רקע והליכים בתיק

1. בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי על התיישנות קנסות, שיהוי, לשון הרע והפרת חובת תום הלב והיושר במסגרת משא ומתן, שהעמיד התובע מר יעקב גבאי על סך 21,691 ₪. התביעה הוגשה כנגד עיריית ת"א-יפו (להלן "העירייה") אשר הוציאה לתובע 17 דו"חות חניה בין התאריכים 01.07.2009- 16.07.2012 (להלן "הדו"חות"), ועיקלה כספים מחשבונו של התובע לתשלום החוב שנצבר בגין הדו"חות, בחודש ינואר 2020.
2. יש לציין כי תחילה, ביום 20.02.2020 הגיש התובע תביעה להשבת כספים שעיקלה הנתבעת מחשבונו כאשר לשיטתו מדובר במימוש שלא כדין. ביום 26.07.2020 ניתן פסק דין לדחיית התובענה ללא הוצאות, מאחר והסעד שביקש התובע אינו בסמכות בית משפט אזרחי, אלא של בית משפט לעניינים מקומיים. בהמשך, פנה התובע לבית המשפט לעניינים מקומיים, אך שם נקבע כי בית המשפט לעניינים מקומיים נעדר סמכות להעניק את הסעדים המבוקשים על ידי התובע.
3. במסגרת דיון שהתקיים ביום 04.02.2021, קבע בית המשפט בהחלטתו: "על מנת שהעותר לא יטלטל בין ערכאות שונות, אשר נתנו פסיקות כמפורט לעיל, ותוך שמירת זכויות וטענות הצדדים לכל דבר ועניין, זימן מותב זה את הצדדים לדון בנושא בפניו. יצויין, כי סוגיה זו של קנסות העיריה עוררה מספר קשיים משפטיים ובפועל , על מנת לסכם את ההלכות לעניין זה, בתי משפט בוחנים את הסמכות לפי העילה הנדרשת מהם... הלכה היא כיום כי בכל הנושא לטענה כי הקנס (העונש בהליך הפלילי), התיישן, הסמכות לבית משפט אזרחי משום שהקנס הוא חוב אזרחי... בכל עילה של ביטול הקנס ו/או טענה כי הדו"ח התיישן הסמכות היא של בית המשפט של עניינים מקומיים... על מנת לקדם את הדיון ובשים לב להלכות שצויינו לעיל, יבחן התובע מהי העילה שבדעתו להביא בפני בית משפט זה וזאת בשביל לפתוח שערי בית משפט בנושא" (עמ' 2, שורות 6-19 לפרוטוקול מיום 04.02.2021).
4. ביום 30.03.2021 הגיש התובע את כתב התביעה המתוקן, על פיו נידון התיק. במסגרת כתב התביעה המתוקן, טען התובע כי הנתבעת פעלה לגביית הדו"חות אך בשנת 2020, בשיהוי רב ממועד הוצאתם. עוד הוסיף התובע כי במסגרת התנהלותו מול הנתבעת באשר לדו"חות חניה מהשנים 2003 – 2009 לא נאמר לו כי עליו לשלם חובות נוספים לנתבעת. כמו כן, טוען התובע להתיישנות בהליך הגבייה בו פתחה הנתבעת ולהתיישנות החוב משום שהטילה את העיקול למימושו שלא לפי ההנחיות. התובע מוסיף כי הנתבעת לא שלחה לכתובתו הרשומה במשרד הפנים את הדו"חות, לא שלחה לכתובתו תזכורת חוב במשך שנים רבות, ואת מכתב הדרישה הפותח את הליך הגבייה שלחה הנתבעת לכתובת אחרת שאינה כתובתו של התובע מבלי לוודא כי התובע קיבל את המכתב במסירה אישית. כן ציין התובע כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב כאשר הטילה על התובע עיקול ומימוש כספים במהלך מהיר, תוך שמתנהל משא ומתן בין הצדדים.
5. ביום 04.04.2021 הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבעת. לשיטתה, מבקש התובע בתביעתו המתוקנת להשיב לו את מלוא הסכום אשר שולם עבור הדו"חות, קרי לבטל את הדו"חות. לשיטתה, לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בעילת ביטול קנס ו/או התיישנות הדו"ח, וממילא התובע לא הציג כל ראיה ולא גיבש עילה לפיה הקנס התיישן ו/או הליכי הגבייה ננקטו בשיהוי. הנתבעת מציינת כי חוב התובע לא התיישן ואין עילה לביטולו, הנתבעת לא זנחה את החוב ולא פעלה בשיהוי. לגרסתה, נשלחו אל התובע הודעות תשלום הקנסות בדואר רשום הנחשבות על פי חזקת המסירה הקבועה בחוק לדואר שהתקבל אצל הנמען ולכן מחייבות אותו, נשלחו מספר דרישות לתשלום לכתובתו המעודכנת במשרד הפנים וכן נשלחו מספר הודעות תזכורת נוספות לתשלום החוב בדואר רגיל. כמו כן, ציינה הנתבעת כי נטל ההוכחה על התובע כי לא קיבל את דבר הדואר הרשום, אולם הוא לא הצביע על נסיבות שאינן תלויות בו. עוד הוסיפה הנתבעת כי לא מוטלת עליה כרשות מקומית כל חובה לפעול לגביית החוב בדרך של תביעת חוב וכי פעלה בתום לב ובהתאם לסמכויות הנתונות לה על פי דין לאחר שהתובע לא שילם את הקנסות במועד. יתרה מזאת, ציינה כי אין בעצם טענת התובע להליכי הגבייה שבוצעו כדי להקים לתובע חזקה כי שמו הטוב נפגע ו/או כי התקיימה לשון הרע ו/או נגרם לו נזק כלשהו.
6. ביום 31.05.2021 התקיים דיון לשמיעת ראיות בתיק. התובע העיד מטעמו. מטעם הנתבעת העידו הגב' מירי מליחי והגב' הלנה קורבנוב.

דיון והכרעה

1. כאמור בהחלטתי מיום 04.02.2021, בסמכותי לדון בטענות התובע, לרבות בנוגע להתיישנות הקנסות המהווים חוב אזרחי. ראה בעניין זה האמור בע"פ 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(5) 715: "בקשה להצהיר על התיישנותו של עונש קנס היא במהותה בקשה למתן סעד הצהרתי, ועל-פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], הסמכות להעניק סעד הצהרתי מוגבלת לבית-משפט הדן בעניין אזרחי".
2. ככלל, נטל ההוכחה והראייה חל התובע בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. כלל זה ידוע הן במשפט העברי והן במשפט הישראלי ואין עליו עוררין. ר' דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, סד(1) 533 (2010).
3. לביסוס גרסתו, צירף התובע לכתב התביעה המתוקן מסמך מיום 25.05.2020 המפרט את חובו העדכני לנתבעת, כאשר הכתובת המופיעה על גבי המסמך היא "הנרקיס דירה 16 / 20 ראשון לציון" (להלן "הכתובת בראשון לציון") (נספח 6). עוד צירף התובע מסמך מיום 02.01.2020 שכותרתו "הודעה על קיום חוב בגין דוח/ות חניה או נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית" לפיו התובע חייב לנתבעת סך של 12,156.38 ₪, אשר הכתובת שמצויה על גבו היא הכתובת בראשון לציון גם כן (נספח 1). עוד צירף התובע מסמך שכותרתו "תזכורת לתשלום חוב בגין חובות חניה" מיום 22.11.2018 וגם על גביו הכתובת למשלוח היא בראשון לציון.
4. לפיכך, יש לבחון טענת התובע כי הנתבעת לא שלחה אל כתובתו ברח' ארלוזורוב את הדו"חות ואת תזכורות החוב כפי שהיה עליה לעשות, כך שלמעשה התיישן החוב והנתבעת לא פעלה כדין במסגרת הליך העיקול ומימוש הכספים מחשבונו. בעניין זה ראה עדותו של התובע: "הם שלחו את הדוחות לפי ההוכחות שיש לי כאן, לכתובת אחרת בראשון לציון ואני לא גר שם בכלל" (עמ' 13, שורה 10 לפרוטוקול מיום 31.05.2021). כן ראה עדותו: "... שלפני שהם פותחים בהליך גביה מנהלי הם חייבים לשלוח לך מכתב פותח, שהם חייבים לוודא שקיבלת אותו ורק לאחר מכן להטיל עליך עיקול ולקחת את הכסף. את המכתב הזה מצאתי שנשלח לכתובת אחרת בכלל ויש לי תזכורת נוספת של דרישת תשלום לאותו כתובת" (עמ' 13, שורות 30-33 לפרוטוקול מיום 31.05.2021).
5. בהמשך להחלטת בית המשפט בפרוטוקול מיום 31.05.2021, ביום 08.06.2021 צירפה הנתבעת מסמכים, לרבות אישורי משלוח מכתבים בדואר רשום לתובע בגין דרישות לתשלום, פניות מאת התובע ומענה מאת הנתבעת, וכן תיעוד שיחות טלפוניות. ביום 11.07.2021 אף הועבר עותק פיזי של המסמכים לבית המשפט.
6. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד- 1974 (להלן "תקנות סדר הדין הפלילי") קובעת כך:

44"א. בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע

העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין

גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר

רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן

תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

1. עיון באישורי המשלוח שצירפה הנתבעת, מלמד כי באשר לדו"חות בתיקים שיפורטו להלן נשלחו אל התובע בכתובת שברח' ארלוזורוב 112 בתל אביב שני מכתבים בדואר רשום, צו ראשון וצו שני. מספרי התיקים: 1919379 (דו"ח אחד בגין עבירה מיום 03.02.2009), 1974540 (שלושה דו"חות בגין עבירות בימים 03.03.2009, 22.03.2009, 15.05.2009), 2017406 (דו"ח אחד בגין עבירה מיום 01.07.2009)2041492 (דו"ח אחד בגין עבירה מיום 23.09.2009), 2061031 (שלושה דו"חות בגין עבירות בימים 13.11.2009, 17.11.2009, 25.11.2009), 209586 (שני דו"חות בגין עבירות בימים 08.10.2010, 20.01.2010), 2117052 (דו"ח אחד בגין עבירה מיום 28.03.2010), 2217789 (דו"ח אחד בגין עבירה מיום 22.10.2010), 2232790 (דו"ח אחד בגין עבירה מיום 16.11.2010), 2300690 (דו"ח אחד בגין עבירה מיום 16.04.2011), 2327913 (דו"ח אחד בגין עבירה מיום 23.06.2011).
2. מדובר ב-16 דו"חות אשר בנוגע אליהם אין עוררין כי אלו נשלחו אל כתובתו של התובע, ולא לכתובת בראשון לציון, בניגוד לטענתו. בשים לב לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, חזקה כי קיבל התובע את הודעות הנתבעת. בנסיבות העניין, דוחה את טענת התובע להתיישנות הדו"חות שפורטו לעיל.

עוד יש לציין בעניין זה את עדותה של הגב' מירי מליחי מטעם הנתבעת, לפיה ציינה מכבר בפני מר גבאי בהליך משפטי אחר שהתנהל מולו לתשלום דו"חות בתיקי חניה אחרים כי הוא חב בגין דו"חות נוספים: "אמרתי בדיון שמדובר על דוחות אחרים על תיק חנייה אחר לגמרי ולא בדוחות שאנחנו דנים כעת ושהיו בשנת 2013, עוד ציינתי שלמר גבאי דוחות נוספים שהוא לא שילם והוא אומר שהוא לא ידע" (עמ' 15, שורות 3-4 לפרוטוקול מיום 31.05.2021).

1. בבחינת אישורי משלוח המכתבים באשר לדו"ח בגין עבירה מיום 16.07.2012, בתיק שמספרו 2478525, מתברר כי הצווים נשלחו אל הכתובת בראשון לציון במהלך שנת 2013 ולא אל הכתובת ברחוב ארלוזורוב בתל אביב. בעניין זה ראה עדות הגב' מירי מליחי מטעם הנתבעת: "הדוח האחרון נשלח ל"נרקיס". כל הדרישות נשלחו לארלוזורוב ורק הדוח האחרון נשלח ל"נרקיס", שזו כתובת למשלוח אצלו לפי משרד הפנים" (עמ' 12, שורות 3-5 לפרוטוקול מיום 31.05.2021).
2. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שביום 10.06.2013 נשלחה אל הנתבעת פנייתה של הגב' מיכל גבאי באמצעות עוה"ד נתן שכטר. כעולה מהפנייה, הגב' מיכל גבאי היא אמו של התובע והיא מתגוררת בכתובת בראשון לציון. בנוסף, ביום 23.02.2016 לאחר שהונחה הודעת אזהרה לתובע בכתובת ברח' ארלוזורוב 112, שלחה הגב' ענת שפנרמן פנייה אל הנתבעת וציינה כי הנכס ברח' ארלוזורוב 112 הוא בבעלותה וכי התובע אינו מתגורר איתה: "... נפרדנו לפני למעלה משנה, החייב אינו מתגורר איתי...". בתוך כך, כעולה מהפניות שנשלחו אל הנתבעת, התובע עזב את ביתו שברח' ארלוזורוב 112 עובר לחודש פברואר 2016 ומאז לא נמצא בכתובת זו, בניגוד לטענתו כי "הכתובת שלי היא ארלוזורוב תל אביב מפברואר 2008" (עמ' 10, שורה 1 לפרוטוקול מיום 31.05.2021). הדבר מחזק את טענת הנתבעת כי הכתובת בראשון לציון עודכנה ככתובתו של התובע במשרד הפנים.
3. בנסיבות העניין ובשים לב לאמור לעיל, קובע כי התובע לא הוכיח את תביעתו כי הקנסות התיישנו וכי הליכי הגבייה בהם נקטה הנתבעת נעשו שלא כדין ופגעו בשמו הטוב. לפיכך, מורה על דחיית התובענה.
4. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, 03 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.