בפניי בקשות של המשיבים בהליך.

1. המשיב 1, משרד הבריאות (להלן – המשיב), מבקש להורות על סילוק העתירה שבכותרת על הסף ככל שהדברים אמורים בו. יש ממש בטענת המשיב כי העתירה מכוונת כנגד החלטה של המשיבים 2 – 5 (להלן – המשיבים) לדחות ערעור שהוגש על ידי עותרת על תוצאות בחינת התמחות בשלב א' ברפואת משפחה. מכך עולה, כי יש ממש בטענה שלא מבוקש סעד כלשהו נגד המשיב. גם לא מועלות טענות נגדו, או נגד החלטה שלו.

2. חרף האמור, העותרת טוענת כי אין מקום לסילוק על הסף, שכן המשיב הוא בבחינת רשות אחרת הנוגעת בדבר, במובן תקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000 (להלן – התקנות). ברם, העותרת אינה מסבירה באופן ברור מדוע המשיב הוא גוף הכרחי ונדרש לבירור העתירה, כטענת העותרת. טענת העותרת, כי אם תתקבל העתירה יידרש המשיב להכיר בהסמכה של העותרת, אינה משנה מכך. לעניין זה, אין סיבה של ממש להניח כי צירופו של המשיב נחוץ על מנת שזה יכבד הכרעה של בית המשפט המוסמך. במכלול נסיבות אלה, אני נעתר לבקשה, ומורה על סילוק העתירה כנגד המשיב על הסף. בנסיבות העניין, בהן לא נדרשה מן המשיב השקעה משמעותית של עבודה, ובשים לב לשלב בו הגיע ההליך בעניינו לסופו, איני עושה צו להוצאות.

3. המשיבים מבקשים להורות על העברת התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב יפו, בשל העדר סמכות מקומית של בית משפט זה. אף בבקשה זו יש ממש. מעיון בהחלטה מושא העתירה עולה בבירור כי התקבלה במקום מושבם של משיבים אלה, בעיר רמת גן. לא למותר להעיר, בהקשר זה, כי אף העותרת שלחה את הערעור, אשר העתירה סבה על ההחלטה בו, למען האמור של המשיבים ברמת גן. גם בכותרת העתירה נקבה העותרת במען זה. בנסיבות אלה, ניתן לקבוע, גם בלא תצהיר מטעם המשיבים, כי הסמכות המקומית לדון בעתירה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב יפו (תקנה 2(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000), ולא לבית משפט זה. לפיכך, אני נעתר לבקשת המשיבים ומורה, מכוח הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, על העברת העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב יפו.

ניתנה היום, כ"א אדר תש"פ, 17 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.