כללי:

1. לפני בקשה להטלת עיקול זמני.

בהחלטה מיום 28.1.2020 נעתרתי לבקשה והוריתי על הטלת עיקול ארעי.

העיקול הוטל על סכום כולל של 1,432,000 ₪ צמוד למדד הידוע ביום הטלתו. סכום זה הורכב מן הסך של 600,000 ₪ (טענה לאובדן רווחים) בצרוף הסך של 832,000 ₪ (חלקה יחסי הנטען של המשיבה 1 בהתחייבויות השותפות).

עוד יצוין, כי למרות שהטלת העיקול התבקשה גם על נכסי המשיב 2, ראיתי לנכון להטיל את העיקול רק על נכסיה של המשיבה 1 החתומה על ההסכם בין הצדדים מיום 31.7.2016 ובהעדר כתב ערבות אישית של המשיב 2.

2. העיקול הוטל בתחילה בצמצום רק אצל המחזיקים שצוינו בסעיפים 2 א' ו-ב' לבקשה, בנק הפועלים בע"מ ומי יגור אגש"ח בע"מ (להלן: "יגור"). העיקול לא הוטל על נכסים המוחזקים בידי המחזיקה שצוינה בסעיף 2 ג' לבקשה, רימון שירותי יעוץ וניהול בע"מ (להלן: "רימון").

בהחלטה נוספת מיום 20.2.2020 ולאחר שהסתבר כי העיקול שהוטל אצל המחזיקים בנק הפועלים בע"מ ויגור לא תפס נכסים, נעתרתי לבקשה להרחבת צו העיקול גם אצל רימון.

3. בעקבות זאת הוגשה ביום 5.3.2020 בקשה לביטול העיקול הארעי.

בדיון בבקשה לביטול עיקול , נטל ההוכחה מוטל על מבקש העיקול ולא על מבקש הביטול, (רע"א 7563/15 ש.א.ק.ל בע"מ נ' יהודאי פורסם בנבו, 15.12.15)). הדבר נובע מן הסיבה שהדיון בבקשה לביטול העיקול הזמני מהווה הלכה למעשה המשך ישיר של הבקשה להטלת העיקול (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789 (1997)).

לאור ההלכה המשפטית לעיל, הדיון בבקשה להטלת עיקול מתנהל בשלב זה מלכתחילה. כך שהתובעת/מבקשת העיקול מוגדרת כ"מבקשת" והנתבעים שעל נכסיהם הוטל העיקול מוגדרים כ"משיבים".

ההתקשרות בין הצדדים:

4. העובדות עליהן אין חולק, כי המבקשת היא חברה פרטית מקבוצת אלקטרה אשר עוסקת בין היתר בפרויקטים אלקטרומכניים מורכבים.

המשיבה 1 (שתיקרא להלן גם "המשיבה" ו/או "סולריס") הינה חברה בע"מ בעלת ידע בטכנולוגיה ייחודית המאפשרת הקמת מערכות סולריות על גבי מאגרי מים באמצעות גופי ציפה. המשיב 2 מר יוסי פישר הינו דירקטור רשום בסולריס, מנהלה והרוח החיה בה (להלן: "המשיב" ו/או "פישר").

5. הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם שותפות מוגבלת מיום 31.7.16 אשר לפיו העניקה סולריס לשותפות רישיון בלתי עביר ובלתי מוגבל לשימוש בטכנולוגיה המיוחדת שפיתחה. הרעיון הכללי היה, שהמבקשת תהיה הגורם שיממן את פעילות המיזם בשלביו הראשונים ותתרום מניסיונה בתחומי התשתיות בעוד שהמשיבה תשמש כגורם בעל ידע מקצועי בכל הנוגע למערכות צפות. המשיבים יעסקו בניהול שוטף של השותפות ועסקיה, בשיווק ואיתור פרויקטים חדשים ובביצועם.

6. בהסכם השותפות נקבע, כי במהלך תקופת הפעילות הראשונה של השותפות, שני הצדדים, המבקשת והמשיבה, יפעלו באופן בלעדי באמצעות השותפות וימנעו להתחרות בה בדרך כלשהי בתחום זה. עיקרון יסוד זה נקבע בסעיפים 15.1 – 15.3 להסכם השותפות: "כל אחד מהשותפים המוגבלים מתחייב בזאת שלא להתחרות בעסקי השותפות במישרין ו/או בעקיפין" (שם סעיף 15.3).

7. עסקי השותפות הוגדרו בהסכם כדלקמן:

"מהות עסקיה של השותפות המוגבלת תהיה תכנון, יזום וביצוע של פרויקטים, בארץ ובעולם בתחום הפעילות..." (סעיף 2.5 להסכם).

ומהו תחום הפעילות ? ההגדרה מופיעה בסעיף 1.3 להסכם השותפות כדלקמן:

"כל פעילות שעניינה בתכנון, יזום, הקמה, תחזוקה ותפעול של מערכות סולריות על המים ואשר מתבססת על הטכנולוגיה לרבות כל פעילות נלווית ו/או קשורה לכך".

8. תקופת הבלעדיות הועמדה בהסכם על 24 חודשים והוארכה בהמשך ל- 12 חודשים נוספים. אלקטרה התחייבה לממן את פעילות השותפות ישירות או באמצעות הלוואת בעלים. בנוסף, המשיבה תהא זכאית בתקופת הבלעדיות לדמי ניהול נבסך של 25,000 ₪ לחודש. הסכום שולם על פי ההסכם עד לחודש אוקטובר 2017 והופסק בהסכמה. לטענת המבקשת, עקב מצבה הירוד של השותפות.

9. פרט להסכם השותפות, נחתם בין הצדדים ביום 31.7.2016 גם הסכם רישיון במסגרתו העניקה המשיבה לשותפות רישיון בלעדי בלתי חוזר ובלתי מוגבל בטריטוריה לשימוש בטכנולוגיה שפיתחה, ראו סעיף 3 להסכם הרישיון.

עוד הוסכם שם, כי הרישיון יפקע בתום תקופת הבלעדיות.

הבקשה להטלת העיקול :

10. המבקשת טוענת, כי מאז הקמת השותפות היא השקיעה בה סכומים עצומים כולל תשלום דמי ניהול חודשיים למשיבה. למרות התחזית האופטימית בתחילת ההתקשרות, השותפות התקשרה במשך שלוש שנות פעילותה בהסכם מסחרי אחד בלבד – פרויקט הסוללים להקמת מערכת סולרית צפה שם.

פרויקטים נוספים אשר נבחנו ע"י השותפות נשללו ע"י המשיבים בטענה לחוסר כדאיות כלכלית. השורה התחתונה מפעילות השותפות הינה אפוא הפסד כספי ניכר בשיעור 3,800,833 ₪. ראו סעיף 41 לתצהירו של עו"ד שדה התומך בבקשה להטלת עיקול.

11. המבקשת טוענת, כי חוסר ההצלחה של השותפות אינו מקרי. לטענתה, מצד אחד המשיבים זוכים למימון נרחב באמצעותה אך מצד שני, הם פועלים לביצוע התקשרויות עם גורמים מסחריים ללא ידיעתה ומבלי לשתף אותה.

עו"ד שדה, המצהיר מטעם המבקשת, מתאר בסעיפים 43 – 48 לתצהירו כיצד מנעו המשיבים מן השותפות ביצוע פרויקט להקמת מערכת סולרית צפה בקיבוץ יגור, אך מנגד התקשרו בנפרד עם יגור לביצוע אותו פרויקט. בסעיף 47 לתצהיר מוגדרת התנהלות זו של המשיבים כ"גנבים בלילה".

אחדד : לטענת המבקשת הפרויקט בקיבוץ יגור הוצג לה על ידי המשיבים כפרויקט לא רווחי שאין טעם להטריח בו את השותפות. לאחר זמן קצר ובמחשכים, התקשרו המשיבים עם קיבוץ יגור בהסכם נפרד לביצוע אותו פרויקט ממש.

12. או אז התעורר החשש אצל המבקשת, כי החמצת ההזדמנות העיסקית בקיבוץ יגור אינו מקרה בודד וכי המשיבים פעלו לנטרל פרויקטים נוספים מהשותפות לתועלתם הפרטית. (ראו סעיף 48 לתצהיר).

13. נכון להיום, סולריס פועלת באופן עצמאי ובגלוי בתחום של השותפות, ומציגה פרויקטים שבוצעו במסגרת השותפות כפרויקטים פרטיים שלה. (סעיפים 49 – 50 לתצהיר התומך בבקשה).

14. עוד טוענת המבקשת, כי במסגרת הפרויקט שבוצע בקיבוץ הסוללים מתגלים כל העת ליקויים המחייבים טיפול ותיקונים. למרות שהאחריות לביצוע התיקונים מוטלת על המשיבה, בהיותה הגורם הטכנולוגי בעל הידע, וכן מכוח התחייבותה בהסכם הרישיון להעניק שירותי ליווי ותמיכה לפרויקטים (סעיף 5 ונספח א' להסכם הרישיון), הרי שהמשיבה מתנערת מאחריותה זו ואינה משיבה לפניות הלקוח ו/או המבקשת (ראו סעיפים 51 – 53 לתצהיר).

15. לאור זאת, גורסת המבקשת בכתב התביעה העיקרי ובבקשה להטלת עיקול, כי על המשיבים לשפותה. המשיבה מכוח ההתקשרות הישירה ביניהם והמשיב בהיותו מנהלה של המשיבה והרוח החיה בה.

בכתב התביעה היא דורשת סכום כולל של 3,800,803 ₪ מורכב מהנתונים הבאים:

א. סך של 2,337,765 ₪ בגין התחייבויותיה הקיימת של השותפות, מורכב מיתרת חוב בסך 646,511 ₪ המופיע בכרטסת של חברת אלקו אלקטרה התק"ש אצל השותפות; יתרת חוב המופיעה בכרטסת חברת אלקטרה אנרגיה אצל השותפות, תשלומי שיקים וספקים לפירעון בסך כולל של 76,114 ₪ לפי מאזן בוחן מיום 31.12.2019.

ב. סך של 863,038 ₪ בגין הפסדים שנשאה בהם השותפות עד כה במסגרת פרויקט הסוללים.

ג. סך של 600,000 ₪ בגין אובדן הרווח בפרויקט יגור.

אציין למען הסדר, כי עוד מתבקש בתביעה העיקרית סעד של מתן צו לפירוק השותפות, שאינו עניין לעסוק בו בבקשת העיקול הזמני.

16. כמפורט בסעיפים 1 ו- 2 להחלטתי זו, העיקול הוטל בצמצום ובמידתיות רק על סכום של 1,432,000 ₪ מורכב מסך של 600,0000 ₪ בגין טענת אובדן רווחים בצרוף 832,000 ₪ חלקה היחסי הנטען של המשיבה בחובות השותפות.

בסיכומיה טענה המבקשת כי הואיל והדיון בבקשה להטלת עיקול מתעורר עתה מלכתחילה, הרי על בית המשפט לשקול לא רק את הותרת צו העיקול על כנו אלא אף להגדיל את סכומו לכדי הסכום המקורי שנדרש בבקשה.

עמדות המשיבים:

17. המשיבים טוענים, כי לא היה מקום להטלת העיקול.

ביחס לרווחי פרויקט יגור, טוענים המשיבים שלושה דברים עיקריים:

ראשית, המבקשת היא זו אשר מנעה מהשותפות את ביצוע פרויקט יגור במסגרת השותפות.

שנית, ככל ויש מקום להעניק למבקשת רווחים מפרויקט יגור, עליה לתבוע רווחים אלה במסגרת השותפות ולא באופן פרטני אליה.

שלישית, אין שחר להשערות המבקשת כי הרווח מפרויקט יגור צפוי להיות 600,000 ₪.

עלות הפרויקט ללקוח היתה והינה 2,850,000 ₪. הצפי לרווחים היה כ- 15% כלומר 430,000 ₪. חלקה של המשיבה ברווחים על פי הרווחים הינו 40% כאשר 60% מהרווחים הצפויים משולמים לידי חברת רימון אנרגיה תמורת העמדת מימון, בטחונות, רכש ועוד.

בנוסף, יש להפחית את הסכומים המגיעים למר גיא גביש מחברת "שיח נמוך" שהיה קבלן משנה של הפרויקט. מכאן, כי הרווחים שהמשיבה צפויה להפיק מפרויקט יגור הינם בסך 170,000 ₪ בלבד.

18. ביחס לסיכויי התביעה בנושא הפסדי השותפות, שוללים המשיבים את טענות המבקשת. הם אומרים כי אין שחר להשקעות הנטענות בסדר גודל של 7 מיליון ₪ בלבד. לשיטתם, המבקשת השקיעה במהלך תקופת הבלעדיות בשותפות סכום של 2,270,357 ₪ בלבד.

הם מוסיפים כי לא קיבלו עדיין מן המבקשת את פירוט ההוצאות של השותפות ואת כרטסות הנה"ח הרלוונטיות הנמצאות כולן בשליטת המבקשת. לכן, אין באפשרותם להגיב לטענות אלה לעת הזו, בצורה מפורטת יותר. עם זאת, מן המידע החלקי שנמסר, ניתן לראות, כי המבקשת מבצעת טעויות חשבונאיות כך שהיא סופרת למשל את פרויקט הסוללים בסך של 863,000 ₪ פעמיים. פעם אחת בתור ההפסד עצמו ופעם שניה כהלוואה שניתנה לשותפות לכיסוי החריגה בגין ההפסד.

19. יתר על כן, אי הצלחת השותפות אינה הופכת את המשיבה לאחראית להפסדים אלה. שני הצדדים לא ראו ברכה בעמלם, אך האחריות לכך אינה של המשיבה. המשיבים מגוללים טענות קיזוז שונות שנגרמו לשיטתם כתוצאה מהתנהלותה של המבקשת, כמפורט בשפה כללית בבקשה לביטול העיקול וביתר הרחבה בסעיף 38 לסיכומי המשיבים.

עלויות אחסון 70,000 ₪; עלויות שינוע 30,000 ₪; מילוי מצופים בקצף פולימרי 100,000 ₪; הערכת חסר ברכש ציוד חשמל 200,000 ₪; ביטול מערכת עקיבה שהושקעו בה 130,000 ₪; אובדן הכנסה של 150,000 ₪; שמירה 70,000 ₪; עלויות התקנה 100,000 ₪; ציוד קבוע בסך 200,000 ₪.

20. המשיבים הקדישו חלק ניכר מטענותיהם לרכיב מאזן הנוחות. הם גורסים כי הטלת העיקול תגרום למשיבה נזק כלכלי כבד שאינו בר השוואה כלל לנזק שעשוי להיגרם למבקשת, אם לא יוטל העיקול. מדובר בשני צדדים שאינם שווים בכוחם הפיננסי, מצד אחד ניצבת חברת ענק שאין לה כל מחסור במשאבים על מנת לנהל את התביעה, ומצד שני, החברה אשר צו העיקול נותן לה "נשיקת מוות" (כך בסעיף 56 לסיכומי המשיבים).

21. מכל האמור לעיל, עותרים המשיבים לביטול העיקול הארעי.

השאלות המצריכות הכרעה:

22. המסכת שפורטה לעיל מעוררת את השאלות הבאות המצריכות הכרעה:

א. האם קיימות טענות מהימנות לכאורה לתביעה.

במישור זה אבחן, האם המשיבה התקשרה בפרויקט יגור מאחורי גבה של המבקשת, עוד בתקופת הבלעדיות, זוהי אבן הפינה של התביעה ושל הבקשה להטלת עיקול זמני.

ב. האם יש מקום להטיל עיקול גם על נכסי המשיב ? עניין זה אני מעוררת למען הסדר הטוב שכן בפועל המבקשת בסיכומיה לא העלתה טיעונים לגבי אי הטלת העיקול על נכסי המשיב. נראה כי נושא זה נזנח על ידה.

ג. מאזן הנוחות ויסוד ההכבדה.

ד. ביחס לסכום העיקול - מהו הסכום שבגינו יש להטיל את העיקול? האם מוצדק להשאיר עיקול על סך של 600,000 ₪ פלוס 832,000 ₪? האם יש ממש בטענות הקיזוז שהעלתה המשיבה ? האם יש להגדיל את סכום העיקול ? האם יש להפחית את סכום העיקול ? ואם כן באיזה שיעור.

אבחן את השאלות אחת לאחת.

עיקול זמני – המסגרת הנורמטיבית:

23. למען הסדר הטוב אזכיר מושכלות ראשונים:

ההוראות הנוגעות לסעד זמני ולעיקול זמני בפרט מוסדרות בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), במסגרת תקנה 362 ו- 374 לתקנות .

ברע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך (פורסם בנבו, 12.2.14) , התייחס כב' השופט סולברג לתנאים למתן צו עיקול המעוגנים בהוראות אלה וציין כי:

"בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א), על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לשכנע "בקיומה של עילת התובענה", ותנאים נוספים שעיקרם ב'מאזן הנוחות'. כמו-כן, נדרש המבקש להוכיח כי התקיימו "התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות... הנוגעות לסעד הזמני המבוקש". תקנה 374 לתקנות סד"א ("צו עיקול זמני") מפרטת את התנאים המיוחדים למתן עיקול זמני – הוא הסעד מושא הבקשה שלפנַי – ומורה בסעיף-קטן (ב) כי רשאי בית המשפט ליתן צו עיקול "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". לִבּה של הוראה זו הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא ינתן הצו המבוקש (ראו רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC [פורסם בנבו] (4.1.2007), בפסקה יז להחלטת השופט א' רובינשטיין)". (שם, פסקה 17).

באשר לקיומה לכאורה של עילת תביעה, נפסק כי די בכך שבית המשפט ישתכנע שהתובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה (ראו למשל החלטת כב' השופט מינץ ברע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 14 (פורסם בנבו, 22.10.17)).

היסוד השני שיש לבחון הוא כאמור "מאזן הנוחות".

בע"א 9692/16 שאול אסרף ובניו חברה לבנייה בע"מ נ' יעקב ואלעזר אברהמי חברה לבנייה בע"מ (פורסם בנבו, 18.1.17), ציין כב' השופט סולברג כי:

"בגדרי בחינת מאזן הנוחות במתן סעד זה, על בית המשפט לבחון ארבעה יסודות ולאזן ביניהם: האחד, חשש סביר להתקיימות רכיב ההכבדה על ביצוע פסק הדין, וזאת על בסיס ראיות לכאורה (תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין). יסוד זה יבחן "על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Inc., [פורסם בנבו] פסקה 6 והאסמכתאות שם (28.11.2007)); השני, איזון בין הפגיעה שתיגרם לכלל הצדדים (המבקש, המשיב, המחזיק וכל אדם אחר) אשר עשויים להיות מושפעים מן הסעד המבוקש (תקנה 362(ב)(1) לתקנות סדר הדין); השלישי, בחינת תום הלב של מגיש הבקשה (ע"א 1556/13 פורת תנורים וציוד לאפיה ולמזון בע"מ נ' פנחס, [פורסם בנבו] פסקה 6 (26.6.2013)); והרביעי, מבחני מידתיות הסעד שיינתן – "ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין)".(שם, פסקה 15).

בפסיקה נקבע, כי בין שני התנאים, סיכויי ההליך ומאזן הנוחות, קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית-כוחות". דהיינו, ככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך (ראו למשל דברי כבוד השופטת (כתוארה אז) נאור ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ

פורסם בנבו, 28.6.10 ).

עילת תביעה לכאורה :

24. האם בענייננו קיימת עילת תביעה לכאורה? נראה כי התשובה לכך חיובית.

המבקשת הציגה הסכמים חתומים בינה לבין המשיבה לקיומה של שותפות. עוד הובהר כי שולם שכר אישי למשיב, לצורך קידום הפרויקטים המשותפים. בסיס ההתקשרות היה כי המבקשת מביאה את יכולותיה הכלכליות ואת התשתית הרחבה שיש לה, כחברה מוכרת ואילו המשיבה מביאה את הידע המקצועי בתחום ספציפי של מערכות סולריות.

שתיהן שילבו כוחות, בצוותא חדא, לקידום שיתוף עסקי.

בפועל, רק פרויקט אחד יצא לדרך לאורך כל שנות ההתקשרות ותקופת הבלעדיות.

מדוע קרה הדבר?

לכל אחד מן הצדדים הסבר משלו, וההסברים צפויים להתברר בהליך העיקרי.

25. לצורך השלב הדיוני הנוכחי, די לנו בכך שהתברר כי נוהל מו"מ בין השותפות לבין קיבוץ יגור להקמת מערכת סולרית צפה עבור הקיבוץ עוד במסגרת השותפות ובתקופת הבלעדיות. השותפות וקיבוץ יגור אפילו החליפו טיוטות הסכם, כעולה מנספח 9 לבקשה להטלת עיקול זמני. או אז נכנסה לתמונה המיומנות המקצועית של המשיב. הוא ערך תחשיב של עלויות הפרויקט והרווח הצפוי בו, והמליץ על רווח בשיעור של 8.7% בלבד. כפועל יוצא מכך, החליטה השותפות, כך לפי הנתונים שהיו בבקשה שלפני, שלא להתקשר בהסכם עם קיבוץ יגור. הרווחיות הנמוכה הרתיעה אותה.

האם מדובר בהחלטה מושכלת שהתקבלה לאחר שקילת כל הנתונים ע"י שני הצדדים, או שמא המשיב הוא שניווט את השותפות באופן בלעדי להחלטה זו ?

עניין זה יתברר בשלב הראיות.

בכל מקרה, עולה כי למשיב היה חלק משמעותי של לפחות 50% בקבלת אותה החלטה.

26. והנה התברר, כי לאחר מכן נכרתה התקשרות בין המשיבה לבין קיבוץ יגור להקמת אותה מערכת סולרית, התקשרות שנמנעה מן השותפות.

מתי בוצעה אותה התקשרות? האם בוצעה לאחר שתמה תקופת הבלעדיות שנקבעה בהסכם בין הצדדים או לאחר מכן? זאת אין לדעת, משום שההתקשרות, לטענתו של מר פישר בישיבת יום 19.5.2020 לפני, נכרתה בעל-פה ולא בכתב. טענה שהיא בעייתית כשלעצמה ועל כך אעמוד בהמשך.

"ש. אמרת שאין הסכם בכתב בין סולריס לרימון.

ת. נכון.

ש. כל ההזמנה הגדולה הזאת נעשתה בעל פה?

ת. כמו שאמרתי, אין הסכם בכתב.

ש. יש הזמנת עבודה?

ת. גם לא.

ש. עם מי סיכמת את העסקה עם רימון?

ת. עם מנכ"ל רימון, עמנואל קטן.

ש. ולא ערכתם שום נייר בכתב על העסקה הזאת?

ת. לא, לחצנו ידיים.

ש. מה היקף הכספי של הפרויקט?

ת. העסקה כולה של רימון מול יגור, 2.850 מיליון. הקטע שלי – אנחנו רק ניהלנו את העבודה.

ש. וכל זה בעל פה?

ת. הם ביצעו את הרכש. אין לי הסכם בכתב איתם, אמרתי את זה יותר מפעם אחת" (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 19-33).

27. כריתת עיסקה כה משמעותית, בהיקף נרחב של 2.85 מיליון ₪ ללא הסכם בכתב, מעוררת סימני שאלה אשר ללא ספק ייבדקו בשלב הראיות. בשלב הנוכחי בראשית הדרך ולצורך הטלת עיקול זמני, יש בהעדרו של הסכם בכתב כדי לתמוך בעמדת המבקשת כי אפשר והעיסקה בין המשיבה לבין קיבוץ יגור, שנמנעה מן השותפות, נרקמה עוד בתקופת הבלעדיות.

28. לטעמי, הספק המתעורר בדבר נסיבות כריתת העיסקה עם קיבוץ יגור ומועדה, בהעדר הסכם בכתב, משמש אינדיקציה משמעותית לטענות המבקשת כלפי המשיבה.

29. המשיבה אומנם הגישה במהלך הדיון את המסמך מש/2 ובו רשימה של פרויקטים אשר לטענתה פעלה לקידומם במסגרת השותפות. הפרויקטים הללו לא התממשו, חלקם בגלל הרגולציה, חלקם בגלל שיקולים מסחריים ("סגרו לבסוף עם מתחרים") וחלקם בגלל שהמבקשת לא הסכימה להתקדם בפרויקט. גם הפרויקט בקיבוץ יגור נכלל בין האחרונים. המשיבה טענה כי רק לאחר שהמבקשת סירבה ועם תום תקופת הבלעדיות היא פעלה לביצוע העיסקה עם קיבוץ יגור (ראו עדותו של מר פישר לפני בישיבת יום 19.5.2020, עמ' 12 לפרוטוקול ש' 1 – 16).

30. ברם, מול טענה זו קיימת טענתה של המבקשת, כי הפרויקט עם קיבוץ יגור לא יצא לפועל בגלל שנסמכה על המלצותיה של המשיבה כפי שנשמעו מפי מר פישר המוציא והמביא מטעמה. עו"ד שדה המצהיר מטעם המבקשת הסביר כי למר פישר היתה מעין זכות וטו ומעמד מקצועי בגינו קיבל 30,000 ₪ לחודש דמי ניהול (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 28 – 31).

כן ראו עדותו של עו"ד שדה מטעם המבקשת לפני בישיבת יום 19.5.2020 עמ' 6 לפרוטוקול ש' 27 – 32:

"ת. יש פה איש מקצוע בעל פטנט שהציג לנו מצגים לאורך כל הדרך שיש כדאיות כלכליות להשקעה הזאת, שיש לו את הידע המקצועי ושהוא יודע לנתח את דקויות הרווח בסוף הפרויקט. בפרויקט יגור, כמו שכתוב בתצהיר, הוא הציג שאין רווח, שהרווח נמוך מ-10 אחוז. ולכן הוא הכשיל את ההתקשרות. למחרת הוא הלך ועשה אותה בעצמו עם שיעורי רווח של כנראה 30-40 אחוז. זה התסכול הגדול שלנו." וכן ראו בהמשך העדות עד עמ' 7 ש' 11.

31. עדותו של עו"ד שדה מטעם המבקשת היתה צלולה ובהירה.

העדות של מר פישר מטעם המשיבים, קלחה במישור המקצועי אך עדיין נותר ערפל סביב מועד ההתקשרות עם קיבוץ יגור והטעמים לכך שהתקשרות זו יצאה לפועל אחרי שהשותפות החליטה שלא לקיים אותה.

דומה, כי המשיבים היו מודעים לבעייתיות ועל כן השליכו יהבם על הטענה כי עו"ד שדה המצהיר מטעם המבקשת, לא היה הגורם הישיר לנושא אלא מנכ"ל המבקשת מר אייל גבאי שהיה מקום להביאו כעד ולא את עו"ד שדה.

בכל הכבוד, אין בידי לקבל טענה זו. עו"ד שדה ציין בעדותו כי הוא היה מעורב באופן הדוק בקשר עם המשיבים, גם אם לא בכל השנים אזי בתקופה ברלוונטית (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 4 – 18). ביחס להחלטת השותפות לא להתקשר בהסכם עם קיבוץ יגור, אמר עו"ד שדה:

"... אני מעורב ועודכנתי בפגישה הזו לכשהמנכ"ל יצא ממנה הוא עבר דרך החדר שלי ועידכן". (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 2 – 3).

ככלל, עדותו של עו"ד שדה אינה עדות שמועה שיש לפסול אותה. הוא גילה מעורבות וקיים קשר שוטף עם המשיבים בתקופה הרלוונטית כולל תקופת הבלעדיות. העידכון שקיבל מן המנכ"ל מר גבאי היה מייד לאחר סיום הפגישה ולכן אמירותיו בעניין זה הן אסמכתא כי כך נאמר לו מפי המנכ"ל ושיקף את שנאמר בפגישה. כל זה מכשיר אותו לדידי למתן עדות תומכת בטענות המבקשת, כראיה מהימנה לכאורה, בשלב הטלת עיקול זמני.

32. טענות שני הצדדים ראויות להישמע ולהיבחן.

אילו היה לפני הסכם בכתב קיבוץ יגור הייתי אומרת שמדובר בגרסה מול גרסה והדבר היה עשוי לעמעם את טענותיה של המבקשת. בהעדר הסכם כתוב לעיסקה בהיקף כזה, עמדות המבקשת מתחזקות ומצביעות על הצורך בבירור מקיף יותר.

עד שיסתיים הבירור, קם הצורך בהטלת עיקול שיוכיח את זכויותיה של המבקשת במידה והערעור יסתיים בפסק דין לטובתה.

מעמדו של המשיב 2:

33. כדי להסיר כל ספק, אדרש גם לנושא מעמדו של המשיב 2.

כאמור, התובענה הוגשה כנגד המשיבה החברה סולריס ומר יוסי פישר מנהלה המשיב 2.

צו העיקול התבקש גם על נכסיו האישיים.

בהחלטתי מיום 28.1.2020 סעיף 2 קבעתי כדלקמן:

"ראיתי להטיל את העיקול רק על נכסי המשיבה 1 שכן היא זו שחתומה על ההסכם מיום 31.7.2016. אין כתב ערבות אישי של המשיב 2".

34. הצדדים לא נדרשו לנושא זה בטיעוניהם לפני, במעמד הדיון ובשלב הסיכומים.

רק אגב אורחא אומר, כי לצורך הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על מנהל ודירקטור בחברה בע"מ, יש צורך ביותר מאשר אמירה כללית כי מדובר במוציא ומביא מטעם החברה. מסך ההתאגדות החוצץ בין החברה לבין מנהליה ובעלי מניותיה אינו אות מתה. כדי להרימו יש צורך לעמוד בדרישות הדין והפסיקה ולבנות היטב את היסודות. בשלב הדיוני הנוכחי המבקשת העלתה את הטענה אך לא העמיקה בה. כתב ערבות אישית של מר פישר לא הוצג ולכן לא ראיתי מקום להטיל עיקול על נכסיו.

35. כאמור, הצדדים לא התעכבו בטיעוניהם על נושא מעמדו של המשיב מר פישר. גם המבקשת, שלה אינטרס לשוב ולעורר את הנושא, לא דשה בו. אינני רואה בכך משום ויתור על טענותיה כלפיו בהליך גופו.

לצורך העיקול הזמני, ככל הנראה די לה בכספים שנתפסו אצל המחזיקה רימון.

מאזן הנוחות ויסוד ההכבדה:

36. מאזן הנוחות הכולל בחובו את יסוד ההכבדה, הבסיס השני הנחוץ לצורך הטלת עיקול .

אשר ליסוד ההכבדה, הובהר בעניין סומך לעיל, על ידי כב' השופט סולברג כי:

"הלכה ידועה, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחהּ בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (ראו למשל: רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר [פורסם בנבו] (29.1.2007), בפסקה י"ב להחלטת השופט א' רובינשטיין; רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ'ICC INDUSTRIES INC [פורסם בנבו] (28.11.2007), סיפא לפסקה 6 להחלטת השופטת ע' ארבל)..."

(שם, פסקה 19).

יש לאזן אפוא בין הנזק האפשרי שייגרם למבקשת וההכבדה האפשרית על ביצוע פסק הדין, במידה ולא יוטל עיקול, לבין הנזק העיקרי שהעיקול האמור עשוי לגרום למשיבה.

37. במישור זה, טענה המבקשת כי אם לא יוטל העיקול, היא עשויה לעמוד בסופו של יום, לאחר קיום הליכים משפטיים ממושכים ויקרים מול שוקת שבורה.

המשיבה 1 סולריס היא חברה בע"מ. אין המדובר באדם בשר ודם. מדובר בחברה נטולת נכסים ממשיים. מר פישר המשיב 2 הצהיר בפגישה עם נציגי המבקשת מיום 20.1.2020 כי: "איך שלא תהפכו אותי ותנערו אותי לא תצליחו להוציא ממני שקל" (כך בסעיף 65 לסיכומי המבקשת).

בסעיף 7 לתצהירו של עו"ד שדה, האמור מפי מר פישר נמסר בנוסח מעט שונה : "איך שלא תסובבו אותי לא תצליחו להוציא ממני כסף".

כך או כך, המבקשת מציגה חשש כי בבוא היום לכשיינתן פסק הדין לטובתה, היא תמצא עצמה מול המשיבה 1 – חברה בע"מ נטולת נכסים ומול המשיב 2 שממנו לא ניתן להיפרע. לכן, העיקול שהוטל על הפרויקט והחזקת הכספים אצל רימון מהווה עבורה אמצעי להבטחת סכום התביעה שהוא כאמור יסוד מהותי בדיני הטלת עיקול.

38. מול טענות אלה של המבקשת, טוענים המשיבים כי הטלת העיקול על נכסי המשיבה פוגעת באופן מהותי ביכולת שלה לתפקד ולהפעיל את עסקיה. היא מגדירה את הטלת העיקול כ"נשיקת מוות", לא פחות.

מר פישר העד מטעמה אמר בישיבת יום 19.5.2020 בעמ' 15 לפרוטוקול ש' 22 – 31:

"ש. אתה אומר שהעיקול ינחית עליכם גזר דין מוות. תסכים איתי ש-70 אחוז מהסכום שתפסנו היה אמור ללכת לגביש.

ת. אכן התחייבתי לגיא גביש ש-70 אחוז מהרווחים של סולריס בפרויקט יגור יעברו אליו לכיסוי החוב של השותפות אלקו סולריס. השאלה היתה לגבי מכת המוות. עצם הגשת כתב העיקול ועצם העובדה שיודעים שיש נגדנו תביעה משפטית, זה גזר דין מוות לסולריס. ברגע שיודעים שאלקטרה תובעת את סולריס, סולריס לא יכולה לשחק בשוק הזה יותר. ברגע שאלקטרה הוציאה צו עיקול לרימון, רימון ביטלה לנו פרויקט של 20 מיליון שקל. אין לי אסמכתאות בכתב על כך. אני רוצה להרחיב. סולריס עבדה במשך 3 שנים לקדם פרויקטים באלקטרה, מעל 25 פרויקטים. אני רוצה להסביר למה זה גזר דין מוות".

39. עולה מכך, כי אומנם 70% מרווחי המשיבה בפרויקט אמורים להגיע לידי מר גיא גביש מחברת "שיח נמוך בע"מ", שאכן נכח וביקש לשמור על זכויותיו בישיבה הראשונה בנושא העיקול, שהתקיימה ביום 12.3.2020. לכן, טוענת המבקשת כי בכל מקרה במישור הכספי העיקול לא יגרע רבות מן המשיבה שממילא תקבל רק 30% מרווחי הפרויקט. אך, מר פישר מטעם המשיבה הסביר, כי הנזק של הטלת העיקול גדול פי כמה מסכום הכסף שיגיע לכיסה של המשיבה בסופו של יום.

מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, כי הטלת עיקול על נכסיה של חברה מסחרית פוגעת במעמדה ובאיתנותה הכלכלית, ומרתיעה גורמים שונים מהתקשרות עימה.

40. המשיבה מציירת מצב של גוף גדול וחזק – המבקשת מול חברה קטנה ודלה – המשיבה. היא טוענת כי במאזן הנוחות בין שני גופים אלה, יש ליתן למשיבה כוח ולשמר את חיותה על דרך של הימנעות מעיקול נכסיה.

41. הפכתי והפכתי בטיעוני שני הצדדים ולא מצאתי מקום להעדיף את עמדת המשיבה.

עוד במקורותינו (ספר "ויקרא" פרק יט פסוק טו) נאמר: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ".

ומפרש רש"י : "שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו אזכנו בדין..."

לאחר שלטעמי הובהר, כי יש בידי המבקשת ראיות מהימנות לכאורה לביסוס תביעתה כנגד המשיבה בשלב ראשוני זה, וכי הטלת עיקול נחוצה וחיונית על מנת להבטיח את גביית פסק הדין אם יינתן לטובתה בסופו של יום, הרי יש להטיל את העיקול.

אלמלא כן, תצא המבקשת מן ההליך וידיה על ראשה, גם אם תזכה בדינה.

42. המשיבה כחברה בעלת ידע בתחום המערכות הסולריות.

פרויקט יגור בו התקשרה לאחר שנפסל בתקופת השותפות, הוא רק אינדיקציה אחת לכך. המשיבה הגישה לעיוני את מב/2 רשימה של פרויקטים בהם אחזה בציקלונה בתקופת השותפות. הדבר מעיד לטעמי על יכולותיה של המשיבה למנף את כישוריה ולהשיג לעצמה פרויקטים כאלה ואחרים גם לאחר שהשותפות מסתיימת. לאו דווקא פרויקטים שהיו על שולחן הדיונים של השותפים אלא גם פרויקטים חדשים. הטלת עיקול על חברה מסחרית אכן אינו הופך אותה לאטרקטיבית בעיני משקיעים פוטנציאליים, אך אין לומר כי מדובר ברכיב המנחית עליה מכת מוות. בעולמנו העיסקי ניהול הליכים משפטיים בין חברות, הוא חזון נפרץ. ברכיב זה כשלעצמו אין כדי למנוע ממנה המשך פעילות עיסקית וכלכלית מול גורמים נוספים.

43. לסיכום נושא מאזן הנוחות, אינני מקבלת את התיאוריה שמציגה המשיבה, כאילו יש להימנע מהטלת עיקול על נכסיה רק משום שהיא חברה קטנה העשויה להיפגע מהטלת עיקול.

ברור שכל גוף נפגע מהטלת עיקול על נכסיו והגבלת השימוש בקניינו.

בכל זאת מנגנון העיקול לא פס מן העולם ולא נמחק מקובץ התקנות.

יש לומר אפוא, כי רק במקרים מאומתים ומוצקים יש להחיל את יסוד ההכבדה. כך למשל, כאשר הרכיב הראשון של ראיות מהימנות לתמיכה בתביעה הוא קלוש מאוד או כאשר רכיב ההכבדה מוכח בצורה מובהקת כגון עצירת אשראי בבנקים או מניעת התקשרות עם גורמים עסקיים עקב הטלת העיקול.

בענייננו, היו אמירות כלליות של מר פישר. אמירות שהגיונן בצידן, אך לא הובאו ראיות של ממש. לא ניתנו פרטים מוצקים מדויקים היוצקים תוכן לאותן טענות כלליות.

אני מקבלת את עמדתה של המבקשת כי לא הובאו אסמכתאות להיקף העובדים שמעסיקה המשיבה, שמשכורתם תיגרע עקב העיקול, מהו שכרם, מהו היקף ההוצאות של המשיבה, מה מאזן הוצאותיה מול הכנסותיה, מהו היקף האשראי הבנקאי שהיא מקבלת, מהן התחייבויותיה. כל זאת לא הובא לפני. לפיכך, אני מוצאת כי טענות ההכבדה נטענו בצורה כללית ביותר, שאינה מחזיקה מים לצורך קבלתה.

עוד אעיר, כי בישיבת יום 19.5.2020 ביקש העד לפרט ולהבהיר את טענתו כי העיקול יהוה גזר דין מוות לסולריס. התרתי את הרחבת התשובה עקב חשיבות הנושא להליך, אולם הפירוט שנתן העד שם בעמ' 16 לפרוטוקול ש' 13 – 20, לא הועיל להאיר את הנושא.

44. אשר על כן, אני מוצאת, כי גם מאזן הנוחות אינו עומד לימין המשיבים ואינו מונע הותרת העיקול על כנו.

סכום העיקול:

45. מכאן אעבור לבחון את השאלה על איזה סכום אמור העיקול לעמוד, כאשר המבקשת טוענת למלוא סכום התביעה, ואילו המשיבה מנגד מעלה טענות קיזוז וטוענת כי סכום העיקול אינו מוצדק וגם ההשערות לגבי רווחים צפויים מופרכים ומוגזמים.

46. שבתי ובחנתי את הסכומים שנתבקשו ע"י המבקשת מלבר, ואת טענות המשיבים מלגו. אני מוצאת, כי הסכומים בהם נקבה המבקשת בבקשה להטלת עיקול היו רחבי היקף ועל המבקשת לעמול להוכיח את טענותיה במישורים אלה בהליכי משפט לגופם. גם סכום הרווחים בפרויקט הוא סכום משוער שיש לקבל נתונים לגביו.

מנגד, גם טענות המשיבים בנושא הקיזוזים הן טענות שאינן מוצקות, לא נתמכו בראיות חיצוניות ויש לבחון אותן לגופן, דבר שנמנע ממני בשלב הנוכחי בהעדר נתונים מספקים.

ביחס להפסדי השותפות הציגה המבקשת את מסמכי הנהלת החשבונות והכרטסות שלה, מהם עולה לכאורה, כי שיעור ההפסדים עומד על 3,203,803 ₪. חלקה של סולריס בהפסדים אלה, הינו כשיעור אחזקותיה בשותפות, 26%, דהיינו 832,216 ₪.

המבקשת שוללת את טענות המשיבים כי קיימת טעות חשבונית בהגדרת הפסדי פרויקט הסוללים בסך 863,000 ₪ גם כהפסד וגם כהלוואה. עוד ציינה, כי עלות התיקונים בפרויקט הסוללים אינו סוף פסוק.

מתגלות תקלות חדשות לבקרים. על כן אני מחליטה בהעדר כרטסות וחשבונות מסודרים מצד המשיבים, להסתמך לצורך ההליך הדיוני הנוכחי על האסמכתאות שהגישה המבקשת.

ביחס לסכומי הקיזוז שהמשיבים טענו להם, מדובר בטענות כלליות ללא כל תימוכין.

יומם של התימוכין יגיע בשלב הגשת הראיות, אך לפני ישנן טענות כוללניות בתצהירו של מר פישר ללא בדל ראיה שתתמוך בהן.

47. הטלת העיקול על הסך של 600,000 ₪ בגין אובדן רווחים בצרוף 832,000 ₪ בגין חלקה היחסי הנטען של המשיבה 1 בהתחייבויות השותפות, נעשה לאחר שיקול דעת, במשורה ובמידתיות ולא ראיתי מקום לשנות ממנה. אני מחליטה אפוא כי סכום העיקול יישאר על כנו. מדובר בסכום המהווה כמחצית מן הסכום שהמשיבה טוענת לו באשר להיקף הפרויקט החדש עם קיבוץ יגור. הגיונו וטעמו עימו ועל כן העיקול יחול על סכום זה.

סיכום:

48. מן המקובץ לעיל, מתקבלת הבקשה להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבה עד לגובה הסך שהוטל. העיקול הארעי מיום 28.1.2020 כפי שהורחב בהחלטתי מיום 20.2.2020, יעמוד בתוקפו ויהפוך לעיקול זמני.

49.. אני מחייבת את המשיבים בתשלום הוצאות הדיון בנושא העיקול בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ' סיוון תש"פ, 12 יוני 2020, בהעדר הצדדים.