במסגרת פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין, ניתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שבין הצדדים, הכולל בין היתר את ההסכמה כדלקמן:

" לעניין רישום והסדרת זכויות הצדדים במקרקעין ....מסכימים ומצהרים ללא כל סייג, שהם יחתמו על כל מסמך ויבצעו כל פעולה מש פטית נדרשת, לשם הסדרת רישום בתיקים בגוש 1937 חלקה 279 כבית משותף ו/או הסכם שיתוף בליווי תשריט ו/או כל פתרון משפטי אחר שמקובל על המפקח על המקרקעין או כל גורם מוסמך ואשר יביא להסדרת הזכויות של כל אחד מהצדדים בנפרד לגבי חלקו בחלקה, לפי המצב הקיים בשטח היום."

בתביעתם שלפניי, עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לבצע את פסק דינה של המפקחת, כאשר על פניו, מתוך תביעתם עולה, כי לא פתחו תיק ההוצאה לפועל לשם ביצוע פסק הדיו לאור העובדה שהם מעוניינים במינוי כונס נכסים למקרקעין, אשר יבצע את פעולת הרישום האמורה, בשל העדר שיתוף פעולה מצד הנתבעים.

בהחלטתי מיום 30.1.20, הקשיתי בסוגיית הסמכות העניינית, כאשר על פניו, מבוקש ליישם את פסק הדין, אשר יורה על רישום המקרקעין ולפיכך, אין מדובר בתביעה לשימוש או חלוקה, שבסמכותו של בית משפט השלום.

בתשובתם להחלטת בית המשפט השיבו התובעים, כי טרם נחתם הסכם שיתוף ולכן הסמכות נתונה לבית משפט השלום.

אחר ששקלתי טענות התובעים, איני סבורה, כי מדובר בסעד שהוא בסמכותו של בית משפט שלום.

על פניו, מתוך פסק דינו של המפקחת, סוגיית השימוש והחלוקה מוסדרת, הצדדים אינם חלוקים ביניהם באשר לאופן השימוש, מחלוקת שהיא בסמכותו של בית משפט השלום, אלא עותרים כאמור ליישום פסק הדין העוסק ברישום המצב הקיים. תשריט החלוקה אף הוא צריך להיערך לצורך יישום פסק הדין ורישום הבית המשותף, או הסכם השיתוף.

הסעד המבוקש הינו אם כן, רישום הבית המשותף, או הסכם השיתוף וכל הפעולות המבוקשות הינן פעולות שנועדו לאפשר את רישום הבית או ההסכם.

היות שכך, אין בסמכותו של בית המשפט ליתן הוראות שנועדו להסדיר הרישום, שהוא עניין קנייני שבסמכות בית המשפט המחוזי (וראה בעניין זה החלטתי מיום 30.1.20) ואני מורה לפיכך על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שלו הסמכות העניינית לדון בתובענה.

ניתנה היום, ט"ז שבט תש"פ, 11 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.