השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 15.1.20 (ת"א 44026-03-16 מפי כב' השופטת חנה קלוגמן) שקיבל חלקית את תביעת המערער בע"א 65467-02-20 והורה למשיבה בערעור זה להשיב לו סך של מעל מיליון ₪ מתוך הכספים שהוא העביר אליה במהלך השנים.

1. רקע עובדתי

1. המערער בע"א 65467-02-20 (להלן: האיש או רוני) הכיר את המשיבה בערעור זה (להלן: האישה או סיגלית) עוד בשנות התשעים של המאה הקודמת, שעה שאשתו היתה בחיים וסיגלית היתה חברתה הטובה.

2. לאחר שאשתו של רוני נפטרה בשנת 1999, הקשר בין הצדדים התהדק ובשנת 2010 עברה סיגלית להתגורר בביתו וזאת עד לפרידת הצדדים בשנת 2016.

3. במהלך שנות חברותם של הצדדים, הועברו לאישה מכספיו של האיש מעל שני מיליון ₪. חלק מהכספים הועברו באמצעות העברות בנקאיות מחשבונו של האיש לחשבונה של האישה, כ – 400,000 ₪ האיש העביר לחשבונה של האישה מקופות גמל שלו ומפיקדון שהיה לו במקום עבודתו ובנוסף, האיש העניק לאישה את כרטיסי האשראי והבנקט שלו לצורך משיכת כספים מחשבונו ותשלום הוצאות והיא משכה באמצעותם מאות אלפי ₪.

4. האיש טען שהוא העביר את הכספים לאישה מאחר שהוא לא היה מרוצה מהתנאים והריבית שהוא קיבל בבנק שבו הוא ניהל את חשבונו והאישה הציעה לו להעביר את כספיו לחשבון הבנק שלה בבנק יהב, שבמסגרתו היא מקבלת ריבית גבוהה יותר עקב היותה עובדת מדינה. לדברי האיש, הוא העביר לאישה את כספיו בנאמנות לצורך השאת תשואות גבוהות והוסכם ביניהם שכשהוא יבקש חזרה את כספו הוא יקבלם באופן מידי.

5. לדברי האיש, הוא העניק לאישה את כרטיסי האשראי שלו לצורך תשלום חשבונותיו ואולם הוא לא התיר לה לעשות בהם שימוש לצורך תשלום צרכיה והוצאותיה. לדבריו, האישה גזלה ממנו את כמעט כל חסכונותיו בסך של מעל מיליון ₪ והותירה אותו לאחר 42 שנות עבודה כנהג בדן, עם כ – 35,000 ₪ בלבד וזאת באמצעות "תרגיל עוקץ" ותרמית שהיא ביצעה.

6. האיש טען שהוא ביקש מהאישה להשיב לו את הכספים ואולם היא דחתה אותו בלך ושוב מבלי שהיא הכחישה שאלו כספיו שלו ולכן הוא הגיש תביעה הכספית להשבת כספיו ששוערכו למועד הגשת התביעה בסך של 2,135,102 ש"ח.

7. האישה לא הכחישה שקיבלה את הכספים ואולם היא טענה שהאיש העביר לה את כל הכספים במתנה וכהוקרת תודה על תמיכתה בו והכספים שהוצאו בכרטיס האשראי היו לצורך תשלום הוצאותיהם השוטפות של שניהם שהיו בני זוג וכל ההוצאות נעשו בהסכמתו המלאה. לטענתה, האיש הציע לה לעבור להתגורר בדירתו, היא סייע לו במטלות הבית ובקניות והם היו נוסעים יחדיו לטיולים ובילו יחדיו באירועים. לדבריה, בכל אותה תקופה ילדיו של האיש לא היו בקשר אתו והיא היחידה שדאגה לו והיתה בת זוגו. האיש הכיר לה תודה על כך והוא אף הציע להעביר לה את דירתו במתנה.

8. האישה טענה שאין יסוד לטענת האיש שהכספים הועברו אליה בנאמנות לצורכי השקעה וקבלת ריבית גבוהה יותר. כל הכספים הועברו אליה במתנה והאיש היה מודע למשיכות הכספים שנעשו במשך השנים ומעולם לא הסתייג מהם. האיש אפילו הציע לה להינשא לו ולולי התערבותו של בנו של האיש, שהחליט לחדש עמו את הקשר בסוף שנת 2015 על מנת שייתן לו כספים, מערכת היחסים ביניהם היתה ממשיכה.

9. בית המשפט קמא קיבל את תביעת האיש בחלקה והורה לאישה להשיב לאיש סך של מעל מיליון ₪ ואף חייב אותה בהוצאות בסך של 100,000 ש"ח. נפסק שכספים שהועברו לאישה באמצעות מסמכי העברה כתובים שנחתמו ע"י האיש וכן כספים שנמשכו באמצעות הבנקט וכרטיס האשראי הם בגדר מתנה גמורה והאישה אינה צריכה להשיבם לאיש. מאידך נקבע, שהאישה חייבת להשיב לאיש את הכספים שהועברו בהעברות בנקאיות לחשבונה, אשר בוצעו ללא מסמך בכתב.

10. שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעורים. האיש טען שהיה על ביהמ"ש קמא לחייב את האישה להשיב לו את כל הכספים שהועברו אליה, דהיינו, גם כספים שהוא העביר באמצעות הוראות העברה כתובות וגם כספים שהאישה משכה באמצעות כרטיס האשראי והבנקט. האישה טענה מאידך, שאין כל משמעות לשאלה באיזה אופן הועברו אליה הכספים וכולם ניתנו לה במתנה שהושלמה והיא לא צריכה להחזיר דבר לאיש.

ב. תמצית פסק הדין

1. בין הצדדים היה קשר שהוא מעבר לקשר חברי רגיל. למרות ששניהם התגוררו תחת קורת גג אחת בדירת האיש כשש שנים, לא היו ביניהם יחסי אישות ולאישה לא היה מפתח לדירתו של האיש. היא היתה תלויה בכך שהאיש יהיה בבית על מנת שתוכל להיכנס לדירה. לקשר ביניהם היו סממנים של קשר זוגי ואולם מדובר בקשר זוגי שאינו "מקובל". יחסים אלו מלמדים על רצון "שלא לתת לגיטימציה מלאה לקשר ולמחויבות שקשר כזה יוצר" ואולם היה ביניהם "קשר חזק בעל מחויבויות הדדיות". בתקופה זו, לאחר שהאיש התאלמן מאשתו, הוא היה אדם בודד ולא היה לו קשר עם ילדיו. האיש נזקק לקשר חברי "והיא היתה שם בשבילו". לאישה היתה דירה בבעלותה שעמדה בכל התקופה ריקה, והיא לא נזקקה לקורת גג כשהסכימה לעבור ולהתגורר עמו בדירתו.

2. האיש ביקש מהאישה שתינשא לו ואולם היא סירבה. למרות זאת, מערכת היחסים ביניהם המשיכה, כולל מגורים ובילויים משותפים. לאף אחד מהם לא היה קשר עם משפחתו של הצד השני והם לא היו הולכים יחדיו לאירועים משפחתיים במשפחתו של כל אחד מהם. שניהם לא רצו לתת "גושפנקא חיצונית" לקשר ביניהם ואולם האיש צירף את האישה לטיולים ואירועים שנערכו במסגרת מקום עבודתו, לרבות טיולים שכללו לינה. מאידך, האיש לא הצטרף לאירועים במסגרת עבודת האישה במשטרת ישראל. העברת הכספים נעשתה רק מכיוונו של האיש. האישה לא תרמה מכספה למערכת היחסים המשותפת. האיש קנה לאישה תכשיטים ומתנות והיא קנתה לו זוג סנדלי כפכף בלבד.

3. בכל הנוגע לכספים שהועברו ממקום עבודתו של האיש ומקופת הגמל - יש לדחות את טענות האיש שכספי הפיקדון ממקום עבודתו וקופת הגמל בסך כולל של כ- 400,000 ₪ שהועברו על ידו לחשבון האישה באמצעות חתימתו על טופסי העברה הועברו בנאמנות לצורכי השקעה. זאת, מאחר שהאיש "לא ערך מסמך כתוב, אשר מבהיר כי זו הייתה מטרת העברת הכספים". לכן, סכום זה בסך של 399,247 ₪ הועבר בהסכמת האיש לאישה מתוך כוונה להעניק לה כספים אלו במתנה. גם סכום נוסף בסך של 77,000 ₪ שהאיש העביר לחשבון האישה באמצעות "הוראה לחיוב חשבון פיקדון" הועבר כמתנה. העובדה שהאיש מינה את האישה למוטבת בקופת הגמל לאחר מותו, מלמדת שכוונת האיש היתה להעביר לה את כספים אלו במתנה.

4. בכל הנוגע לכספים שהאישה משכה בכרטיס האשראי של האיש בין במזומן ובין באמצעות שימוש בו – האיש מסר לאישה את כרטיס האשראי מרצונו החופשי. היה לו נוח שהאישה דאגה לערוך את הקניות ולשלם את התשלומים השוטפים. האישה אף משכה מחודש ספטמבר 2007 ועד ינואר 2016 סך כולל של 274,000 ₪ במזומן מחשבון האיש באמצעות כרטיס בנקט. לא היתה הפרדה בין הוצאות לצורכי האיש ובין הוצאות לצורכי האישה ולא עלה בידי האיש להוכיח שעל האישה להשיב לו סכומים אלו. לאיש היה נוח שהאישה עשתה את כל המטלות הקשורות באחזקה שוטפת של דירתו ולאור הקשר המיוחד שנרקם ביניהם, היא לא צריכה להשיב לו סכומים אלו.

5. בכל הנוגע להעברות הבנקאיות מחשבון האיש לחשבון האישה בבנק יהב – מדובר בסכום כולל של 1,018,815 ₪ ובשערוך ליום הגשת התביעה מדובר בסך של 1,182,085 ₪. סכומים אלו, שהאיש חסך במשך שנים בעמל רב, הועברו כולם לאישה ונותר לו בחשבונו רק סך של כ – 35,000 ₪. אין לקבל את טענת האישה שסכומים אלו הועברו אליה במתנה ומאידך, אין לקבל את טענת האיש שכספים אלו הועברו אליה בנאמנות על מנת שתנהל את השקעותיו של האיש בחשבונה. אם האיש היה רוצה לקבל הטבות בבנק יהב, הוא יכול היה לפתוח שם חשבון על שמו. ברם, "לא סביר לי שאדם יעביר את כל כספו לאחר, אפילו אם קיים ביניהם קשר זוגי או קשר חברי קרוב, מבלי שתהיה ציפייה לכינון מערכת יחסים קבועה ועתידית. אינני חושבת שגם הצד המקבל יכול לחשוב בתום לב שהוא מקבל במתנה את מלוא הכספים של חברו, במיוחד כשמערכת היחסים ביניהם איננה מעוגנת ואיננה מחייבת".

6. האישה לא נהגה בתרמית מתוך כוונה "לעקצו" והיא לא רימתה או הונתה אותו ולא גנבה את הכספים ממנו. האיש העביר לה את הכספים מרצון והיא עשתה שימוש בכרטיס האשראי בהסכמה וברשות. ברם "דברים שהיו נכונים לתקופה בה מערכת היחסים היתה קרובה והצדדים בילו ביחד את זמנם הפנוי והתגוררו תחת קורת גג אחת, אינם נכונים כאשר קשר זה נסתיים... במועד ההפרדות מן הראוי היה לעשות התחשבנות, לפחות על הסכומים שהועברו בהעברה בנקאית לחשבונה של הנתבעת, אשר העידה כי היא לא באה בשביל הכסף, אלא בכדי להיות חברה ולעזור לתובע".

7. האיש לא התכוון לתת לאישה את כל כספו ולהיוותר חסר כול. הוא נתן כספים במתנה "כאשר היה לגביהם מסמך ספציפי המלמד על כוונה זו". היה בין הצדדים סוג של "חוזה חברי" לפיו האישה תסייע לו במטלות משק הבית ותשמש לו חברה לבילויים משותפים והיא אף תלון בדירתו "ותגאל" אותו מבדידותו. מאידך, האיש נטל על עצמו "לדאוג לחלק הפיננסי במערכת היחסים". האיש שהיה מנותק מבני משפחתו וקיבל תמיכה רגשית מהאישה, לא יכול לבקש את כל הכספים חזרה, לאחר שהאישה מילאה את חלקה בהסכם זה שנכרת בהתנהגות, כאשר לבני משפחתו היה נוח להתעלם ממנו. האיש אף היה מעוניין להינשא לאישה "ובמסגרת כמיהה זו, העביר אליה כספים כהכרת תודה לכך שגאלה מבדידותו ותמכה בו בענייני הבית, אשר אשתו המנוחה לקחה על עצמה מטלות אלו לפני פטירתה".

8. הכספים שהועברו לחשבון האישה "ואשר לא יוחדו לה במסמך מסודר ונפרד ולא נמשכו באמצעות כרטיס האשראי (הבנקט), יושבו לתובע, שכן אני סבורה שכספים אלו היו אמורים לשמש את שני הצדדים ככל שמערכת היחסים ביניהם הייתה ממשיכה ומאחר והיא הופסקה, לגבי סכומים אלה יש לבצע השבה". אולם, בנוגע לכספים בסך של 144,600 ₪ שהאיש העביר לאישה באמצעות ייפוי כוח שכתבה האישה ועליו חתם האיש, מאחר שלא צוין שמדובר בהלוואה משמע שסכום זה ניתן במתנה. לכן, יופחת סכום זה מסך ההעברות הבנקאיות שעל האישה להשיב לאיש.

9. ככל שהאיש רצה להעביר לאישה את הכספים בנאמנות, "יכול היה להעלות זאת על הכתב". יחסי הקרבה בין הצדדים לא היו בדרגה מספיק גבוהה כדי הקמת 'חזקת מתנה' ולפיכך אין לקבוע שאת כל הכסף התכוון האיש להעניק במתנה לאישה. רק לגבי כספים "לגביהם יש מסמכים ספציפיים לטובת הנתבעת – יש לראות בהם מתנה".

10. סה"כ על האישה להשיב לאיש סכום של 874,215 ₪ קרן ומשוערך ליום התביעה, הסכום עומד על 1,005,856 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 100,000 ₪.

ג. תמצית טענות האיש

1. האישה הוציאה ממנו שלא כדין, במרמה ובעורמה, כספים רבים. האישה משכה בבנקט "בצרורות של 4,000 ₪, כמעט מידי יום, עד לריקון חשבון הבנק של המערער". האישה, אשר צעירה מהאיש בכ – 17 שנים, ניצלה את תמימותו של האיש ובדידותו, על מנת להוציא ממנו סכום עתק של מעל 2.1 מיליון ₪. היה על ביהמ"ש קמא להורות לאישה להשיב את כל הכספים ולא רק את חלקם. לא היה מקום לאבחנה שערך ביהמ"ש קמא בין הכספים השונים שהועברו.

2. האיש שודל ע"י האישה להעביר לחשבונה את הכספים באמתלה שהיא תשיג עבורו ריבית גבוהה יותר, מאחר שהיא עובדת מדינה. היא התחייבה שתחזיר לו את הכסף בהזדמנות הראשונה שיבקש. כמעט כל משיכות המזומן שביצעה האישה באמצעות כרטיס הבנקט שהאיש נתן לה, נעשו לפני שנת 2010, שעה שהצדדים טרם עברו לגור יחדיו בדירתו.

3. האישה מסרה גרסאות שונות ביחס למטרת משיכת הכספים מהכספומט. היא עשתה שימוש בכרטיס לצרכיה הפרטיים. לפני הגשת התביעה, בנו של רוני הקליט שיחה עם האישה שבה היא התחייבה ללכת לבנק ולהשיב לאיש את הכספים. ביהמ"ש התעלם מההקלטה למרות שהיא "ראיית זהב" להוכחת טענותיו שלא מדובר כלל במתנה והאישה הודתה שמדובר בכספים שלו והיא הסכימה ללכת עמו לבנק ולהשיב לו אותם. בהקלטה קיימת הודאת בעל דין מפורשת של האישה.

4. טעה ביהמ"ש קמא שעה שהתעלם מההלכה לפיה מי שטוען שקיבל כספים במתנה, רובץ עליו הנטל להוכיח זאת והאישה לא עמדה בנטל. הצדדים לא קיימו יחסי אישות ולאישה לא היה מעולם מפתח לדירתו. הוכח גם שבמקביל, היה למשיבה בן זוג והיא התגוררה אתו יחדיו בדירתה שלה.

5. טעה ביהמ"ש קמא כשהסתמך על ייפוי הכוח שהאישה הכינה והאיש חתם עליו, על מנת להותיר כספים שהועברו במסמך זה, בידיה. בייפוי הכוח לא היה כתוב שמדובר בהלוואה ולא היה כתוב שזו מתנה או כל מטרה אחרת. עצם פקודת ההעברה לא מעידה על מטרתה. טעה ביהמ"ש קמא שהתעלם מכך שבתקופה שבה היא משכה כספים מחשבון האיש באמצעות בנקט, היא הפקידה לחשבונה סכום של 300,000 ₪ במזומן ולא היה בפיה הסבר למקור הכספים. היה על ביהמ"ש קמא להורות אף על השבתם של כספים אלו.

6. טעה ביהמ"ש קמא שלא התחשב בכך שהאישה עשתה שימוש בכרטיס האשראי למטרותיה האישיות ללא ידיעתו וללא רשותו. ביהמ"ש קמא גם התעלם מכך שהאיש לא היה איש סודה של האישה בשום עניין והיא לא קנתה לו שום דבר במהלך השנים למעט סנדלי כפכפים. חזקת המתנה חלה רק כשמדובר ביחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחת הנעבר כמו ביחסים בין הורה לילדו ובמקרה דנן לא מדובר במצב שכזה ולכן ההנחה היא שמי שמעביר נכס לזולתו מצפה להשבתו. לכן, יש לקבל את הערעור ולהורות לאישה להשיב לו את כל כספו.

ד. תמצית טענות האישה

1. אין להתערב בקביעתו העובדתית של ביהמ"ש קמא לפיה האיש לא העביר את הכספים לאישה לצורכי השקעה על מנת שיקבל ריבית גבוהה יותר ולא הוכחו טענותיו למרמה וגזל. אין להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא לפיה הכספים שלגביהם יש מסמכים ספציפיים המעידים על העברה ניתנו במתנה לאישה. שהרי, לא נחתם כל מסמך נאמנות והאיש לא דאג לקבל כל בטוחה מהאישה להבטחת השבת כספים אלו בבוא היום. האיש היה מודע לכך שהאישה יכולה היתה "להיעלם" עם הכספים ואם היתה הולכת לעולמה ח"וח, היה קושי רב להשיב את הכספים חזרה אליו.

2. העובדה שהאיש חתם על מסמך לפיו האישה תהיה המוטבת שלו בקופת הגמל לאחר פטירתו, שומטת את הקרקע מתחת לגרסתו של האיש שטען שהעביר לה את הכספים בנאמנות. כוונת האיש להעניק לה כספים אלו לאחר מותו מקרינה גם על כוונתו בחייו להעביר לה את הכספים במתנה. כמו כן, מאחר שבייפוי הכוח שבמסגרתו הורה האיש להעביר לאישה סך של 144,600 ₪ לא נאמר דבר בדבר סיווגם של הכספים כנאמנות או הלוואה, המסקנה המתבקשת שמדובר במתנה. לא יעלה על הדעת שאם אדם יעביר סכום כזה לצורכי השקעה בנאמנות, הוא לא יכתוב זאת על מסמך ההעברה ו"שתיקת המסמך" מדברת בעד עצמה.

3. האיש לא הוכיח שכל הונו הועבר לאישה והוא צירף דף חשבון מחשבון אחד בלבד שלו ולא הוכיח שאין לו חשבונות בנק נוספים. בכל מקרה, אין רלוונטיות למצבו הכלכלי של נותן המתנה. אף אם הוא היה מוכיח לאשורו את מצבו הכלכלי, אין לכך כל נפקות לאחר שהמתנה הושלמה. הכספים עברו לאישה במתנה במשך תקופה ארוכה וזאת לאור רצונו של האיש להוקיר לה טובה ולגמול לה על חברותה הקרובה ועל שעמדה לצדו בעתות חולי ובדידות. מי שעומד מאחורי התביעה הוא בנו תומר. האיש אישר שהתמצא בחשבון הבנק שלו, קיבל תדפיסי בנק וידע היטב מה הסכומים שמוצאים מחשבונו באמצעות כרטיס האשראי ולכן ברור שגם משיכות אלו היו על דעתו.

4. האיש מעולם לא בדק מה עלה בגורל הכספים שהעביר והיה מצופה שאם הוא אכן העביר את הכספים למטרת השקעה, היא היה בודק במהלך שנים רבות אלו, מה עלה בגורל השקעותיו. האיש לא עשה כן והדבר מלמד שהכספים ניתנו לאישה במתנה. אין כל הודאה מטעם האישה בהקלטות שמהם עולה היא מסכימה להשבת הכספים ואין הודאה בגרסתו השקרית של האיש. אדרבא, בהקלטה האישה אומרת שהיא הציעה לו לפתוח חשבון על שמו בבנק יהב והוא לא היה מעוניין בכך.

5. טעה ביהמ"ש קמא שעה שאבחן "אבחנה מלאכותית וחסרת פשר" בין כספים שהועברו אליה ממקום עבודתו ומקופות גמל שלגביהם נקבע שהם ניתנו במתנה לבין כספים שהועברו אליה באמצעות העברות בנקאיות שלגביהם נקבע שמדובר במתנה עם תנאי מפסיק, למרות שאין כל הבדל בין העברות אלו. אין להבחין בין ההעברות וכולן ניתנו במתנה. אין שום הצדקה להבחין בין אופני ההעברות ואין הבדל בין הוראה טלפונית שניתנה לפקיד בנק לבין מתן הוראה בכתב.

6. לא קיימת כל הנמקה מדוע יש לראות בכספים שהועברו דרך חשבונות הבנק כמתנה עם תנאי מפסיק. טעה ביהמ"ש קמא שדחה את גרסאות שני הצדדים והעניק "פרשנות משוערת משלו" שלא הועלתה ע"י הצדדים ושכלל לא הוכחה. על פי הפסיקה, מי שמבקש להתנות את המתנה בתנאי, חייב לעשות זאת בצורה ברורה ומפורשת. במקרה דנן האיש לא עשה זאת ולא הוכח שהוא התנה את המתנות בתנאי מפסיק בדמות גדיעת הקשר הזוגי ביניהם. משלא הוכח תנאי, המשמעות היא שהמתנה הושלמה ואין להשיבה. כשם שכשבעל מעניק לאישה מתנה, הוא לא יכול לטעון אחר כך שהמתנה היתה על תנאי שהם לא ייפרדו ואם הם ייפרדו על האישה להשיב לו את המתנה, הוא הדין במקרה דנן.

7. ביהמ"ש קמא "גיבש מסקנותיו לפי אמות מידה מתחום המוסר תוך עריכת בחינה נורמטיבית כיצד ראוי לנהוג, חלף בחינה סובייקטיבית מותאמת לנסיבות המקרה דנן". כשם שההעברה על פי ייפוי הכוח נעשתה בהסכמה וללא תנאי, הוא הדין ביחס לכל ההעברות. ההעברות שהתפרשו על פני שנים רבות לא מקבלות צורה משפטית שונה מאחר שהן בסכומים גדולים. לכן, יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולקבוע שהאישה לא חבה דבר לאיש.

ה. דיון והכרעה

1. בפתח הדברים יש לקבוע שאין עילה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י ביהמ"ש קמא, לרבות בכל הנוגע למערכת היחסים בין בני הזוג וכן ביחס לקביעתו שהאישה לא ביצעה שום "תרגיל עוקץ" וכל הכספים שהועברו מהאיש לאישה נעשו בהסכמתו ובאישורו. אמנם, ניכר ממוצג 5 למוצגי האיש (פירוט המשיכות הכספיות מהכספומט), שהאישה משכה כספים ביד רחבה במהלך תקופת החברות, ברם גרסתה העקבית הייתה שהיא השתמשה בכספים גם לצורכי האיש. גרסה זו לא נסתרה והאיש אף הודה בכך בחקירתו (עמ' 31 שורות 27-29 לפרוטוקול מיום 11.12.18).

2. לפיכך, יש לדחות את ערעור האיש בכל הנוגע לטענתו שהאישה משכה באמצעות הבנקט וכרטיס האשראי סכומי כסף בגזלה ובתרמית. האיש העניק לאישה כרטיסים אלו על מנת שתעשה בהם שימוש לצרכיה ולצרכי משק ביתו והוא עקב אחרי דפי החשבון ומעולם לא בא בכל טרוניה כנגד האישה ביחס לכספים אלו. לכן, יש לדחות את ערעור האיש בכל הנוגע למשיכות אלו שביצעה האישה ובצדק קבע ביהמ"ש קמא שהאישה לא חייבת להשיבם לאיש.

3. השאלה המרכזית שיש לבחון היא, האם צדק ביהמ"ש קמא שעה שאבחן בין כספי קופת הגמל וכספים נוספים ממקום עבודתו של האיש שהועברו באמצעות מסמך בכתב ואשר ביחס אליהם נקבע שמדובר במתנה, לבין העברות בנקאיות אחרות שביהמ"ש קבע ביחס אליהן שעל האישה להשיבם לאיש.

4. לצורך כך נבחן תחילה את השאלה על מי הנטל להוכיח שהכספים ניתנו במתנה?

5. ברע"א 8068/16 שרה קטן נ' אילן כהן ואח' (25.1.18) קבע כב' השופט הנדל כי:

"....הנתבע מודה שקיבל כספים מהתובע, אך טוען שקיבל את הכסף במתנה. במצב זה טענת המתנה משמשת כמגן והנטל להרמת מגן זה מוטל על הנתבע... משהודה הנתבע בקבלת הכספים, הנטל עובר אליו להוכיח שקיבל אותם במתנה... קיים חריג הפוך שאומץ בפסיקה הישראלית מהדין האנגלי, המכונה "חזקת המתנה". על פי חריג זה, מטעמים שיובהרו, כאשר התובע וזו הדוגמא המובהקת – הינו ההורה של מקבל הכסף, קיימת חזקה לפיה הכסף הועבר במתנה והנטל מוטל על כתפי ההורה להוכיח כי הכסף הועבר לבנו כהלוואה... הרציונל מאחורי חזקת המתנה הוא כי כאשר עסקינן ביחסי קרבה המתאפיינים בדאגת הנותן לצרכיו של המקבל, מטבע הדברים יתבצעו העברות של כסף או נכסים בין הנותן לבן חסותו.... זאת, בניגוד למצב הרגיל בין צדדים שאין ביניהם מערכת יחסים של דאגה לצרכיו של המקבל – שם ההנחה היא שכאשר אדם נותן נכס לזולתו הוא מצפה לתמורה או להשבה של הנכס".

6. כב' השופט הנדל קבע שם כי באותו מקרה:

"היחסים בין המבקשת למשיב אינם עולים ואף אינה מתקרבים, לכדי יחסי הקרבה המיוחדים המקימים את חזקת המתנה... מהשלב שהוסכם כי אכן הועבר הכסף, הנטל עובר לנתבע להוכיח שהיה מדובר במתנה... נכון להעמיד את חזקת המתנה ועוצמתה על המסלול הראוי, מסלול זה צר ומיועד למקרים מיוחדים של יחסי דאגה כגון הורה ובנו".

כב' השופט סולברג ציין שם כי:

"אין די בהיסטוריה של מתנות כשלעצמה על מנת לבסס חזקה שכזו".

ראו גם: בע"מ 8203/17 פלוני ואח' נ' פלוני (14.6.18), ע"א 34/88 ג'וזפינה רוטנברג רייס ואח' נ' עזבון המנוחה חנה אברמן ז"ל, פ"ד מד(1) 278, תמ"ש 53160-09-12 מ.ש. נ' ח.מ.ש (1.4.14).

7. במקרה דנן, שעה שלאישה אפילו לא היה מפתח לדירת האיש, אין לראות את מערכת היחסים ביניהם כמערכת של "קרובים קרובים". לאיש לא היתה כל מחויבות לדאוג לרווחת האישה ולכן לא קיימת חזקת מתנה ביניהם. הם לא קיימו יחסי אישות ביניהם כפי שנקבע בסעיף 90 לפסק הדין והם לא נפגשו עם משפחותיהם של הצד השני. מדובר במערכת יחסים ייחודית שאינה דומה למערכת מחייבת וקרובה של הורה לילדו. לכן, הנטל מוטל על האישה להוכיח שהאיש העביר אליה כספים אלו במתנה.

8. לפיכך, בצדק קבע ביהמ"ש קמא שיש לראות בהעברת הכספים ע"י האיש לאישה העברה של כספים בנאמנות שמשמעותה היא, שהאישה רשאית לעשות בהם שימוש כל עוד האיש מסכים לכך ומאפשר לה לעשות שימוש בהם. אולם, מרגע שהאיש ביקש לקבל בחזרה את הכספים, היה על האישה להשיבם אליו.

9. ברם, האבחנה שערך ביהמ"ש קמא בין כספים שהועברו על ידי האיש באמצעות הוראות בכתב או באמצעות ייפוי כוח לבין יתר הכספים שהועברו מחשבון האיש לחשבון האישה, אין לה כל הצדקה. אופן ביצוע ההעברה אינו משנה דבר. בצדק טוענת האישה שמדובר באבחנה "מלאכותית". מה זה משנה אם ההעברה בוצעה באמצעות חתימה על מסמך או שההעברה בוצעה באמצעות הוראה טלפונית? בשני המקרים מדובר בהעברה כספית שלא סווגה בשום סיווג שהוא ולכן, הנטל על המקבל - האישה - להוכיח שמדובר בכספי מתנה. ברם, האישה לא עמדה בנטל זה ולא הוכיחה שכוונת האיש היתה להעניק לה כספים אלו במתנה.

10. ראייה לכך שגם האישה לא התכחשה לחובתה להשיב את הכספים שהאיש העביר לחשבונה, יש למצוא בתמליל ההקלטה שנערכה לפני הגשת התביעה. בעמ' 31 שורות 11-14 לתמליל נאמר כך:

תומר (בנו של האיש): אין מחלוקת ואין שום עוררין שזה שלו, או קי?

סיגלית: היה שלו.

תומר: היה שלו? עכשיו זה שלך כאילו?

סיגלית. לא. אבל אתה אמרת שאפילו עכשיו נקבע לאיזה יום שמתאים".

האישה מאשרת אם כן במפורש שמדובר בכספיו של האיש והיא מסכימה להגיע עמו לבנק לצורך הסדרת השבת הכספים אליו בחזרה.

11. בעמ' 34 לתמליל שורות 15-19 נאמר כך:

נטלי (כלתו של האיש): ... השאלה אם יש מניעה שנלך לבנק מחר והוא יקבל את הכסף שלו

סיגלית: לא, אני רוצה.

נטלי: כי שוב פעם

סיגלית: אני רוצה שקודם כל נדבר על תומר, אם תרצי תבואי, את מוזמנת..."

גם מדברים אלו של האישה עולה בבירור שהיא לא מתנגדת להגיע לבנק ולהשיב את הכספים לאיש ומהתמליל עולה שהיא מתחמקת מלקבוע מועד ספציפי להגעה משותפת לבנק אבל היא לא טוענת כלל שהיא לא צריכה להשיב את הכספים היות שהם ניתנו לה במתנה. בעמ' 1-2 לתמליל מיום 24.1.16 היא נשאלה ע"י רוני מתי תלך לבנק והיא השיבה:

"נלך, מה הבעיה?...אני לא בורחת ממך...אני צריכה לבוא איתך, אני אלך איתך, אני מבטיחה".

ברור אם כן שהיתה לסיגלית כוונה ברורה להשיב לרוני את הכספים, מאחר שהיא ידעה שהם שלו ולא ניתנו לה במתנה.

12. אין ספק שגם האישה הבינה שהכספים שייכים לאיש והם הועברו אליה בנאמנות בלבד. אכן, לא הוברר מה היתה הסיבה שהכספים הועברו לחשבון האישה וייתכן שהדבר נעשה על מנת לשכנע את האישה להינשא לו. הסיבה הספציפית להעברת הכספים לא גורעת מכך שהאישה לא הוכיחה שמדובר במתנה ולכן חלה עליה חובת השבה גם של הכספים שהועברו באמצעות הוראות חיוב בכתב.

13. העובדה שהאיש קבע את האישה כמוטבת בקופת הגמל שלו, לא מלמדת שהוא התכוון להעביר לה כספים אלו עוד בחייו במתנה. כוונה להעניק לאחר מאה ועשרים לא יכולה ללמד על הענקה מחיים.

14. בכל הכבוד, איני יכול להסכים עם קביעת ביהמ"ש קמא לפיה "התובע אמנם לא התכוון לתת לנתבעת את כל כספו ולהיוותר חסר כל, אך מאידך מצאתי כי הוא נתן לה בהבנה כספים במתנה, כאשר היה לגביהם מסמך ספציפי המלמד על כוונה זו". המסמכים שעליהם חתם האיש לא מלמדים כלל על הענקת מתנה. ניתנה בהם הוראה להעברת כספים ותו לא. לא נאמר בהם מה אופי ומטרת ההעברה. לא צוין בהם שמדובר בהלוואה או במתנה או בנאמנות. הנטל להוכיח שמדובר במתנה היה מוטל על כתפי האישה והיא לא עמדה בו.

15. העובדה שחלק מהעברות הכספים "יוחדו לה במסמך מסודר ונפרד" לא מלמדת דבר על כך שהן הועברו במתנה. דברי ביהמ"ש קמא לפיהם הכספים "היו אמורים לשמש את שני הצדדים ככל שמערכת היחסים ביניהם היתה ממשיכה ומאחר והיא הופסקה, לגבי סכומים אלה יש לבצע השבה" נכונים לכל ההעברות שבוצעו ע"י האיש, למעט המשיכות בכרטיסי אשראי שכבר "נאכלו" על יד הצדדים.

16. לאור האמור, אציע לחבריי לדחות את ערעור האישה במלואו ולקבל חלקית את ערעור האיש במובן זה שעל האישה להשיב לאיש בנוסף לסכומים שנפסקו בבית המשפט קמא, גם סכומים אלו:

1. 399,247 ₪ שהועברו ממקום עבודתו של האיש לחשבון האישה.
2. 77,000 ₪ שהועבר מפיקדון של האיש בחברת דן לחשבון האישה.
3. 144,600 ₪ שהועבר מחשבון האיש לחשבון האישה באמצעות ייפוי כוח.

סה"כ - 620,847 ₪.

17. על האישה להשיב סכומים אלו בתוספת ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה בבית המשפט קמא ועד לתשלום בפועל. השערוך יחל רק ממועד הגשת התביעה ולא ממועד העברת הכספים, מאחר שנדחתה גרסת האיש שהעברת הכספים לאישה נעשתה על מנת לקבל ריבית משופרת. לכן, משהכספים הועברו בנאמנות, חלה חובת ההשבה רק במועד שבו דרש האיש לקבל את כספיו בחזרה והוא עשה כן רק בסמוך להגשת התביעה.

18. לאור התוצאה, אציע לחייב את האישה בהוצאות האיש בסך של 30,000 ₪ והערובה שהפקידה האישה בערעורה תועבר לאיש על חשבון ההוצאות באמצעות ב"כ ואילו הערובה שהפקיד האיש, תושב לו באמצעות ב"כ.

_________________

נפתלי שילה, שופט

השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד:

אני מסכים.

_________________

שאול שוחט, שופט

סגן הנשיא, אב"ד

השופטת עינת רביד:

אני מסכימה.

_________________

עינת רביד, שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט נפתלי שילה.

ניתן היום, ח' סיוון תשפ"א, 19 מאי 2021, בהעדר הצדדים.