לְפָנַי בקשה להורות כי כתב התביעה הומצא כדין למשיבה – חברה זרה המאוגדת באנגליה ומקום מושבה שם.

רקע

1. ביום 25.2.2020 הגישה המבקשת (להלן: התובעת) תביעה כספית על סך כ-33 מיליון ₪ נגד המשיבה (להלן: הנתבעת).

לטענת התובעת, הנתבעת, העוסקת המתן אישורים בדבר עמידה בתקנים בינלאומיים שונים, התרשלה במתן אישוריה מסוג American Society of Mechanical Engineers (ASME) (להלן: תקני אסמה) בכל הקשור לרכיבים שהותקנו בדוודים שרכשה התובעת מחברה איטלקית. רשלנות זו, כך לטענת התובעת, הסבה לה את הנזקים המפורטים בכתב התביעה.

1. התובעת המציאה תחילה את כתב התביעה לעו"ד סיגל שלימוף. משהתברר לתובעת כי זו אינה מייצגת את הנתבעת בישראל, המציאה התובעת את כתב התביעה למשרדה של חברת Lloyds Register EMEA בחיפה (להלן: המורשה הנטען).
2. אין חולק כי כתב התביעה נתקבל אצל רו"ח רן נקל (להלן: מר נקל), מיופה הכוח של המורשה הנטען ומנהל הנציגות שלה בישראל. מר נקל העביר את כתב התביעה למשרדיה של המורשה הנטען באנגליה, ומשם הועבר כתב התביעה אל הנתבעת.
3. בהתאם להחלטת כב' השופטת י' רוטנברג הגישה התובעת בקשה להכיר בהמצאה למורשה הנטען (להלן: בקשת ההכרה). הנתבעת השיבה לבקשה זו וטענה כי כתב התביעה לא הומצא לה כדין, שכן המורשה הנטען אינו עונה על תנאי תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (החלה בענייננו בשל המועד בו הוגשה בקשת ההכרה בהמצאה לידי מורשה; להלן: התקנות). התובעת הגיבה על תשובת הנתבעת.
4. במסגרת החלטתי מיום 20.4.2021 בבקשה מס' 8 (בקשת הנתבעת למחוק סעיפים ונספחים מתגובת התובעת) הוריתי לתובעת להודיע האם בפיה טענה להמצאה בידי מורשה נוסף: מר נקל עצמו. זאת נוכח טענות שהעלתה התובעת במסגרת תגובתה לתשובת הנתבעת בבקשת ההכרה.

התובעת הודיעה כי עומדת לה טענה כאמור וכתב התביעה הומצא לנתבעת גם באמצעות מר נקל. הנתבעת הגיבה לטענה זו.

1. ביום 14.6.2021 בקשו הצדדים לאשר הסדר דיוני, ולפיו תוותר התובעת על חקירת שניים ממצהירי הנתבעת: Mr Martin Paul Cottam וגב' תמר גבעון, והנתבעת תוותר על חקירת המצהירים מטעם התובעת: מר יואב ברודאי וגב' סימה ליסבואה, כך שהמצהיר היחיד שיתייצב לחקירה נגדית יהיה מר נקל.

נעתרתי לבקשה זו, ועל כן העדות היחידה שנשמעה לפני היתה זו של מר נקל.

אקדים את המאוחר ואעיר כי, במקרה זה, בניגוד לסברת הנתבעת, המשמעות הראייתית של ויתור הצדדים על חקירות המצהירים אינה שכל צד מקבל את כל הנטען על ידי מצהירי הצד שכנגד. זאת משום שבהציגם את ההסדר הדיוני הודיעו הצדדים במפגיע כי כך עשו "מבלי לגרוע מכל זכות או טענה, ומבלי שיש בכך כדי להוות הודיה בטענה כלשהי". המשמעות הראייתית של ההסדר הדיוני היא שכל אימת שבית המשפט יצטרך לקבוע ממצא עובדתי רק על יסוד טענות שנטענו בתצהיר של עד שלא העיד בבית המשפט ולא נחשף לחקירה שכנגד, ייקבע הממצא בהתאם לנטל הבאת הראיות או נטל השכנוע, לפי העניין.

דיון והכרעה

1. תקנה 482(א) לתקנות קובעת כדלקמן:

"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט."

1. שני מבחנים מצטברים נקבעו בפסיקה לצורך הגדרת 'מורשה'.

המבחן הראשון, החשוב והעיקרי בין השניים, הוא מבחן אינטנסיביות הקשר: "מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו" [רע"א 39/89 General Electric corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(4) 762, פסקה 8 (1989)].

המבחן השני הוא מבחן 'אותו העסק'. מבחן זה משני בחשיבותו למבחן אינטנסיביות הקשר, ולפיו יש להראות זהות בין עניינה של התובענה לבין עסקו של המורשה [רע"א 7804/17 כרמל דיירקט בע"מ נ' R. H. Peterson Co (28.12.20217)].

א. המצאה למורשה הנטען

1. העובדות הבאות הוכחו בהליך שהתנהל לפנַי:

• באתר המרשתת של Lloyds Register, תחת "Local Contacts" מצויים הכתובת ומספר הטלפון של המורשה הנטען (נספח 1 לבקשת ההכרה);
• הלוגו של הנתבעת מתנוסס על דלת הכניסה למשרדי המורשה הנטען בחיפה (נספח 3 לבקשת ההכרה);
• הנתבעת והמורשה הנטען שייכות לקבוצת חברות הקרויה Lloyds Group, והן חברות "אחיות": שתיהן מוחזקות באופן מלא (100%) בידי חברת Llouds Registered Group limited (תצהיר Paul Cottam מטעם הנתבעת);
• מקום מושבן של הנתבעת והמורשה הנטען באותו בניין בלונדון, אנגליה;
• המורשה הנטען היא בעצמה חברה זרה, אשר התאגדה באנגליה וזה גם מקום מושבה.
• המורשה הנטען נרשמה בישראל כחברת חוץ (תצהירי Paul Cottam, גב' תמר גבעון ומר נקל);
• חלק מהמנהלים בנתבעת היו או עודם מנהלים גם במורשה הנטען, ובחברות רבות נוספות בקבוצת Lloyds Group;
• נציגת התובעת שוחחה בחודש אפריל 2020 עם גב' תמר גבעון, המנהלת האדמיניסטרטיבית של "הנציגוּת בישראל" של המורשה הנטען. השיחות מוקלטות. גב' גבעון התבטאה במסגרתן כי המורשה הנטען פועלת בשם "חברת האם", הנתבעת ומייצגת אותה. עוד אמרה גב' גבעון כי המורשה הנטען מקבל הנחיות מן הנתבעת, כי בכל הקשור באישורים "מה שהם נותנים זה מה שאנחנו נותנים", כי המורשה הנטען והנתבעת "זאת אותה חברה למעשה", וכי המורשה הנטען היא למעשה חלק מהמשרדים של הנתבעת בישראל.

במסגרת ההסדר הדיוני בין הצדדים גב' גבעון לא העידה. כיוון שכך, לא אוכל לקבוע את מהימנות הגרסה שהובאה בתצהיר מטעמה לעניין משמעות הדברים שנקלטו בהקלטה, ואין לי אלא להתייחס לדברים כפשוטם.

• הן מר נקל, הן גב' גבעון, מגדירים עצמם בדפי הלינקדין (Linkedin) שלהם כעובדים של Lloyds Register, לא של Lloydes Register EMEA.

1. ראיות אלה שפורטו למעלה עונות לדעתי במידה הנדרשת בהליך זה הן על מבחן אינטנסיביות הקשר הן על מבחן מהות העסק.

מבחן אינטנסיביות הקשר מתקיים כאן בבירור. הנתבעת והמורשה הנטען קשורות זו בזו בכל דרך אפשרית, ולנוכח העובדות שהוכחו מותר להניח כי המורשה הנטען תעביר לידיעתה של הנתבעת את דבר ההליכים שהוגשו נגדה (כפי שאמנם אירע בפועל).

למען הסר ספק יובהר כי עצם העובדה שהנתבעת והמורשה הנטען הן חברות "אחיות" אינה מספיקה לצורך הוכחת אינטנסיביות הקשר. כאן הוכח הרבה מעבר לזה: הנתבעת רואה במורשה הנטען הנציגה שלה בישראל, העובדים במורשה הנטען רואים עצמם עובדיה של הנתבעת וחלק מבעלי התפקידים במורשה הנטען מכהנים כבעלי תפקידים בנתבעת. שילובם של כל אלה מספיק לשם הוכחת מבחן אינטנסיביות הקשר.

לטעמי גם המבחן המשני, מבחן 'אותו העסק', מתקיים כאן. גם אם המורשה הנטען לא פועלת בתחום התקינה המדויק בו עוסקת הנתבעת (תקני אסמה), אלא בתחום התקינה הימית בעוד הנתבעת פועלת בתחום התקינה התעשייתית (כפי האמור בתצהירו של Mr. Cottam, שלא העיד נוכח ההסדר הדיוני בו נתקשרו הצדדים), קשה לומר כי אין זהות בין עניינה של התובענה כאן לעסקהּ של המורשה הנטען שהרי שתיהן עוסקות בתחום של מתן אישורי תקינה בינלאומיים.

1. נותר לדון בטענתה המשפטית של הנתבעת, כי לא ניתן להמציא למורשה שהוא חברת חוץ שנרשמה בישראל, בהתאם לסעיף 346 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).
2. הנתבעת סבורה כי ההמצאה למורשה הנטען נעשתה ב"שרשור" אסור, שעלול לדבריה לגרום לבלבול, חוסר ודאות, ריבויו מחלוקות והכבדה על הצדדים להליך, על מורשים נטענים בשרשרת ועל בתי המשפט.

לטעמה, חברה זרה הרשומה בישראל אך לא התאגדה בישראל אינה מתגוררת או נוכחת בישראל, ועל כן ההמצאה לה יכולה להיעשות רק באמצעות מורשה, או על פי היתר בהתאם לתקנה 500 לתקנות. חברה זרה הנרשמת בישראל נותרת חברה זרה. היא אינה רוכשת "אזרחות כפולה" ואינה הופכת לתושבת ישראל. מקום מושבה של החברה הזרה נותר מחוץ לישראל. אם חברה זרה הרשומה בישראל הייתה נחשבת כנוכחת בישראל לא היה צורך לדרוש ממנה בחוק החברות למנות מורשה שיושב בישראל.

לדעת הנתבעת, שלוש החלטות שנתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עת"מ 25344-08-18 לילוב נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות (5.9.2019), ת"א 24991-05-20 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' General Electric Corporation (20.8.2020) ות"צ 25947-09-18 אברהם נ' אובקו הלת' אינק (25.6.20109), תומכות בעמדתה הפרשנית.

1. התובעת סבורה כי אין מדובר ב"שרשור", אין חולק בתקפותה של ההמצאה למורשה הנטען, אין רלבנטיות לשאלה כיצד מקבלת המורשה הנטען את כתב התביעה ואין לנתבעת כל מעמד בשאלה זו.

עוד טענה התובעת כי המלים "מצוי" או "מתגורר" אינן נזכרות בתקנה 482 לתקנות בכל הקשור למורשה, כי ההבחנות המילוליות שמבקשת הנתבעת לעשות הן חסרות משמעות, כי בהתאם להוראות חוק החברות די לחברת חוץ הנרשמת בישראל בכך שיש לה "מקום עסקים" בישראל, אפילו לא מקום קבוע, כי בדיני המס נקבע על ידי בתי המשפט שלחברת חוץ זיקה מספקת לישראל, וכי היא נתפסת כישות ש"נמצאת" בישראל.

עוד ציינה התובעת כי בת"א (מחוזי ת"א) 24991-05-20 שהביאה הנתבעת לתמיכה בטענותיה, יצא בית המשפט מנקודת הנחה שחברה זרה אחת יכולה לשמש "מורשה" מטעם חברה זרה אחרת.

1. בחנתי את טענות הנתבעת בעניין זה אך לא מצאתי בהן כוח משכנע.
2. ראשית אציין כי אין חולק שכתב התביעה הומצא כדין למורשה הנטען בישראל (באמצעות מר נקל, המורשה של המורשה הנטען). לא מדובר אפוא בהמצאה לגורם שנמצא מחוץ לישראל עבור גורם זר אחר.
3. שנית, כל שנאמר בתקנה 482(א) לתקנות ביחס לזיקה בין המורשה לישראל הוא שהמורשה עוסק אותה שעה מטעם הנתבע הזר בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה "באותו אזור שיפוט". אין אפוא בלשון התקנה אחיזה לעמדת הנתבעת כי המורשה בישראל אינו יכול להיות בעצמו גורם חוץ שפועל מטעם הנתבע הזר בתחומי ישראל.
4. זאת ועוד. תקנה 483(א) לתקנות פורשה בפסיקת בתי המשפט באופן מרחיב, תוך שימת הדגש על בחינת השאלה האם המורשה יביא לידעתו הנתבע את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו. כך, למשל, ברע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי (8.3.2011) קבע כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס כך:

"לגישתי, לצורך הדיון בשאלת ההמצאה די בכך שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו. הדברים אמורים גם בהתחשב בעובדה, כי אף לאחר שהתיר בית המשפט את ביצוע ההמצאה לידי מורשה, רשאי הנתבע להעלות טענה כי ישראל אינה הפורום המתאים לדון בתביעה (ראו, עניין ג'נרל, בעמ' 767). לסיכום נקודה זו נאמר, כי השאלה המרכזית לעניין תקנה 482 היא אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי-דין לבין הנתבע. האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה. הדרישה הנוספת בעניין עסק בישראל הינה דרישה משנית, במיוחד לאור העובדה שאין היא קשורה ישירות לסוגיה של העברתו של המידע הרלוונטי לנתבע. הדרישה בעניין העסק וניהולו בישראל אינה מציבה רף גבוה ובוודאי שאין חובה להראות שהניהול נעשה אך בישראל. (ההדגשה שלי – מ' ק')"

עינינו הרואות, המבחן המהותי הוא ההסתברות שהמורשה יעביר את כתב התביעה לנתבע הזר. מבחינת הזיקה לישראל כל שנדרש מן המורשה הוא שיימצא בה.

1. סעיף 346 לחוק החברות מחייב חברת חוץ שמעוניינת לקיים בישראל מקום עסקים להירשם כחברת חוץ, בהתאם להוראותיו, הכוללות, בין היתר, חובת מינוי מורשה בישראל ומען של אדם היושב בישראל המורשה לקבל עבור החברה כתבי בי-דין והודעות.

הווה אומר: הנחת המוצא לדיון היא כי חברת חוץ רשומה היא כזו המנהלת בישראל "מקום עסקים". מכאן שחברת חוץ היא על פי הגדרתה גורם שנמצא בישראל, ולא ראיתי מדוע הוראות החוק שמחייבות אותה למנות מורשה בישראל גוזרות את המסקנה כי מדובר בחברה שאינה נמצאת בישראל.

1. פסקי הדין שהביאה הנתבעת לתמיכה בטענותיה אינם יכולים להועיל לה:

בת"א (מחוזי ת"א) 24991-05-20 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' General Electric Corporation (20.8.2020) בחן בית המשפט את האפשרות כי אחת הנתבעות, שהיא חברת חוץ, שימשה כמורשה של נתבעות אחרות, בהתאם לתנאי תקנה 482(א) לתקנות ומצא כי התובעת שם לא עמדה בנטל המוטל עליה בעניין זה. במלים אחרות, בית המשפט שם לא דן וממילא לא קיבל את הטענה כי חברת חוץ אינה יכולה לשמש "מורשה" של נתבע זר, אלא להפך, בחן את האפשרות להכרה בהמצאה למורשה שהיא חברת חוץ רשומה בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה.

התייחסות בית המשפט בעת"מ (ת"א) 25344-08-18 לילוב נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות (5.9.2019) לנושא ההמצאה לא היוותה חלק מ"טעם הפסק" (Ratio decidendi) בעתירה שביקשה לחייב את Apple Inc להירשם כחברת חוץ בישראל (העתירה נמחקה בשל חוסר ניקיון כפיים של העותר), ובכל מקרה לא מצאתי בהתייחסות זו כל תמיכה לטענתה המשפטית של הנתבעת.

בת"צ (מחוזי ת"א) 25947-09-18 אברהם נ' אובקו הלת' אינק (25.6.20109) קבע בית המשפט כי לא ניתן להכיר בהמצאה למורשה של נתבע אחד כהמצאה כדין לנתבע שני, "שכן תפקידו של מורשה לניהול עסקים לא יכול לעבור מגורם לגורם, ויש להוכיח את אינטנסיביות הקשר גם לגבי המשיב 2, נטל שהמבקשת לא עמדה בו" (ההדגשה שלי – מ' ק'). בענייננו, נקבע כזכור כי מבחן אינטנסיביות הקשר בין הנתבעת למורשה הנטען התקיים גם התקיים, ואין אפוא כל רלבנטיות להכרעת בית המשפט שם למקרה כאן.

1. זאת ועוד. לוּ הייתה מתקבלת טענתה הפרשנית של הנתבעת, לא זו בלבד שהייתה מצטמצמת האפשרות לנהל תביעות נגד נתבעים זרים בישראל להם מורשה בישראל, וזאת בניגוד למגמה הנוטה להקל בדרישות בעניין זה, אפשר אף לומר שבקביעה שיפוטית כאמור היה נסלל עבור נתבעים זרים המקיימים פעילות משמעותית בישראל מסלול התחמקות פשוט ויעיל מהגשת תביעות נגדם בתחומי המדינה. לכך אין לתת יד.
2. אשר על כן מצאתי לדחות את טענת הנתבעת לפיה "חברת חוץ" הרשומה בישראל אינה יכולה לשמש, עקרונית, מורשה של נתבע זר בהתאם לתקנה 482(א) לתקנות.

ב. המצאה למר נקל

1. התובעת סבורה כי מר נקל משמש כמורשה לא רק של המורשה הנטען אלא גם של הנתבעת עצמה. משכך, לטענתה משעה שהמציאה את כתב התביעה כדין למר נקל, הומצא כתב התביעה כדין גם לנתבעת.
2. את טענתה זו ביססה התובעת על הודעה לבורסת Nasdaq שפרסמה ביום חברת אינטרנט זה"ב על מינויו של מר נקל בחודש יוני 2019 לתפקיד סמנכ"ל הכספים שלה. בדיווח זה נאמר כך:

"Mr. Ran Nakel has been an independent auditor since 2010 and acts as a financial manager or controller in several companies. In particular, since May 2018, Mr. Nakel has served as Controller at DeBeers Auction Sales Israel Ltd., since March 2017, Mr. Nakel has served as the Finance advisor of Lloyds Register Group Limited (LR) and commencing from June 2019 serves as the legal representative of its Israeli branch." (ההדגשה שלי – מ' ק')

1. בתצהיר המשלים שערך מר נקל טען הוא כי ייפוי הכוח שניתן בידו הוא לייצג את המורשה הנטען בלבד. אין ומעולם לא ניתן לו ייפוי כוח או הרשאה ממסוג כלשהו על ידי חברה או ישות אחרת כלשהי בקבוצה החברות Lloyds Group, והוא מעולם לא שימש כמורשה לקבלת כתבי בי דין של אף חברה בקבוצה זו, פרט למורשה הנטען.

על דברים אלה נחקר מר נקל בבית המשפט. והנה, חרף גרסתו כי הוא כלל אינו מכיר ישות בשם Lloyds Register נאלץ להודות כי בפרופיל הלינקדין שלו הציג עצמו כעובד דוקא של ישות זו, לגרסתו מטעמי "קיצור" כאשר הכוונה הייתה למורשה הנטען, ולה בלבד.

יתרה מכך, בהמשך עדותו הודה מר נקל כי מטרת ההודעה לבורסה שפרסמה חברת אינטרנט זה"ב הייתה "להודיע שאני נותן שירותים (ל) Lloyds Register והסניף בישראל שהוא רק EMEA" (עמ' 4 שורות 26-25), ולשאלת בית המשפט ממי קיבלה אינטרנט זה"ב את המידע על תפקידיו השיב מר נקל שממנו עצמו.

1. אחר ששמעתי את העד על דוכן העדים ראיתי לקבוע כי העד לא דייק בתשובותיו בנושא זה, ובהתחשב במכלול הראיות שהונח לפנַי הרימה התובעת את הנטל להראות כי מר נקל עצמו, "היועץ הפיננסי של הנתבעת", אף הוא מורשה להמצאת כתב תביעה נגדה, בהתאם לתנאי תקנה 482(א) לתקנות (המתקיימים שניהם במר נקל בדיוק כפי שהם מתקיימים במורשה הנטען).
2. יוער כי לגבי מר נקל, שהוא אזרח ישראלי בשר ודם, לא מתעוררת השאלה הפרשנית שעוררה הנתבעת ביחס להכרה במסירה למורשה שהוא חברת חוץ.
3. אני קובע אפוא כי כתב התביעה הומצא כדין לנתבעת גם באמצעות מר נקל.

התוצאה

1. אני קובע כי כתב התביעה הומצא כדין למורשי הנתבעת, בין דרך המורשה הנטען בין דרך מר נקל עצמו.
2. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 10,000 ₪ ותשלמם תוך 30 יום.

אציין כי בפסיקת הוצאות התובעת לא הבאתי בחשבון את דרך ההמצאה האישית למר נקל, שכן אפשרות זו עלתה בשלב מאוחר, באופן שחייב התייחסות נוספת של הנתבעת.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"א, 29 יולי 2021, בסמכותי כרשם, בהעדר הצדדים.