיון ביום 29.10.20 לפתרון המחלוקות בעניין גילוי מסמכים ותשובות לשאלון. כל צד נדרש להגיע לדיון עם מלוא המסמכים שנדרשו.

במועד הדיון ייקבע מועד קרוב לגביית עדות מוקדמת.

ניתנה היום, ט' חשוון תשפ"א, 27 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.