ע"י ב"כ עו"ד ברוך משרד עוה"ד גולדפרב זליגמן ושות'

עתירה זו עניינה בבקשת העותרת, ד"ר אלה אדלשטיין (אולפוביץ'), כי בית המשפט יורה למשיבים לעיין מחדש בערעור שהוגש על ידה על תוצאות בחינת שלב א' לקבלת תואר מומחית ברפואת משפחה ולנמק תשובתם תוך התייחסות לטענותיה ביחס לכל אחת מהשאלות מושא הערעור. עוד עתרה העותרת, כי בית המשפט יתערב בהחלטת ועדת הערר ויורה למשיבות לפסול שאלות אשר התשובות שניתנו בהן אינן נכונות, ויורה למשיבים לקבל תשובות נוספות כנכונות בשאלות שיש להן יותר מתשובה אחת נכונה. בנוסף, מבקשת העותרת, כי בית המשפט יורה למשיבות לחשוף בפניה ובפני בית המשפט את הנוסח המלא של הבחינה, ולכל הפחות את הנוסח המלא של השאלות מושא הערעור, וכי בית המשפט ימנה מומחה לרפואת משפחה לבדיקת טענות העותרת נשוא הערעור אשר הוגש ותשובות המשיבות לשאלות ולערעור.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. העותרת הינה רופאה אשר החלה את התמחותה ברפואת משפחה ביום 24.8.15 בשירותי בריאות כללית.
2. המשיבה 2, המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: "המועצה המדעית"), היא הארגון היציג של הרופאים בישראל, האמון, בין היתר, על התמחות והתמקצעות של הרופאים בישראל, ופועל לצורך בחינת הרופאים בבחינות ההתמחות שלב א' ושלב ב' בתחומי הרפואה השונים.
3. המשיבים 3-5 הינם בעלי תפקידים במועצה המדעית אשר מוסמכים, מטעם המשיבה 2, לצורך עריכת ובדיקת בחינות ההתמחות בתחום רפואת המשפחה.
4. ביום 17.6.19 ניגשה העותרת לבחינת שלב א' ברפואת משפחה. בכדי לעבור את הבחינה יש להשיב נכונה על 65% מהשאלות בבחינה, כאשר הבחינה אליה ניגשה העותרת הורכבה מ-150 שאלות רב ברירה, ומשכך היה עליה לענות נכון על 97 שאלות ומעלה.
5. ביום 27.6.19 או בסמוך לכך, פורסמו תוצאות הבחינה, ונודע לעותרת, כי ציונה בבחינה הסתכם ב-61, דהיינו - השיבה נכונה על 92 מתוך 150 שאלות.
6. ביום 8.8.19 הגישה העותרת ערעור על תוצאות הבחינה, במסגרתו השיגה על 16 שאלות מתוך 58 השאלות עליהן נמצא כי ענתה באופן שגוי, תוך שהיא תומכת טענותיה בחומר הנלמד מהסיליבוס ובכללים מקובלים ברפואת משפחה. העותרת לא ניצלה את זכותה לצרף חוות דעת שתתמוך בטיעוניה בערעור.
7. ביום 8.9.19 נמסר לעותרת, כי הערעור שהגישה נדחה, וכי ציונה עומד על 61 נקודות, ועל כן לא עברה את הבחינה.
8. ביום 15.9.19 פנתה העותרת למועצה המדעית בבקשה לעיון מחדש בערעור, תוך שהיא מבקשת לקבל את ממצאי הערעור והנימוקים לדחייתו.
9. ביום 15.12.19 נשלח לעותרת מכתב המפרט את הנימוקים לדחיית הערעור, תוך התייחסות לתשובות אותן ביקשה העותרת להכיר כנכונות והסבר מדוע הן אינן כאלה.

טענות העותרת

1. בעתירה שבפניי משיגה העותרת על החלטות ועדת הערעורים, שתחילה דחתה את ערעורה ללא כל נימוק, ובהמשך דחתה את בקשתה לעיון מחדש וצירפו מכתב המפרט, לכאורה, את נימוקי דחיית הערעור. אלא שלטענת העותרת, אין במכתב זה כל נימוק ועולה ממנו, כי השגותיה לא נבחנו באופן ענייני, כשהמשיבים הסתפקו אך בהצגת התשובה הנכונה לכאורה מבלי שהתייחסו לטענות שהעלתה בערעור. לפיכך, טענה, כי הערעור שהגישה לא נבחן לגופו ולא ניתנה עליו תשובה עניינית ובכך הופרה חובת ההנמקה לפי החוק לתיקון סדרי מנהל (החלטות והנמקות)), תשי"ט-1958.

עוד לטענתה נימוקי הערעור נמסרו לה באיחור ובחלוף 60 הימים הקובעים בנהלי המשיבים.

1. טוענת העותרת, כי בחלק ניכר מהשאלות מושא הערעור ניתן לקבל יותר מתשובה אחת כנכונה או אז יש מקום לפסול את השאלה. בתמיכה לטענות אלה, צירפה העותרת לעתירה את חוות הדעת של ד"ר ברונשטיין אלכסנדר, מומחה לרפואה פנימית, ושל ד"ר ג'יוליאן אלברדו, מומחה לרפואת משפחה.
2. על אף שהעתירה מתייחסת לכל השאלות עליהן ערערה העותרת בפני ועדת הערעורים, מקדה העותרת טענותיה למספר שאלות ספציפיות וטענה כדלקמן:

שאלה מס' 137 - התשובה אשר הוצעה לנבחנים כנכונה, התבררה כשגויה ואינה תואמת את החומר הנלמד, חרף זאת גם לאחר הבקשה לעיון חוזר המשיכו המשיבים להפנות לאותה התשובה השגויה;

שאלה מס' 73 - השאלה התבססה על צילום רנטגן באיכות ירודה אשר לא ניתן להסתמך על ממצאיו לצורך מתן תשובה מקצועית, מה גם שהנושא כלל לא נכלל בחומרי הלימוד ואינו חלק מהסילבוס;

שאלה מס' 15 - למיטב ידיעת העותרת, שאלה זו אמורה הייתה להיות מבוטלת נוכח הטעות שהייתה בה ולזכות את כלל הנבחנים בנקודות זכות בגינה.

1. בדיון שהתקיים בפניי התייחסה העותרת לשאלות ספציפיות נוספות וטענה, כי בנימוקי הערעור לגבי שאלות 35 ו-119 לא התייחסו המשיבים לתשובות שבחרה העותרת אלא לתשובות אחרות, ולגבי שאלה 48, טענה כי גם היא אינה מופיעה בחומר לבחינה.
2. הוסיפה וטענה העותרת, כי יש בהתנהלות המשיבים משום פגיעה בזכות הערעור המוקנית לה, הכוללת את הזכות לקבל החלטה מנומקת, וכן משום פגיעה בחופש העיסוק שלה, לעסוק ברפואת משפחה ולהחזיק בתואר מומחה.

בהינתן האמור, טענה העותרת, כי התנהלות המשיבה הינה בלתי סבירה באופן קיצוני המצדיק את התערבות בית המשפט.

טענות המשיבים

1. מנגד, טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות בהעדר כל בסיס להתערבות בית המשפט, שכידוע לא שם עצמו בנעלי הגורם המקצועי המוסמך, במקרה זה המועצה המדעית כרשות בחינות מקצועיות, כאשר לא נפל כל פגם בהחלטות ועדת הערעורים והמועצה המדעית, שקבעה, לאחר שבחנה בלב פתוח ונפש חפתה את הערעור שהגישה, כי העותרת נכשלה בבחינה ודחתה את ערעורה. לטענת המשיבים, העתירה אינה אלא ערעור נוסף ובקשה מבית המשפט להתערב ולקבוע בעניין מקצועי באשר לכשירותה של העותרת, דבר שאין לו כל בסיס.
2. טוענים המשיבים, כי נשלח לעותרת מכתב מפורט המתייחס לכל שאלה עליה ערערה וכולל את הנימוקים לדחיית הערעור, תוך התייחסות לתשובות בהן ביקשה להכיר כנכונות והסבר מדוע הן אינן נכונות. לטענתם, הנימוקים שסיפקו עולים בקנה אחד עם חובת ההנמקה שחלה עליהם. בהקשר זה מוסיפים וטוענים, כי אין מקום לקבל את טענת העותרת בדבר מסירת הנימוקים בשיהוי, כאשר העותרת הגישה את בקשתה לקבלת הנימוקים לאחר המועד הקבוע בנהלים ובסמוך לחגי תשרי באופן שלא הותיר די זמן למסירתם בתוך 60 יום הקבועים בנהלים, מה גם שהודע לה כי יחול עיכוב קל במסירת הנימוקים, ובכל מקרה אין בכך פגם המצדיק את התערבות בית המשפט.

לטענתם, בהגשת הערעור ובקבלת הנימוקים בכתב התמצו הליכי הערעור של העותרת ולא קיים הליך של "עיון מחדש" על החלטת ועדת הערעורים.

1. עוד טענו המשיבים, כי אין ליתן כל משקל לחוות הדעת שצירפה העותרת לעתירה, זאת מאחר והעותרת לא צירפה את חוות הדעת לערעורים שהגישה, ואין לאפשר לה לבצע "מקצה שיפורים" על דרך של העלאת טענות חדשות, באמצעות חוות דעת, במסגרת ההליך המשפטי, מאחר ויש בכך כדי להוות פגיעה בעקרון השוויון בין הנבחנים.

לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי אין בחוות הדעת כפירה בנכונות התשובות שנקבעו על ידי ועדת הבחינה, אלא שנטען כי התשובות בהן בחרה העותרת לשאלות שבמחלוקת - נכונות, מבלי לפרט הדברים ומבלי להפנות למראי מקום בספרות המקצועית, מה גם שהמומחים אינם מצטרפים לכל טענותיה של העותרת אלא כל אחד מהם תומך בטענותיה לגבי שאלות מסוימות.

1. בהתייחס לשאלות ספציפיות לגביהן טענה העותרת, טוענים המשיבים כדלקמן: הטענה כי שאלה מס' 137 לא נכללה בחומר לבחינה הינה טענה חדשה שלא הועלתה במסגרתה הערעור, ולגופו של עניין המשיבים עומדים מאחורי התשובה המקצועית שניתנה לשאלה זו, ומציינים כי התקבלה תשובה נוספת כנכונה, אך לא התשובה בה בחרה העותרת.
2. אשר לטענות העותרת בדבר הפגיעה הנטענת בחופש העיסוק, טוענים המשיבים כי דין הטענה להידחות, ובכל מקרה וככל שזו קיימת, הרי שהיא מידתית ומחויבת המציאות לאור האיזון הנדרש בין חופש העיסוק של העותרת לבין האינטרס הציבורי בהכשרת רופאים בעלי יכולות מתאימות.
3. המשיבים טוענים, כי אין לעותרת כל עילה כנגד משיבים 2-5 באופן אישי ודין העתירה נגדם להיות מסולקת על הסף.

דיון והכרעה

1. אקדים ואומר, כי לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים ובהינתן ההלכות המשפטיות בנדון אין לי אלא לדחות העתירה.

המסגרת הנורמטיבית

1. הלכה ידועה היא כי:

"בית-משפט זה אינו יושב כוועדת ערעורים על הגוף שהוסמך על-פי חוק לדון בבחינות מקצועיות, ואינו מוכן להחליט, במקומו של הגוף המוסמך, מה התשובות הנכונות ואם הנבחן הצליח בבחינה. כך בתחום הרפואה ובתחום מקצועות אחרים שבהם אין בידי בית-המשפט ידע מקצועי. הכלל הוא שבית-המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול-הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול-הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול-דעת מינהלי" [בג"צ 75055/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נג(1)153, 166 (1999)].

עוד צויין שם, בהמשך, כי:

"הנטייה של בית-המשפט, שלא להעמיד את שיקול-הדעת שלו במקום שיקול-הדעת של הרשות המוסמכת, חזקה במיוחד כאשר מדובר בשיקול-דעת של רשות מקצועית המופקדת על-פי החוק על עריכת בחינות מקצועיות".

[ראו גם בג"צ 3930/94 זוהרי ג'מזאוי נ' שרת הבריאות, פ"ד מח (4) 778, 785 (1994)].

בית המשפט העליון שב על הלכה זו כל אימת שבאו בפניו עתירות כנגד גופי הסמכה מקצועיים, וכך קבע ב-עע"מ 3717/18 ד"ר עופר פרץ נ' הוועד הבוחנת של לשכת עורכי הדין בישראל (פורסם בנבו, 10.6.18):

"...בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הוועדה הבוחנת בשיקול דעתו. על דרך הכלל, רצוי כי בית המשפט לא ירד לזירה ולא ישים עצמו בנעליה של הוועדה הבוחנת, לא כדי לבחון טיבן ונכונותן של השאלות והתשובות... ולא כדי להכריע אם מדובר בשאלה ש'מתמחה סביר' אינו יכול להשיב עליה...".

[וראו גם עע"מ 6674/17 יונס אסד נ' לשכת עורכי הדין בישראל (פורסם בנבו, 3.12.17)].

לצד זאת נמצא, כי בתי המשפט היו נכונים להתערב בהחלטות של ועדות מקצועיות האחראיות על בחינות הסמכה כאשר ועדת הבחינות חרגה מסמכותה, למשל כאשר כללה בבחינה שאלות שאינן בחומר הלימוד אליו הופנו הנבחנים [בג"ץ 4904/04 ותד נ' לשכת עורכי-הדין בישראל, פ"ד נח(5) 473 (2004)]. נסיבות נוספות אשר יצדיקו התערבות הן בנסיבות בהן נמצא כי ועדת הבחינות שקלה שיקולים זרים או כי נפל פגם בשיקול דעתה היורד לשורש שיקול הדעת המנהלי באופן העשוי להצדיק התערבות שיפוטית או אם מדובר במקרה חריג של עיוות דין ואי צדק [ראו בג"ץ 6250/05 לוי נ' לשכת עורכי הדין (פורסם בנבו, 20.10.2005)].

ומן הכלל אל הפרט

1. תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל"ג-1973 מסמיכות את המועצה המדעית למנות ועדות מקצועיות שתקבענה את סדרי בחינות המומחיות, וכן קובעות, כי המועצה המדעית תקבע את סדרי הדיונים והעבודה, בין היתר בכל הקשור לבחינות. בהתאם לנהלי הערעור שהוציאה המועצה המדעית, לאחר הגשת ערעור על החלטת ועדת הבחינות בדבר תוצאות בחינות התמחות וקבלת החלטה מנומקת - לא עומדת לנבחן זכות ערעור נוספת, ואין כל הליך של "עיון מחדש".
2. למעשה גם העותרת אינה טוענת בפניי כי קמה לה זכות "לעיון מחדש", אלא היא התמקדה בטענות לפיהן נפלו פגמים בהתנהלות ועדת הערעורים שלטענתה לא בחנה כנדרש את טענותיה בערעור ולא נימקה החלטתה כדבעי, פגמים אשר לטענתה מצדיקים את החזרת הדיון לוועדת הערעורים.
3. אלא שעיון בנימוקים שנמסרו לעותרת מוביל למסקנה לפיה הוועדה התייחסה לכל שאלה בערעור באופן ענייני ומקצועי, תוך שהיא מפרטת מדוע התשובה בה בחרה העותרת אינה נכונה ומפנה למקור מקצועי התומך בקביעה זו או מפרטת מדוע התשובה שהוגדרה כנכונה על ידי ועדת הערעורים היא אכן הנכונה. עיינתי בנימוקים שנמסרו לעותרת ומצאתי, כי יש בהם די כדי לעמוד בחובת ההנמקה, שכן במרבית השאלות קיימת הפנייה למקור מקצועי והסבר לגבי התשובה הנכונה וכן הסבר מדוע התשובה שנבחרה על ידי העותרת אינה נכונה. ככל שקיימת מחלוקת רפואית בין העותרת לבין המשיבים הרי שאין זה מתפקידו של בית משפט זה להכריע בכך.
4. העותרת צירפה חוות דעת מטעמם של שני רופאים התומכים בחלק מטענותיה לגבי חלק מהשאלות עליהן ערערה. מעבר לכך שאין לשלול את טענות המשיבים לפיהן לא היה מקום להגיש חוות דעת במסגרת העתירה במיוחד מקום בו לא הוגשו חוות הדעת כתמיכה בערעור, הרי שלגופו של עניין, מדובר בחוות דעת לקוניות ולא מפורטות, כאשר לגבי מרבית השאלות בהן תמכו המומחים בעמדת העותרת, כל שציינו המומחים הוא כי גם התשובה שבחרה העותרת היא נכונה מבלי שהם מוסיפים הסבר נוסף מדוע (כך למשל התייחסותם לשאלה 137), באופן היוצר זירת מחלוקת מקצועית, גרידא, שבית המשפט לא נוהג להתערב בה בהינתן החלטה של גוף מקצועי האמון על מערך הבחינות.
5. לאור כל האמור, לא מצאתי, כי החלטת ועדת הערעורים והמועצה המדעית נגועות בחוסר סבירות או כי נפלו בהם פגמים המצדיקים את התערבות בית המשפט והחזרת הדיון אל ועדת הבחינות לבדיקה מחודשת וזאת בהינתן ההלכות המחייבות התערבות מצומצמת של בית המשפט בעניינים מקצועיים שכאלה. בוודאי שאין באמור כדי להצדיק התערבות בשאלות עצמן ולהורות על קבלת תשובות נוספות או פסילת שאלות, כפי שעתרה העותרת.

עוד יודגש כי ועדת הערעורים הינה גוף אובייקטיבי שלא ניסח את השאלות ולא מצאתי כל דופי בהתנהלותו.

1. לא התעלמתי מהסכמת המשיבים, בדיון שהתקיים בפני לבחון מחדש שלוש שאלות מתוך השאלות מושא הדיון - שאלות 35 ו-119 לגביהן נטען, כי המשיבים בנימוקיהם לדחיית הערעור לא הסבירו מדוע תשובת העותרת אינה נכונה, אלא רק הסבירו מדוע תשובות אחרות אינן נכונות והפנו לאסמכתאות התומכות בתשובה הנכונה; וכן שאלה 137 לגביה היו חלוקים הצדדים כפי שפורט לעיל.

אלא שהסכמה זו ניתנה, אך לגבי שאלות אלו בלבד ולא לגבי אחרות להן טענה העותרת, וזאת במסגרת ניסיון להגעה לפשרה. ובכל מקרה, גם אם ייערך דיון מחדש בשאלות אלה ותתקבל לגביהן עמדת העותרת, הרי שלא יהיה בכך די כדי להועיל לעותרת באופן שהציון שתקבל בבחינה ייחשב לציון "עובר".

בהינתן האמור, לא ראיתי לנכון לקדם הסכמה בין הצדדים בנדון.

סוף דבר

1. לאור כל האמור, דין העתירה להידחות.

העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪ .

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אב תש"פ, 29 יולי 2020, בהעדר הצדדים.