כתב האישום ורקע כללי:

הנאשם הורשע בהעדר התייצבות בעבירה של שימוש אסור במקרקעין מוגנים – לפי סעיף 243 (ד) + 243 (ו) (1), (3), (4), (5) לחוק התכנון והבנייה – התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התו"ב").

כתב האישום –

לפי כתב האישום בו הורשע הנאשם הינו בעל שליטה במקרקעין נשוא כתב האישום, ומי שמחזיק בפועל בהם ומבצע שימוש אסור נרחב בהם (הפעלת בית עסק - נגריה).

החל מ-16/9/18, או בסמוך לכך, עשה הנאשם שימוש אסור במקרקעין, באופן המפורט הבא:

1. נעשה שימוש במבנה הבנוי ממתכת על רצפת בטון בשטח של כ-600 מ"ר המשמש לנגרייה, מקום בו מותרת סככה חקלאית מפולשת, בשטח של 150 מ"ר, על פי הדין.
2. רצפת בטון בשטח של כ-200 מ"ר בכניסה למבנה, המשמשת איזור אחסנה פתוח של הנגרייה.
3. מבנה עשוי פח, בשטח של כ-100 מ"ר, המשמש משרד של אותה נגרייה המופעלת במקום, ונקראת בשם "נגריית מוסא עווד – אבו דיבא למסחר".

השתלשלות ההליכים המשפטיים –

על הנאשם הוטל קנס מנהלי עקב ביצוע השימוש האסור הנזכר לעיל, שברירת משפט בצידו.

הנאשם ביקש להישפט על הודעת הקנס המנהלי שקיבל, ובעקבות כך הפכה הודעת הקנס לכתב האישום שהוגש נגדו.

בעקבות בקשתו להישפט, זומן הנאשם למשפטו כדין, אך לא התייצב לדיון, ובהעדר התייצבות שלא כדין ולבקשת המדינה נשפט בהעדרו.

בית המשפט הטיל עליו קנס קצוב בסך 300 אלף ₪, בהתאם להוראות סעיף 14 (1) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ב – 1985, יחד עם הוראות תקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – תכנון ובנייה) תשע"ח – 2018. הקנס נפרס ל-30 תשלומים חודשיים שווים ורצופים.

הנאשם ערער לבית המשפט המחוזי על גזר הדין שניתן בהעדרו.

אולם, משלא הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, בהתאם להוראות סעיף 130 לחסד"פ, איפשר לו בית המשפט המחוזי לעשות כן.

בעקבות הערות בית המשפט המחוזי, פנה הנאשם והגיש למותב זה, בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

עם הגשת הבקשה נמחק הערעור על ידי בית המשפט המחוזי (עפ"א 55273-07-20).

בית משפט זה, קבע דיון בבקשה לביטול פסק דין ושמע את טיעוני הצדדים.

לאחר דיון, בהחלטה מנומקת, קיבל בית המשפט באופן חלקי את הבקשה, כך שהורה על ביטול גזר הדין, אך הותיר את הכרעת הדין על כנה.

לאחר סקירת הראיות והטענות, נקבע, כי נוכח העבירה בה הורשע הנאשם, טיבן ועוצמתן של הראיות המבססות זאת, לא הוכח חשש לגרימת עיוות דין לנאשם בהרשעתו בשימוש האסור.

עם זאת, נקבע כי יש מקום לבטל את גזר הדין שניתן בהעדר הנאשם, ולאפשר לו לשטוח את טענותיו לעונש, שמא יש בכוחן להשפיע על העונש שיוטל על הנאשם בסופו של יום.

(ראו: החלטה מפורטת שניתנה ביום 24/12/20, הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין. ההחלטה מפרטת את כל השתלשלות העניינים, לרבות הראיות וטיבן. ההחלטה האמורה, מהווה חלק בלתי נפרד מגזר דין זה).

ראיות לעונש:

המאשימה הגישה את הראיות הבאות לעונש:

חוות דעת שמאית (ת/1), על מנת להראות את שווי טובת ההנאה הנצמחת לנאשם כתוצאה מהשימוש האסור;

כתב אישום בת"פ (עכו) 3941/01 שהוגש על ידי הוועדה המקומית, ביחס למבנים שנבנו בסטייה מהיתר באותם מקרקעין, בהם הבחינה הוועדה המקומית, בביקורת שנעשתה ב-23/7/01 (ת/2);

כתב אישום בעמ"ק (עכו) 21329/05 שהוגש על ידי הוועדה המקומית כנגד הנאשם ביחס לביצוע עבודות בנייה ללא היתר, הנוגעות לשימוש בסככה חקלאית במחסן חקלאי, כעסק למכירת עצים (ת/3);

כתב אישום בת"פ (עכו) 1532-01-14, שהוגש על ידי הוועדה המקומית כנגד הנאשם, בגין אי קיום צו איסור שימוש בסככה החקלאית והמחסן החקלאי, אשר שימשו אותו כעסק למכירת עצים וכן עבירה של שימוש הטעון היתר, ללא היתר (ת/4);

ת"פ (עכו) 50564-02-15 שהוגש על ידי הוועדה המקומית כנגד הנאשם, בגין אי קיום צו התאמה וצו איסור שימוש בסככות אשר שימשו אותו לעסק (ת/5).

ההגנה לא הגישה ראיות לעונש.

טענות הצדדים:

ב"כ המאשימה סקר בהרחבה את תולדות השימוש האסור במבנים נשוא כתב האישום. הוא הדגיש את החומרה היתרה בהתנהלות הנאשם, אשר על אף אזהרות חוזרות ונשנות, הליכים משפטיים קודמים, שב ומבצע עבירה זו, תוך התייחסות לשימוש הנוכחי וחומרתו.

לאחר שעמד באריכות על מכלול השיקולים והוראות החוק הרלוונטיות, הנוגעות לכפל הקנס שיש להשית על הנאשם, טען כי מתחם העונש ההולם, נע בין 300,000 ₪ ועד 600,000 ₪, מאסר על תנאי בן 6 ל-12 חודשים, התחייבות כספית, צו הריסה לכל המבנים הכלולים בכתב האישום, צו איסור שימוש על כל המבנים.

אשר למיקום העונש בתוך המתחם, הדגיש ב"כ המאשימה את אי נטילת האחריות של הנאשם לאורך השנים, אי שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, השימוש האסור החוזר שנעשה ביודעין ובמכוון, העבר הפלילי של הנאשם, על כן ביקש בנסיבות הכוללות להעמיד את הקנס שיושת על הנאשם, ברף העליון, לצד מאסר על תנאי, התחייבות כספית משמעותית, צו הריסה וצו איסור שימוש ביחס לכל המקרקעין ללא היתר.

ב"כ הנאשם טען שיש להקל בעונשו של הנאשם. הוא פתח בטענות שהן מטיבן טענות ערעוריות על ההחלטה הדוחה את בקשתו לביטול הכרעת הדין ואינן רלבנטיות לעונש. צוין, כי אם בית המשפט היה שומע את הראיות, היה מגיע למסקנה, כי יש לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו, תוך שהוא מפנה להכרעת בית משפט השלום בעכו, בתיק בו זוכה הנאשם מעבירות דומות. לעמדתו, בשל העובדה שבית המשפט הסתמך על חומר חקירה גולמי, ללא חקירת העדים הרלוונטיים, בדונו בבקשה לביטול פסק דין, הגיע בית המשפט למסקנה מפלילה לחובת הנאשם. יוער, כי לא הוגש בדל ראיה המראה כי לא נעשה במקום שימוש ו/או כי השימוש כחוק ו/או כל ראיה מזכה אחרת, חרף האורכות שבית המשפט זה נתן לנאשם לעשות כן.

לגופו של עניין, ובהתייחס לראיות התביעה לעונש, ובאופן ממוקד לחוות הדעת שהוגשה על ידי השמאי מטעם התביעה, התומכת בהטלת קנס בגובה כפל שווי השימוש, טען הסניגור, כי אין ליתן כל משקל לחוות הדעת. לעמדתו, השמאי התחמק ממתן תשובות, לא ביצע בדיקה נאותה של המצב המשפטי במקרקעין, אין בחוות הדעת התייחסות לצווי ההריסה, לפסקי דין, ולמכלול הנתונים הנוגעים לנכס והעסק המתנהל במקום.

עוד ביקש הסניגור כי בית המשפט יתעלם מטיעוני התביעה, המבקשים להחמיר בעונשו של הנאשם, בהיבט הרתעתי תקדימי, וביקש שבית המשפט יבחן אינדיבידואלית את הנאשם, את נסיבותיו. נטען, כי מדובר בנאשם שאין לו פרנסה, היה חולה כחודש ימים, הוא אשתו והילדים חלו בקורונה, הוא לא עבד.

בסיכומו של דבר, ביקש הסניגור להקל בקנס שיוטל על הנאשם. כן טען, כי העסק התנהל במקום שסגור כעת, בגלל מגפת הקורונה.

דבר הנאשם בטרם מתן גזר הדין:

הנאשם בחר להימנע מלומר דבר, בעצת בא כוחו, טרם מתן גזר הדין (ראו דבריו בעמ' 24, שורה 16).

דיון והכרעה עונשית:

הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו (סעיף 40ג (א) לחוק העונשין):

מעשיו של הנאשם פגעו בשלטון החוק, ובנושא האסדרה התכנונית, תוך שהנאשם עושה שימוש אסור, מסחרי, במקרקעין, שיועדו לתכלית חקלאית, בכוונה להפיק רווח מהשימוש האסור.

בית המשפט העליון עמד על חומרתן של עבירות על חוק התכנון והבנייה, אשר הגיעו למה שמכונה "מכת מדינה", והדגיש את הצורך לנקוט יד קשה כנגד העבריינים, במטרה להפוך את ביצוען לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית, ולשמש הרתעה פרטנית וכללית, אפנה לדבריו של כב' השופט סלים ג'ובראן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (2005):

"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבנייה, לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בלשון החוק, ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה שהפכו לחזון נפרץ בימינו".

על דברים אלו חזר בית המשפט המחוזי דכאן בעפ"א (חיפה) 43494-06-14, פאדי חמזה נ' מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז צפון (2014).

מידת פגיעת מעשיו של הנאשם בערכים החברתיים המוגנים היא גבוהה.

מדיניות הענישה (סעיף 40ג (א) לחוק העונשין):

הוראות החוק - מדובר בשימוש מסחרי במבנים המצויים על מקרקעין שהוכרזו כקרקע חקלאית. לפי חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985, נקבעו לעבירות מסוג זה קנסות מנהליים קצובים, לצד קנסות ותשלומים קצובים שקובע חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965. לכן, לעניין שיעור הקנסות המתחייבים מביצועה של עבירה זו, יש לפנות תחילה להוראות החוק הרלבנטיות ולאחר מכן לפסיקה הנוהגת.

הנאשם קיבל קנס מנהלי על העבירה מכח הוראות חוק העבירות המנהליות התשמ"ו 1985, ותקנות 1 ו- 2 לתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – תכנון ובניה) תשע"ח 2018, הקובעות קנס קצוב לעבירה לפי סעיף 243 (ד) לחוק התו"ב העומד ע"ס של - 300,000 ₪ בהיקף שימוש, לפי המ"ר הנקוב בכתב האישום, וכן קנס יומי ע"ס של - 1400 ₪ ליום (ראו פריט 3 לתוספת לתקנות).

כפי שכבר צוין, הנאשם ביקש להישפט על העבירה בבית המשפט. לעניין זה קובעת הוראת סעיף 14 (1) לחוק העבירות המנהליות, כי משביקש אדם להישפט על העבירה נשוא הקנס המנהלי "...לא יפחת הקנס אם הוא העונש היחידי...לעניין קנס מנהלי קצוב – מסכום הקנס או משיעורו...ואולם בית המשפט רשאי מנימוקים שיירשמו להפחית את הקנס אם ראה נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת".

בנוסף, משהורשע הנאשם בבית המשפט, בעשיית שימוש אסור במקרקעין, הנוגד את ייעודם החקלאי, חלות הוראות העונשין הקבועות בסעיף 243 (ד) + 245 (3) לחוק התו"ב.

לפי סעיף 243 (ד) לחוק התו"ב חל במקרה זה כפל הקנס האמור בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין, שהינו - 452,000 ₪ "...וכן קנס נוסף על עבירה נמשכת לכל יום בו נמשכת העבירה מיום שהומצאה לנאשם התראה בכתב על ביצוע אותה עבירה...או מיום הגשת כתב האישום, לפי המוקדם, וקנס לפי סעיף 245".

סעיף 245 (3) לחוק התו"ב, מוסיף וקובע, כי אדם המורשע בעבירות לפי סעיף 243 (ד) כבנדוננו, רשאי בית המשפט, נוסף לכל עונש או תשלום אחר להטיל עליו גם "...קנס בגובה כפל ההפרש שבין השווי שהיה למקרקעין שבהם נעשה השימוש האסור אילו היה אותו שימוש מותר, לבין שווי אותם מקרקעין לפי התוכניות או ההיתרים החלים עליהם".

לפי ת/1 - חוו"ד הראיה השמאית, שהגישה התביעה לעונש, כפל ההפרש האמור, בו דנה הוראת סעיף 245 (3) לחוק התו"ב, עומד ע"ס מיליון שלוש מאות ושבעים ₪ (פסקה 11 לשומה).

לצד הקנס האמור, ישנו קנס יומי החל ממועד ההתרעה, שהינו למצער, ממועד הגשת כתב האישום ועד למועד מתן גזר הדין, בהתאם להוראות סעיף 242 (1) לחוק.

עוד יש לציין את הוראת המחוקק, בסעיף 63 לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט להטיל קנס העולה פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהפיק הנאשם מהמקרקעין. נפסק כי תכליתה של הוראת חוק זו, היא להצמיד את שיעור הקנס לטובת ההנאה שביקש הנאשם להפיק כתוצאה מהפרת החוק, ובאמצעות קנס מוגדל זה, לשקף תכלית הרתעתית, "באמצעות הוצאת בלעו של הנאשם מפיו וגרימת חסרון כיס". חקיקת סעיף זה, נעשתה על רקע העובדה שלעיתים עברו הנאשמים על הוראות החוק, מתוך שיקולי עלות-תועלת (ראה רע"פ 4679/10 יוסי שמשון נ' עיריית תל אביב, פ"ד סה (1), 685).

לסיכום, לפי הוראות החוק, כאשר עסקינן בכתב אישום שהוגש במסגרת בקשה להישפט בעבירה על הוראות סעיף 243(ד) לחוק התכנון והבנייה, הקנס הקצוב המינימלי עומד על סך של 300,000 ₪, במידה ומדובר בעונש היחיד שהוטל על הנאשם.

בענייננו, נזכיר, כי לקנס הכספי האמור, מתווסף גם קנס יומי נמשך של 1400 ₪ לכל יום, למצער, מאז הגשת כתב האישום, וכן, כפל שווי הפרש השימוש, או קנס שהוא פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהפיק הנאשם מהמקרקעין.

הפסיקה הנוהגת - יצוין, כי מרבית הפסיקה היא מלפני התיקון לחוק. הפסיקה רואה בחומרה נאשמים, אשר חוטאים לחוק, ועושים שימוש אסור, בקרקע שייעודה חקלאי, כאשר המוטיבציה לביצוע העבירות היא כלכלית, ומשכך יש להרתיע את עברייני הבנייה הללו על ידי הטלת קנסות כבדים ואיון הרווח הנובע מההתנהגות העבריינית (ראו למשל רע"פ 8877/11 אחמד נעימה נגד עיריית חיפה (1.5.12) על ההפניות שם, רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין (9.6.09), רע"פ 2809/05 טסה נגד מדינת ישראל (22.5.05) ורע"פ 10636/06 אבולקיען נגד מדינת ישראל (31.12.06)).

מדיניות עונשית זו, מתיישבת עם עמדת המחוקק, במסגרת תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, אשר ביקש לבטל את התמריץ הכלכלי לבנייה לא חוקית באמצעות החמרת הקנסות המוטלים והרחבת אמצעי האכיפה והענישה בעבירות אלה.

ואפנה לדברים שנכתבו בדברי ההסבר להצעת החוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו-2016:

"נדבך מרכזי נוסף בהצעת החוק הוא עדכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שניתן להטיל על עבריינים בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית. זאת היות שמניע מרכזי בביצוע עבירות בנייה הוא הרווח הגלגלי הגדול שניתן להפיק מכך. במסגרת זאת מוצע לבצע תיקון עקיף לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן – חוק העבירות המינהליות), ולקבוע כי עבירות לפי חוק התכנון והבנייה יוכלו להיקבע בעבירות מינהליות. תיקון כאמור יאפשר הטלת קנסות גבוהים על מבצעי עבירות תכנון ובנייה על ידי מפקחים שיוסמכו לכך, בלא הידרשות הכרחית למסלול של הליך פלילי."

אביא להלן מספר דוגמאות שיש בהן כדי להמחיש את האמור:

רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה- חבל מודיעין (9.6.2009) - נדחתה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ע"י כבוד השופט ג'ובראן. באותו עניין המבקשים הורשעו בבית משפט השלום בעבירות של ביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר וכן שימוש במקרקעין ללא היתר. המבקשים עשו שימוש במקרקעין למכירת שתילים ובעלי חיים בשטח של כ-1,700 מ"ר; ריצפו מבנה באריחי עץ בשטח של כ-1,000 מ"ר; וכן בנו גדר רשת בגובה של 2 וחצי מטר ואורך של כ-140 מטר. מדובר היה בשימוש חורג שנמשך משנת 2004 ועד שנת 2008. בסופו של יום הוטל קנס בסך של  250,000 ש"ח על כל אחד מה נאשמים.

רע"פ 8701/08 מלכה וונש ואח' נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה לודים (3.6.2009) - המבקשים 1 ו-2 הורשעו בבית המשפט קמא בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר בקרקע חקלאית (שבה הם בעל זכויות), וכן בעבירה של אי קיום צו שיפוטי לאחר שלא מילאו גזר דין ולא הרסו מבנים נרחבים ולא הפסיקו שימוש במבנים אסורים. על כל אחד מהנאשמים הוטל קנס בסך של 467,300, חתימה על התחייבות בגובה 250,000 ש"ח וכן מאסר על תנאי. ביהמ"ש שקל לקולא והחליט שלא לגזור עליהם מאסר בפועל לאור הודאתם בעובדות כתב האישום ללא שיהוי, ומכיוון שהחלו לסגור את המבנים הבלתי חוקיים בשטחם. בית המשפט העליון קבע כי הקנסות אינם חורגים מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצעו המבקשים.

רע"פ 7388/14 שמעוני נגד מדינת ישראל (24.2.15) - דובר בנאשם שהפעיל במקרקעין מסעדה בבעלות נאשם נוסף. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של בניה ושימוש חורג ללא היתר ובית משפט השלום גזר עליו קנס בסך של 300,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך של 150,000 ש"ח. הן ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי והן בר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון נדחו שניהם, תוך שנקבע כי הקנס שהטיל בית המשפט קמא אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה, שכן מטרתו לאיין את הרווח המופק מביצוע עבירות שכאלה, כדי להילחם בתופעה פסולה זו.

ע"פ (י-ם) 21792-04-13 רמי לוי שווק השקמה בע"מ נגד ועדה מקומית לתכנון ובנייה הראל (24.4.2014) - המערערת הורשעה, על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון בעבירות של אי קיום צו שיפוטי, שימוש במקרקעין ללא היתר וביצוע עבודות ללא היתר. בית המשפט התייחס לגודל המבנה ולכך שבמשך 4 שנים המערערת לא הרסה אותו. בגין אי קיום צו בית המשפט ושימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר, מבנה בשטח כ- 1,000 מ"ר הכולל קונסטרוקציית ברזל שמעליה גג מפח גלי ולשימוש במבנה כחנות לממכר מוצרי מזון, בית המשפט חייב את המערערת בתשלום קנס יומי של 600 ₪ לתקופה של כארבע שנים, בסך של 900,000 ₪. בנוסף, בשל בניית מבנים ללא היתר, מבנה מפח מבודד, המשמש למכירת ירקות בשטח 30 מ"ר, בשטח המיועד לדרך, ומבנה מפח גלי המשמש כחדר אוכל לעובדים, בשטח של כ- 10 מ"ר, נגזר קנס בסך של 25,000 ₪, וזאת בשל גודלם הקטן יחסית של המבנים, ובגין שימוש במבנים ללא היתר, מבנה של קונסטרוקציית ברזל ומעליה גג מחומרים קלים בשטח כולל של 600 מ"ר, המשמש לאחסון מוצרים לצורך הפעלת חנות המזון וכן להצבה של קונטיינרים ולשימוש במבנה ובקונטיינרים, התייחס בית המשפט לגודל המבנה ולשווי הכלכלי וגזר קנס בסך של 75,000 ₪.

עפ"א (מרכז) 55730-12-13 אן. בי. אף. ביבי בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל (עפ"א 56542-12-13 מדינת ישראל נגד אן. בי. אף בע"מ ואברהם ביבי; 24.4.2014) - בית משפט השלום הרשיע את החברה ומנהלה, אברהם ביבי, בגין שימוש במקרקעין לצורך הפעלת "גן אירועים", ללא היתר, ובכלל זה בחלק מבונה בשטח של 1,550 מ"ר, ותוספת בנייה של 500 מ"ר. בית משפט השלום קבע כי מתחם הענישה ההולם ביחס לחברה הינו בגבולות שבין 150,000 ₪ לבין 350,000 ₪, ולגבי מנהלה, בין 75,000  ₪ לבין 125,000 ₪, והתחייבות להימנע מעבירה לפי כפל הקנס שיוטל עליהם. בית משפט השלום גזר על החברה קנס כספי בסך של 250,000 ש"ח, התחייבות בסך של 500,000 ש"ח להימנע מעבירות על פי פרק י' לחוק למשך שלוש שנים. על מנהלה, אברהם ביבי, הוטל קנס כספי בסך של 100,000 ₪, או ארבעה חודשי מאסר תמורתו, והתחייבות בסך של 200,000 ₪, להימנע מעבירות על פי פרק י' לחוק למשך שלוש שנים. כן הוצא נגד ביבי והחברה צו להפסקת השימוש האסור במקרקעין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים על חומרת העונש מזה, ועל קולת העונש מזה, ואישר את גזר דינו של בית משפט השלום.

עפ"א (חיפה) 17970-05-17 ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי עכו נגד א.א.ל. צחר בע"מ (14.6.17) - דובר בנאשמת (חברה) שעשתה שימוש בקרקע חקלאית בשטח של כ-3,000 מ"ר כמפעל אבן ושיש באזור התעשייה בג'דידה-מכר. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה, בית המשפט קבע מתחם של קנס שנע בין 150,000 ש"ח ₪ ל- 450,000 ₪ ושל התחייבות כספית שנעה בין 100,000 ש"ח ₪ ל- 400,000 ₪ וגזר קנס בסך של 190,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך של 250,000 ₪. שני הצדדים ערערו על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, ברם שני הערעורים נדחו, תוך שהוסכם כי צו איסור שימוש ייכנס לתוקף באופן מיידי.

עפ"א (מרכז) 13153-07-16 מרכז הקרמיקה פולינוי (1990) בע"מ נגד המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה (26.12.16) - הנאשמים (חברה ומנהלה) הורשעו בעבירות של שימוש ללא היתר ובכלל זה שימוש למשרדים ולאולם תצוגה בחלק ממבנה שנבנה ללא היתר בשטח של 300 מ"ר ושימוש בשטח של כ-2000 מ"ר לאחסנה פתוחה של קרמיקה וציוד, תוך אי קיום צו בית משפט. בית משפט השלום גזר על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 200,000 ₪, לצד מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות שהוטלו על הנאשם 2. הנאשמים ערערו על גזר דינם, ברם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי מדובר בנסיבות חמורות של שימוש בהיקף גדול ביותר, למטרות מסחריות, על קרקע שמיועדת לשימוש חקלאי, תוך הפרות חוזרות ונשנות של צווים שיפוטיים.

תו"ב (עכו) 19070-10-11‏ ‏ ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי עכו נגד א. א.ל. צחר בע"מ (8.3.2017) - הנאשמת הואשמה בשימוש בסככות בשטח של כ- 532 מ"ר המשמשות כמפעל שיש ואבן, שימוש במגרש בשטח כולל של כ- 2,345 מ"ר כמפעל שיש ואבן, בקרקע חקלאית ומחוץ לתחום. כן הואשמה שלכל הפחות מיום 26.5.2008 ואילך השתמשה במקרקעין הנ"ל "שימוש חורג" בכך שהשימוש המבוצע בפועל אינו תואם את ייעודי הקרקע על פי תכנית המקרקעין. הנאשמת הייתה חייבת להשיג היתר לשימוש הנ"ל והשימוש ללא היתר נעשה בידיעתה. הנאשמת הורשעה לפי הודאתה. בית המשפט קבע שמתחם העונש ההולם עומד על קנס בטווח שבין 150,000 ש"ח ₪ ל- 450,000 ₪, והתחייבות כספית שלא לעבור עבירות לפי סעיפים  204(א) ו-(ג) לחוק התכנון והבנייה, בטווח שבין 100,000 ש"ח ₪ ל- 400,000 ₪. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם בית המשפט הביא בחשבון את חומרתן של עבירות התכנון והבניה, פרק הזמן של כ- 8 שנים, היקף השטח הבנוי של - 532 מ"ר ומגרש בגודל של 2,345 מ"ר, הרווח הכלכלי שהפיקה הנאשמת במשך זמן ההפרה וההתעלמות מהוראות החוק, וכן המצוקה העסקית באזור (ג'דידה- מכר) בהעדר  אזור תעשיה חילופי. על הנאשמת נגזרו, בין היתר, קנס בסך של 190,000 ₪, ב- 35 תשלומים חודשיים, בשים לב למצבה הכלכלי שלא היה שפיר, והתחייבות בסך של 250,000 ₪ למשך 3 שנים שלא לעבור את  העבירות בגינן הורשעה.

חע"מ (פ"ת) 6406-09-09 סאלח נגד מדינת ישראל (13.4.14) - דובר בנאשמים שהשתמשו במבנים שונים כמסעדה ומשתלה, בקרקע שייעודה חקלאי. בית המשפט קבע מתחם שנע בין 100,000-650,000 ₪ לצד מאסר על תנאי ובסופו של יום גזר על כל אחד מהנאשמים, בהתאם לחלקו, קנס שנע בין 60,000 ₪ ל- 120,000 ₪ לצד חתימה על התחייבות בסכום כפול.

תו"ב (קריות) 5761-09-13 ועדה מקומית לתכנון ובנייה "לב הגליל" נגד סאלח עאסלה (12.7.16) - דובר בנאשם שהקים 3 מבנים בשטח כולל של 630 מ"ר, על קרקע שייעודה חקלאי, תוך הפרת צו הפסקה שיפוטי. בית המשפט קבע כי מתחם הקנס ההולם נע בין 50,000 ₪ ובין 180,000 ₪ וגזר על הנאשם קנס בסך 130,000 ₪, לצד עונשים נלווים ואמצעים נוספים להסרת הבניה.

תו"ב 59130-11-10 מדינת ישראל נגד סבן יעקב- ציוד לבנין בע"מ ואח' – הנאשמים 1-2 הורשעו בעבירות של אי קיום צו שיפוטי ושימוש חורג ללא היתר שהסתכם בכ-4300 מ"ר שבהם ניהלו את העסק שלהם משך תקופה ארוכה. בית המשפט הטיל על הנאשמים קנסות בסל של 400,000 ₪ לכל אחד, לצד מאסרים מותנים והתחייבות בסך 600,000 ₪ לכל אחד מהם. כמו כן נקבע שהנאשמת 1 תישא בתשלום היטל השבחה בסך של 530,000 ₪.

נסיבות שקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין):

מדובר במי שמנהל עסק מסחרי נרחב מסוג נגריה, על קרקע חקלאית מוכרזת, תוך שימוש אסור במקרקעין.

הנאשם היה ער היטב להפרת החוק (ראו סקירת הראיות וגרסתו בהחלטה שדנה בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדרו), ועושה כן במשך תקופה ממושכת, חרף הליכים משפטיים שננקטו בנושא (ראו ראיות התביעה לעונש - שורת ההליכים המשפטיים שננקטו ביחס לשימוש במקום – ת/1 עד ת/4).

הנאשם הינו בעל השליטה במקרקעין ועשה שימוש האסור התדיר במקום.

מעשיו של הנאשם פוגעים בשלטון החוק ובשוויון בפני החוק. מדובר במי שעושה שימוש אסור בקרקע חקלאית, בניגוד מוחלט להוראות החוק ולהליכים נגדו, תוך שהוראות החוק וההליכים המשפטיים נגדו הם לצנינים בעיניו.

הנאשם מפיק רווח כלכלי אסור ממעשה העבירה על החוק.

נטען כי העסק הופעל במקום לצרכי פרנסה, אולם, צרכי פרנסה אינם יכולים להיחשב גושפנקא לרמיסת החוק כה ממושכת.

נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לצורך קביעת המתחם (סעיף 40יב לחוק העונשין):

כפי שכבר צוין, השימוש האסור שנעשה במקרקעין הפיק הנאשם רווח כלכלי. מדובר בנאשם אשר ניהל במקום נגריה פעילה במשך זמן רב. בית העסק/הנגריה נראית היטב בתמונות שהוצגו לבית המשפט בשלב הבקשה לביטול הכרעת הדין.

המדינה הגישה חוות דעת שמאית על מנת לשקף את השווי הכלכלי שהפיק הנאשם מהשימוש האסור (ת/1). חוות הדעת השמאית מתארת את המקרקעין, המבנים הפנויים במקום, מיקום המקום בשטח חקלאי, וכן מצורפים תמונות בהם נראים כמויות נכבדות של קרשים, לוחות עץ, משטחי רעפים, ומוצרים שונים, המשמשים את הנאשם בבית העסק שהקים ומנהל במקום. עוד מפרטת חוות הדעת את התוכניות המפורטות החלות על המקרקעין בלהיות המקרקעין קרקע מוכרזת.

חוות הדעת גם סוקרת את המצב המשפטי ומשכללת לתוכה גם את הוראות החוק הרלוונטיות, שיקולים, אומדנים, ותחשיבים שונים, ובסופו של יום קובעת חוות הדעת, כי ההפרש בין שווי המקרקעין בשימוש אסור, כי המבנה קרקע לתעשייה, לבין שימוש לקרקע חקלאית, על פי התוכניות החלות, הינו 685,000 ₪, וכפל השווי, הינו אם כך - 1,370,000 ₪.

נתון זה ממחיש את טובת ההנאה העצומה שהפיק הנאשם במעשיו האסורים מהמקרקעין.

יצוין, כי ב"כ הנאשם תקף את חוות הדעת וטען, כי היא לא מבוססת דיה שעה שהשמאי התעלם ו/או לא לקח בחשבון שיקולים שונים כמו: מצב משפטי, צווי הריסה, צווי איסור שימוש, העדר רישיון עסק, ועוד כמפורט בהרחבה בטיעוניו. לא מצאתי כי יש בטענות הסניגור כדי לכרסם או לגרוע, באופן ממשי מחוות הדעת וממצאיה. חוות הדעת מפורטת ומתייחסת לעקרונות השמאיים, ולהוראות החוק הרלוונטיות, תוך שהיא ממחישה, על יסוד נתונים בדוקים, את כפל ההפרש, שבין השווי של המקרקעין שבהם נעשה השימוש האסור, אילו השימוש היה מותר, לבין שווי המקרקעין הללו, לפי התוכניות החלות עליהם (ראו גם הסברי השמאי בעמ' 17 ש' 17-19 לאחר שהוטח בו העדרם של צווים והליכים שונים שננקטו ביחס למקרקעין).

יובהר, כי גם אם היה מקום לקחת בחשבון, לצורך אומדן השווי, נתונים נוספים, כגון: צווי הריסה או צווי איסור שימוש, אין בכך כדי לאיין את השומה לאור תכליתה. רוצה לומר, לא מדובר בשומה שנועדה לשום את שווי הנכס ממוכר ברצון לקונה מרצון, אלא בשומה שתכליתה לשקף את השווי - פעם לתעשייה ופעם לחקלאות (ראו: עמ' 17 ש' 20-25).

בנדוננו מדובר כאמור במבנה חקלאי ונעשה בו שימוש חורג ארוך שנים, לצרכים מסחריים, ולפי הוראות החוק והפסיקה יש מקום להטיל גם קנס כפל שווי.

מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין):

בשים לב לשימוש האסור הנרחב, הרווח הכלכלי שבצידו, שיקולי עלות תועלת שעושה הנאשם, הפגיעה התדירה הרציפה הנמשכת בשלטון החוק חרף הליכים משפטיים בנושא, עמדת המחוקק, תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבנייה, והפסיקה, מתחם העונש הוא כדלקמן:

מאסר מותנה שנע בין 3-8 חודשים; קנס שנע בין 100,000 ₪ ל- 250,000 ₪; לצידו יש להטיל על הנאשם קנס כפל שווי שנע בין 200,000 ל- 400,000 ₪; וקנס יומי מצטבר של 1400 ₪ מאז הגשת כתב האישום ועד לגזר הדין, וכן צווי איסור שימוש והריסה.

חריגה ממתחם העונש ההולם לקולה או לחומרה (סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין):

אין תשתית ראייתית המצדיקה חריגה לקולה או לחומרה ממתחם העונש ההולם.

הרתעת אישית והרתעת הרבים (סעיפים 40ו ו- 40ז לחוק העונשין):

המדינה הגישה מצבור ראייתי המעיד על ההליכים הפליליים שננקטו בנוגע לשימוש האסור במקרקעין המדוברים.

ראיות אלה מדברות בעד עצמן ומעידות על שימוש תדיר ממושך ללא מורא מהחוק (ראו: כתב אישום בת"פ (עכו) 3941/01 שהוגש על ידי הוועדה המקומית, ביחס למבנים שנבנו בסטייה מהיתר באותם מקרקעין, בהם הבחינה הוועדה המקומית, בביקורת שנעשתה ב-23/7/01 (ת/2); כתב אישום בעמ"ק (עכו) 21329/05 שהוגש על ידי הוועדה המקומית כנגד הנאשם ביחס לביצוע עבודות בנייה ללא היתר, הנוגעות לשימוש בסככה חקלאית במחסן חקלאי, כעסק למכירת עצים (ת/3); כתב אישום בת"פ (עכו) 1532-01-14, שהוגש על ידי הוועדה המקומית כנגד הנאשם, בגין אי קיום צו איסור שימוש בסככה החקלאית והמחסן החקלאי, אשר שימשו אותו כעסק למכירת עצים וכן עבירה של שימוש הטעון היתר, ללא היתר (ת/4); ת"פ (עכו) 50564-02-15 שהוגש על ידי הוועדה המקומית כנגד הנאשם, בגין אי קיום צו התאמה וצו איסור שימוש בסככות אשר שימשו אותו לעסק (ת/5)).

למרות כל האמור, והעובדה שהנאשם ער היטב להפרת החוק, הוא המשיך לעשות שימוש אסור במקרקעין, מפעיל בהם עסק, מפיק ממעשה העבירה הזה רווח כלכלי, בעוד הציבור שומר החוק, משקיף מהצד ומביט כיצד מופר החוק יום-יום, ללא כל מורא וללא שישנה תגובה הולמת מיידית מצד רשויות החוק על הפרתו. זוהי פגיעה חמורה בשלטון החוק, באמון בבתי המשפט, ובשוויון בפני החוק.

כפי שכבר צוין, עבירות אלה נפיצות ביותר, ועל אף ההחמרה העונשית שמצא המחוקק לעשות בתיקון 116 לחוק התכנון והבניה, וחרף קריאותיו של בית המשפט העליון להחמיר בעונשם של מפרי החוק, עדיין יש מי שמשיקולי עלות תועלת ממשיכים להיפר את החוק ברגל גסה. לכן, ענישה שאין בה הלימה ראויה חוטאת לא רק למצוות המחוקק, אלא היא דוקרת את עין הציבור, ומערערת את אמונו במערכת המשפט.

לפיכך, בהתאם להוראות סעיפים 40ו ו- 40ז לחוק העונשין, יש צורך בהחמרה עונשית על מנת להלום את ההתנהגות מפירת החוק הנמשכת שנים רבות ללא מורא, ונוכח ההשלכות הרוחביות של מעשיי העבירה שעלולים לתמרץ אחרים לעבור על החוק, בראותם כי אנשים כדוגמת הנאשם נענשים במתינות רבה ובחלוף זמן רב, יש להעביר מסר עונשי ברור כי בתי המשפט לא ישלימו עם מפרי החוק ואלה יענשו בחומרה.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין):

הטלת קנסות כבדים על הנאשם בגין ביצוע מעשה העבירה יפגעו ללא ספק בכלכלת הנאשם ובני המשפחה התלויים בו לפרנסתם. אך מצוות המחוקק ופסיקת בית המשפט העליון, היא הטלת קנסות משמעותיים, נוכח נפיצותה של העבירה וכדאיותה הכלכלית (ראו דבריו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (2005) שצוטטו לעיל).

לצורך בהחמרה מתווספת העובדה שהנאשם לא נטל אחריות על מעשה העבירה שביצע. חומר הראיות לימד על עזות מצח של מי שמיפר את הוראות החוק ללא מורא. ההליכים המשפטיים שהתנהלו סביב השימוש האסור במקרקעין, גם הם לא הרשימו את הנאשם והוא המשיך במריו. לא זו אף זו, גם כאשר ניתנה לנאשם ההזדמנות להביע חרטה על מעשיו בפני בית המשפט, הוא נמנע ממסירת דבר כלשהו עובר לגזר הדין ואף לא הביע חרטה.

בכל הנוגע לשיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות החוק, הנאשם נחקר ומסר גרסה המפורטת בהחלטה שדחתה בקשה שהגיש לביטול הכרעת הדין, שהינה גרסה מפלילה המלמדת עד כמה הוא מודע להפרות החוק וממשיך לעשות שימוש אסור במקרקעין. מעבר ל'שיתוף פעולה' זה, לא הובאה בפני ראיה על ניסיונות של הנאשם לצמצם את הנזק ולפנות את המקום בו הוא עושה שימוש אסור תדיר. ולמרות הטענות הרבות כנגד המאשימה, לא נמצא בדל ראיה להתנהגות מפירת חוק או זכויות מצד המאשימה.

אשר לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, מדובר בשימוש אסור ונמשך מאז 2018, לא מצאתי כי התקיים שיהוי בהליכים המקים נסיבה לקולה.

עוד נלקחה בחשבון העובדה כי הנאשם עמד לדין על עבירות דומות כעולה מהרישומים וכתבי האישום וגזרי הדין שהוגשו כראיות מטעם המאשימה.

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין):

אפתח בדברי בית המשפט העליון אשר קרא מזה זמן רב להחמרה עונשית בתחום זה:

"בית משפט זה עמד בעבר, לא אחת, על התוצאות הקשות הנובעות מריבוין של העבירות נגד חוקי התכנון והבנייה, והצביע על כך, שאין באמצעים העונשיים הננקטים כלפיהם, כדי לחסום באופן אפקטיבי, את הדרך בפני התפשטותן של העבירות הנ"ל...האמצעים שננקטו עד כה, כדי לרסן את ההתעלמות מהוראותיו של החוק, מההגבלות אותן הוא קובע ומדרכי הרישוי אותן הוא מחייב לא נשאו פרי...האמצעים המשפטיים שהיו מקובלים עד כה, בתחום זה, לא השיגו את מטרתם. הקנסות שהוטלו, לא היו שקולים בהשפעתם העונשית, כנגד התועלת הצומחת מן הבנייה, תוך התעלמות ממגבלותיו של החוק וצווי ההריסה אינם מקוימים.. לאור המצב אליו הגענו יש לראות הטלת עונשי מאסר בפועל על עבירות תכנון ובנייה, אמצעי הולם ויעיל, כדי לבלום את התפשטותה הנוספת של הפרת החוק המתוארת, ולהחדיר יסוד מרתיע מוחשי לתוך מערכת הענישה הנוהגת בתחום עליו מדובר" (ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' אחמד דרוויש עיסא, פ"ד לו (1), 723, 724-725).

דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח מצוות המחוקק בתיקון מס' 116 ודברי ההסבר להצעה לתיקון החוק שהובאו לעיל.

בהינתן הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיי הנאשם, מידת הפגיעה הגבוהה בהם, הימשכות העבירה, הכדאיות הכלכלית שבמעשה העבירה, ההליכים המשפטיים שלא הרתיעו את הנאשם מלעבור את העבירה, עברו של הנאשם, הוראות החוק והפסיקה, נמצא למקם את עונשיו של הנאשם במרכז מתחם העונש ההולם לצד רכיבי עונש שיהיה בהם כדי לבטא את הוקעת מעשיו וחוסר הכדאיות הכלכלית שיש בביצועם, תוך הרתעת הנאשם והרבים מביצועה.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

5 חודשי מאסר למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה ו/או עבירה של בניה שלא כחוק ו/או הפרת צו איסור שימוש ו/או צו הריסה – לפי חוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965.

קנס בסך 175,000 ₪ או 6 חודשי מאסר חלף הקנס. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. פיגור יעמיד את הקנס לפירעון מיידי ויפעיל את צו המאסר שלצידו.

קנס בגין שווי השימוש האסור בסך – 150,000 ₪ או 5 חודשי מאסר חלף הקנס. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. פיגור יעמיד את הקנס לפירעון מיידי ויפעיל את צו המאסר שלצידו.

קנס יומי נמשך מאז כתב האישום עד למועד גזר הדין בסך – 50,000 ₪ או חודשיים מאסר חלף הקנס. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. פיגור יעמיד את הקנס לפירעון מיידי ויפעיל את צו המאסר שלצידו.

ניתן בזה צו איסור שימוש במבנים במקרקעין נשוא כתב האישום (גוש: 18567 חלקה: 79; סמוך לנ.צ. 215884/751655 בעיר טמרה).

ניתן בזה צו הריסה למבנים במקרקעין הנ"ל נשוא כתב האישום.

נוכח ההליכים הנוגעים למבנים, והעדר הכשרתם חרף הזמן הרב שעמד לרשות הנאשם לעשות כן, צו ההריסה יבוצע בתוך 3 חודשים מהיום, ע"י רשויות התכנון והבניה על חשבון הנאשם.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"א ניסן תשפ"א, 24 מרץ 2021, במעמד עו"ד יצחק לוי מטעם המאשימה והסניגור עו"ד טאהא.