עניינה של החלטה זו בבקשת המבקשים לצו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבה מלבצע עבודות בנייה כלשהן בדירת מגוריה, דירה הידועה כחלק מחלקה 858 בגוש 10444 והמצויה בקומה העליונה (קומה ב') של הבית אשר ברח' קוממיות 7 קרית ים, דירה הממוקמת מעל דירת מגוריהם של המבקשים, המצויה אף היא ברח' קוממיות 7 קרית ים.

האיסור מתייחס לשימוש בגג דירתם של המבקשים.

המבקשים מבהירים כי במהלך ביצוע עבודות בנייה מצדה של המשיבה על הגג, היא הרסה גג רעפים שנבנה על ידי המבקשים לפני שנים רבות, גג המוערך על ידם בעלות של סך של 10,000 ש"ח – דבר שגרם לנזקים נוספים, לרבות בעיות של רטיבות שבגינם תבעו בעבר המבקשים וקיבלו פסק דין, בשנת 2016 על ידי המפקח על רישום המקרקעין, שלא כובד עד היום על ידי המשיבה. המבקשים מבהירים כי גג הרעפים נבנה בשנת 2014 ולטענתם נבנה כחוק. עוד טענו המבקשים ועל כך הוגשה בקשה נפרדת ושונה כי המשיבה לא כיבדה את הצו הזמני שניתן על ידי בימ"ש ביום 23.02.20, אשר אסר על המשיבה המשך ביצוע העבודות, ומשכך, יש לקנוס אותה על פי פקודת ביזיון בימ"ש וזאת לאחר שהצו לא כובד כאמור.

המשיבה מצדה הגישה תגובה מפורטת לבקשת המבקשים. לטענתה הבנייה על הגג נעשתה כחוק וכי הזכויות של הבנייה על הגג שייכות לה. היא מפנה לכך שביום 13.09.58, נערך הסכם שכנים בין מר משה ינקוביץ לבין אהרון דולברג – מי שהיה בעלי הזכויות הראשונים בדירותיהם של הצדדים לבקשה, כאשר ינקוביץ התגורר בדירת המשיבה ומר דולברג התגורר בדירת המבקשים. הסכם השכנים קבע כי בתמורה לרשות שניתנה לדולברג על ידי ינקוביץ להוסיף בנייה בקומת הקרקע על שטח שהיה בבעלותו של ינקוביץ, דולברג התחייב לבנות תוספת בנייה נשוא הסכם השכנים, כך שינקוביץ או כל דייר אחר שיבוא תחתיו, תהיה לו האפשרות לבנות על שטח גג תוספת בנייה שיוסיף. בסעיף 8 להסכם זה נקבע כי במקרה של מכירת הדירה, הם מתחייבים למכור אותם על התנאים של הסכם זה. טיעונה של המשיבה הוא איפוא כי ההסכם מחייב גם את הצדדים לפני בעוד המבקשים טוענים כי לאור השיהוי ולאור העובדה שהצדדים נשוא החלטה זו לא היו חלק מההסכם והמבקשים לא ידעו ולא היה עליהם לדעת לאור הסכם המכר שערכו על אותו הסכם שכנים, כי הוא אינו מחייב לצורכי העניין.

עוד טוענת המשיבה בתגובתה המפורטת כי המבקשים הוסיפו את גג הרעפים ללא היתר בנייה כחוק ולטענתה בשנת 2014 הופתעה למצוא גג רעפים שנבנה על ידי המבקשים מעל תוספת הבנייה בקומת הקרקע ועל הגג שאמור היה להיות בשימושה וזאת בניגוד להוראות אותו הסכם שכנים ותוך גרימת נזקים לדירתה. לטענתה פנתה לועדה המקומית לתכנון ובניה קריות וזו מצאה כי אכן הגג נבנה ללא היתר וחרף העובדה שהמבקשים היו צריכים להשיב המצב לקדמותו, הם לא עשו כן. לטענתה של המשיבה, למעשה כל שנותר הוא להוסיף מעקה על הגג, כאשר הדבר יאפשר לה לצאת ולשהות על הגג ולכך אין צורך בהיתר. היא מכחישה כי יש בדעתה לבנות מרפסת ממש מעבר למה שנעשה כעת. המשיבה מדגישה כי המבקשים מתעמרים בה שנים רבות וגורמים לה לנזקים רבים והדבר החל כאשר סירבה למכור את דירתה למבקשים, דבר שהוכחש על ידי המבקשים.

בתגובה לבקשה לפקודת ביזיון בימ"ש, טוענת המשיבה כי הצו לא אסר עליה לשפץ את חלל ביתה והעובדה שהמבקשים ראו אנשים שעומדים על גג המבנה, אין בכך ראיה לכך שהפרה את הצו והכל למעשה נועד על מנת לרדוף אותה ולגרום לכך כי תמכור את דירתה.

בתאריך 04.03.20 התקיים דיון בתיק זה ובמהלכו שמעתי את המצהיר – המבקש מס' 1 ואת המשיבה שהיא אישה מבוגרת, בת 82 לערך, אשר נעזרה בבתה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושמעתי את טיעוני עורכי הדין, אני נותן בזאת את החלטתי:

1. עניין לנו בצו מניעה זמני. התיק מכיל בתוכו סוגיות מסוגיות שונות, לרבות תקפותו של הסכם השכנים משנת 1958 ומשנת 1964 ואיני סבור כי במסגרת צו מניעה זמני זה, יש סיבה והצדקה להכריע בסוגיות משפטיות אלה.

2. הלכה למעשה הוברר לבימ"ש כי גג הרעפים נשוא הבקשה נהרס וכי נגרמו נזקים נוספים ואף בוצעה בנייה מסויימת שכרגע היא לא רלוונטית לצורך צו המניעה. בעניין זה הודיע ב"כ המבקשים כי הוא מבקש להגיש כתב תביעה מתוקן שבו יתבע גם את הסעדים הכספיים הכוללים את עלות הגגון ונזקים נוספים, וכן בקשה לצו הריסה של מה שכבר נבנה ואני מאפשר לו, הגם שאני דנתי בצו המניעה הזמני בלבד, לעשות כן ולהגיש כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום, כאשר כתב הגנה מתוקן יוגש תוך 45 יום לאחר מכן ואם תחליט המשיבה לאור טענתה לנזקים, כפי שעולה בתגובתה, להגיש כתב תביעה שכנגד, אני מאפשר לה לעשות כן בתוך אותם 45 יום.

3. למעשה, הסוגיה היחידה שנותרה היא נושא המעקה. המשיבה התחייבה בפני בימ"ש שמעבר למעקה לא יבנה דבר ואני אוסר גם בצו מניעה מעבר למעקה שאני לא רואה סיבה שלא לאפשר את בנייתו מבלי לפגוע בטענות הצדדים, על בנייה נוספת לרבות בניית מרפסת, הגם שהמבקשים טוענים שבפועל נוצרה מרפסת לאור הפתח בסלון ולאור הלבנים שהונחו ואשר ממילא עניינם ידון במסגרת צו ההריסה המבוקש במסגרת התיק העיקרי.

4. החלטתי שלא להכריע לצרכי צו המניעה, האם הגגון שנבנה בשנת 2014 נבנה על ידי המבקשים כחוק והאם התוספת לבנייה שאין מחלוקת שנרכשה על ידי המבקשים היתה בתנאי שיתאפשרו זכויות הבנייה למשיבה וזאת לאור המחלוקת העובדתית בין הצדדים המצריכה שמיעה מסודרת של שמיעת הראיות. כמו גם תקפותו של החוזה משנת 1958.

סוף דבר:

צו ה מניעה מתקבל בחלקו באופן שהוא אוסר על כל המשך ביצוע העבודות על הגג נשוא המחלוקת, למעט מעקה שאני מתיר בנייתו.

לעניין הטענה להפרת הצו הזמני מתאריך 23.02.20, שבגינו הוגשה פקודת ביזיון בימ"ש, אני דוחה את הבקשה וקובע כי לא הוכח כי היתה הפרה של הצו.

אני מאפשר ארכה של 30 יום להגשת כתב תביעה מתוקן ותוך 45 יום לאחר מכן, הגשת כתב הגנה מתוקן וכתב תביעה שכנגד, אם תרצה בכך המשיבה. אם יוגש כתב תביעה שכנגד, יוגש כתב הגנה לאחר מכן תוך 30 יום. יש לנתב את התיק לשופט עם הגשת כתב ההגנה המתוקן.

בנסיבות העניין ונוכח התוצאה אליה הגעתי, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.