לפני בקשה לביטול צו הריסה מינהלי.

רקע

1. בתאריך 9.12.19 נחתם ע"י מהנדס העיר חדרה צו הריסה מינהלי (להלן: "הצו"), שהוצא

לצורך הריסת כביש אספלט בשטח של כ- 2,400 מ"ר (להלן: "הכביש"), אשר נסלל ללא היתר כחוק בגוש 10014 חלקה 17, ברח' זאב הוכברג (להלן: "המקרקעין").

הצו הודבק במקרקעין ביום 10.12.19.

2. המבקשת היא חברה המחזיקה במתחם מסחרי במקרקעין.

3. ביום 19.1.20 פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה זו, ביחד עם בקשה להארכת המועד להגשתה. לאחר שהבקשה להארכת המועד נדונה בפני , החלטתי לקבלה, כשבתוך כך קבעתי כי יש למבקשת זכות עמידה בהליך זה (ר' החלטתי מיום 12.2.20).

4. הדיון בבקשה במעמד נציגי הצדדים, התקיים בפני ביום 23.2.20.

נימוקי הבקשה

5. בבקשתה שנתמכה בתצהירו של מר סמי נחום המכהן כמנהל בה, וגם במהלך הדיון שהתקיים בפני כאמור, העלתה המבקשת את הטענות שתפורטנה להלן:

א. עוד בחורף של שנת 2013 הוצף המתחם המסחרי בו מחזיקה המבקשת מאז חודש ינואר 2019, באופן שהסב למחזיקים בו דאז נזקים כבדים ביותר, שבעקבותיהם נתבעה עיריית חדרה בגין מחדליה שבאו לידי ביטוי הן בטיפול לקוי בנחל חדרה והן בהימנעותה מטיפול בניקוזים במקום.

ב. בניית הכביש היתה נחוצה לצורך מניעת הישנות ההצפות הקשות והנזקים שעלולים היו להיות כרוכים בהן. משפניותיה אל עיריית חדרה בעניין זה לא נענו, נאלצה המבקשת לפעול לשם הקטנת נזקיה האפשריים בעצמה, ואז החלה בבניית הכביש. הבניה כללה ביצוע פעולות רבות ושונות בעלות כוללת של

כ- 600,000 ₪, החלה בחודש ינואר 2019 וארכה מספר חודשים שבמהלכם לא היתה כל פניה מצד מי מטעם המשיבה בבקשה להפסקת סלילתו.

במצב דברים זה –

• אין מדובר בצו הנדרש לשם מניעת עובדה מוגמרת, שכן סלילת הכביש הסתיימה זה מכבר.
• החלטת מהנדס העיר ליתן את הצו התקבלה מבלי שהונחה בפני תשתית עובדתית נכונה ו/או מדויקת, והיא הונעה ממניעים פסולים, לקתה בחוסר מידתיות ובחוסר סבירות וניתנה בניגוד לכללי הצדק הטבעי ומנהל ציבורי תקין.

ג. העובדה שעל אף מערכות הגשם האחרונות והקיצוניות המתחם לא הוצף, מדברת בעד עצמה ומלמדת על נחיצותם וחיוניותם המהותית של הכביש ומערכות הניקוז שהותקנו ע"י המבקשת ואשר אם ייהרסו כעת, יהא על עיריית חדרה לבנותם ולהתקינם מחדש.

ד. הנזק שייגרם למבקשת היה והצו לא יבוטל, יהא בלתי הפיך.

ה. טענת המשיבה בדבר כוונת העיריה להכריז על רחוב הוכברג רחוב ציבורי ולהקצות חלק ממנו לכביש ו/או מדרכה, נדונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת עתירות מינהליות של מפעלי נייר חדרה בע"מ נגדה, בין השאר בנוגע לשאלת היתכנות סלילת הכביש הציבורי ו/ או המדרכות הציבוריות.

נכון לימים אלה תלוי ועומד ערעור על תוצאות אותם הליכים בפני בית המשפט העליון, ולכן נכון והגיוני יהיה להמתין לתוצאות הערעורים בטרם יבוצע הצו.

ו. מדובר במקרה בו המשיבה נוקטת באכיפה בררנית , שכן במקרים דומים של סלילת כבישים באזור בתיהם של יוסף סרור ומוטי גולדברג בשכונת אפרים במהלך השנים 2012-2013, לא הוצאו צווים דומים.

6. לנוכח כל אלה וגם לאור הדברים שהתבררו במהלך הדיון בכל הנוגע לנסיבות שקדמו להוצאת הצו (ותפורטנה עוד להלן), עותרת המבקשת לביטולו, או לכל הפחות לעיכוב ביצועו בשלב זה.

עמדת המשיבה

7. בתגובתה בכתב לבקשה, וגם בטיעוניה בעל-פה בפני, חזרה ב"כ המשיבה וטענה כי במסגרת אחת מהעתירות שהוגשו כנגד עיריית חדרה על ידי מפעלי נייר חדרה בע"מ, ציין כב' השופט א' אליקים מבית המשפט המחוזי בחיפה, כי הוא "שוכנע שהעירייה מתכוונת לבצע את עבודות הסלילה ברחוב הוכברג...", אך יחד עם זה אישרה כי הערעורים שהוגשו על פסקי הדין שניתנו בעתירות, תלויים ועומדים בימים אלה בפני בית המשפט העליון.

8. בהקשר זה הוסיפה המשיבה וטענה ש"אך תמוה הדבר כי בה בעת שעיריית חדרה מנהלת הליכים משפטיים רבים ומורכבים בגין סלילת רחוב הוכברג בבית המשפט העליון ובבית המשפט המחוזי, באישון לילה, כמעט כמו במערב הפרוע, ביצעה המבקשת את סלילת הכביש במקרקעין שאין להם בה כל זכות קניינית והם בבעלות מלאה של עיריית חדרה".

9. בנוסף לכך טענה המשיבה כי סלילת הכביש על ידי המבקשת בוצעה בדרך של קביעת עובדות בשטח, בחוסר תום לב מובהק, ללא כל תיאום ומבלי שאף אחד מבעלי התפקידים מוסמכים נתנו דעתם לכך, והחמור מכל – בצורה רשלנית, בניגוד לחוק (ר' סעיפים 145(א)(1) ו- 261(ד)(1)(ד) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 וסעיף א(א)+(ג) לחוק העזר לחדרה (סלילת רחובות) תשנ"ה-1994), ובאופן לא בטיחותי, בצורה המהווה סכנה לנפש ולרכוש – יצירת כביש ברוחב של כ- 13 מ', ללא מדרכה או איי תנועה, וללא סימון, תאורה או תימרור מתאים.

10. אשר לנסיבות שקדמו להוצאת הצו, טענה המשיבה כי ביום 21.11.9 סייר מר שי לוי, סגן מנהלת מחלקת הפיקוח על הבניה בעירית חדרה, ברח' הוכברג, ומצא שנסלל כביש חדש בשטח השייך לעיריה ללא היתר כדין. עוד נטען כי על פי תצהיר של מנהל רובע התעשיות מר שמעון מרגי, מדובר בכביש שנסלל כחודשיים לפני כן (ר' תצהירו של מר לוי והמסמך החתום ע"י מר מרגי ונושא את הכותרת "תצהיר").

11. עוד טענה המשיבה כי טענת המבקשת בדבר אכיפה בררנית נטענה בעלמא ולא הוכחה כנדרש, וכי הטענה בדבר אי קבלת שירותים מהעירייה מוכחשת וגם אין בה כדי להביא לבטלות הצו (ר' בצה"מ 22496-06-19 חליפה ואח' נ' מדינת ישראל).

12. לנוכח כל אלה, דהיינו משלא הוכח כי מדובר בעבודה שבוצעה כדין, או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו, או שנפל פגם חמור שבשלו יש לבטלו, עותרת המשיבה להותרת הצו על כנו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

13. צו הריסה מינהלי הינו מכשיר רב עוצמה אותו מסר המחוקק בידי רשויות התכנון והבניה. מדובר בצו המאפשר פגיעה בקניינו של אדם, ללא צו שיפוטי ובהליך מינהלי גרידא. מאחר שמדובר בסמכות מרחיקת לכת, חייבים המופקדים על ביצועה להישמר מפני הפעלתה שלא כדין. לשם כך קבע המחוקק תנאים, נהלים והליכים בהם חייבים לעמוד גם יו"ר הועדה המקומית (שהינו בעל הסמכות המקורית) וגם יו"ר הועדה המחוזית (הרשאי ליטול אותה לעצמו), בטרם יפעילו סמכותם זו.

14. סעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מסמיך את מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה, במקרים מתאימים, ליתן צו הריסה מינהלי, אף מבלי שהתנהל הליך פלילי נגד מבצע עבירת הבניה. סעיף זה (בנוסח שקדם לתיקון 116 לחוק) נחקק בשעתו על רקע תופעת הבניה הבלתי חוקית, השלכותיה מרחיקות הלכת, פגיעתה הקשה בשלטון החוק ובסדר הציבורי והקשיים הכרוכים במלחמה בתופעה זו ובמיגורה, בהתחשב בהתמשכות ההליכים המשפטיים בעבירות מסוג זה.

15. תכליתו של צו ההריסה המינהלי היא להסיר בניה בלתי חוקית המצויה בשלביה הראשונים, לשם מניעת היווצרות עובדות מוגמרות בשטח (ר' רע"פ 5584/03 מאיר פינטו ואח' נ' עיריית חיפה (1.12.04); רע"פ 5738/00 סלאמה סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (24.10.00)).

משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע (ר' רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (9.3.04).

עוד נקבע בפסיקה כי עיכוב ביצוע צו הריסה יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר היתר הבניה נמצא ב"הישג יד" (ר' רע"פ 2341/14 קבועה סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (28.5.14) ורע"פ 1651/09 מחמוד יוסף עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (23.02.09)). משכך, הוגבלה סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של מוציא הצו, לטעמים מצומצמים למדי והנטל להוכיח כי אלה מתקיימים, מוטל על הטוען לביטול הצו. לעניין זה יפים דברי כב' השופט א. שוהם ברע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מ"י (8.5.13):

"הצו שבו עסקינן הינו "צו הריסה מינהלי" וכפי ששמו מעיד עליו, אין הוא בגדר אקט עונשי, אלא שמדובר בצו שחלים עליו כללי המשפט המינהלי (רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417 (1990); ע"פ 874/78 סואעד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המרכזי, פ"ד לה (1) 678 (1980))... נזכיר, כי בהתאם לעילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, יפעיל בית המשפט ביקורת שיפוטית על צווי הריסה מינהליים, באופן מצומצם למדי. העילה הראשונה, דורשת כי יוכח לבית המשפט כי הבניה נעשתה כדין, והעילה השנייה, עניינה בכך כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת (רע"פ 5285/12 מורחי נ' יו"ר הועדה לתכנון ובניה תל אביב-יפו [פורסם בנבו] (21.8.2012))".

16. סעיף 229 לחוק קובע כי:

"לא יבטל בית המשפט צו מינהלי, אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או

השימוש בוצעו כדין, או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור

בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".

מהכלל אל הפרט

17. לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, לעדויות ששמעתי ולראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי חרף העדר מחלוקת בדבר סלילת הכביש על ידי המבקשת ללא היתר כחוק, דין הבקשה להתקבל.

ואלה הם טעמי:

א. סעיף 221 (ב) לחוק התכנון והבניה קובע כי:

"לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא אם כן מפקח הגיש,

למי שמוסמך לתת את הצו, תצהיר חתום בידו שבו

ציין את פרטי העבודה האסורה, ואם הצו כולל הוראות

בדבר הפסקת שימוש אסור – גם את פרטי השימוש

האסור, וכן כי לפי בדיקתו במועד הגשת התצהיר לא

חלפו המועדים כאמור בסעיף קטן (א)".

הצו נושא הבקשה שלפני הוצא על ידי מר נדב הדר, מהנדס עירית חדרה, על בסיס תצהירו של מר שי לוי, סגן מנהלת מחלקת הפיקוח על הבניה בעירית חדרה מיום 9.12.19 (ת/3) לפיו "למיטב ידיעתו, ביום 9.12.19 טרם חלפו שישה חודשים מיום שהסתיימה העבודה האסורה..." – ידיעה הנובעת מבדיקה שביצע במקרקעין ביום 21.11.19 ומבדיקה שביצע בוועדה לתכנון ובניה בעיריית חדרה. דא עקא, שבתצהירו הנוסף מיום 3.2.20 – זה שצורף לתגובת המשיבה לבקשה לביטול הצו, הצהיר מר לוי בין השאר, ובנשימה אחת, הן כי "העובדות נשוא תצהירו ידועות לו באופן אישי מכח תפקידו או למיטב ידיעתו", הן כי סלילת הכביש בוצעה "באישון לילה, כמו במערב הפרוע" (ר' ס' 10 לתצהיר), הן כי בסיור שנערך על ידו במקום ביום 21.11.19 הוא מצא כי "נסלל כביש חדש" והן כי "על פי תצהיר מנהל רובע התעשיות, מר שמעון מרגי, הרחוב נסלל כחודשיים קודם לכן" (ר' סעיף 13 לתצהיר).

ב. בתשובותיו לשאלות ב"כ המבקשת במהלך עדותו בפני, אישר מר לוי כי ביקורו הקודם במקום היה למעלה מחצי שנה קודם לביקורהאחרון והסביר זאת בכך ש"מדובר במקום פנימי שהוא לא מגיע אליו לעיתים קרובות" (עמ' 14 לפרוטוקול , ש' 18-19). במצב דברים זה, כך אישר, הוצא הצו, למעשה, על סמך תצהירו של מר מרגי שאין חולק על כך שהוא אינו מפקח (ש' 23). בתשובותיו לשאלות ב"כ המבקשת אשר העירה כי "תצהירו" של מרגי אינו תצהיר שנערך כחוק, השיב מר לוי כי "לרשות יש הרבה עיניים ושמעון (מרגי - ר.ס.מ) הוא חלק מהעיניים של הרשות". דא עקא, שהמסמך בו "הצהיר" מר מרגי כי "גורם לא ידוע סלל כביש פנימי ללא ידיעת העיריה לפני חודשיים בערך", נכתב ונחתם על ידו בדיעבד, דהיינו ביום 8.12.19, והוא אישר בעדותו בפני כי "זה לא התחום שלו לבדוק סלילת כבישים, זה לא אופי העבודה שלו, הוא מתעסק בפינוי אשפה וגזם, גינון" וגם כי חתם על המסמך הנ"ל לאחר שהתבקש לעשות כן על ידי מנהל האגף – בוריס, אשר פנה אליו בעת ששהה ובחו"ל ובקש ממנו שעם שובו לארץ, "יתן את התצהיר". לשאלותי בדבר הנסיבות בהן נחשף לסלילת הכביש, השיב מר מרגי כי הוא מסתובב באזור כל יום וכי כחודשיים לפני המועד שבו חתם על המסמך, היה עד לסלילת הכביש, סבר לתומו כי הדבר מתבצע על ידי מר סמי נחום בהיתר והוא עצמו אף בקש ממנו להמשיך עם הסלילה כ- 4 מטרים לכיוון הכביש (ר' בעמ' 21, ש' 26-28).

ג. מנגד, טען מנהל המבקשת, מר סמי נחום, כי העבודה של סלילת הכביש החלה בפועל בחודש מרץ 2019 והסתיימה כחודשיים לאחר מכן (דהיינו בחודש מאי 2019): "במרץ החלפנו קרקע, הוצאנו בין 40 ל- 50 ס"מ, היה בור בין הכביש לבין הקרקע והיו רכבים שהיו מקבלים נזקים. זה לא היה בטיחותי. מילאנו מצעים שתי שכבות עפ"י בקשת המהנדס. עשינו מערכת ניקוזים עם ניקוזים כבדים ל- 40 טון, כי השטח נועד למשאיות כבדות ולא רצינו שיהיה נזק... התחלנו בחודש מרץ וחודשיים אחרי זה סיימנו..." (עמ' 9, ש' 23-29) ועמ' 11 ש' 20-21). ועוד סיפר מר נחום כי במהלך ביצוע עבודות הסלילה, פנה אליו מר מרגי, ובקש ממנו "להשלים את האספלט לכיוון הכביש" והוא עשה כן.

20. לטעמי, די באלה לצורך מתן החלטה בדבר ביטול הצו בשל פגם מהותי שנפל בתהליך הוצאתו. ואבהיר - לא מצאתי הצדקה כלשהי להעדפת עדות השמיעה של מר לוי שאמנם התבססה על "תצהירו" של מר מרגי שהעיד בפני, אך אין חולק על כך ש"תצהיר" זה, שאיננו תצהיר ערוך כדין, ניתן בדיעבד, לצורך הוצאת הצו הדורש צירוף תצהיר של מפקח בדבר חלוף הזמן מאז הסתיימה העבודה האסורה. יש לזכור כי מנגד ניצבת גרסת מר נחום, כפי שפורטה לעיל והיא שונה מגרסת נר מרגי. למרבה הצער, התרשמתי כי מי שהיה זה מתפקידו לערוך סיורים וביקורים באזור הנתון לפיקוחו, לא עשה כן כנדרש, וכעת מבקש הוא מבית המשפט להכשיר את אופן התנהלותו על בסיס עדותו של מי שאינו ממלא תפקיד של מפקח ומעיד בדיעבד על תמונת מצב שלטענתו היה עד לה "כחודשיים קודם לכן", ומבלי שדבריו נתמכים בראיה כלשהי נוספת.

21. סוף דבר, מפני כל האמור לעיל וחרף העובדה שמדובר בסלילת כביש שבוצעה ללא היתר, אני מורה על ביטול הצו. זאת, מבלי שנדרשתי לדיון בשאר טענות הצדדים שאינן רלבנטיות בעיני במקרה בו מדובר בצו שנפל פגם מהותי בתהליך הוצאתו.

מובן כי במקרה זה נשמרת למשיבה האפשרות לאכוף את הדין על המבקשת בדרכים אחרות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' אדר תש"פ, 01 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.