1. לפני תביעה לתשלום בגין רכישת מוצרי חשמל.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובע הבעלים של עסק לממכר מוצרי חשמל, הנתבעים רכשו ממנו בחודשים 7-10/2017 מוצרי חשמל שונים בסך כולל של 30,163 ₪ עבור העסק שבבעלותם ולא שילמו בגין הרכישות.
2. הנתבעים מכחישים כי הם רכשו מהתובע את המוצרים המפורטים בארבע החשבוניות אשר צורפו לכתב תביעה וכן מכחישים קשר לעסק ששמו "חשמלאים".

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפני ולאחר שהצדדים נחקרו לפניי ושמעתי את סיכומי באי כחם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות משעה שלא עלה בידי התובע להוכיחה אף לא ברמת ההוכחה המופחתת הנדרשת בהליך האזרחי.
2. התובע צירף לחומר הראיות מטעמו ארבע חשבוניות אשר אינן חתומות ומכתב התראה.
3. בעדותו, העיד התובע כי הנתבע 1 נהג לרכוש ממנו במשך כחמש שנים מוצרי חשמל עבור העסק. עוד העיד כי הנתבע 1 הודיע בתחילת הקשר "שהוא רוצה דברים ולא חותם על תעודות משלוח...". הנתבע 1 הסביר כי בינו לבין הנתבע 1 הייתה היכרות ארוכת שנים ולכן התנהלו על בסיס אמון. עוד העיד שהנתבע 1 הודיע כי "כל חודש הוא יגיע כדי לשלם. זה אכן עבד תקופה ארוכה" עד שהנתבע 1 הודיע כי אין ביכולתו לשלם בשל העיקול שהוטל על חשבונו אך התחייב לסלק את החוב. לבסוף לא עמד במילתו ולא שילם בגין ארבעה חודשים.
4. התובע העיד שהנתבע 1 מעולם לא ציין כי הרכישות הן עבור אחיו או בנו וכי נהג לשלם באמצעות ההמחאות שלו: "יש לי את כל השיקים שהוא שילם הכל בכתב ידו". עוד הוסיף: "הוא חתם וקיבל את הקבלות עד שהגיעה התקופה שהוא לא שילם לי".
5. לתובע לא היה כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא צורפו לתביעתו העתקים מאותם השיקים של הנתבע 1 החתומים על ידו על אף שציין מפורשות "לקחתי ארעי 3, 4 שיקים וזה אצל העו"ד שלי".
6. התובע אף העיד כי בתחילת הקשר, ציין בתעודת משלוח את שם הנתבע 1 אשר ביקש ממנו בהמשך לתקן ולציין את שם העסק. לגבי אותה תעודת משלוח, ציין התובע בחקירתו "לא הגשתי אותה" אך לא סיפק כל הסבר מדוע הדבר לא נעשה.
7. בהמשך חקירתו, אישר כי בגין כל הרכישות הוצאו גם תעודות משלוח אשר, כאמור, לא נחתמו על ידי הנתבע 1. גם תעודות המשלוח הלא חתומות מזמן אמת אשר ניתן היה בעזרתן לאמת אספקה בהתאם לארבע החשבוניות עליהן ביסס התובע את תביעתו, לא צורפו.
8. הנתבע 1 הכחיש כי עוסק בתחום החשמל והכחיש שרכש מהתובע את המוצרים על בסיס קבוע. באשר לנתבעת 2 שאף כעולה מעדות התובע לא רכשה ממנו מוצרים, ציין התובע עת התבקש להצביע על עילת התביעה נגדה כי "היום כל אחד זה זוג, שזה גבר וגם אישה ביחד".
9. הכלל הבסיסי בשיטת משפטנו הוא כי נטל ההוכחה מוטל לפתחו של התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". במילים אחרות, על התובע הנטל להוכיח את יסודותיה של עילת התביעה ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (י' קדמי "על הראיות", מהדורה משולבת ומעודכנת 2009, חלק רביעי, עמ' 1723-1726).

ככלל, בתחילת המשפט, נטל הבאת הראיות – המהווה את החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע – רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע (רע"א 1436/90 גיורא ארד, חברה לניהול השקעות ושירותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, מו(5) 101, 105), אלא שאם הביא התובע ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, יהא על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות לכאורה את המסד תחת הראיות שהובאו לחובתו (ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, נה(3) 117).

1. בענייננו, כאמור, התובע אישר כי בידיו שיקים החתומים על ידי הנתבע 1 אשר נמסרו לו במשך שנים בגין רכישת מוצרי חשמל וכי 3-4 אף אותרו. התובע אישר כי בגין כל הזמנה הוצאה תעודת משלוח. התובע אישר כי בתחילת היחסים העסקיים הוצאה תעודת משלוח על שם הנתבע 1. כל אלו לא הוצגו על מנת לבסס את טענות התובע לעניין התנהלות ארוכת שנים בינו לבין הנתבע 1 ורכישות בהיקפים התואמים התנהלות עסקית אשר הוכחשה על ידי הנתבעים. התובע אף נמנע מלצרף תעודות משלוח בגין ארבע החשבוניות ולא הציג תעודות משלוח בגין רכישות קודמות שעל אף היעדר חתימת הנתבע 1 היו יכולות לחזק את טענותיו לעניין ההתנהלות. חלף כל אלו התובע בחר להסתפק בארבע חשבוניות לא חתומות אשר הונפקו על ידו ולא נתמכו ולו בבדל ראיה ואף לא פעל לתיקון המחדל לאחר הישיבה המקדמית במהלכה עלו הדברים בבירור.
2. בנסיבות אלו, משעה שהתובע מאשר כי בידיו ראיות להוכחת טענותיו אך נמנע מהבאתן ולא מספק כל הסבר, בוודאי לא הסביר מניח את הדעת לאי צירופן, הרי שלא נותר אלא לקבוע כי לא עלה בידיו לעמוד בנטל הבאת ראיות הראשוני על מנת לעמוד בנטל השכנוע ולכן, נטל הבאת ראיות כלל אינו עובר לנתבעים וכלל לא נדרשת בחינת גרסתם.
3. בנסיבות בהן התובע נמנע מלהציג את הראיות המצויות בידיו להוכחת טענותיו, ועומדת לו לרועץ החזקה בדבר אי הבאת ראיות רלוונטיות, הרי שלא ניצב בית המשפט מול מצב של שתי גרסאות מעוינות אלא מצוי הוא במצב שבו גרסת הנתבע כלל אינה דורשת בחינה, שעה שהתובע לא עמד בנטל הראשוני המוטל לפתחו.
4. לאור האמור, אין אלא לקבוע כי דין התביעה להידחות וכך אני מורה. במאמר מוסגר יצוין כי כלל עלה בידי התובע להצביע על עילה כלשהי נגד הנתבעת 2 ויש להורות על דחיית התביעה נגדה בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות.
5. סוף דבר, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים בגין ניהול הליך זה בסך של 3,500 ₪

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ד' אדר ב' תשפ"ב, 07 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.