לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינה אירוע תאונה אשר אירעה ביום 4/10/19 בעיר אשדוד.

טענות הצדדים:

לטענת התובעים - הם הנתבעים שכנגד - התאונה אירעה עת עשה רכבם דרכו בנתיב הימני בתוך כיכר התנועה כאשר לפתע, רכב הנתבעים אשר נסע משמאלו, ביקש לצאת מהכיכר ולשם כך "חתך" ימינה אל תוך נתיב נסיעת רכב התובעים, פגע בו וגרם לתאונה.

לטענת הנתבעים – התובעים שכנגד – התאונה אירעה בשל רשלנות התובע 2 אשר התפרץ מתוך נתיב נסיעתו אל עבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים בתוך הכיכר וגרם לתאונה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי עדויות הנהגים, נחה דעתי כי דין שתי התביעות להידחות באופן הדדי, מאחר ולא עלה בידי אף צד להרים הנטל המוטל לפתחו ולהוכיח את תביעתו ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך האזרחי.

התובע 2 העיד כי הוא נסע עם רכבו בנתיב הימני בכיכר בעל שני נתיבים. עוד הוסיף כי למיטב הבנתו, הנתבע ביקש לצאת מהכיכר ימינה ותוך כדי כך פגע ברכבו אשר הוסע בנתיב הימני.

בחקירתו הנגדית, על אף שהדגיש כי לא סטה מהנתיב הימני, מצא לנכון לציין כי אותת שמאלה "... אני אותתי שמאלה כי הייתי בנתיב החיצוני של הכיכר ולא רציתי להיכנס ימינה...". עדות זו מעלה סימני שאלה באשר לגרסת התובע, שכן לא ברורה משמעות האיתות, ככל שהיה בכוונתו להמשיך בנסיעה בנתיב בו נסע, הוא הנתיב הימני.

הנתבע 1 העיד כי הוא נסע בנתיב השמאלי הפנימי בכיכר וכי התאונה אירעה עת נכנס רכב התובע 2 לכיכר, עבר את הנתיב הימני, פלש לנתיב השמאלי ופגע ברכב הנתבע 1 פגיעה זוויתית. הנתבע 1 אף הדגים את הפגיעה בזווית כמעט ישרה. בחקירתו הנגדית, לא היה לנתבע 1 הסבר מניח את הדעת מדוע לא צוין על ידו בטופס ההודעה למבטחת כי התאונה אירעה תוך כדי כניסת התובע 2 לכיכר ועולה לכאורה מההודעה כי התאונה אירעה בין שני רכבים הנוסעים זה לצד זה, כתוצאה מסטייה של אחד מהם.

על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף, ככל האפשר, להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית".

עם זאת, הפסיקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני אחרת, בית המשפט מגיע למצב של "ספק שקול", היינו, למסקנה שלא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה אחרת.

במקרה כזה, יכריע בית המשפט את הדין על פי נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל לפתחו, יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה (ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז(5) 333 (1993); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13) ועוד].

ההלכה היא שבמשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסיום ההליך ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו על-ידי כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו (9.5.11) ועוד).

לאחר ששמעתי עדויות הנהגים ובשים לב לתמיהות כפי שפורטו לעיל, העולות לנוכח עדויות שני הנהגים ומאחר ומיקום הנזקים אשר נגרמו לרכבים תואם את שתי הגרסאות, אין אלא לקבוע שלא עלה בידי אף צד להרים הנטל המוטל לפתחו ולא ניתן לקבוע שגרסתו של מי מהצדדים הוכחה ברמת ההוכחה של מאזן ההסתברויות הנדרשת והיא הגיונית ומסתברת יותר מגרסת הצד שכנגד.

לאור האמור, דין שתי התביעות להידחות וכך אני מורה.

נוכח ההנמקה שבבסיס פסק הדין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ב, 22 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.