לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי.

רקע

1. בתאריך 9.12.19 נחתם ע"י מהנדס העיר חדרה צו הריסה מינהלי (להלן: "הצו"), שהוצא

לצורך הריסת כביש אספלט בשטח של כ- 2,400 מ"ר, אשר נסלל ללא היתר בגוש 10014 חלקה 17, ברח' זאב הוכברג (להלן: "המקרקעין"), והודבק בהם ביום 10.12.19.

2. ביום 19.1.20 פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול הצו (להלן: "הבקשה להארכת המועד") והגישה את הבקשה לביטולו גם כן (להלן: "הבקשה לביטול הצו").

3. המבקשת היא חברה המחזיקה במתחם מסחרי במקרקעין.

נימוקי הבקשה

4. בבקשתה להארכת המועד , שנתמכה בתצהירו של מר סמי נחום המכהן כמנהל בה, טענה המבקשת כי ביום 22.12.19, בעקבות פניותיה אל נציגי המשיבה, התקיימה פגישה בה נטלו חלק מטעמה - מר סמי נחום ומר יורם עמרם, ומטעם המשיבה - מהנדס העיר מר נדב הדר וסגן מנהל הפיקוח מר שי לוי. עם סיום הפגישה – כך לגרסת המבקשת, הובטח למר נחום ומר עמרם כי עניינם יידון ותינתן להם תשובה. לאחר שהתשובה לא ניתנה לה עד ליום 15.1.20, פנתה המבקשת אל המשיבה באמצעות באי כוחה בכתב (ר' המכתב – נספח ב' לבקשה), ורק ביום שלאחר מכן – 16.1.20, הודיע להם מהנדס העיר כי צו ההריסה ייוותר על כנו וכי ניתנת לה ארכה לבצעו בעצמה עד ליום 12.1.20 (ר' המכתב – נספח ג' לבקשה(.

5. עוד נטען בתצהיר שצורף לבקשה להארכת המועד, כי הבקשה לביטול הצו לא הוגשה לבית המשפט קודם לכן משום ש"נציגי הועדה גרמו להם להבין שיקלו בחיוב את פנייתם לביטול הצו וימסרו תשובתם. משהתקבלה תשובת המשיבה ביום 16.1.20 פעלה המבקשת באופן דחוף להגשת הבקשות לבית המשפט".

6. גם בדיון שהתקיים בפני ביום 4.2.20 העלתה ב"כ המבקשת טענות דומות לאלה ובהתייחסותה לתגובת המשיבה (ר' להלן) ולמכתבו של מהנדס העיר שהגיע לידיה ביום 16.1.20 טענה כי "לא היו הודעות בעל פה ולכן אני מפנה למכתב העירייה... שם היא טוענת שמישהו עודכן... עודכן נציג הפונים מר יוסי נחוסי. לא כתוב מי עדכן ואנו לא יודעים מי זה יוסי נחוסי... אין לנו נציג בשם יוסי נחוסי...".

עמדת המשיבה

7. בתגובתה לבקשה להארכת המועד, הפנתה ב"כ המשיבה להוראת סעיף 228(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 וטענה כי לא בכדי הגביל המחוקק את מי שניתן בעניינו צו הריסה מינהלי, בפרק זמן של 15 ימים מעת המצאת הצו לידיו, לצורך הגשת בקשה לביטולו. ב"כ המשיבה אישרה את דבר קיומה של הפגישה במשרדיה ביום 22.12.19, אך טענה כי מיד לאחר אותה ישיבה התקשר סגן מנהל הפיקוח מר לוי אל מר יורם עמרם שהוא אחד מהבעלים במתחם שבמקרקעין הנדונים והודיע לו כי בהתאם להחלטת מהנדס העיר, ייוותר הצו על כנו. זאת ועוד – מאחר שנציגי המבקשת בקשו כי תינתן להם האפשרות לבצע את ההריסה בעצמם, ניתנה להם ארכה לעשות כן.

8. בנוסף לכך טענה ב"כ המשיבה כי אין למבקשת זכות עמידה להגשת שתי הבקשות או איזו מהן, שכן "רק מי שרואה עצמו נפגע יכול להגיש בקשה לביטול צו הריסה... רק מי שיש לו זיקה קניינית לנכס יכול להגיש בקשה כזו... ולכן אין בכלל טעם בהארכת המועד". לטענת המשיבה, המקרקעין הנדונים שייכים עיריית חדרה ומצויים בבעלותה המלאה (ר' נסח טאבו – ת/1) ומשכך, גם מן הטעם הזה דין הבקשה להארכת המועד להידחות על הסף.

9. מהנדס העיר מר נדב הדר אשר העיד בפני בעניין זה, אישר בתשובותיו לשאלותי כי הפגישה שהתקיימה בין הצדדים לא תועדה בכתב, ואמר: "...הנחת העבודה מבחינתנו היתה וכך גם הובהר בישיבה, שיש כרגע צו והצו הזה עומד על כנו. המטרה של הישיבה היתה בעצם לראות אם יש עובדות חדשות שיכולות לסתור את הצו... ברגע שהבנתי שאין עובדות חדשות, בקשתי משי (מר לוי, סגן מנהל הפיקוח – ר.ס.מ) לעדכן טלפונית". לשאלתי מי הוא אותו יוסי נחוסי ששמו מצויין במכתבו למבקשת (נספח ג' לבקשה) כמי שקבל את ההודעה הטלפנית, השיב מר הדבר כי הוא "מעריך שיש טעות בשם... אבל שי אומר שאכן דיבר עם נציג הבעלים...".

10. מר שי לוי אישר גם הוא כי מהלך הפגישה לא תועד בפרוטוקול או בכל דרך אחרת וטען כי בתום אותה פגישה בקש ממנו מהנדס העיר "לפנות ליורם ולעדכן אותו בנושא שלא מקבלים את הטענות שלהם והצו נשאר ועומד על כנו" והוא עשה כן. בתגובה לכך אמר לו יורם ש"הם פועלים מול גורמים בעירייה לנסות לבטל את הצו". לשאלתי האם תיעד את שיחתו עם מר יורם עמרם בכתב, השיב מר לוי כי "לדעתו כתב מזכר" וכי התקיימה שיחה טלפונית נוספת שבה הוא עדכן את מר עמרם בכך שמהנדס העיר קבע את מועד ההריסה ליום 12.1.20, אלא שאז אמר לו מר עמרם כי הוא שוהה בחו"ל ובקש ממנו שיודיע על כך למר סמי נחום והוא עשה כן.

11. בתגובה לכך הפנתה ב"כ המבקשת לתכתובת המייל – ת/2 ממנה עולה כי ביום 2.1.20 עדכן מר לוי את מנהלת מחלקת הפיקוח על הבניה בעירית חדרה בכך שבאותו יום דיבר עם מר סמי נחום והבהיר לו כי בהתאם להחלטת מהנדס העיר, המועד האחרון להריסה יהא 12.1.20. מר נחום השיב לו כי פנה לגורמים בעירייה והוא מנסה להסדיר זאת.

לשאלה כיצד אדע האם ומתי הועברה למר נחום ו/או למר עמרם ההודעה בדבר החלטת מהנדס העיר להותיר את הצו על כנו, הציג בפני מר לוי את הודעת הווטסאפ ששלח לאחר מעובדיו של מר עמרם בדבר הדבקת הצו ביום 10.12.19 (יום לאחר הוצאת הצו ובמועד הדבקתו) וזה אישר כי העביר למר עמרם את ההודעה. את פירוט השיחות שלו עם מי מהשניים הללו לא יכול היה מר לוי להציג בפני שכן לטענתו הן נמחקו ממכשיר הטלפון שלו.

12. מר סמי נחום טען כי לא ידע שעליו להגיש את הבקשה לביטול הצו וכל שעשה היה להשתתף בפגישה במשרדו של מהנדס העיר ולשוחח עם סגנית ראש העיר הגב' חדווה יחזקאלי, ואילו מר עמרם אישר כי דבר הוצאת הצו אמנם נודע לו ואולם הוא אינו זוכר באיזה תאריך התקיימה שיחת הטלפון שבה מר לוי הודיע לו כי הצו ייוותר על כנו.

בנוסף לכך טען מר עמרם כי "מי שמטפל במתחם הוא סמי ואילו הוא עצמו משמש כשותף משקיע ואינו פעיל בכלום".

דיון והכרעה

13. לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, מסקנתי היא דין הבקשה להארכת המועד להתקבל.

ואלה הם נימוקי:

א. בע"פ 3249/05 מרדכי בר יוסף נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פ"ת נפסק כי לעניין צו הריסה מינהלי, ה"רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע, וזכויות כאלה יכול שיהיו - למשל - של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה וכיוצא בזה, ואינו כולל מי שאין לו זכויות קנייניות כגון מי שפלש לנכס.

ב. במקרה שלפני, אין חולק על כך שהבעלים של המקרקעין הנדונים היא עיריית חדרה, המבקשת היא המחזיקה במתחם מסחרי המצוי בתחומם, וטענתה העיקרית בבקשה לביטול הצו היא שקיומו יסב לה נזקים גדולים.

משכך, דעתי היא כי יש למבקשת זכות עמידה לעניין הגשת הבקשה לביטול הצו.

ג. אשר למועד בו הוגשה הבקשה – אכן מדובר בבקשה שהוגשה באיחור, דהיינו בחלוף יותר מחודש מאז המועד בו הודבק הצו. דא עקא, שבנסיבות שהתבררו בפני, ומשהמשיבה לא תיעדה את בכתב את מהלך הפגישה שהתקיימה בין נציגיה לבין נציגי המבקשת וגם לא את המועד והנסיבות בהן נמסרה למי מהם ההודעה בדבר החלטת מהנדס העיריה להותיר את הצו על כנו ולבצעו עד ליום 12.1.20 לכל המאוחר, למעט תכתובת המייל מיום 2.1.20 ומכתבו של מהנדס העיר שנמסר למבקשת ביום 16.1.20 ואין חולק על כך שיש בו טעות בכל הנוגע לזהות האדם שקבל את ההודעה, סברתי כי לא יהא זה הוגן מצדי שלא לאפשר למבקשת לקבל את יומה בבית המשפט.

14. סוף דבר, הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול הצו מתקבלת.

הדיון בבקשה לביטול הצו יתקיים בפני ביום 18.2.20 בשעה 08:30 כפי שנקבע.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בדחיפות, בפקס.

ניתנה היום, י"ז שבט תש"פ, 12 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.