בקשה של לשכת עורכי הדין להצטרף כמשיבה בערעור שבכותרת בהסתמך על תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי.

עניינו של הערעור, היקף ההגנה שמעניקים סעיפים 13(5) ו- 13(7) לחוק איסור לשון הרע לעורך דין.

לאור העובדה שמדובר בקביעה עקרונית שיש לה השלכות על אופן התנהלות עורכי דין בייצוג לקוחותיהם, אישרה הערכאה הדיונית את הצטרפותה של לשכת עורכי הדין להליך.

השאלה שלפני היא צירופה של לשכת עורכי הדין לערעור.

סבורה אני כי בסוגיה שמעלה ההליך, כמו גם העובדה שהלשכה היתה צד לדיון בבית משפט השלום, מצדיקים קבלת הבקשה על אף התנגדות המערער.

נושא הערעור מעלה שאלות בעלות אופי ציבורי, שיש להן השלכות רוחב על כללי האתיקה של עורכי הדין שהלשכה אמונה עליהם.

ראו לענין זה ע"א 11152/04 פרדו נ' מגדל ואח' (ניתן ביום 11.4.05):

"הכללים בשאלת צירפו של בעל דין כ'ידיד בית המשפט' נדונו במספר הזדמנויות בבית משפט זה (ראו למשל מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529; ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241). כפי שנקבע, השאלה אינה שאלה של סמכות אלא שאלה של שיקול דעת. שיקול דעת זה מבוסס בעיקרו על האיזון בין מידת התרומה הפוטנציאלית הגלומה בצירוף המבקש אל מול החשש לפגיעה ביעילות הדיון בשל הצירוף (ע"פ 111/99 הנ"ל, בעמ' 251). שיקול דעת זה כולל בחובו שיקולים נוספים ובהם חשיבות העניין והשלכות הרוחב של הפסיקה על עניינים אחרים (שם, בעמ' 252). חשיבות יש גם למומחיות הגוף המבקש להצטרף, לניסיונו ואת הייצוג שהוא מעניק לאינטרס שבשמו הוא מבקש להצטרף להליך (מ"ח 7929/96 הנ"ל, בעמ' 555). 'יש לברר את סוג ההליך והפרוצדורה הנוהגת בו, יש לעמוד על הצדדים להליך עצמו ועל השלב שבו הוגשה בקשת ההצטרפות. יש להיות ערים למהותה של הסוגיה העומדת להכרעה' (שם, שם). כמובן, קריטריונים אלו אינם ממצים ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ראו עוד בג"ץ 769/02 הועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל (לא פורסם))".

אשר על כן, החלטתי לקבל את הבקשה.

על מנת שלא לדחות את הדיון אני מורה למבקשת להגיש את עיקרי הטיעון מטעמה עד יום 29.6.2020.

עיקרי הטיעון יועברו ישירות למערער ולמשיב אשר יהיו רשאים להתייחס לאמור בהם בעל פה בעת הדיון.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.