עניינה של החלטה זו בסמכות המקומית לדון בעתירה שבכותרת.

1. בעתירה התבקשתי להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא תמשיך משיבה מס' 1 ליתן לעותרות הרשאה לכרייה וחציבה במחצבת פורייה (להלן – המחצבה), בפטור ממכרז; ומדוע לא יעניק משיב 2, בהתאמה, הארכה לרישיון החציבה שהוענק לעותרות במחצבה, מזה 45 שנה. יוער, כי אין מחלוקת שמקרקעי המחצבה מוחזקים על ידי העותרות שנים רבות, מוחכרים להן, והם חלקי בלתי נפרד ממשבצת הקיבוץ, הוא העותר 1.

2. המשיבים טוענים, כי הסמכות המקומית לדון בעתירה אינה נתונה לבית משפט זה, כי אם לבית המשפט במחוז צפון, אשר בתחום שיפוטו מצויה המחצבה. טענה זו מבוססת על תקנה 2(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000, בה נקבע כי "עתירה מינהלית (להלן – עתירה) תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה, ובהחלטה בעניין מקרקעין – לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין".

3. יש יסוד לטענות המשיבים. מלשון ההוראה עולה בבירור, כי הסיפא לה, הדנה בהחלטה בעניין מקרקעין, גוברת על הרישא, אשר עניינה באזור השיפוט בו ניתנה החלטת הרשות (במקרה זה, ירושלים). עולה גם, כי לא מדובר בסמכות מקומית מקבילה. לגופם של דברים עולה מן ההוראה, כי הבסיס לקביעת הסמכות המקומית נעוץ במיקום הפיזי של המקרקעין, אשר ההחלטה נשוא העתירה עוסקת בהיבט הפיזי שלהם, או בזכויות והשימוש בהם (ראו עת"מ 11338-10-16 מחצבות בית אלפא - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל/האגף העירוני ואח' (6.11.2016); ראו גם עת"מ (י-ם) 8486/08 כהן נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (2.10.2008)). בשל כך, הסמכות המקומית במקרה זה אינה נתונה לבית משפט זה, כי אם לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז צפון, בתחומו מצויים המקרקעין (ראו, לתוצאה דומה, עת"מ (י-ם) 40081-09-14 רוזן נ' רשות מקרקעי ישראל (15.7.2015); עת"מ (נצרת) 19805-07-10 שופן נ' משרד הבינוי והשיכון (3.9.2010); עת"מ (ת"א) 7330-10-18‏ ‏ גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל – מדינת ישראל‏ (7.10.2018)). מעבר לנדרש אעיר, כי לא נסתרה בהקשר זה טענת המשיבים, כי הגורמים המקצועיים ברמ"י העוסקים במחצבה זו אינם יושבים בתחום שיפוטו של בית משפט זה.

4. לא נעלם מעיניי, כי הליך קודם בעניינה של המחצבה נדון בבית משפט זה. ברם, באותה הזדמנות לא הועלתה טענה לעניין סמכות מקומית. ממילא, אין בעצם ניהול ההליך כדי ללמד על קיומה של סמכות כאמור. מעבר לנדרש אעיר, כי אף אם שיקולי המשכיות היו עשויים לבסס לבית משפט זה סמכות מקומית (וספק רב אם כך הוא, נוכח הוראות התקנות), אין במקרה זה משקל רב לשיקולים אלה, באשר ההליך הקודם נוהל בפני מותב אחר, ובינתיים, אף חל שינוי של ממש בתשתית לדיון.

5. המסקנה העולה מכל האמור היא, כי יש ממש בטענה כי אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בעתירה. בנסיבות העניין אין הצדקה לסעד של מחיקת העתירה, נוכח קיומו של סעד מידתי יותר, הוא העברת העניין לבית המשפט לו נתונה הסמכות המקומית.

6. אני נעתר, אפוא, לבקשה החלופית, ובהתאם להוראת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 (החלה על העניין מכוח הוראת סעיף 14 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000), אני מורה על העברת העניין לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז הצפון. נוכח קיומה של בקשה תלויה ועומדת לצו ביניים, מתבקשת המזכירות לפעול בעניין זה בהקדם.

ניתנה היום, י"ד ניסן תש"פ, 08 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.