1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות של המבקש במשפטו.
2. הרקע הכללי והעובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
3. לפי החומר שבפניי, המבקש עושה שימוש אסור במבנה המשמש אותו לנגריה, בשטח של כ-600 מטר מרובע, וכן שטחי אחסנה פתוחה בשטח של כ-200 מטר מרובע.
4. לאחר שנפתחה חקירה שביססה את החשד, כי המקום מוחזק ומשמש את המבקש כנגרייה, ולאחר שיגור התראה מנהלית למבקש, הטיל עליו מנהל מחוז צפון של היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובנייה, קנס מנהלי קצוב, בסך - 300,000 ₪, כפי שנקבע בתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – תכנון ובנייה) - התשע"ח - 2018.
5. במסגרת העיצום המנהלי, פירט מנהל המחוז, את פרטי העבירה המנהלית והוראות החיקוק הרלוונטיות, תוך ציון העובדה, כי זכותו של המבקש להישפט בבית המשפט על העבירה.
6. המבקש פנה וביקש להישפט על העבירה.
7. בעקבות זאת, הוגש כתב אישום המפרט את העובדות הרלוונטיות לעניין.
8. לפי עובדות כתב האישום, לכל הפחות, החל מיום 16/9/18, עושה המבקש שימוש במקרקעין החקלאיים שימוש אסור, בכך שהוא עושה שימוש במבנה בשטח של 600 מ"ר, המשמש אותו כנגרייה, במקום סככה חקלאית.
9. כמו כן, הוא משתמש בשטח של כ-200 מ"ר, בכניסה למבנה רצפת בטון, לאחסנה פתוחה של עסק, וכן עושה שימוש במבנה עשוי פחים בשטח של 100 מטר, כמשרד של העסק.
10. כל זאת, במסגרת פעילות של נגרייה בשם "נגריית מוסא עוואד – אבו דיבא למסחר", אשר המבקש מפעיל במקום.
11. צוין, כי שימושים אלה אסורים על פי דין, לאור תכנית המפורטת המתווה את השימושים המותרים במקום, לחקלאות בלבד, ולמבנים חקלאיים בלבד.
12. כתב האישום, מציין כי ביום 12/12/18 נחקר המבקש תחת אזהרה בגין השימושים הללו, הובהר לו כי הם אסורים; ביום 19/3/19 ניתנה לו אזהרה, בטרם נקיטה בהליכים; ביום 6/5/19, ניתנה לו התראה לפני הטלת קנס מנהלי קצוב; וביום 19/6/19, הוטל עליו הקנס הקצוב, בהתאם להוראות סעיף 8, לחוק העבירות המנהליות.
13. על יסוד כל האמור, ייחסה לו המשיבה, עבירה של שימוש אסור במקרקעין מוגנים - עבירה לפי סעיף 243 (ד) + (ו) (1), (3), (4), ו-(5) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965.
14. הקראת כתב האישום בפני המבקש נקבעה ליום 25/5/20.
15. ביום הדיון, הונחה בפני בית המשפט בקשת המבקש לדחות את הדיון שהוגשה ערב הדיון.
16. הואיל והבקשה הוגשה בסמוך לדיון, קיבל אותה ב"כ המשיבה לידיו, באותו מעמד, עיין בה, והבהיר כי הוא מתנגד לדחייה.
17. צוין, כי בוצעה מסירה אישית למבקש, לאחר זמן רב שהיו ניסיונות לאתרו. התובע ביקש לדחות את הדיון, ולהורות על זימונו של המבקש באמצעות צו הבאה.
18. משזומן המבקש לדיון כדין, ולא נמצא טעם של ממש לבקשת הדחייה, הורה בית המשפט על זימונו של המבקש בצו הבאה, ודחה את הדיון למענה לכתב האישום ליום 18/6/20, תוך שהוא מבהיר למבקש כי התייצבותו חובה, ושאם לא יתייצב, יישפט בהעדרו או יוצא נגדו צו הבאה ללא שחרור.
19. ביום 18/6/20 הגיש המבקש בקשת דחיה נוספת לדחיית הדיון. נטען, כי קבועה לו ביקורת רפואית באותו יום בבית החולים רמב"ם. לבקשה צורפה תעודה רפואית המעידה על הבדיקה.
20. בהחלטה שניתנה באותו יום, דחה בית המשפט את הבקשה, כשהוא מציין שהביקורת הרפואית קבועה לשעה 08:00 כמצוין באופן מפורש בתעודה הרפואית שצורפה לבקשה, ואילו הדיון בבית המשפט קבוע לשעה 14:30, ולכן, בהעדר מניעה בריאותית המונעת את התייצבותו של המבקש לדיון, אין הצדקה לפוטרו מהתייצבות לדיון.
21. למרות החלטה זאת, המבקש לא התייצב לדיון.
22. על כן, עתר התובע לשפוט אותו בהעדרו, ולגזור את דינו.
23. בהעדר התייצבות, קיבל בית המשפט את עמדת התובע, ושפט את המבקש בהעדרו, בהתאם להוראות סעיף 240 (א) לחסד"פ. בית המשפט גזר על המבקש, קנס בסך - 300,000 ₪ בהתאם להוראות סעיף 14 (1) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ב - 1985, יחד עם הוראות תקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי - תכנון ובנייה) תשע"ח - 2018. הקנס נפרש ל-30 תשלומים שווים ורצופים.
24. המבקש פנה והגיש ערעור על פסק הדין (עפ"א 55273-07-20).
25. בדיון בערעור בבית המשפט המחוזי, ולשאלת בית המשפט (כב' השופטת עפרה ורבנר), באם ידע המבקש על הדיון טרם הבדיקה בבית החולים, השיב הסניגור, "...יכול להיות גם יכול להיות שביקש דחיית דיון במועד הקודם שנקבע בגלל חג...לשאלת בית המשפט אם המערער התעניין למתי נדחה הדיון, אני משיב שהוא התעניין, והגיש בקשה לדחיית מועד, בנימוק שיש לו בדיקה רפואית...ולשאלת בית המשפט מדוע הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון, רק ביום הדיון, ולא קודם לכן, אני משיב כי הזימון מבית חולים רמב"ם ניתן מספר ימים לפני, והוא לא היה מיוצג, ולכן הגיש את הבקשה יום לפני...".
26. בהמשך לשאלותיו של בית המשפט, השיב הסניגור "...אני חושב שגם אם המערער טעה בכך שלא התייצב לדיון, בשעה 14:30, כשהוא זומן לבית החולים בשעה 08:00, אין הצדקה לחייב אותו ב300 אלף שקלים".
27. כמו כן, הפנה הסניגור, לתיק דומה שנפתח בגין עבירות תכנון ובנייה ונדון בבית משפט השלום בעכו, בו זיכה בית המשפט את המבקש ביום 18/7/19, וטען כי העובדות המצוינות בכתב האישום הנוכחי, הינן חופפות לאלה שבגינן זוכה המבקש.
28. בסופו של דיון, ביקש ב"כ המבקש, שבית המשפט המחוזי לא ייתן פסק דין בערעור, אלא ימתין עד לאחר שהסניגור יגיש למחרת היום בקשה לביטול פסק הדין, שניתן בבית משפט זה, ובהתאם לתוצאותיה, יבחן את דרכיו.
29. משהוגשה בקשה לביטול פסק הדין, למחרת היום, מחק בית המשפט המחוזי את הערעור, תוך שהוא מנחה את בית משפט זה, לקיים דיון בבקשה לביטול פסק דין.
30. ביום 11/11/20 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו של המבקש.
31. בדיון הסתבר לבית המשפט, כי הסניגור לא בחן כלל את חומר הראיות, טרם שהגיש את הבקשה, בטענה שאין צורך בכך, ואף לא אימת את העובדות התומכות בבקשה, כנדרש על פי הוראות החוק.
32. בנסיבות אלה, מצא בית המשפט לנכון, לדחות את הדיון, כדי לאפשר לסניגור לצלם את חומר הראיות, ולצרף תצהיר לאימות העובדות, ולקיים דיון נוסף בו תישמע השלמת טיעון.
33. עד כאן, הרקע והשתלשלות העניינים, עובר לדיון בבקשה.
34. בדיון שהתקיים היום, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר המבקש.
35. ב"כ המשיבה חזר והדגיש את העובדה, כי מדובר במי שעושה שימוש מסחרי חורג באדמה חקלאית, בניגוד להוראות החוק, ואינו מחזיק בהיתר כדין לכך. הודגשה העובדה, כי מדובר בעבירת אחריות קפידה, הנתמכת במכלול ראייתי, הכולל הודאה מפורשת של המבקש, צילומים של הנגרייה, וחומר ראייתי המוכיח באופן חד משמעי את השימוש הנמשך האסור.
36. במצב דברים זה, נטען כי אין מקום לשקול כלל את ביטול פסק הדין, שכן, אין למבקש סיכויי הצלחה במשפט.
37. מנגד, ביקש ב"כ המבקש, ליתן למבקש את יומו בבית המשפט, בטענה כי נוכח הקנס הגבוה, יש לאפשר לו זאת. עוד טען, כי המבקש כופר בכל עובדות כתב האישום, וכי היו באיזור טמרה בתי עסק שונים שכנגדם לא ננקטו הליכים משפטיים, ורק בשל העובדה שבעניינו של המבקש היה זיכוי בבית משפט השלום בעכו, לגבי אותה נגרייה, המשיבה מפגינה עמדה קשיחה כלפיו.
38. ב"כ המשיבה, דחה את טענות אלה, והסביר כי בכל איזור הצפון, הכולל את היישובים נח'ף, ג'דיידה-מכר וטמרה, מרבית בעלי העסקים שפעלו בניגוד לחוק, חתמו על הסכמה של פינוי מרצון.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, עיינתי בתיק בית המשפט, ובכל כתבי הטענות והפרוטוקולים, נחה דעתי, כי דין הכרעת הדין להיוותר על כנה, אך יש לבטל את רכיב גזר הדין. להלן טעמיי לכך.
2. לצורך הכרעה יש לבחון שני תנאים: האחד, סיבת אי התייצבותו של המבקש לדיון בו נשפט בהעדרו. התנאי השני, שאלת עיוות הדין.
3. אפנה איפוא לבחון התקיימותם של תנאים אלה.
4. אי התייצבות - בכל הנוגע לסיבת אי התייצבותו של המבקש, לא מצאתי כי הייתה קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו.
5. כפי שהוטעם בהחלטות הביניים שניתנו, ביחס לבקשות הדחייה של המבקש, הוא ידע על מועד הדיון, הגיש בקשה לדחיית הדיון, ושמבקשה זו לא נעתרה, בחר שלא להתייצב.
6. אשר לנימוק אשר לכאורה ביסס את אי התייצבותו של המבקש לדיון ביום 18/6/20, בו נשפט בהעדרו, בדבר קיומה של בדיקה רפואית בביה"ח רמב"ם, כפי שהוטעם באותה החלטה שניתנה, הבדיקה הרפואית של המבקש, הייתה קבועה לשעה 08:00, ואילו הדיון המשפטי בעניינו היה קבוע באותו יום בשעה 14:30. המבקש מגיע מטמרה לבדיקה רפואית בבית חולים "רמב"ם", כאשר אין בתעודה הרפואית שום מניעה בריאותית להתייצבותו בבית המשפט. הוא זומן אך ורק לביקורת רפואית, כעולה מעיון בתעודה הרפואית. לכן, לא הייתה למבקש סיבה מוצדקת לאי התייצבות.
7. שאלת עיוות הדין – יש לבחון האם כתוצאה מאי התייצבותו לדיון ושפיטתו בהעדר. לעמדתי התשובה לכך היא בשלילה.
8. על פי חומר הראיות, המקרקעין בהם נעשה השימוש האסור, הינם קרקע חקלאית על פי יעודה. התוכניות המפורטות מתירות שימוש חקלאי בלבד בקרקע זו, וקיומם של מבנים לשימוש חקלאי כאמור.
9. בהתאם לכך, ניתן לאביו של המבקש, היתר בנייה, לבניית שתי סככות חקלאיות מפולשות, בשטח של 150 מ"ר, ו-100 מ"ר, וכן שני מחסנים חקלאיים לציוד בשטח של 15 מ"ר (ראה מסמך המסומן 12.1 בחומר החקירה יחד עם צרור גרמושקות).
10. למרות האמור, בתיק ראיות לקיומו של מבנה בשטח של כ-600 מ"ר, המשמש כאמור לנגרייה, במקום בו אמורה להיות סככה חקלאית, בשטח של 150 מ"ר. כמו כן, קיימת רצפת בטון, בשטח של 200 מ"ר בכניסה למבנה, המשמשת לאחסנה, וכן, מבנה נוסף, עשוי פחים, בשטח של 100 מ"ר, המשמש למשרד.
11. עוד ישנן ראיות, לקיומה של פעילות בנגרייה, בשם "נגריית מוסא עואד - אבו דיבא למסחר". בתמונות רבות המצויות בחומר החקירה, נראית הפעילות של הנגרייה הכוללת בשטח האחסנה, ערימות של עצים, מדפי אחסון ובהם עצים, מכונות חיתוך של נגרייה, וציוד כללי המשמש את המבקש להפעלת הנגרייה.
12. יצוין כי בחומר החקירה זכ"ד מיום 19/3/19, המעיד על כך שמנהל מרחב מחוז צפון מר אהרון ניסטל ביקר ביחד עם מפקחי המרחב במקום, מסר התראה למבקש, שנמסרה לאחיו מוחמד, המוכר לו אישית. באותו מעמד, התקשר מוחמד לאחיו תאופיק (המבקש), בוצעה שיחה טלפונית על רמקול, והמבקש טען שיעביר את הנושא לעו"ד וכי "הוא אינו מתכוון לפנות את המקום ושנעשה מה שאנחנו רוצים".
13. המבקש הגיע בסופו של דבר לחקירה, נחקר תחת אזהרה ביחס לשימושים אסורים באותה נגרייה, בשטחים ובשימושים הנקובים בכתב האישום.
14. בחקירתו, טען שהוא אינו הבעלים של הנגרייה, טען כי היא שייכת למשפחה, וכי הוא מנהל הנגרייה, הוא נטל את העסק, ומנהל אותו, ואחיו עובד איתו ומקבל ממנו משכורת. עם זאת, כאשר עומת עם תמונות מתוך חומר החקירה של הנגרייה והעצים השיב "זה עצים בעסק שלי בנגרייה" (עמ' 2 שורה 20 להודעה). כאשר נשאל האם המקום הוא מסחרי או תעשייתי, סירב לענות (שורות 21 – 22 להודעה). כאשר הוצגו לו תמונות נוספות של המחסן, אישר "כן זה המחסן שלי" (שורה 24 להודעה), כאשר הוצגה בפניו תמונה של מבנה הפח המשמש אותו כמשרד אישר "כן זה המשרד" (שורה 26 להודעה). כאשר הפנו אותו לכל הציוד שמחוץ לנגרייה, הכולל עצים לרוב, אישר כי מדובר בעץ למסחר (שורה 30 להודעה). כאשר נשאל שוב מה בדיוק יש בסככה, השיב: "עצים לאחסנה זה בערך 540 מטר מרובע ועוד 60 מטר מרובע זה הנגרייה עצמה הרוב זה אחסנה לעץ". עוד אישר בהמשך חקירתו, שהוא לא מחזיק בהיתר לשימוש חורג, והוא לבדו מנהל את העסק (שורות 35 – 38).
15. לשאלת החוקר, האם מישהו נתן לו אישור להפעיל במקום נגרייה, בשטח חקלאי השיב: "לא, לא" (שורות 42 – 43). כאשר נשאל מדוע אם כך הוא ממשיך להפעיל במקום נגרייה בשטח חקלאי השיב: "קודם כל זה העסק שלי, והאדמה שלי, ואני לא משלם שכירות, אין לי כסף לשלם על שכירות וזה מפרנס את המשפחה, חיים ממנו כל המשפחה, אני רוצה שתדע שיש לי מלא שיקים חוזרים וחובות לאנשים, מצב כלכלי שלי קשה, אז היכולת לשכור מקום, קשה לי מאוד, בגלל שמחירי השכירות יקרים מאוד".
16. בסיומה של החקירה, מסר כי ברצונו לשבת עם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, על מנת לנסות לפתור את הבעיה איתם כדי לקבל רישיון.
17. אין חולק כי אין למבקש היתר לשימוש חורג עד היום הזה. מהחומר עולה, כי המבקש הוא המחזיק ובעל השליטה במקרקעין, בשעת ביצוע העבירה, ומבצע בפועל את השימוש האסור בקרקע חקלאית, בכך שהוא מנהל שם נגרייה פעילה, בשטחי אחסנה לעצים, המשמשים את הנגרייה.
18. המבקש הודה בכך שבמקום מתנהל עסק נגריה שלו ואישר את הנשקף מהתמונות המתעדות זאת. בחומר הראיות ראיות למכביר המוכיחות זאת לרבות ראיות ויזואליות חד משמעיות. ההודאה המפורשת המצטברת למצבור הראייתי המוכיח את השימוש האסור, מלמד כי מתמלאים כל יסודות העבירה המיוחסת למבקש.
19. אשר לטענותיו של המבקש בדבר קיומו של פסק דין מזכה מבית משפט השלום בעכו, לא מצאתי כי פסק הדין מקים לו הגנה כלשהי. מהחומר שבפניי עולה כי כתב האישום ההוא, הוגש בשנת 2015, בבית משפט השלום בעכו, הוא מתייחס לתקופה קודמת, על עבירות של שימוש בנגרייה ואי קיום צו שיפוטי שניתן 10 שנים קודם לכן. מדובר בעבירה נמשכת, המבוססת כאמור על מסד עובדתי שונה, ועל כן, לא מצאתי שיש בפסק הדין הקודם, כדי לחסום את המאשימה להגיש את כתב האישום הנוכחי. קבלת טיעון זה, משמעותו האבסורדית תהיה, שלמרות שהמבקש ממשיך להפעיל במקום עסק לא חוקי על אדמה חקלאית, לא ניתן יהיה להעמידו לדין על עבירה זו, דבר אשר אף אינו מתיישב עם תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, אשר נועד להחמיר את האכיפה.
20. לפיכך, לא מצאתי שנגרם עיוות דין למבקש, בכך שהורשע בהעדרו בעבירה המיוחסת לו.
21. יחד עם זאת, במרחב בחינת שיקול עיוות הדין, עדיין נתון לבית המשפט שיקול הדעת, באם יש מקום לשקול את ביטול גזר הדין מטעמי צדק.
22. בנסיבות הקיימות, ובשים לב לשיעור הקנס הגבוה שהוטל על המבקש בהעדרו, מבלי שנשמע קולו, סבורני, כי שורת הצדק מחייבת לאפשר למבקש לטעון את טענותיו במסגרת הטיעונים לעונש, בטרם ייגזר דינו, שמא בפיו טענות שיש בהן כדי להשפיע על גובה הקנס (ראו גם הוראות סעיף 14 סיפא לחוק העבירות המנהליות המאפשר הקטנת הקנס מטעמים מיוחדים). משלא נשמע המבקש לא ניתן לדעת באם יש באמתחתו טעמים כאלה, ויש לאפשר לו להשמיע את דבריו בטרם גזירת דינו.
23. מטעמים מצטברים אלה, אני מוצא לנכון, לבטל את רכיב גזר הדין שבפסק הדין, וקובע את התיק לשמיעת טיעונים לעונש במעמד הצדדים.
24. אני מורה על קביעת הדיון לשמיעת טיעונים לעונש ליום 3/1/21 בשעה 10:00.
25. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
26. המזכירות תחזיר את תיק החקירה וחומר הראיות המצוי בלשכת השופט לידי התובע.
27. התייצבות המבקש חובה, שאם לא כן, יישפט בהעדרו ו/או יוצא נגדו צו הבאה.

ניתנה היום, ט' טבת תשפ"א, 24 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.