עניינה של תביעה זו במחלוקת שנפלה בין חברות בשותפות שהקימו התובעת והנתבעת 1. שותפות אשר נועדה ליזום ולהקים פרויקטים של מערכות סולריות צפות על פני מאגרי מים, לשם יצור והפקת חשמל. במסגרת תביעה זו עתרה התובעת לפירוק השותפות וחיוב שותפתה, היא הנתבעת 1 וכן מנהלה של הנתבעת 1 – הוא הנתבע 2, בכל הפסדי השותפות ולחילופין באופן חלקי על פי חלקה של הנתבעת 1 בשותפות וכן בפיצויים, והכל לחילופין עקב הפרות מצגי שווא ומרמה נטענים.

העובדות לצורך העניין

1. הנתבעת 1 (להלן: "סולריס") הינה תאגיד שהוקם בשנת 2008. הנתבע 2 (להלן: "פישר"), הינו פיסיקאי בכישוריו ואחד מתוך שלושת מייסדי סולריס, אשר הגו את הרעיון הגלום בהקמת מערכת סולרית הצפה על פני מאגרי מים. נטען כי סולריס היא מבין החברות הראשונות שקיבלו היתרי בניה בישראל למערכות אלו שמשלבות בין מים לחשמל, על כל הכרוך בכך.
2. לסולריס היה החזון והידע אותו ביקשה להוציא אל הפועל ולשם כך, בשנת 2016, חברה עם התובעת (להלן: "אלקטרה"), חברה בעלת ניסיון בתחום מערכות סולריות והידועה כבעלת משאבים פיננסיים, בשותפות עסקית. שותפות בה סוכם, כי אלקטרה תשקיע את ההון, המשאבים והקשרים, כוח אדם וניסיון וידע בתחום הסולרי, בתחום הרכש והחשמל ואילו סולריס תביא את הקניין הרוחני והוא הפיתוח הטכנולוגי בתחום.
3. לאחר מו"מ ממושך והחלפת טיוטות הסכמים חתמו סולריס ואלקטרה ביום 31.7.2016, על הסכם השותפות להקמת השותפות אלקו- סולריס. באמצעותה יפעלו הצדדים בתחום המערכות הסולריות הצפות (מעל בריכות מים), באופן בלעדי למשך 24 חודשים, עד ליום 3.8.18.

יחסי השותפות שהוסכמו בין הצדדים היו 74% לאלקטרה ו- 26% לסולריס. אלקטרה בהיותה מממנת השותפות שמרה לעצמה השליטה בשותפות היינו ההחלטה אם לבצע פרויקט מסוים נתונה לשיקול דעתה (סעיף 4 להסכם).

1. בהסכם השותפות נקבע, כי במהלך תקופת פעילותה הראשונה של השותפות, "תקופת הבלעדיות" אלקטרה וסולריס יחדלו מכל פעילות עצמאית בתחום פעילותה של השותפות ויפעלו באופן בלעדי, באמצעות השותפות בלבד, וימנעו מלהתחרות בדרך כלשהי בתחום זה (ראו סעיפם 15.1 – 15.3 ופסקה 3 למבוא להסכם השותפות). כאמור, תקופת הבלעדיות הוקצבה לשנתיים ואולם בהמשך הוארכה בשנה נוספת, עד לחודש אוגוסט 2019.
2. אלקטרה השקיעה כספים בשותפות כאשר, בין היתר, שולמו כדמי ניהול לסולריס. במסגרת השותפות הפרויקט היחידי שהוקם היה בקיבוץ הסוללים (להלן: "פרוייקט הסוללים") פרויקט זה סבל מ"חבלי לידה" והקמתו הסתיימה בהפסד כספי ניכר. פרויקט הסובל עד היום, כך לטענת אלקטרה, מכשלים תפקודיים קשים, כאשר לטענתה סולריס ומנהלה, מר פישר, מתנערים מאחריותם והותירו את אלקטרה להתמודד בעצמה עם פרויקט כושל זה.
3. כאמור, בשל העיכובים שהתגלו בקידום פרויקט הסוללים הסכימו הצדדים להאריך את תקופת הבלעדיות לשנה נוספת עד ליום 3.8.2019, מתוך ציפייה כי הפסדי הסוללים יכוסו בפרויקטים עתידיים שיוקמו באופן יעיל יותר. כך, ובהסכמה, החל מחודש אוקטובר 2017 חדלה אלקטרה מלשלם לסולריס את דמי הניהול הקבועים בהסכם והקפיאה תשלומם עד לסוף 2018. הקפאה זו נעשתה חרף העובדה, כי היה זה מקור הכנסתה היחידי של סולריס, והדבר נעשה מתוך רצון להקל על השותפות, ולקוות להצלחת המשך הפרויקטים.
4. במהלך שנת 2018 הביאה סולריס בפני אלקטרה, בהיותה בעלת השליטה ומקבלת ההחלטות בשותפות מכח היותה המממנת הבלעדית של השותפות, מספר הצעות לפרויקטים חדשים במספר ישובים, לאישורה. ובכלל זה פרויקט בקבוץ יגור, בית לחם הגלילית, קיבוץ איילון, מי גלבוע - קיבוץ עין חרוד, מעלה גלבוע.

לפי גרסת סולריס מנהלה של אלקטרה באותם זמנים, מר גלעד גיטלמן, גילה עניין רב בפרויקטים אלו, אשר מרביתם קודמו לשלב של מו"מ מתקדם. ואולם, בשלהי שנת 2018 הוחלפו מרבית מחברי ההנהלה באלקטרה, שהיו מעורבים בענייני השותפות, וכי עם חילופים אלו שונתה הגישה של אלקטרה כלפיה וכלפי השותפות מהקצה אל הקצה, בהנהגתו של מר רותם במני, אשר לטענת סולריס לא האמין בשותפות עם סולריס ועל כן פעל להפסקת הפעילות של השותפות על דרך של אי אישור פרויקטים חדשים ואף פעל למכירת פעילותה של אלקטרה בשותפות לצד ג' וזאת מאחורי גבה של סולריס.

1. אין חולק כי באותה תקופה (שלהי שנת 2018 – ינואר פברואר 2019) הצעות סולריס, אשר הובאו בפני אלקטרה לפרויקטים חדשים נדחו, על אף שאושרו עקרונית קודם לכן. ואולם, לטענת אלקטרה היתה זו החלטה שהתקבלה במשותף עם סולריס וזאת מטעמים עניינים של העדר כלכליות הפרויקטים.
2. במהלך אותה תקופה, בחודש פברואר 2019, משנוכחה סולריס כי אלקטרה אינה מגלה עוד עניין בפרויקט בקיבוץ יגור (להלן: "פרוייקט יגור") שעמד על הפרק כפרויקט רלבנטי, ובתקופה בה לכאורה היה הסכם הבלעדיות ביניהן בתוקף, החלה סולריס באותה עת לבחון האפשרות לקדם את פרויקט יגור, באמצעות שותפה חדשה – חברת רימון. כשלטענת סולריס, גם בהינתן העובדה כי הסכם ראשון עם חברת רימון נחתם בחודש אפריל 2019, אין בכך כדי ליחס לה הפרה של הסכם הבלעדיות מאחר והסכם השותפות דה פקטו בוטל.
3. לצד זאת, לא הכחישה סולריס כי ביום 19.2.19 פנתה היא, באמצעות פישר, אל אלקטרה וביקשה את הסכמתה לבצע פרויקט עצמאי ללא כל שותפות עם אלקטרה בהיקף קטן בקיבוץ מעלה הגלבוע. פניה זו נעשתה בהינתן העובדה, לה היתה מודעת סולריס, כי באותה עת היא היתה כפופה להסכם הבלעדיות מול אלקטרה ועל כן מנועה מלבצע פרויקטים שלא בשותפות עם אלקטרה (ראו עדותו של פישר בעמ' 414 ש' 3-6 לפרוטוקול)
4. בחודש יולי 2019 יצא פרויקט יגור אל הדרך, משהוצא צו תחילת עבודה לפרויקט. העבודות בפרויקט החלו באוגוסט 2019.
5. בינואר 2020 הגישה אלקטרה תביעתה זו כנגד סולריס ובפיה טענות מרמה קשות כלפי סולריס ופישר כמו גם טענות בדבר הפרת הסכם, כדלקמן:

טענות אלקטרה

1. במסגרת כתב התביעה טענה אלקטרה, כי היא השקיעה בשותפות סכומים עצומים המצטברים לסך של 7 מיליון ש"ח ואולם בניגוד לתחזיות שהציגו בפניה הנתבעים, עובר לחתימה על הסכם השותפות, הרי שבמהלך שלש שנות פעילותה התקשרה השותפות רק בהסכם אחד לביצוע פרויקט מסחרי והוא פרויקט הסוללים.
2. אלקטרה טענה, כי יש ליחס לסולריס ולפישר מעשי מרמה והונאה, כמו גם הטעיה וחוסר תום לב שביצעו במסגרת יחסי השותפות וההסכמים בהם התקשרו הצדדים. נטען כי סולריס ופישר ניצלו את הגב הפיננסי של אלקטרה ולאחר מכן נטשו את יחסי השותפות, גזלו את עסקיה של השותפות והחלו לבצע פרויקטים זהים שלא באמצעות השותפות, תוך הפרת הוראות ההסכם כשהם מותירים את אלקטרה עם פרויקט אחד (פרויקט הסוללים) הלוקה בפגמים וכשלים ואשר הסב לה הפסדים רבים.
3. נטען כי אי הצלחת השותפות אינה מקרית כי אם מתוכננת. כך, בעוד שהנתבעים הציגו בפניה מצגי שווא, כך לטענתה, כי הם פועלים במרץ ובנאמנות לקידום עסקי השותפות, הרי שבפועל ללא ידיעתה פעלו הם, בתקופת הבלעדיות, מאחורי גבה, לגזול את עסקי השותפות ולקדם פרויקטים באמצעות חברת רימון, כאשר דבריהם מופנים כלפי פרויקט יגור. אלקטרה העמידה תביעתה על הפסדים בהיקף של 3.8 מיליון ₪ .
4. בעניין זה טענה אלקטרה, כי סולריס ופישר הכשילו במתכוון מגעים מתקדמים שניהלה השותפות עם קיבוץ יגור להקמת מערכת הצפה, בכך, שהציגו בפני אלקטרה מצג מטעה ביחס לפוטנציאל רווחיות הפרויקט.

נטען, כי בעוד שסולריס ופישר הציגו בפניה, ביחס לפרויקט יגור, רווחיות בשיעור של 7%- 9% (עמ' 931 למוצגי אלקטרה). הרי שבחודש פברואר 2019, עת ביקשה סולריס לקדם הפרויקט אל מול קבוץ יגור, הוצג שיעור הרווחיות בפני יגור בשיעור של 15%.

נטען כי פישר הציג במתכוון בפני אלקטרה תחשיב נמוך כדי להניא אותה מלקדם את פרויקט יגור במסגרת השותפות, וזאת מן הטעם כי במסגרת השותפות שקידמה סולריס עם רימון באותה עת, היתה היא נהנית לרווח גדול יותר נוכח חלקה בשותפות עם רמון שהגיע לשיעור של 40%.

1. במסגרת תביעתה טענה אלקטרה, כי היא מניחה כי קיימים בדומה פרויקטים נוספים אותם גזלה סולריס מהשותפות. ואולם, במסגרת סיכומי טענותיה זנחה טיעון זה ומיקדה טענותיה ביחס למעשי מרמה של סולריס ופישר סביב פרויקט יגור בלבד.
2. זאת ועוד טענה אלקטרה להפרות הסכם מצד סולריס בכך שהחלה להתחרות באופן גלוי בעסקי השותפות בתקופת ההתחייבות שלה לבלעדיות לשותפות. כמו גם, התנתקה מן השותפות וחדלה לשתף פעולה עמה כשהיא מותירה אותה להתמודד לבד עם הכשלים בפרויקט הסוללים.
3. בהינתן האמור, טענה אלקטרה כי יש לחייב את סולריס ופישר לשאת בכל הפסדי השותפות מכוח הוראות פקודת השותפויות (סעיפים 29, 33, 39, 53) ומכוח הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] המקימה חבות מלאה על מזיק בשל מעשי ההונאה והתרמית שביצע.
4. לחילופין, טענה אלקטרה לפיצוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט וכן לפיצוי בשל הפרות ההסכם שיש ליחס לסולריס מקום בו לא קיימה התחייבויותיה על פי ההסכם, הפרת התחייבותה לבלעדיות עת התקשרה עם רימון לביצוע פרויקט יגור במהלך התקופה בה הסכם הבלעדיות ביניהן היה בתוקף. כמו גם, חיוב סולריס ופישר בהפסדי השותפות, לפחות על פי חלקה של סולריס בשותפות, היינו בשיעור של 26%.
5. אלקטרה טענה להטלת חבות אישית על פישר בהינתן מעשי המרמה שיחסה לו.

טענות סולריס

1. מנגד, דחתה סולריס את טענת אלקטרה כי השקיעה סכום של 7 מיליון ש"ח בשותפות כשהיא מפנה למכתב ההתראה בטרם תביעה ששלחה אליה אלקטרה (נספח 9 לכתב התביעה) ובו ציינה השקעה בסדר גודל של 3 מיליון ₪ בלבד.
2. סולריס טענה, כי הציגה בפני אלקטרה את כל התמונה במדויק, מתוך אינטרס משותף לקדם הצלחת השותפות ולגרוף רווחים. סולריס דחתה טענות אלקטרה כי הוצגו על ידה מצגי שווא כמו גם דחתה טענות כי נהגה עם אלקטרה בתרמית.
3. לטענתה, לאחר שהוחלפה ההנהלה באלקטרה החלה זו להפגין כלפיה הילוך כוחני ובריונות עסקית ומשפטית כשלטענתה, כבר בחודש ינואר 2019 אלקטרה איבדה עניין בשותפות משסברה כי אין כדאיות כלכלית בשותפות וגמרה אומר לסיים השותפות ולייבש פעילותה.

לגרסת סולריס, באותה עת אלקטרה החלה לסרב לבצע תשלומים לשותפות (דמי ניהול) ולפרוע חובות למנהל הפרויקטים של השותפות, מר גיא גביש, ביודעה שהיא מבריחה אותו למעשה. וכן פסלה ודחתה כל הצעותיה לקדם פרויקטים חדשים, לרבות כאלה שאושרו בעבר.

1. סולריס דחתה טענות אלקטרה וטענה, כי פרויקט יגור לא קודם במחשכים ולא נעשה מאחורי גבה של אלקטרה וכי אלקטרה ידעה על כך.

פרויקט זה הובא תחילה, עוד בתקופה בה כיהן המנהל הקודם בתפקיד (מר גיטלמן) בפני אלקטרה, ורק לאחר חילופי ההנהלה אשר דחתה את קידום פרויקט יגור ונתנה לסולריס ההרגשה כי אין לה עוד עניין בשותפות, החלה סולריס בקידומו באמצעות חברת רימון. היה זה, כך לטענת סולריס, בזמן בו חדלה השותפות מלהתקיים ובהתאם פקעה מגבלת הבלעדיות.

1. סולריס כפרה בטענה, כי הפרה את הסכם הבלעדיות. לטענתה, אין מחלוקת כי מחודש פברואר 2019 לא היתה צפויה עוד שום פעילות משותפת וכי נכון למועד זה ניהלה השותפות רק פרויקט אחד – פרויקט הסוללים.

לטענתה, היה ברור לשני הצדדים כי השותפות הסתיימה וכל אחד בשותפות פונה לדרכו, עת סגרה בפניה אלקטרה האפשרות לקדם פרויקטים. נטען, כי אלקטרה היתה מודעת לכך והסכימה לכך בהתנהגותה.

לטענתה, נוכח הוראת סעיף 8.2.2. להסכם השותפות הקובע במפורש, כי במידה ובתוך 12 החודשים הראשונים לפעילותה של השותפות היא לא תחתום על הסכמים לביצוע של שלושה פרויקטים לפחות, שאז כל אחד מהשותפים יכול להודיע על רצונו בפירוקה של השותפות. הרי שבהינתן הנסיבות בהן לא הסכימה אלקטרה לאשר עוד פרויקטים לשותפות, ומשחלפו להם 12 חודשים בהם בוצע רק פרויקט אחד, הבינו הצדדים כי השותפות באה לסיומה.

סולריס הודתה, כי לא שלחה הודעה בכתב על סיום השותפות וציינה, כי היא מכה על חטא על כי לא עשתה כן אך חזרה והדגישה כי היה ברור לשתיים כי השותפות הגיעה אל קיצה.

1. סולריס טענה, כי אין לחייבה בהפסדי השותפות וגם לא כדי חלקה בשותפות, כפי שטענה אלקטרה. לטענת סולריס המדובר בשותפות מוגבלת ואין בהוראות ההסכם כל הוראה הגוברת על עקרון זה. סולריס הדגישה, כי היה ברור שלסולריס אין משאבים כי אם רק ידע וטכנולוגיה וכי אלקטרה היא זו המשקיעה את הממון, ולכן גם ניתנו לה הזכויות לנהל ולקבל החלטות עבור השותפות בהיותה "בעלת המאה היא בעלת הדעה". לדידה הפרשנות שמבקשת אלקטרה לתת כעת להוראות ההסכם בנדון הן שגויות וכי הוראות ההסכם עליהן מבססת אלקטרה טיעוניה בנדון, מסדירות לכל היותר את זכותן של השותפות לקזז הפסדים על פי חלקן בהון השותפות.
2. לחילופין טענה סולריס כי ככל שיקבע כי היא חבה בחובות השותפות טענה היא לתרומתה של אלקטרה להפסדי השותפות בכך שהתנהלותה הבלתי אחראית, תחת ההנהלה החדשה, הכשילה פרויקטים רלבנטיים שעמדו על הפרק ואשר היו מניבים הכנסות לשותפות.

ביתר פירוט טענה להפסדים שנגרמו עקב אי אישור הפרויקטים בסך הנע בין 667,000 ₪ לבין 742,000 ₪ בתוספת מע"מ כדלקמן:

פרויקט יגור – כ- 250,000 ₪

פרויקט בית לחם הגלילית – 70,000 ₪ - 105,000 ₪

פרויקט מי גלבוע – עין חרוד - 70,000 ₪ - 110,000 ₪

פרויקט איילון – כ- 127,000 ₪

פרויקט מעלה גלבוע – כ- 150,000 ש"ח

עוד טענה להתנהלות רשלנית מצד אלקטרה בפרויקט הסוללים אשר גרמה לנזקים בשיעור של 1,162,200 ₪ . כמו גם לחוב של אלקטרה לסולריס בגין דמי ניהול לתקופה שמחודש ינואר 2019 ועד אוגוסט 2019 בשך של כ- 200,000 ₪ ; חובה של אלקטרה למנהל פרויקט הסוללים גיא גביש בסך של 220,000 ש"ח והכשלת פרויקט להב בסך של 800,000 – 1,200,000 ₪ .

עוד טענה להפרזות בסכום התביעה ובסכום בו נקבה אלקטרה כהפסדי השותפות לרבות הודאתה של אלקטרה בכך. כך ציינה כי בעוד שאלקטרה טענה להפסדים בסדר גודל של 3.2 מיליון ₪ הרי שבפועל ולאחר חקירות הודתה, באמצעות עו"ד שדה מטעמה, כי הפסדי השותפות עומדים על 2.3 מיליון ₪ ולא כפי שטענה (ראו עמ' 222 לפרוטוקול). זאת גם אשרה מנהלת הכספים מטעם אלקטרה , הגב' חכימי (ראו עמ' 104 לפרוטוקול)

1. לבסוף ביקשו הנתבעים לדחות טענות אלקטרה באופן אישי נגד פישר וטענו כי אין כל הצדקה להשית עליו חיוב אישי בהעדר הצדקה להרמת מסך.

השאלות השנויות במחלוקת

1. האם מתקיימות נסיבות של תרמית, הונאה או מצג שווא מצד סולריס המצדיקות חיובה של סולריס בכל חיוביה והפסדיה של השותפות?
2. האם יש מקום להשית חבות אישית על פישר מכוח טענת המרמה, ככל שתחויב סולריס?
3. האם הפרה סולריס את הסכם הבלעדיות מקום בו קידמה את פרויקט יגור יחד עם חברת רימון, אשר עשויים להקנות לאלקטרה זכות לפיצוי בדמות הפסד רווחים?
4. האם חבה סולריס בהפסדי השותפות כדי חלקה היחסי בשותפות (26%) ?

העדים:

1. מטעם אלקטרה העידו בפני העדים הבאים:

מר רותם במני, אשר החל תפקידו כסמנכ"ל אלקטרה ומנהל הפעילות האנרגיות המתחדשות בחודש אוקטובר 2018.

עו"ד אודי שדה – היועץ המשפטי הפנימי של אלקטרה אשר ליווה את פעילות השותפות החל ממרץ 2018.

עדי סחר – מנכ"ל אלקטרה מאז חודש דצמבר 2016 ואינו עובד עוד בחברה.

דנה חכימי – מנהלת חשבונות בהנהלת חשבונות אלקטרה.

מטעם הנתבעים העידו העדים הבאים:

מר פישר – מנהל סולריס (הנתבע 2).

דורון יניב – יועץ בתחום האנרגיה לבית לחם הגלילית, קיבוץ אילון וקיבוץ עין חרוד.

גיא גביש – מנהל השותפות בפרויקט הסוללים.

אורי קינן – מנכ"ל קיבוץ הסוללים ויו"ר מי יגור בקיבוץ יגור.

עמנואל קטן – מנכ"ל חברת רימון.

מיקי ביטרמן – יועץ עסקי להנהלת בית לחם הגלילית.

דיון והכרעה

האם מתקיימות נסיבות של תרמית או מצג שווא מצד סולריס המצדיקות חיובה של סולריס בכל חיוביה של השותפות?

מסגרת הטענות

1. במסגרת כתב התביעה טענה אלקטרה, כי היא השקיעה בשותפות סכומים עצומים המצטברים לסך של 7 מיליון ש"ח ואולם בניגוד לתחזיות שהציגו בפניה הנתבעים, עובר לחתימה על הסכם השותפות, הרי שבמהלך שלש שנות פעילותה התקשרה השותפות רק בהסכם אחד לביצוע פרויקט מסחרי והוא פרויקט הסוללים.

טענה אלקטרה, כי פרויקטים נוספים שנבחנו על ידי השותפות נדחו בטענה, כי אינם כדאיים כלכלית, בעוד שבדיעבד גילתה היא כי חוסר ההצלחה של השותפות נובע מכך שסולריס ופישר הציגו בפניה מצגי שווא לפיהם הם פועלים ללא לאות לקידום ופיתוח עסקי השותפות, ולמעשה המתינו לשעת כושר לגזול את עסקי השותפות ולרוקן אותה מנכסיה.

1. ביתר פירוט טענה אלקטרה, כי בדיעבד היא גילתה שסולריס ופישר פעלו מאחורי גבה וללא ידיעתה, לביצוע פרויקט להקמת מערכת סולרית צפה עבור קיבוץ יגור וכי ההתקשרות עם קיבוץ יגור היתה בתקופה שבה עדיין היתה סולריס כפופה להתחייבותה לבלעדיות ואי תחרות שבהסכם השותפות.

לטענת אלקטרה, סולריס ופישר הציגו בפני השותפות ובפניה את פרויקט יגור וכדאיותו באופן כוזב, על מנת להטעות אותה ולהניא אות מלקדם הפרויקט, כך שיוכלו לגזול את הפרויקט והרווחים הצפויים ממנו מהשותפות.

1. עוד נטען, כי הגזל של ההזדמנות העסקית עם קיבוץ יגור אינו מקרה בודד וכי הנתבעים פעלו להסיט פרויקטים נוספים מהשותפות לתועלתם הפרטית, כך נטען כי פישר הציג את פעילותה של השותפות במסגרת מצגת בכנס אנרגיה סולרית בתעשיה, שם הצהיר כי לשותפות 'צבר לקוחות בצנרת' וכי היא צפויה לבצע פרויקטים בהיקף עצום בישראל ובחו"ל, כאשר בפועל דבר לא התממש מכך.

טענות אלקטרה למצגי שווא נוספים

1. כמפורט לעיל, במסגרת כתב התביעה העלתה אלקטרה טענות נוספות המייחסות לסולריס הצגת מצגי שווא ביחס להתקשרות הבסיסית של השותפות והפוטנציאל הגלום בטכנולוגיה המוצעת ובשוק המערכות הצפות בישראל, וכל זאת כבסיס לטענתה בדבר חיוב סולריס בכל הפסדי השותפות, מכח טענת המרמה. אלא שטענות אלו לא הוכחו בפועל משנמצא כי במהלך שמיעת העדויות התמקדו עדויות אלקטרה בטענת המרמה סביב פרויקט יגור בלבד, כפי שפורט לעיל. אלקטרה גם לא עמדה על טענות אלו במסגרת סיכומי טענותיה ועל כן יש לראותה כמי שזנחה טענות אלה.
2. לגופו של ענין ובמסגרת המסמכים שבאו בפני, נמצא כי בפני אלקטרה הוצגו כל המסמכים והפיילוטים הרלבנטיים שעשתה סולריס בקשר לטכנולוגיה שפיתחה. היתה זו הטכנולוגיה ראשונית של פיתוח מערכות סולריות צפות, מעל בריכות מים בישראל. בהיות מיזם זה בבחינת 'מיזם הזנק', אין ספק כי כרוך הדבר בסיכונים ובחבלי לידה של מיזם חדש היוצא אל הדרך.

מעבר לאמור, אישר עו"ד שדה בעדותו, בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, כי אין לתובעת שום טענה למצגים כוזבים אחרים זולת הטענה הנוגעת למרמה בפרויקט יגור (ראו עמ' 224 ש' 1 שם העיד שדה כי טענת התרמית היא ביחס לפרויקט יגור וכאשר עומת עם תצהירו המתייחס למצגי שווא נוספים, השיב: "אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני אומר עוד פעם, אל תערבב בין הדברים. התרמית היא על יגור". (עמ' 224 ש' 6-7 וש' 10). רק כאשר חזר ונשאל בנדון, העיד כי יכול להיות שהיו מצגי שווא גם במסגרת הארכת ההסכם כשהוא נוקט במילים ' יכול להיות' ו-'דרך אגב'.

1. ניתן להסיק כבר עתה, כי טענות אלקטרה בדבר מצגי שווא ומרמה שביקשה ליחס לסולריס ופישר היו ביחס לפרויקט יגור בלבד. לפיכך, דין הטענות הנוספות שהעלתה אלקטרה, בין במשתמע ובין במפורש בכתב תביעתה או בסיכומי טענותיה, ביחס לנושאים אחרים, להידחות הן בשל העדר פירוט וביסוס הטענות והן משזנחה אותן, בחלקן, בסיכומי טענותיה.
2. כמפורט לעיל, סולריס ופישר דחו את טענות אלקטרה בנדון וחזרו וטענו, כי כל התנהלות השותפות נעשתה בשקיפות באופן ידוע וגלוי וכי היתה זו אלקטרה, לאחר השינוי שהיה בהנהלה אצלה, שעצרה את הפרויקטים שהוצעו לשותפות.

הפן המשפטי

1. כאשר מבקש תובע לייחס טענות מרמה ומצגי שווא כנגד נתבע, מוטל עליו נטל הוכחה כבד להוכיח טענות אלו. המדובר בנטל הוכחה המחייב קיומה של תשתית ראייתית מוצקה ביותר, בבחינת הצגת ראיות ברורות, חד משמעיות ומשכנעות.

נטל זה הינו נטל כבד ביותר, הגבוה מן הרגיל, וזאת בשל חומרת הטענות המיוחסת והפגיעה המסתברת בשמו הטוב ופרנסתו של נתבע אליו מיוחסות טענות אלו, במידה והתביעה תתקבל (ראו רע"א 5436/02 מדינת ישראל ואח' נגד חפזי חאפז חאמד עבוד, פ"ד נ"ז (2) 721).

1. בענייננו, כאמור, נקודת השבר בין הצדדים התגבשה בחודש ינואר - פברואר 2019 כאשר פרויקט יגור ירד סופית משולחנה של השותפות. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה מדוע?
2. עמדתה של אלקטרה בכתב תביעתה, היתה כי העסקה עם קיבוץ יגור לא יצאה אל הפועל, בשל עמדת הצדדים, שהתקבלה במשותף, כי הפרויקט צפוי להיות לא רווחי. ואולם, בדיעבד התברר לה כי לטענתה סולריס ופישר נהגו בדרכי מרמה, עת הציגו בפניה מצג שווא מטעה אודות פוטנציאל הרווח של הפרויקט, הכל על מנת לקדם את הפרויקט עם שותפה אחרת – חברת רימון –שותפות חדשה אשר היה בה כדי להניב לסולריס רווח גבוהה יותר נוכח הסכם השותפות עליו חתמה עם חברת רימון ולפיו זכאית היא ל- 40% מרווחי השותפות, ולא רק 27% כפי שהיה להם עם אלקטרה, טענה אלקטרה, כי סולריס ופישר קידמו את פרוייקט יגור מאחור גבה מבלי להודיע לה דבר, כי החליטה לבצע הפרויקט שלא באמצעות השותפות.

מאידך טענו סולריס ופישר, כי לאחר שהוחלפה ההנהלה באלקטרה ומר במני נכנס לתפקידו של קודמו מר גוטמן, היתה זו אלקטרה תחת ההנהלה החדשה, אשר הכשילה את כל הפרויקטים שהוצגו בפניה לרבות פרויקט יגור, כאשר בחלקם קודמו ואושרו עוד קודם לכן, על ידי ההנהלה הקודמת – בראשות מר גיטלמן.

סולריס ופישר ביקשו ליחס זאת להתנהלותו ומדיניותו של מר במני, אשר לא ראה עוד כל טעם כלכלי בהמשך השותפות ועל כן עצר את כל הפרויקטים שעמדו על הפרק, במובן בו גילה דעתו כי השותפות הגיעה לסיומה, וכי לאלקטרה אין עוד עניין לפעילות בשותפות.

כדי להבין את מערך היחסים והרקע לעסקת יגור, יש לבחון מקרוב את השתלשלות האירועים שבין הצדדים, במסגרת השותפות, החל מתחילת פרויקט הסוללים והאירועים שבאו בעקבותיו.

פרויקט הסוללים

1. פרויקט הסוללים היה הפרויקט שנדון בין הצדדים במסגרת המשא ומתן שקדם לחתימת הסכם השותפות, כאשר ברור היה לשני הצדדים כי מדובר בפרויקט חלוצי - ראשון מסוגו בארץ והוא נחתם בפועל לאחר משא ומתן ממושך, של למעלה משנה, אל מול נציגי קיבוץ הסוללים.

זה המקום לציין כי לפני ביצוע פרויקט הסוללים לא ניתנו בישראל היתרי בניה ולא פורסמו נהלים רגולטורים של רשות החשמל. לבניית מערכות סולריות על בריכות מים. בענין זה הושקעו מאמצים על ידי השותפות בניסיון לקבל היתר בניה לפרויקט זה ואף בניסיון לקדם הנחיות מחייבות של רשות החשמל וקבלת אישורים רגולטורים שנדרשו לביצוע הפרויקט (ראו עדותו של פישר אודות מורכבות הפרויקט).

חדשנותו וייחודיותו של הפרויקט ועיכובים רגולטורים שליווי פרויקט זה, גרמו לעיכובים בהקמת הפרויקט, כאשר רק לאחר הסדרת הרגולציה וקבלת ההיתרים, בסוף שנת 2018, החלה השותפות, בחודש מרץ 2019, בביצוע הפרויקט.

דחיית מועד ביצוע הפרויקט אף היתה הסיבה להארכת תקופת הבלעדיות במסגרת התוספת להסכם. כמו גם, להסכמת הצדדים כי במהלך שנת 2018 לא תשלם אלקטרה לסולריס דמי ניהול.

1. אין חולק, כי פרויקט הסוללים, בין השאר בהיותו חלוץ בתחום, סבל מהפסדים כאשר לטענת פישר (ראו סעיפים 132-190 לתצהירו), חלק מהנזקים שנגרמו לפרויקט נגרמו באחריותה של אלקטרה בשל העיכובים בהזמנות של ציוד החשמל הנדרשים, נזקים שהוערכו על ידי פישר ב 1,162,200 ₪ (כולל מע"מ) (סכום אותו ביקש לקזז מכל סכום בו יחוייב).

חרף הפסדי פרויקט הסוללים, היה צפי כי יבואו פרויקטים נוספים אשר ישיאו רווח ואף אולי יקטינו ויאפסו כל הפסד שהיה לשותפות בגין פרויקט הסוללים.

1. במני הודה, כי האירועים הנזכרים לפני תחילת תפקידו, בנוגע לשותפות אינם ידועים לו מידיעה אישית (עמ' 141 לפרוטוקול). במני ציין, כי עם כניסתו לתפקיד ערך הוא חפיפה מסודרת עם קודמו – מר גיטלמן וכי היתה לו גישה מלאה לכל המיילים של גיטלמן (עמ' 137 לפרוטוקול) מיילים שלא גולו על ידי אלקטרה בשלב גילוי המסמכים.

במני לא ידע במדויק מה היו הכשלים והנסיבות לעיכובים בפרויקט הסוללים. במני גם הודה כי לא טרח לברר עם גיטלמן את העובדות הנטענות הנוגעות לכשלים שהתגלו בפרויקט הסוללים. (עמ' 158- 166 לפרוטוקול).

זה המקום לציין כי עדותו של במני היתה מגמתית, בלתי מדוייקת, בלשון המעטה, ולא אחת התגלו סתירות בעדותו המגמתית אשר כל שהיה בה הוא הטלת רפש בצורה בוטה וקשה בסולריס ובמנהלה מר פישר, מבלי שהונח בסיס עובדתי לכך.

כך הטיח במני בפישר אשמה קשה, כי נעלם והתנתק מפרויקט הסוללים כשהוא מותיר אחריו פרויקט הנגוע בכשלים וקשיים רבים, כשלדבריו פישר עזב הפרויקט בחודש ינואר 2019 (עמ' 171 לפרוטוקול). ואולם, בהמשך עדותו הודה, כי פישר הגיע לביקורים באתר ואף ניסה לסייע בפתרונות (עמ' 172-173 ו- 175 לפרוטוקול). כך גם נמצאו סתירות מהותיות בעדותו בכל הנוגע לנסיבות סיום פעילות השותפות, כפי שיפורט להלן.

סיומה של השותפות

1. הוכח בפני בעדויות כי סולריס ופישר אכן הציגו בפני אלקטרה פרויקטים נוספים חדשים, להמשך פעילות השותפות, אך היתה זו אלקטרה אשר הכשילה פעם אחר פעם את האפשרות להיכנס לפרויקטים שהוצגו בפניה על ידי פישר.

כך, גם שוכנעתי כי לסולריס ולפישר היה אינטרס וענין רב להרחיב את עסקי השותפות ולהביא פרויקטים נוספים לשותפות, שהיתה בתחילתה.

גרסה זו פורטה ארוכות בעדותו של מר פישר ונתמכה בעדותו של מר דורון יריב שהעיד בנוגע לפרויקטים בית לחם הגלילית, קיבוץ אילון וקיבוץ עין חרוד, ובתצהירו של מר ביטרמן, נציג מטעם בית לחם הגלילית, כאשר אלקטרה ויתרה על חקירתו הנגדית באופן המאשר קבלת תצהירו כמות שהוא. וכן בעדותו של מר אורי קינן שכיהן כמנכ"ל בקיבוץ הסוללים וגם כיו"ר אגודת המים בקיבוץ יגור ואשר תמך עובדתית בגרסתו של פישר בנדון.

1. כך הוכח בפני, כעולה מן העדויות שבאו בפני, כי על אף שהנהלתה הקודמת של אלקטרה, בראשות מר גיטלמן, אישרה לקדם חלק מהפרויקטים שעמדו על הפרק, הרי שהנהלתה החדשה של אלקטרה, שהתחלפה בסוף שנת 2018, חזרה בה וסירבה לאשר את הפרויקטים שהובאו לפתחה (ראו בנדון תצהירו של פישר).

אלקטרה לא כפרה ולא הביאה בפני כל תשתית עובדתית הסותרת טענות אלו, ורק טענה כי היתה זו החלטה משותפת עם סולריס שלא להיכנס לפרויקטים נוספים, בשל חוסר כדאיות כלכלית.

היינו, אלקטרה ניערה מעצמה אחריות לאי קידום הפרויקטים בטענה כי היתה זו החלטה משותפת וכי זו התקבלה בפועל על בסיס מצג שווא, שהוצג בפניה על ידי סולריס, של חוסר כדאיות כלכלית.

1. אלא שגרסה זו כרסה במהלך שמיעת עדותם של עדי אלקטרה – מר במני ועו"ד שדה (היועמ"ש הפנימי של אלקטרה). כך נמצא כי בפועל ההחלטה על אי קידום פרויקטים במסגרת השותפות לא התקבלה כהחלטה משותפת כי אם כהחלטה בלעדית של אלקטרה, באמצעות מר במני. וכן אין לומר, כי החלטת אלקטרה התקבלה בשל מצג שווא שהוצג בפניה או בשל מעשה הונאה ו/או מרמה מצד סולריס ופישר.
2. אלקטרה, בהיותה הנושאת במימון הכולל של השותפות ובהיותה חשופה לסיכון הגבוהה בשותפות, שמרה לעצמה את הזכות לנהל השותפות ולאשר או לדחות פרויקטים שיוצגו בפניה (ראו סעיף 4.3.1. להסכם השותפות לפיו ההחלטה אם לבצע פרויקט בשותפות נתונה לשיקול דעתה הבלעדי של אלקטרה), בבחינת "בעל המאה הוא בעל הדעה".

כך, ובניגוד לאמור בתצהירו, הודה מר במני, בעדותו בפני, כי הוא זה אשר עצר פרויקטים חדשים משום שלא נתן עוד אמון בסולריס ובטכנולוגיה שלה, וכלשונו:

".. אני צריך לשמור על השותפות שתגבה עכשיו את ההפסדים הנוראיים שאנחנו סופגים... ואני גם למדתי שיוסי, הפן המסחרי, זה לא הצד החזק שלו, הוא לא יודע לבנות תקציב, הוא לא ידע לנהל תקציב, אותו מה שעניין ... אני עצרתי את הפרויקט... אני עצרתי אותו במספרים האלה..." (עמ' 183 ש' 9-25 )

במני בעדותו הודה שפישר רצה לקדם את פרויקט יגור ופרויקט בית לחם הגלילית אך היתה זו אלקטרה שהתנגדה לכך (ראו עמ' 185 ש' 8-13).

במני התפתל בין גרסאות וחזר ואמר, כי אלקטרה לא אישרה את הפרויקטים שעמדו על הפרק מאחר ולטעמו העסקאות היו לא טובות, התקצוב היה בחסר והיו מפסידים כסף, וכן הוסיף כי ראה בפישר כאדם לא אמין, שמזייף בתקציבים, ולכן לא ראה לנכון לקדם עמו פרויקטים חדשים.

בהמשך חקירתו, אשר התקיימה במועד אחר, הציג מר במני עמדות סותרות באשר לכוונת אלקטרה. כאשר מצד אחד טען כי אחרי כל הפרשה של קיבוץ הסוללים, לא נתנו עוד אמון בסולריס ולא ביקשו לקדם פרויקטים חדשים, ומאידך טען כי אלקטרה כן היתה מעוניינת להמשיך בשיתוף הפעולה עם סולריס גם בתחילת שנת 2019 וגם לאחר מכן (ראו עמ' 206 ש' 13 לפרוט', שם מעומת במני עם סתירה זו).

במני עומת עם סתירה זו ואולם, בפיו לא נמצא כל הסבר מניח הדעת הכיצד ביקשה אלקטרה לקדם פרויקטים בשותפות, כשבאותה נשימה מעיד כי לא נתנו עוד אמון בסולריס.

כפי שציינתי לעיל, חוסר אמינותו של מר במני התחדדה עת נחקר בסוגיה זו. היתה זו עדות מתנשאת המבקשת לרמוס את הנתבעים בכל מחיר, כשניכר מדבריו, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הוא גמר אומר לשים סוף לפעילות השותפות בתחילת ינואר 2019 בעת שפסל את פרויקט יגור.

1. הוכח, אפוא, כי ההפסדים בפרויקט הסוללים והקשיים שהתגלו בו, כמו גם חוסר האמון של במני בהצלחת השותפות בטכנולוגיה של סולריס ובפישר עצמו, הביאו את הנהלת אלקטרה החדשה, בראשה עמד מר במני, לכדי החלטה שלא לקדם פרויקטים נוספים באמצעות השותפות. לא היתה זו החלטה משותפת שהתקבלה על ידי השותפים, כפי שטענה אלקטרה, כי אם החלטה בלעדית של אלקטרה, בהיותה בעלת השליטה ועל פיה מתנהלת השותפות.

טענת המרמה ביחס לפרויקט יגור בשותפות

1. את טענת אלקטרה כי סולריס ופישר הציגו בפניה מצגי שווא הנגועים במרמה והונאה בכל הנוגע לפוטנציאל הרווח בפרויקט יגור וזאת על מנת להניא אותה מלאשר פרויקט זה, ראיתי לנכון לדחות בהעדר כל הוכחה להונאה או מרמה מצד סולריס ו/או פישר.
2. ראשית, וכפי שפירטתי לעיל, המגעים בין סולריס והשותפות עם קיבוץ יגור החלו על ידי פישר כבר בתחילת שנת 2017 (ראו עדות פישר ועדות אורי קינן). כאשר בתחילת שנת 2018 החל משא ומתן עם קיבוץ יגור, ובחודש פברואר 2018 נשלחה ליגור הצעה ומודל כלכלי מאת השותפות, שאושרה על ידי מנהל אלקטרה באותם זמנים, גלעד גיטלמן.

היה זה אפוא, פרויקט שהביא פישר בראש ובראשונה לשותפות ואשר קודם בעידודו של מר גיטלמן. בהתאם, במהלך שנת 2018, פעלה סולריס אל מול קיבוץ יגור לקידום משא ומתן תוך השגת ההיתרים הנדרשים מהרשויות השונות להקמתו של הפרויקט, ובפועל, ערב פרישתו של גלעד גיטלמן מתפקידו באלקטרה, אשר תמך בקידום הפרויקט מול יגור, נסגר אף מחיר סופי לפרויקט עם אורי קינן (אשר שימש באותה עת מצד אחד כמנכ"ל קיבוץ הסוללים וכן כיו"ר אגודת המים ביגור (ראו תצהיר קינן וחקירתו בעמ' 365 לפרוטוקול).

אילו ביקש פישר לנהוג במרמה מול אלקטרה, לא היה מביא את פרויקט יגור לשותפות, כפי שבפועל נעשה כבר בשנת 2017. אלקטרה לא הכחישה הדברים.

1. כמפורט לעיל, רק לאחר עזיבתו של גיטלמן את אלקטרה ומשנכנס מחליפו, מר במני, לתפקיד, אימצה אלקטרה מדיניות חדשה חשדנית ועויינת ביחס לשותפות ובפרט ביחס לסולריס ולמנהלה מר פישר.
2. דרישתו של במני, כעולה מעדותו, לקבל פעם נוספת תחשיבים עליהם נשענה ההצעה ביחס לפרויקט יגור, על מנת לוודא שאלקטרה לא חוזרת על הטעויות של פרויקט סוללים, הינה דרישה לגיטימית כאשר נכנס בעל תפקיד חדש, ובוודאי בהינתן הפסדים שספגה השותפות בפרויקט הסוללים.

ואמנם, כדבריו, מר במני הטיל ספק באשר ליכולת הצלחת פרויקט יגור מבחינת אחוזי הרווח הצפויים. אולם, מכאן לבוא ולטעון כי סולריס ופישר רקמו קנוניה כדי לרמות את אלקטרה באשר לאפשרות הצלחת פרויקט יגור, על דרך של הצגת תחשיבי רווח מטעים, הינה טענה חמורה ומרחיקת לכת שלא הוכחה.

1. להיפך, הוכח בפני, כי פישר פעל נמרצות כדי לשכנע את אלקטרה לאשר את פרויקט יגור וכפי שגם צלח עת התנהל המשא ומתן בתקופה בה ניהל גיטלמן את אלקטרה. גם לאחר חילופי תפקידי הניהול וכניסתו של מר במני לתפקיד, ביקש מר פישר לשכנע את אלקטרה לקדם את ביצוע פרויקט יגור, פרויקט בו האמין. דברים אלו אומתו בעדותם של אורי קינן, מר מיקי ביטרמן ודורון יריב כשפישר בעצמו בעדותו סיפר כיצד פנה, פעם אחר פעם, לכל הגורמים המעורבים כדי לקדם את ביצוע פרויקט יגור במסגרת השותפות.

היה זה אינטרס של סולריס ופישר לקבל את אישור אלקטרה לפרויקט יגור, בו האמינו ואותו קידמו עם אלקטרה תחת ההנהלה הקודמת.

1. כעולה מעדותו המהימנה של פישר (סעיף 109 לתצהירו וכן מוצג 92 למוצגי אלקטרה), הערכת הצדדים, מתחילת הקשר ביניהם היתה, כי הרווחיות הצפויה של פרויקט הסוללים נעה בין 7 עד ל 10 אחוז, והראיה כי גיטלמן אישר את פרויקט יגור ובית לחם הגלילית על סמך אותם נתוני הרווח שהציג פישר ביחס לפרויקט יגור ואשר הסתמכו על תחזית רווח סביב 9 עד 10 אחוז.

מכאן נשמטת טענת אלקטרה כאילו פישר הציג תחזית רווח נמוכה שהיה בה כדי להטעות ואף לרמות את אלקטרה בדבר התחזית הצפויה להצלחת פרויקט יגור.

1. לציין כי מר במני בתצהירו הודה, כי עת נכנס לתפקידו בחודש אוקטובר 2018 היו העבודות בקיבוץ הסוללים בעיצומן, וכבר אז נוכח לדעת כי המודל הכלכלי שהכין פישר היה שגוי. במני לא טען למרמה כי אם להצגה מוטעית של המודל הכלכלי, בדומה לטעויות שנעשו בתחשיב הסוללים. לפיכך, ניתן להסיק כי אלקטרה במודע לא נתנה עוד אמון בתחשיבים שהציגו סולריס ופישר ביחס לפרויקט יגור, נוכח ההפסדים בפרויקט הסוללים ולא היתה זו החלטה שהתקבלה בשל מצגי מרמה שהוצגו בפניה, כפי שטענה.
2. גם מעדותו של עו"ד אודי שדה, היועץ המשפטי הפנימי של אלקטרה, עולה כי החל מפברואר 2019 לא נתנה עוד אלקטרה אמון בסולריס ובטכנולוגיה שלה, לא סמכה על החישובים והמצגים של פישר בכל הנוגע לפרויקטים החדשים שהציע, ולא ראתה עוד תוחלת להמשך הפעילות בשותפות. עמדה זו של אלקטרה, כך על פי עדות עו"ד שדה, גובשה נוכח ההפסדים הניכרים בפרויקט הסוללים, לדבריו גם אם פישר היה מציג רווח פוטנציאלי בפרויקט יגור בשיעור של 10 אחוז, לא היתה אלקטרה נותנת בכך אמון נוכח ההפסדים בפרויקט הסוללים.
3. מעבר לאמור, הוכח בפני כי מי שנטל חלק בבחינת תחשיבי הרווח של פרויקט יגור היו אלה אנשי אלקטרה בעצמם.

במני העביר את התחשיב שערך פישר לבדיקה במחלקת המכרזים של אלקטרה (ראו עמ' 930 למוצגי אלקטרה). פישר בעדותו נקב בשמות אותם אנשי אלקטרה שעמלו על הכנת התחשיבים, ואשר בפועל לא הובאו לעדות מטעם אלקטרה, כאשר בנוסף הודה עו"ד שדה בתצהירו ובעדותו, כי כך היו הם הדברים.

עוד ובנוסף, אישר מר גביש (מי שניהל את פרויקט הסוללים) בעדותו, כי הוא בעצמו ניהל סיג ושיח במישרין עם אלקטרה ועם אנשיה ביחס לחישובי הכדאיות הכלכלית של פרויקט יגור. תחשיבים אלו לרבות התכתבויות שנעשו בין מר גביש לבין אלקטרה סביב תחשיבים אלו לא הוצגו בפני בית המשפט על אף שגם עו"ד שדה וגם מר גביש התבקשו להציגם.

הימנעותה של אלקטרה מלחשוף דיונים פנימיים והתכתבויות פנימיות לרבות תחשיבי רווח שלה שנעשו סביב הדיונים בהצעת פרויקט יגור, למרות שהודתה כי קיימים מסמכים שכאלה, יש כאמור לזקוף לחובתה.

כך גם יש לזקוף לחובתה, הימנעותה מלהביא לעדות עדים חשובים אשר יכלו לשפוך אור על טענה זו, בראשם מר גיטלמן, אשר נטל חלק פעיל במו"מ עם קבוץ יגור ואשר נתן ברכתו לקדם את פרויקט יגור, בהינתן מעורבותו בתחשיבי הרווח, וכן אנשי אלקטרה אשר עמלו על התחשיבים.

1. טענותיה, אפוא, של אלקטרה בכל הנוגע למצגי המרמה סביב חישובי הכדאיות של פרויקט יגור כבסיס לטענה כאילו מר פישר ניסה לגמד רווחי פרויקט יגור כדי להניא את אלקטרה מלאשר הפרויקט, הינה טענה שלא הוכחה כלל ועיקר, וראיתי לנכון לדחותה.

זה המקום לציין כי עו"ד שדה אשר נחקר בנדון, בתוקף תפקידו כיועץ משפטי של אלקטרה הודה כי כלל לא בדק את מסמכי התיק וגם לא בירר את העובדות בקפדנות ואף לא עבר על תצהירי פישר. עו"ד שדה, כמשפטן מודע למשמעותה של טענת מרמה והצורך הקפדני בהוכחתה ובפיו לא היה מענה ראוי מדוע לא בדק מקרוב את טענת המרמה הנטענת בתצהירו בשם אלקטרה. (עמ' 222 לפרוטוקול).

הסתרת מרמה

1. טענת אלקטרה בדבר הסתרת מידע אודות התקשרות סולריס בפרויקט יגור הופרכה במסגרת העדויות שבאו בפני. פרויקט יגור היה פרויקט גלוי ונראה לעין, ואלקטרה ידעה והיתה מודעת היטב לדבר קיומו (ראו עדות גביש בנדון). לא הוכח, כי לסולריס היתה כוונה להסתיר קיומו של פרויקט זה שביצועו החל בחודש אוגוסט 2019.

פישר פעל נמרצות מול גיטלמן ולאחר מכן מול במני, בניסיון לשכנע את אלקטרה לאשר את פרויקט יגור, לרבות פרויקטים משותפים נוספים. אלקטרה היתה מודעת היטב לכל הפרויקטים העומדים על הפרק ולכל הצעותיו של פישר, אך משיקוליה היא, שיקולים כלכליים להם טענה, בחרה היא שלא להמשיך עוד בפעילות השותפות.

משסתמה אלקטרה הגולל על המשך פעילות השותפות וניתקה מגע מסולריס גילתה דעתה כי השותפות תמה והיה עליה לצפות כי סולריס, אשר ביקשה לשרוד, תחפש שותפה אחרת לקדם הטכנולוגיה שלה בפרויקטים שעמדו על הפרק.

כך גם אישר עו"ד שדה, היועץ המשפטי של אלקטרה, בעדותו, כי במני בעצמו נסע לראות את אתר יגור.

1. הוכח גם כי נושא ביצועו של פרויקט יגור שלא באמצעות אלקטרה והשותפות עלה במסגרת שיחות והתכתבויות שנעשו בין אלקטרה לבין גיא גביש אשר שימש בפועל כמנהל פרויקט הסוללים ופרויקט יגור. גביש בעדותו אישר שבמני הודיע לו, בעת שהתכתב עמו בחודש אפריל 2019, כי אין בכוונת אלקטרה לבצע את פרויקט יגור יחד עם סולריס. היתה זו התכתבות סביב הצעתו כי חוב השותפות אליו, בגין פרויקט הסוללים, ישולם מתוך כספי פרויקט יגור אותו הציע לאלקטרה לקחת.
2. מעבר לאמור, השיח סביב פרויקט יגור היה גלוי ונעשה עם אנשי מקצוע העוסקים בתחום, לרבות עם אנשי מקצוע באלקטרה. אילו רצה פישר להסתיר את הפרויקט, לא היינו עדים לקיומם של פרסומים כפי שעשה בהרצאותיו ובאינטרנט באותה עת.
3. גם הוצאתו לפועל של פרויקט יגור היה ידוע ולא נסתר. כבר בחודש אוקטובר - נובמבר 2019 בעת שהותקנה המערכת הסולרית במאגר יגור, פורסם הדבר ברבים באופן המלמד כי לא נעשה דבר במחשכים וגם לא היתה הסתרה מכוונת כפי שביקשה אלקטרה לייחס לסולריס. והכיצד ניתן להסתיר פרויקט הגלוי לעין שהוא פריסת מערכות סולריות על בריכות מים.

לסיכום – טענת המרמה

1. אלקטרה לא הוכיחה, כי הוצג בפניה מצג עובדתי מטעה בכוונת מרמה עליו הסתמכה בעת שקיבלה החלטתה שלא להיכנס לפרויקט יגור.

התחשיבים הכלכליים שהוצגו בפני אלקטרה הינם בבחינת הערכה סובייקטיבית המגלמת בתוכה שקלול של סיכויים וסיכונים, הנחות עובדתיות ומקצועיות שנפרסו באופן גלוי בפני אלקטרה, אשר אף בדקה אותם ביסודיות באמצעות אנשיה, והכל בהשוואה ועל בסיס ניסיון קודם של השותפות פרויקט הסוללים.

החלטת אלקטרה שלא לאשר את פרויקט יגור לא נבעה ממצג שווא שהוצג בפניה, כי אם מהערכת סיכון מחודשת שעשתה ההנהלה החדשה של אלקטרה, ואשר בדיעבד התבררה כשגויה. שהרי, בפני אלקטרה היו פרוסים כל התחשיבים והערכות הרווח הפוטנציאליות של פרוייקט יגור, שגם עמדו לבדיקת אנשי הכספים מטעמה.

בניגוד להנהלה הקודמת ההנהלה החדשה של אלקטרה, לא נתנה עוד כל אמון בטכנולוגיה של השותפות וביכולת של השותפות להתרומם, נוכח כישלון פרויקט הסוללים וההפסדים הכבדים שספגה אלקטרה בפרויקט זה. כעולה מעדותו של במני, אלקטרה לא האמינה למצגי סולריס ולא סמכה על החישובים והכישורים המסחריים של פישר ואף הטילה ספק ביושרו כמו גם ביכולת הטכנולוגית של סולריס.

כך גם לא הוכח כי לסולריס היתה כוונה להסתיר מידע אודות פרויקט זה וגם לא הוכח כי נהגה במרמה או מתוך כוונה לגזול פרויקט זה מהשותפות.

הנה כי כן, לא הוכחה כלל ועיקר טענת המרמה אותה ביקשה אלקטרה ליחס לסולריס ולפישר, טענה אשר הופרכה לחלוטין במסגרת כלל העדויות שבאו בפני.

מכאן נופלת דרישת אלקטרה לחייב את סולריס במלוא הפסדי השותפות, בין אם מכוח הוראת סעיף 53 לפקודת השותפויות (אשר מאפשר הטלת חיובי השותפות על צד בשותפות שנהג במרמה), ובין אם מכוח הוראות פקודת הנזיקין.

בהתאם, ומשדחיתי את טענות המרמה של אלקטרה כנגד סולריס נשמטת הקרקע תחת טענותיה של אלקטרה המופנות אל פישר באופן אישי.

בדיעבד, היתה זו אולי טעות של אלקטרה בהחלטתה שלא להיכנס לפרויקט יגור. ואולם, טעות בכדאיות העסקה אין בה כדי לבסס טענה בדבר מצג שווא.

האם הפרה סולריס את הסכם הבלעדיות מקום בו קידמה את פרויקט יגור יחד עם חברת רימון?

1. מחלוקת התעוררה סביב השאלה האם הפרה סולריס התחייבותה החוזית עת קידמה הסכם עם חברת רימון כדי להוציא לפועל את פרויקט יגור, בעת שהיא כבולה בפועל להתחייבותה על פי הסכם לפעול באופן בלעדי רק באמצעות אלקטרה. התחייבות המסתיימת בחודש אוגוסט 2019.
2. בהסכם השותפות נקבע, כי במהלך תקופת פעילותה הראשונה של השותפות, אשר הוגדרה בהסכם כ"תקופת הבלעדיות", אלקטרה וסולריס יחדלו מכל פעילות עצמאית בתחום פעילותה של השותפות ויפעלו באופן בלעדי באמצעות השותפות וימנעו מלהתחרות בשותפות בדרך כלשהי בתחום זה.

בסעיף 15.1. להסכם הוסכם כי : "השותפים המוגבלים מתחייבים שהשותפות המוגבלת בלבד, תנהל ותפעיל באופן מלא ובלעדי, את כל עסקם של אלקו וסולריס, במישרין ו/או בעקיפין, בתחום הפעילות."

בסעיף 15.2 להסכם נאמר כי : "כל אחד מהשותפים המוגבלים מתחייב בזאת שלא להתחרות בעסקי השותפות, במישרין ו/או בעקיפין, לרבות באמצעות מתן ייעוץ או סיוע או הכוונה או שירות, מכל מין וסוג, בתמורה או שלא בתמורה."

כפי שצוין לעיל, תקופת הבלעדיות לאחר הארכתה היתה עד ליום 3.8.2019

ועוד לציין, אין בכך כדי להביא לסיום או הפסקת פעילות השותפות. היינו, סיומה של תקופת הבלעדיות אינו חורץ את גורלה של השותפות ואינו מביא לפירוקה של השותפות או לסיום דרכה. זאת ניתן ללמוד מהוראת סעיף 15.3 להסכם ומסעיף 4.3.1 להסכם המבחין לעניין מימון פעילות השותפות בין תקופת הבלעדיות שבה נטל המימון השוטף חל על אלקטרה, לבין התקופה שלאחר מכן ובה על השותפים להגיע להסכמות חדשות.

1. בפועל אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחובת הבלעדיות וסולריס אף היתה מודעת לכך, זאת ניתן ללמוד מעצם פנייתה של סולריס, באמצעות פישר, אל אלקטרה, בחודש פברואר 2019, לקבל אישורה והסכמתה לקדם פרויקט קטן בקיבוץ "מעלה גלבוע". כמו גם מעדותו של פישר בפני, המאשר כי הפניה שעשה אל אלקטרה, כמפורט לעיל, היתה נוכח ידיעתו כי סולריס כפופה להסכם בלעדיות מול אלקטרה.
2. כאן, טוענת אלקטרה, כי כבר באותם ימים (בחודש פברואר 2019) רקמה סולריס מאחורי גבה את המהלכים לביצועו של פרויקט יגור, תוך הפרת הסכם הבלעדיות.
3. מנגד, טענה סולריס כי בחודש פברואר 2019, אלקטרה בהתנהגותה גילתה דעתה בדבר סיום הסכם השותפות ביניהן, על אף שהודעה פורמלית של מי מהצדדים לא נשלחה, ועל כן החלה לבחון אפשרויות עסקיות אחרות כדי לקדם את פרויקט יגור, ולו על מנת 'לשרוד'.

לחילופין, טענה סולריס כי הסכם השותפות עם רימון נחתם בחודש אפריל 2019, כשפישר בתום לב סבר כי במועד זה פגה תקופת הבלעדיות ועוד ציינה כי הפרויקט עצמו החל רק בחודש אוגוסט 2019 בתום תקופת הבלעדיות.

דיון והכרעה – בטענה להפרת הסכם הבלעדיות

1. אין חולק כי סולריס חתמה על הסכם ראשון עם רימון כבר בחודש אפריל 2019. האם בכך יש ליחס לה הפרה של התחייבותה על פי ההסכם לבלעדיות או שמא יש לקבל את עמדתה כי בפועל הסכם השותפות פקע.

מכלל העדויות שבאו בפני בנדון, ועל חלקם עמדתי לעיל, ניתן להסיק כי הסכם השותפות בוטל בהסכמה, על דרך התנהגות כבר בחודש פברואר 2019. אלקטרה גילתה דעתה באותה עת כי היא אינה נותנת עוד אמון בפישר, לא סומכת על הטכנולוגיה של סולריס, וגם לא מנותנת אמון בתחשיבי הרווח בפרויקטים החדשים שהוצגו בפניה, ובפרט פרויקט יגור, שעמד על הפרק. בפועל לא ראתה עוד כל פוטנציאל לביצוע פרויקטים נוספים באמצעות השותפות.

היתה זו כאמור, מדיניות חדשה של אלקטרה אשר התגבשה בתחילת שנת 2019 שלא לקדם עוד פרויקטים נוספים באמצעות השותפות. כך בהתנהגותה והתנהלותה אלקטרה גילתה דעתה, כי השותפות באה לסיומה בתחילת שנת 2019.

ואנמק:

1. ההחלטה של אלקטרה לסיים את השותפות בתחילת 2019 מתיישבת עם העובדה שעוד בסוף שנת 2018 שלחה אלקטרה לחברת רימון טיוטת הסכם למכירת חלקה של אלקטרה בשותפות (ראו עדותו של עו"ד שדה), וכל זאת מאחורי גבה של סולריס, וכאשר הבינה שפרויקט הסוללים נגוע בהפסדים והטכנולוגיה של סולריס לא מעניינת אותה עוד.
2. גם מנהלת הכספים של אלקטרה, הגב' דנה חכים, שגרסה שהיא עודכנה בזמן אמת במצב השותפות, אישרה בעדותה בפני, כי אלקטרה סיימה את השותפות בתחילת שנת 2019 (עמ' 109 ש' 24 לפרוט').
3. תמיכה לעמדה זו ניתן למצוא גם בתצהיריהם של מיקי ביטרמן ויריב דורון שהעידו, כי עוד בנובמבר 2018 היתה הסכמה עם אלקטרה לגבי תנאי העסקה והמחיר בפרויקט בית לחם הגלילית, ואולם בינואר 2019, לאחר החלפת ההנהלה באלקטרה וכניסתו לתפקיד של מר במני, החליטה אלקטרה לעצור את כל הצעות הפרויקטים שעמדו על הפרק באותה עת, בהיותם, כך לדברי העדים, בלתי כלכליים עבור אלקטרה (עמ' 1125-128 לפרוט').

לדברי יריב, גם כאשר הציע להעלות את המחיר, סירב במני למצות משא ומתן בנדון ודחה הצעותיו על הסף, בבחינת נטרול יכולות השותפות לבצע פרויקטים נוספים.

עדות זו אך תומכת במסקנה שגם מבחינת צדדים שלישיים שאינם חלק מן השותפות הוצגה עמדה חד משמעית ובלתי מתפשרת מצד אלקטרה ולפיה למעשה הסתיימה הפעילות של השותפות.

כך, גם סירבה אלקטרה לשלם את שכרו של גיא גביש, ביודעה כי אי תשלום שכרו יביא לפרישתו של גביש מניהול הפרויקטים והתקשרותו עם השותפות.

1. כך ובהתאם גם אישר עו"ד שדה, כי אלקטרה הפסיקה לשלם לסולריס דמי ניהול החל מינואר 2019 והודה כי היתה זו החלטה חד צדדית נוכח ההפסדים הניכרים בפרויקט הסוללים (עמ' 264-265 לפרוטוקול) (בעוד שהסכמת הצדדים להפסקת תשלום דמי ניהול הוגבלה לשנת 2018 בלבד).
2. חיזוק לעדות זו בדבר סיום השותפות בתחילת 2019 ניתן להסיק גם מהתכתבות שהתקיימה בין הצדדים ולפיה בסוף חודש פברואר 2019 הציע במני לפישר להחליט מי נוטל על עצמו את תחזוקת פרויקט הסוללים, כשבסופו של יום אלקטרה נטלה על עצמה באופן בלעדי את תחזוקת הסוללים. בכך משביקשה אלקטרה להתנתק לחלוטין מסולריס ולא ראתה עוד בשותפות כגורם אחראי לפרויקט הסוללים ואף סירבה להצעה כי סולריס תמשיך לתת שירות מקצועי בסוללים, גילתה היא דעתה כי השותפות הסתיימה. בעניין זה ראיתי לנכון לדחות את טענת אלקטרה כי היתה זו סולריס אשר הסתלקה מתחזוקת אתר הסוללים וכי היא לקחה על עצמה התחייבות זו בלית ברירה. היתה זו אלקטרה אשר החליטה לקחת על עצמה, באופן בלעדי, את המשך ניהול פרויקט הסוללים, ללא סולריס.

בהתנהלותה זו גילתה אלקטרה דעתה כי השותפות באה לקיצה ואך סביר וברור כי סולריס יכולה היתה להסיק מסקנה זו מהתנהלותה של אלקטרה.

1. גם בהעדר הודעה פורמלית, שני הצדדים ראו אפוא את השותפות כמי שבאה לסיומה. בהעדר פרויקטים ובהעדר הכנסות והעדר נכונות לעתיד מניב לשותפות, ראו בכך הצדדים את סיום הקשר ביניהם.
2. על הסכמתה והבנתה של אלקטרה, כי השותפות הגיעה לסיומה ניתן ללמוד גם מדבריו של עו"ד שדה, אשר אישר, כי בחודש אפריל 2019 קיבל לידיו מכתב ממר גביש, מנהל הפרויקט בקיבוץ הסוללים, כי הוא צפוי לבצע שני פרויקטים נוספים עם סולריס וכי הוא מציע כי החוב אליו, בגין עבודתו בפרויקט הסוללים, ישולם מתוך אותם פרויקטים. ממכתבו זה של גביש ניתן להסיק, כי אלקטרה היתה מודעת לכך שסולריס נערכת לביצוע פרויקט יגור. אילו סברה אלקטרה כי סולריס בקידומה את פרויקט יגור מפרה את הסכם הבלעדיות, היתה היא נוקטת עמדה ברורה בנדון כבר בסמוך לאותו מועד, דבר שלא נעשה. בכך גילתה דעתה כי מבחינתה השותפות הגיעה לכדי סיום וכי סולריס חופשית לקדם פרויקטים שלא באמצעות השותפות.
3. עדות נוספת לסיום השותפות בפברואר 2019 נלמדת גם מתוך דיוניה הפנימיים בזמן אמת של סולריס, שם בישיבת הנהלה מיום 14.2.19 עדכן פישר את חברי הדירקטוריון של סולריס במצב היחסים הקשה מול אלקטרה בסטטוס פרויקט הסוללים ובהפסדים שנגרמו לרבות בגין התנהלות אלקטרה. כמו כן עדכן פישר את המנהלים בהפסקת המגעים מול קיבוץ יגור בשל הניסיון של אלקטרה להעלות את מחירי החוזה בניגוד לסיכומים מסחריים שנעשו עם הקיבוץ עוד בנובמבר 2018, ועוד עדכן את חברי ההנהלה של סולריס בבקשת אלקטרה לסיים השותפות ולהקפיא את פעילותה, ובהתאם אי אישורה של אלקטרה ביצועם של פרויקטים שעמדו אותה עת על הפרק מעבר לפרויקט יגור (פרויקט בית לחם הגלילית, פרויקט איילון ופרויקט עין חרוד).
4. במקביל לדיונים אלו, דרש פישר מבמני לקיים פגישת הנהלה בשותפות יחד עם מנכ"ל אלקטרה, כדי לדון בסיום השותפות בין הצדדים. למרות מספר פניות של פישר לבמני לכנס ישיבת הנהלה שכזו (ראו פניות של פישר מ 5.2.19, 12.2.19, 10.4.19, 14.4.19 ו-28.4.19), נמנעה אלקטרה מלהתייחס לבקשה זו ולכנס פגישת שותפים. בכך גילתה דעתה שאין לה עוד כל עניין בשותפות.
5. מהתשתית הראייתית שבאה בפני, כמפורט לעיל, ניתן להסיק כי הסכם השותפות בכללותו בוטל בהתנהגות, לא רק מצד סולריס אלא גם ובעיקר מצד אלקטרה וזאת בתחילת שנת 2019, כאשר אלקטרה לא היתה מעוניינת עוד בהמשך הפעילות בשותפות ומבחינתה השותפות סיימה פעילות. בהעדר פרויקטים משותפים השותפות ביניהם גוועה, ועמה ההתחייבות לבלעדיות.
6. טעותה היחידה של סולריס באופן התנהלותה, היתה בכך שלא ראתה לנכון לשלוח הודעה פורמלית ובה הודעה על סיום השותפות, דבר שאין חולק שהיה מביא, גם על פי גרסת אלקטרה (ראו עדות עו"ד שדה), לכדי סיום השותפות ולקטיעת ההתחייבות לבלעדיות, מאחר ואין חולק כי סולריס היתה טכנית יכולה לעשות כן, מכח הוראת סעיף 8.2 להסכם, בהינתן העובדה כי השותפות לא ביצעה 3 פרויקטים בתוך פרק זמן של שנה לפחות.

סולריס שגתה בכך שנתנה לשותפות לגווע בעצמה, מבלי להסדיר בפן המשפטי הפורמלי את דבר סיומה של השותפות, על דרך של משלוח הודעה בהתאם.

ואכן, בעיקרון מן הראוי כי הודעה פורמלית תשלח לצד האחר בדבר סיום ההתקשרות, ואולם הודעה על סיום התקשרות יכולה להינתן גם על דרך התנהגות או במשתמע כאשר משתמעת מההתנהגות כוונת ביטול.(ראו ע.א 4946/94 אברהם אגברה נגד חנה אגברה, פ"ד מט (2) 508).

1. בהינתן האמור אני דוחה את טענת אלקטרה אשר ביקשה ליחס לסולריס הפרת הסכם הבלעדיות. הסכם, שכאמור לעיל, בא לסיומו בתחילת שנת 2019.

ליתר טענות ההגנה שהעלתה סולריס בנדון אינני נדרשת עוד.

האם מכוח הוראות הסכם השותפות חבה סולריס לשאת בפרעון חלק יחסי של הפסדי השותפות(26%)?

1. כאמור, אלקטרה וסולריס חתמו על הסכם שותפות להקמתה של שותפות מוגבלת "אלקו – סולריס", באמצעותה יפעלו הצדדים בתחום המערכות הסולריות הצפות, באופן בלעדי, למשך תקופה בת 24 חודשים, עד ליום 3.8.18 שהוארכה עד ליום 3.9.2019. יחסי השותפות שהוסכמו בין הצדדים היו 74% לאלקטרה ו – 26% לסולריס. כאשר סכום ההשקעה בהון השותפות המוגבלת עמד על 74 ₪ במזומן לאלקטרה ו- 26 ₪ במזומן לסולריס.

במקביל, התקשרו הצדדים בהסכם רישיון, במסגרתו העניקה סולריס לשותפות רישיון בלעדי לשימוש בטכנולוגיה.

1. במסגרת הסכם השותפות הסדירו ביניהם הצדדים את פעילות השותפות. כאשר בדומה להתנהלות ב"חברת הזנק", הוסכם כי סולריס מביאה את הידע והטכנולוגיה לשותפות ואילו אלקטרה היא הגוף הפיננסי המממן ובעל הקשרים והניסיון. היתה זו שותפות שבה שני הצדדים לקחו סיכון בהינתן אופיו של המיזם וחדשנותו בשוק.

בהתאם, בשל הסיכון הכלכלי שנטלה על עצמה אלקטרה היא זו אשר קיבלה שליטה מוחלטת בפעילות השותפות והכוונתה, הן בצד הניהולי והן בצד ההוני, ובהתאם קיבלה 74% מהון השותפות.

כך נמצא כי בסעיף 4.3.1 להסכם נקבע, כי במהלך תקופת הבלעדיות תעמיד אלקטרה את כלל המימון הדרוש לצורך ביצוע פעילות השותפות, לרבות תשלום של דמי ניהול חודשיים לסולריס בסך של 25,000 ש"ח בתקופת הבלעדיות. כך גם הוסכם, כי ההחלטה אם לבצע פרויקט כזה או אחר נתונה לשיקול דעתה הבלעדי של אלקטרה, בהיותה מממנת הפרויקט והנושאת בסיכון.

בסעיף 4.3.2 הוסכם כי לאחר תום תקופת הבלעדיות ייפסק תשלום של דמי ניהול לסולריס, וכך גם חובתה של אלקטרה לשאת במימון פעילותה של השותפות.

1. השותפות הגיע לידי סיומה ובתביעה זו עתרה אלקטרה לפירוק השותפות, לה הסכימה סולריס.

כחלק מתביעתה לפירוק השותפות טענה אלקטרה, כי יש לחייב את סולריס בהפסדי השותפות כדי שיעור חלקה בשותפות הן מכוח הוראות ההסכם (סעיפים 6.4 ו- 8.2.3 להסכם) והן מכוח מצגיה והתנהלותה בהליך זה בו לא כפרה בחובתה זו.

אלקטרה הפנתה גם לאומד דעת הצדדים בטרם החתימה על ההסכם, אותו ביקשה ללמוד מן ההתכתבות שהתקיימה בין הצדדים עובר לחתימת ההסכם, ואשר לטענתה תומך בגרסתה כי הוראת סעיף 8.2.3 להסכם משמעה חיוב סולריס בהפסדי השותפות על פי יחס אחזקותיה בהון השותפות.

1. מנגד טענה סולריס, כי משהוקמה השותפות כשותפות מוגבלת אין להשית עליה את חיובי השותפות וגם לא על פי שיעור חלקה בשותפות. לטענתה כוונה זו הינה ברורה ומובנת הן מעצם יצירת שותפות מוגבלת והן מהוראות ההסכם, כשהיא מפנה לסעיף 2.7 להסכם הדן בחלקם של השותפים בחיוביה של השותפות המוגבלת.

לטענת סולירס הוראות ההסכם אליהם מפנה אלקטרה אינן אלא הוראות המסדירות את הזכות לקזז את חלקם היחסי של השותפים המוגבלים בהפסדי השותפות לצרכי מס, ולא להשית עליהם חיוב בהפסדים. ובכל מקרה טענה כי זו היתה תכלית השותפות בהינתן יחסי הכוחות שבין הצדדים כאשר אלקטרה ידעה והיתה מודעת כי לסולריס אין את היכולת הכלכלית לממן את הפסדי השותפות במהלך פעילותה.

דיון והכרעה

1. אקדים המאוחר ואומר כי לאחר שחזרתי ועיינתי ארוכות בטענות הצדדים ראיתי לנכון לדחות את טענות אלקטרה בנדון.

עיון בהסכם השותפות מלמד כי הצדדים הסכימו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי השותפות ביניהם תהיה בדרך של "שותפות מוגבלת", כשבמסגרתה אין לסולריס, בהיותה שותפה מוגבלת, אחריות אישית לחיוביה או להפסדיה של השותפות המוגבלת במהלך פעילותה של השותפות.

סעיף 2.7 להסכם הנושא כותרת "חלקם של השותפים בחיוביה של השותפות המוגבלת", קובע כדלקמן:

"2.7.1 שותף מוגבל לא יהא אחראי לחיוביה של השותפות ופעולות השותפות לא תחייבנה את השותפים המוגבלים אלא עד לסכום שהושקע על ידם בהון השותפות...

2.7.2 מובהר כי חבות השותפים המוגבלים בחיוביה של השותפות המוגבלת, תוגבל בכל מקרה להיקף השקעתם הראשונה בהון השותפות המוגבלת, כפי שהיא נקובה בסעיף 2.7.1 לעיל.

2.7.3 מובהר בזאת במפורש כי אין באמור בסעיף 2.7. זה כדי לגרוע מזכות כל השותפים המוגבלים לקזז את הפסדי השותפות המוגבלת, לצרכי מס, לפי יחס חלקם בהון השותפות המוגבלת כפי שיהא מעת לעת, וזכות זו תעמוד להם על פי דין."

סעיף 2.6 להסכם מלמד כי חלקם של השותפים בהון השותפות הוא 74% לאלקטרה ו- 26% לסולריס המלמד על כי השקעתה של סולריס בהון השותפות המוגבלת הוא 26 ₪ בלבד.

ניתן להסיק מן האמור לעיל, כי במסגרת חלוקת הסיכונים ביניהן הסכימו השותפות כי סולריס תהנה מ- 26% מרווחי השותפות ואלו אלקטרה תקבל 74% כאשר הפער משקף את הסיכון שנטלה על עצמה אלקטרה עת הסכימה לממן את השותפות באופן בלעדי ולשאת בהפסדי השותפות, ככל שיהיו.

כך ובהתאם, ניתן להסיק מהוראת סעיף 2.7 להסכם כי הוסכם שאחריות כל שותף מוגבל בשותפות תהא מוגבלת לחיוביה של השותפות עד להיקף השקעתם הכספית הראשונה בהון השותפות, היינו מבחינת סולריס עד לסך של 26 ₪ בלבד.

כאשר סעיף 2.7.3 להסכם השותפות מסדיר את זכותם של השותפות, לרבות סולריס, ליהנות מהטבת מס על דרך של קיזוז הפסדיה בשותפות לפי יחס חלקם בהון השותפות.

1. הסתמכותה של אלקטרה על הוראת סעיף 6 להסכם ובפרט סעיף 6.4 להסכם העוסק בסוגיית "חלוקת רווחי השותפות המוגבלת וייחוס הפסדים", כמו גם הוראת סעיף 8.2.3 להסכם תחת פרק "תוצאות הפירוק" אין בהן כדי לסייע או לתמוך בפרשנותה.

סעיף 6.4 להסכם קובע מפורשות כי: "הפסדיה של השותפות (לרבות הפסדי הון) ייוחסו לשותפים המוגבלים ויחולקו להם, באופן יחסי לשיעור החזקתם בהון השותפות.."

סעיף 8.2.3 להסכם השותפות, מסדיר בין היתר את ההתחשבנות הסופית שתעשה כחלק מפירוק השותפות וקובע: "....תערך התחשבנות סופית בין הצדדים, אשר לאחריה מוסכם בזאת כי ככל שיוותרו נכסים ו/או רווחים לחלוקה, אלה יחולקו בין השותפים המוגבלים פרו ראטה, על פי יחס האחזקות בהון השותפות המוגבלת. לחלופין, במקרה בו ההתחשבנות הסופית תעלה כי פעילות השותפות בהפסד, כל שותף מוגבל יישא בהפסד, כאמור, פרו ראטה, על פי יחס האחזקות בהון השותפות המוגבלת."

שתי ההוראות נוקבות בלשון ברורה ולפיה הפסדי השותפות יחולקו בין השותפים על פי יחס האחזקות בהון השותפות.

הוראות אלה כפופות להוראת סעיף 2.7 להסכם ובפרט להוראות סעיף 2.7.1 וסעיף 2.7.2 להסכם המגבילות את יחס האחזקות להיקף חבות כספית על פי היקף השקעתם הראשונה בהון השותפות.

במילים אחרות בעוד שהוראות סעיפים 6.4 ו- 8.2.3 להסכם קובעות את החבות על פי יחס האחזקות בהון השותפות שמשמעו מבחינת סולריס 26%. הרי שבעת בה נדרש לבצע התחשיב הכספי של חלקה של סולריס בהפסד הוא יבוצע על פי הוראת סעיף 2.7.3 להסכם המגביל את החבות להיקף השקעתה הראשונה בהון השותפות.

בענייננו השקעתה הגיעה לסך של 26 ₪ וזה יהיה חלקה בהפסדי השותפות. אלו היתה סולריס משקיעה מיליונים בהון השותפות היתה היא מחויבת בהתאם.

1. גם מנהלת החשבונות של אלקטרה, הגב' דנה חכים, אישרה בעדותה בפני כי חברת האם של אלקטרה, חברת אלקטרה הציבורית, יחסה לעצמה 100%מהפסדי השותפות. (ראו עמ' 96 ש- 5 – 27, ועמ' 98 ש' 17 לפרוטוקול).
2. אלקטרה טענה כי סולריס מושתקת מלכפור בחבותה לשאת בחובות השותפות כדי חלקה היחסי, מאחר ולא כפרה, בתחילת ההליך המשפטי בחובתה זו. ועוד טענה אלקטרה כי במסגרת הודעות הצדדים לבית המשפט בדבר סטטוס המגעים ביניהם (הודעה מיום 3.4.20) ציינו הנתבעים כי הם מכירים בחלקה של סולריס בהפסדי השותפות בשיעור של 26% וכי ההידברות שנותרה בין הצדדים נגעה לשאלה כיצד ומאלו מקורות יכוסו הפסדים אלו. לפיכך, טענה אלקטרה משהודתה סולריס בחבותה זו יש לחייבה בשיעור הפסדי השותפות כדי חלקה בשותפות.

עוד הפנתה אלקטרה להחלטת בית המשפט מיום 12.6.20 הדוחה את בקשת סולריס לבטל העיקול ובה קביעת בית המשפט בדבר חלקה היחסי של סולריס בהפסדים כשעור אחזקותיה בשותפות, כאשר אלקטרה מציינת כי דברים אלו אך מעידים כי באותה עת לא היתה כל מחלוקת בנדון בין הצדדים בשלב זה של הדיון.

לטענת אלקטרה טענה זו של סולריס ולפיה הסכם השותפות אינו מטיל עליה את החובה לשאת בפועל בחלק היחסי של הפסדי השותפות וכי מדובר כביכול רק ב"זקיפה לצרכי מס", עלתה לראשונה רק במסגרת תשובתה של סולריס לבקשה למתן פסק דין חלקי, אשר הוגשה מספר חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה באופן המלמד על הרחבת חזית אסורה. וכל זאת, מבלי שהגישה סולריס בקשה לתיקון כתב הגנתה.

טיעון זה אשר בא מפי אלקטרה ראיתי לנכון לדחות. ראשית, סולריס כפרה בחבותה לשאת בהפסדי השותפות כדי חלקה באחזקות בשותפות. שנית, אין בהסכמה המתגבשת בהליך גישור או מו"מ לצרכי פשרה כדי להוות ראיה בבית משפט, ובוודאי שאין בכך כדי להוות הודאה בחבות. פשרה משמעותה אי לקיחת סיכונים ואולם, אין בה כדי לפגוע בזכויותיו של הצד עת מנהל הוא מו"מ לפשרה. ולבסוף, כפי שציינתי לעיל, אלקטרה לא הביאה בפני כל עדות של עדים רלבנטיים אשר לקחו חלק במו"מ לקראת כריתת ההסכם, מר גיטלמן ועורכי דין שפעלו בשמה בנדון, על מנת שיעידו על כוונת הצדדים.

בכל מקרה לא היה צורך בכך נוכח לשון ההסכם שהינה ברורה בנדון.

1. בהינתן האמור, אין לי אלא לדחות דרישת אלקטרה לחייב את סולריס בהפסדי השותפות כדי חלקה באחזקות השותפות והכל בהינתן הוראה חד משמעית ולפיה חבות בהפסדים תוגבל בפן הכספי, להיקף השקעתם הראשונה בהון השותפות המוגבלת, היינו 26 ₪ ביחס לסולריס. הוראה התואמת את הוראות סעיף 63(ב) לפקודת השותפויות לרבות הפסיקה ולפיה אחריותו של שותף מוגבל לחובות השותפות מצטמצמת להון אשר הכניס לשותפות המוגבלת. (ראו לעניין זה ה"פ (ת"א) 814/05 דלק נאמנויות קידוחים בע"מ ואח' נ' דלק קידוחים שותפות מוגבלת (פורסם בנבו 27.7.05) )

סוף דבר

1. בהינתן כל האמור לעיל, אין לי אלא לקבוע כי אלקטרה לא הניחה בפני תשתית ראייתית מוצקה להוכיח טענותיה. ראיותיה היו דלות, ערטילאיות ובלתי משכנעות, וגרסתה הנטענת בכתב התביעה קרסה אף באמצעות העדים מטעמה.

אלקטרה לא עמדה בנטל הכבד המוטל עליה לשם הוכחת טענת המרמה או מצגי שווא כלפי הנתבעים. כך גם נדחית תביעתה של אלקטרה לחייב את סולריס בפיצוי כספי בטענה להפרת הסכם הבלעדיות עת התקשרה עם רימון לביצוע פרויקט יגור במהלך התקופה בו היה הסכם הבלעדיות ביניהם לכאורה בתוקף.

כפי שפרטתי לעיל, ההתקשרות של סולריס עם רימון לשם ביצוע פרויקט יגור היה בשלהי תקופת הסכם הבלעדיות, כאשר על דרך התנהגות גילתה אלקטרה דעתה כי השותפות באה לסיומה, באופן שבו ניתן לאשר כי הסכם הבלעדיות לא היה בתוקף.

משהגעתי לתוצאה זו, ומשנשמטה הקרקע תחת טענת אלקטרה כי סולריס נהגה כלפיה במרמה ומשראיתי לנכון לדחות חיוב סולריס בהפסדי אלקטרה מכוח טענת המרמה, אין להידרש לדרישת אלקטרה להטיל חבות אישית על פישר, מכוח היותו מנהל ובעל מניות בסולריס.

התביעה נגד פישר, מן הראוי היה שלא תוגש כלל ועיקר, בהעדר כל תשתית עובדתית או עילה המצדיקה הרמת מסך וחיובו של פישר באופן אישי. כידוע השימוש בכלי "הרמת המסך" יעשה במקרים חריגים בהם ימצא כי השימוש באישיות הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של חברה (ראו ע"א 4263/04 קיבוץ משמר הנגב נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ (30.6.07). אין זה המקרה בפני.

כמו כן, ראיתי לנכון לדחות את תביעת אלקטרה לחייב את סולריס בהפסדי השותפות כדי שיעור אחזקותיה בשותפות. חיוב הכפוף להוראת סעיף 2.7.2 להסכם כי חיוב שכזה מוגבל להשקעתם הראשונה של השותפים בהון השותפות המוגבלת. זו גם משמעותה של שותפות מוגבלת על פי פקודת השותפויות.

כך גם ראיתי לנכון לזקוף לחובת אלקטרה העובדה, כי נמנעה מלהביא לעדות את מר גילטמן בהיותו עד מפתח במחלוקת הנדונה, מקום שאין חולק כי בתקופה בה ניהל את אלקטרה התקבלו ההחלטות המקדמות את עסקי השותפות כשלאחר שעזב נעצרו כל הפרויקטים של השותפות, לרבות פרויקט יגור.

התוצאה היא כי ניסיונה של אלקטרה לחייב את הנתבעים בהפסדי השותפות, נדחית.

בהינתן האמור, אינני נדרשת לטענות הקיזוז להן טענה סולריס.

במסגרת תביעתה עתרה אלקטרה לסעד שעניינו מתן צו לפירוקה של השותפות. הנתבעים לא התנגדו לפירוקה של השותפות וכך אני מורה.

בהינתן סכום התביעה היקף ההליכים בתיק לרבות שמיעת הראיות בתיק אני מורה כי אלקטרה תישא בהוצאות הנתבעים, לרבות שכ"ט, בסכום כולל של 100,000 ₪ .

ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"ב, 24 יולי 2022, בהעדר הצדדים.