1. לפני בקשה להאריך המועד להגשת בקשת רשות ערעור, על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, אשר ניתן 31.8.21 בת"ק 28082-05-20 ות"ק 30400-02-20 ואשר הדיון בהם אוחד.

המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הוא 29.9.21.

1. לטענת המבקש, הוא מנהל עסק מורשה למתן שירותי תיירות. במסגרת עיסוקו הגיע המבקש להסכם עם גב' לריסה לסקוב (להלן: "לסקוב"), לפיו יספק, בין היתר, שירותי גביה וסליקה ללסקוב, אשר לטענתו, הציגה עצמה לפניו כסוכנת נסיעות.

לסקוב ביצעה הזמנת חבילת תיירות ליפן עבור המבקשים. משנודע למבקשים, כי לסקוב לא הזמינה עבורם את חבילת התיירות עלה בידי המבקשים לעצור חלק מהתשלומים שביצעו באמצעות כרטיסי אשראי ונסלקו באמצעות המערכת של המבקש.

יצויין כי המבקש קיבל תמורה בגין שירותי הסליקה.

המבקשים הגישו תביעות בגין נזקיהם נגד המבקש ונגד לסקוב, אשר לא התגוננה.

בית משפט קמא, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, מצא לקבוע, כי חלה חובת זהירות על המבקש אשר התרשל. כמו כן, קבע בית משפט קמא, כי המבקשים הם לקוחותיו של המבקש שכן הוא אפשר ללסקוב להוציא קבלות ושוברי סליקה על שמו.

1. המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין ומכאן הבקשה מושא ההחלטה דנן.

לטענת המבקש, הוגשו נגדו תביעות רבות, בבתי משפט שונים, בגין פעילותה של לסקוב והוא נאלץ לכתת רגליו בין בתי המשפט השונים. המבקש מציין, כי תביעות רבות הוכרעו נגדו, אולם, הוא השלים עם התוצאה נוכח היעדר כדאיות כלכלית וכן נוכח מחלת רעייתו.

עם זאת, במקרה דנן, המבקש אינו משלים עם התוצאה נוכח החיוב הגבוה שהושת עליו.

באשר לנימוקים להארכת המועד, מפנה המבקש לריבוי התביעות שהוגשו נגדו וגזלו את זמנו, וכן למחלת רעייתו אשר אילצה אותו לסייע לה.

המבקש אף טוען שלא התגבשה אצל המשיבים הסתמכות על פסק הדין וכי לא ייגרם למשיבים נזק שכן הוא אינו חדל פירעון.

נוסף על כך, סבור המבקש שסיכויי ההליך טובים ועניינו חורג מעבר לעניינם של הצדדים הישירים.

לאחר עיון בבקשה, דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. אלו הם הנימוקים:

1. בכל הנוגע למועד הגשת ערעור קובעת תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") כדלקמן:

"137.(א)המועד להגשת ערעור על החלטה הוא שישים ימים מיום שהומצאה.

(ב)על אף האמור בתקנת משנה (א), משיב בערעור רשאי להגיש ערעור בתוך שישים ימים מהיום שבו הומצא לו הערעור, או מהיום שבו הומצאה לו הודעה על הפקדת ערובה לפי תקנה 135, או מהיום שבו הומצאה לו החלטה על פטור מהפקדת ערובה, לפי המאוחר."

על אף האמור לעיל, בית משפט רשאי להאריך מועד, ממטעמים מיוחדים וזאת בהתאם לתקנה 176(א) ו- (ב) לתקנות:

"176. (א)בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בעניין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה.

(ב)בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר היקף כתב טענות; נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להימנע מעשיית דבר או מדד להיקף כתב טענות, יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים."

עיון בתקנות, מעלה, כי מגמתן היא ייעול ההליכים וקיצור הזמנים. כמו כן, דומה, שרוח הכללים שנקבעו עד עתה בהלכה הפסוקה לעניין שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל כשמונחת לפניו בקשה להארכת מועד, טובים גם עתה. עם זאת, פרשנות ההלכה תהא, בהתאם לעקרונות היסוד של התקנות בכלל, וכן של התקנות הנוגעות לבקשה להארכת מועד, בפרט ובהתאמה.

1. נקודת המוצא בנושא זה, צוינה בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (להלן: " גפן") (פורסם במאגרים), שם נקבע, כי: "..על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור."

כמו כן נקבע בפסיקה, כי בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים: ראשית, נבחן קיומו של 'טעם מיוחד', המצדיק את קבלת הבקשה; שנית, נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד. (ראו בש"א 1711/12 רוכמן נ' מענית (פורסם במאגרים); בש"מ 6299/12 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (פורסם במאגרים).

הפסיקה לא הגדירה מהו אותו "טעם מיוחד" שעל בעל הדין להראות כדי לקבל בקשתו.

עוד נקבע בפסיקה, כי "אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו: דבריו של השופט ש' לוין בע"א 796/79 מועלם נ' מטא ואח', פ"ד לה(1) 376, 377).

טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין."

בבש"א (י-ם) 7123/07 רחל כהן נ' יהודית קריתי , נאמר;

"בעיקרון, בתי המשפט נטו להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין – המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר': ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה (2) 904). ומנגד – אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו."

1. במקרה דנן, יש לזכור כי עסקינן בהליך שתחילתו בבית המשפט לתביעות קטנות. כלומר, היד קפוצה יותר במתן אורכה להגשת בקשת רשות ערעור.

בכל הזהירות הנדרשת ומבלי לקבוע מסמרות, לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט קמא, דומה, בניגוד לעמדת המבקש, כי סיכויי ההליך אינם טובים במיוחד.

זאת ועוד, אין להלום את טענת המבקש, לפיה לא נבנה אצל המשיבים אינטרס ההסתמכות. אף לשיטת המבקש, הבקשה דנן הוגשה בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. ככל שהמבקש ביקש להגיש בקשת רשות ערעור, אותה נבצר ממנו להגישה מטעמים שאינם תלויים בו, ראוי היה, לכל הפחות להגיש הבקשה דנן תוך המועד הקצוב להגשת בקשת רשות הערעור.

עם כל ההבנה למצבה הבריאותי של רעיית המבקש, הרי שעיון באסופת המסמכים מלמד כי האירוע התרחש באוקטובר 2020. כלומר, לפני למעלה משנה. כעולה מהבקשה במהלך אותה תקופה, חרף הקשייים, מפעיל המבקש את עיסקו.

1. משכך, הבקשה, נדחית.

משלא נתבקשה תשובה לבקשה, אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.