לפניי בקשה מטעם התובעת לקבוע כי קיים מעשה בית דין רלוונטי לטובתה בשאלת האחריות לקרות תאונת הדרכים מושא התביעה.

יצוין כי לפניי גם בקשה מטעם הנתבעים להתיר להם משלוח הודעה לצד שלישי.

מדובר בתאונת דרכים מיום 2.10.17 שבה מעורבים שלושת הרכבים הבאים:

• רכב פרטי מתוצרת סוזוקי מ.ר. 3338773. רכב זה הינו בבעלות גב' לימור כהן וגם היה נהוג על-ידיה במועד התאונה, ורכב זה בוטח בביטוח מקיף ע"י ביטוח ישיר (התובעת) (להלן – "רכב ביטוח ישיר").
• רכב פרטי מתוצרת קיה מ.ר. 4437933. רכב זה הינו בבעלות מר שלמה ביטון וגם היה נהוג על-ידו במועד התאונה, ורכב זה בוטח בביטוח אחריות ע"י מגדל חברה לביטוח בע"מ, אך כנראה שלא היה כיסוי ביטוחי בפוליסת הביטוח שמגדל הוציאה (להלן – "רכב ביטון").
• רכב מ.ר. 1153114. רכב זה היה נהוג בתאונה ע"י מר משה בגדדי ובוטח בביטוח אחריות ע"י שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן – "רכב שומרה").

התאונה הצמיחה שלוש תביעות משפטיות ידועות (בסדר דין מהיר), שיוצגו להלן עפ"י סדר הגשתן לביהמ"ש:

• תביעה מיום 21.12.17 בתא"מ (שלום ת"א) 43162-12-17 (להלן – "התביעה הראשונה").
  • התובעת בתביעה זו היא בעלת רכב ביטוח ישיר והיא תבעה במקור פיצוי ע"ס 12,008 ₪ בגין מלוא הנזק הישיר.
  • הנתבעים בתביעה זו הינם נהג רכב ביטון וכן מבטחת רכב ביטון.
  • הנתבע 1 בלבד (הנהג ביטון) הגיש כתב הגנה מטעם עצמו, וכן שלח (עפ"י היתר שביקש וקיבל) הודעה לצד שלישי נגד נהג רכב שומרה.
  • הנתבעת 2 (מגדל – מבטחת רכב ביטון) הגישה כתב הגנה מטעם עצמה בלבד, ובו טענה להיעדר כיסוי ביטוחי, בנימוק לפיו ברכב ביטון נהג נהג בלתי מורשה עפ"י הפוליסה (נהג בשם מנשה בני ביטון).
  • כתב התביעה תוקן בהמשך, לבקשת התובעת, באופן שבו הופחת סכום התביעה ל-2,089 ₪, מכיוון שהתובעת הפעילה את הביטוח המקיף שלה אצל ביטוח ישיר, ולכן, במקום תביעה של מלוא הנזק הישיר, עבר לתבוע "הפסדים" בלבד, לפי אישור הפסדים של ביטוח ישיר כי ההפסדים הינם בשיעור של 1,089 ₪ (דמי השתתפות עצמית בסך 1,022 ₪ ועוד דמי כינון פוליסה בסך 67 ₪).
  • ביום 30.1.19 נערך דיון הוכחות (שהוא גם הדיון היחיד בתיק) בפני כב' הרשם הבכיר אדי לכנר.
    • בתחילת הדיון הודיע ב"כ התובעת על הסכמה לפיה התביעה תימחק נגד הנתבעת 2 (מגדל כמבטחת רכב ביטון), נוכח טענת היעדר הכיסוי הביטוחי הנ"ל.
    • בתחילת הדיון הודיע ב"כ הצד השלישי (נהג רכב שומרה), כי הצד השלישי מוותר על העדת העד מטעמו נוכח מצבו הבריאותי שדווח לפרוטוקול.
      • יוער כי מתוך טעות סופר ברורה ההודעה הנ"ל יוחסה לב"כ הנתבע 1, במקום לב"כ הצד השלישי (ראו גם דברי ביהמ"ש בפסה"ד שלהלן, שמבהירים עד מטעם איזה בעל דין לא התייצב לדיון).
    • לאחר מכן העידו שלושת העדים הבאים: העידה התובעת מטעם עצמה כנהגת ברכב ביטוח ישיר; לאחריה העיד מר מנשה ביטון כעד מטעם הנתבע 1 (ביטון) כנהג ברכב ביטון; לאחריו העידה גב' אורית ביטון (אימו של נהג רכב ביטון), כנוסעת ברכב ביטון.
    • בתום הדיון הודיעו ב"כ הצדדים כי הם "מסכימים לפסיקה לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט".
  • ביום 24.2.19 ניתן פס"ד, שקיבל התביעה וחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת הפסדיה הנ"ל בסך 1,089 ₪ בצירוף הוצאות מקובלות, וכן שקיבל את ההודעה לצד שלישי בחלקה, תוך חיוב הצד השלישי (נהג רכב שומרה) בשיפוי כדי מחצית מסכום הנזק הנ"ל (שיפוי בסך 550 ₪) בצירוף הוצאות מקובלות.
• תביעה מיום 15.5.19 בתא"מ (שלום בת ים) 33704-05-19 (להלן – "התביעה השנייה").
  • התובע הינו בעל רכב ביטון, ותובע בתביעה זו פיצוי ע"ס 15,177 ₪ בגין מלוא נזקי רכבו וכן בגין "עגמת נפש" בסך 3,000 ₪.
  • הנתבעים בתביעה זו הינם בעל רכב שומרה (מר משה בגדדי) וכן שומרה.
  • ביום 16.9.19 הוגש כתב הגנה משותף לשני הנתבעים (ע"י משרד עו"ד מאיר דואל).
  • התביעה השנייה מטופלת, במקרה, גם על ידי.
  • ביום 25.9.19 נתתי החלטה יזומה, בהמשך לנטען בכתב ההגנה, שבה נתבקשו הנתבעים להגיש עד יום 30.10.19 בקשה מסודרת כדין לקביעת מעשה בית דין, שאחרת ייחשבו הנתבעים כמי שזנחו את טענתם בדבר קיומו של מעשה בית דין רלוונטי.
    • הנתבעים לא הגישו בקשה בהמשך להחלטת 25.9.19 הנ"ל, ולכן נחשבים כמי שזנחו בקשתם לקביעת קיומו של מעשה בית דין רלוונטי.
  • ביום 28.6.20 נערך בפניי דיון בתביעה השנייה.
    • בפועל לא נשמעו ראיות באותו דיון, בנסיבות שתועדו בפרוטוקול.
    • בדיון התרתי לתובע להגיש ראיות חדשות, וכאיזון אפשרתי לנתבעים להגיש בקשה מסודרת לקביעת מעשה בית דין (חרף זניחת הטענה בעבר כמפורט לעיל).
  • לאחר הדיון ולמרות הזדמנות הפז הנוספת שניתנה לנתבעים, הם שוב לא הגישו בקשה מסודרת כדין לקביעת מעשה בית דין רלוונטי. תחת זאת הם הגישו ביום 28.6.20 בקשה לצירוף פרוטוקול של הדיון הנ"ל בתביעה הראשונה, אך בהחלטתי מאותו יום דחיתי הבקשה, תוך הבהרה, שבהיעדר בקשה לקביעת מעשה בית דין, אין ולא יכולה להיות עפ"י הדין לאותו פרוטוקול כל קבילות ראייתית (לאמיתות תוכן הפרוטוקול).
  • בינתיים נקבע בתביעה השנייה מועד דיון הוכחות חדש ביום 19.11.20 בשעה 09:00.
• תביעה מיום 27.2.20 בתא"מ (שלום בת ים) 67448-02-20 (להלן – "התביעה השלישית").
  • התובעת היא מבטחת רכב ביטוח ישיר, והיא תובעת תחלוף ע"ס 9,341 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחתה (התובעת בתביעה הראשונה).
  • הנתבעים הם בעל ונהג רכב ביטון.
  • שני הנתבעים מתגוננים יחד.
  • הנתבעים הגישו בקשה להתיר להם משלוח הודעה לצד שלישי נגד מר משה בגדדי (בעל רכב שומרה).
    • בהחלטה ראשונית מיום 29.6.20 ביקשתי מהתובעת להגיב על הבקשה, וכן ביקשתי ממנה להגיש בקשה מסודרת כדין לקביעת קיומו של מעשה בית דין רלוונטי (בהמשך לטענותיה בכתב התביעה).
  • ביום 2.7.20 הגישה התובעת בקשה לקביעת קיומו של מעשה בית דין רלוונטי (יוער כי ביום 30.6.20 הוגשה בקשה קודמת, אך נוכח הערתי בהחלטתי מאותו יום, מצאה התובעת להגיש בקשה חדשה ביום 2.7.20, וטוב שכך).
    • ביום 14.7.20 הוגשה תגובת הנתבעים לבקשה (לאחר הארכת מועד רלוונטית שביקשו וקיבלו).
    • ביום 20.7.20 הוגשה תשובת התובעת לתגובת הנתבעים.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים, אני מחליט כך:

בקשת התובעת לקבוע שקיים מעשה בית דין לטובתה – נדחית. נימוקיי:

• התובעת טוענת כי פסה"ד שניתן בתביעה הראשונה קובע אשם נזיקי מלא בתאונה של נהג רכב ביטון. אך בטענה זו מתעלמת התובעת מחלקו של פסה"ד המקבל (חלקית) גם ההודעה לצד שלישי נגד נהג רכב שומרה. חיוב זה של נהג רכב שומרה עשוי בהחלט להשמיע/להתפרש כחלוקת אחריות שווה בין שני הנהגים (נהג רכב ביטון ונהג רכב שומרה), ואם כך, הרי שטענת התובעת לאשם מלא (100%) של נהג רכב ביטון נופלת.
• עפ"י ההלכה הפסוקה פס"ד לפי סעיף 79א לחוק אינו משמש ברגיל כמעשה בית דין, ודאי כאשר הוא אינו כולל הנמקה וקביעות אופרטיביות ברורות בשאלת האחריות, ולטעמי פסה"ד בתביעה הראשונה אינו מנומק ואינו כולל קביעות כאלו.
• לחובת התובעת יש לזקוף עובדה רלוונטית: התובעת ידעה, ולמצער צריכה הייתה לדעת, כמבטחת סבירה, כי כאשר המבוטחת שלה מנהלת תביעה משפטית (והמבוטחת המשיכה לנהל התביעה הראשונה בעודה מפעילה הפוליסה אצל התובעת), כי אם בכוונתה לתבוע בתחלוף תגמולי ביטוח שהיא משלמת למבוטחתה, עליה לדאוג (למשל בדרישה מהמבוטחת) שפסה"ד שיינתן בתביעה הראשונה יכלול הנמקה ברורה ולמצער נוסחה ברורה של קביעת/חלוקת אחריות, כדי שיוכל לשמש מעשה בית דין להליכים צפויים בצנרת. אלא שכאן הדבר לא נעשה, ומביהמ"ש שדן בתביעה הראשונה לא נתבקשו אלה.
• מפרוטוקול הדיון בתביעה הראשונה עולה, שלא הוצגו כל הראיות הקיימות, ובכלל זה עד אחד שלא העיד וגם מסמכי משטרה קיימים לא הוצגו. לפיכך, אפשר שגם מטעמי צדק אין זה ראוי לקבוע קיומו של מעשה בית דין.

בקשת הנתבעים להתיר להם משלוח הודעה לצד שלישי – מתקבלת. נימוקיי:

• בנסיבות כולן, היה ראוי לתובעת עצמה לתבוע במישרין את הצד השלישי, גם כדי ליצור חזית משפטית ישירה בינה לבינו. התובעת אמנם טוענת כי מעורבות רכב שומרה אינה מוכרת לה, אך יש ואמורות להיות בידיה ראיות די והותר (ודאי ביום הזה) למעורבות לכאורית זו. אך משעה שהתובעת לא השכילה לבקש לצרף הצד השלישי כנתבע ישיר בתביעה העיקרית (ואפשר בהחלט שהתובעת תיפגע מכך דיונית וראייתית/מהותית בהמשך), אני מתיר צירופו כצ"ג.
• שוכנעתי כאמור כי צ"ג הינו צד נחוץ ובעל דין ראוי לכאורה.
• עדיין ראוי לב"כ התובעת ולב"כ הנתבעים לבוא בדברים בהקדם ולהסכים על צירוף צ"ג כנתבע, חרף הליך מסורבל ויקר של הודעה לצ"ג.

הוראות דיוניות:

• הנתבעים יגישו לתיק מסמכי הודעה לצד שלישי עד יום 30.7.20 וישלמו אגרה מתאימה.
• ב"כ הנתבעים יציג עד יום 30.8.20 אישור מסירת מסמכי הודעה לצד שלישי לצד השלישי.
• בנסיבות ומאחר שממילא התביעה השנייה והתביעה השלישית נדונות שתיהן לפניי, אני מורה על איחוד הדיון בין התביעה השנייה [בתא"מ (שלום בת ים) 33704-05-19] לבין התביעה השלישית [בתא"מ (שלום בת ים) 67448-02-20].
• מבוטל הדיון הקבוע בתביעה השלישית ביום 2.8.20.
• הדיון בשני התיקים המאוחדים ייערך בדיון הקבוע כבר ממילא בתביעה השנייה – דיון ביום 19.11.20 בשעה 09:00.
• ביהמ"ש מצפה מב"כ שני הצדדים לצלם בדחיפות כל מסמכי המשטרה הרלוונטיים ולהציגם לתיק.
• ביהמ"ש מבקש מב"כ הצדדים להגיש לתיק עד יום 30.8.20 תצלום בצבע של זירת התאונה מכל כיווניה.
• אין צו להוצאות בגין הליכים אלה.
• המזכירות תיישם האמור מעלה בהוראות הדיוניות וכן תשלח החלטה זו לכל הצדדים בשני התיקים המאוחדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"פ, 21 יולי 2020, בהעדר הצדדים.