1. לפני בקשות לביטול פסקי דין, אשר ניתנו נגד הנתבעים ב- 29 תיקים, בהעדר הגנה, לסילוק ידם ופינויים מהמקרקעין בשגב שלום.

2. על פי החלטות כב' סגן הנשיא, השופט יורם ברוזה (מתאריכים 14.12.2020, 28.12.2020, 6.1.2021 ו- 7.1.2021), הועברו כל התיקים לטיפולי. ביום 11.1.2021, בהסכמת הצדדים, הוריתי על איחוד הדיון של כל התובענות, 29 במספר, במסגרתו של ת"א 54669-02-20.

להשלמת התמונה יצוין כי ביצוע פסקי הדין עוכב בכפוף לחתימת הנתבעים על התחייבות עצמית (ר' החלטה מיום 30.11.2020)

עיקר טענות הנתבעים

3. לטענת הנתבעים, הנתבעים מתגוררים מזה עשרות שנים בשכונה המערבית בשגב שלום.

4. הנתבעים טוענים כי יש לבטל את פסק הדין הן ביטול מחובת הצדק בשל העדר מסירה כדין והן מכוח סמכות שבשיקול דעת של בית המשפט.

5. לעניין ביטול מחמת העדר מסירה כדין, נטען כי בהעדר המצאה כדין יש לבטל את פסק הדין וכן כי ביטול פסק הדין מתחייב מתוך הכרה בזכותם של הנתבעים לגישה לערכאות, להתגונן בפני התביעות לפינויים ממדורם היחיד ולקבל את יומם בבית המשפט.

6. לעניין ביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט, נטען כי הסיבה לאי הגשת כתב הגנה במועד נגרמה כתוצאה מכך שהוגשו תביעות רבות שחייבו התארגנות במישור של כלל השכונה, הרשות המקומית והמישור המשפטי כלכלי לצורך שכירת עורכי דין. כן נטען כי בשל מגפת הקורונה, לא היה בידי הנתבעים לקבל ייעוץ מתאים ולהגיש כתב הגנה. כן נטען לקיומם של קשיים כספיים. עוד נטען כי מגבלות הקורונה יצרו בלבול רב באשר למועד להגשת כתב ההגנה.

הנתבעים טוענים כי פנו לח"כ סעיד אלחרומי לבקש את עזרתו והוא נרתם לנושא וקיים הידברות בעניין עם הממונים על הנושא, לרבות עם שר הכלכלה והתעשייה ומנכ"ל משרד הכלכלה. כן נטען כי במהלך החודשים יולי – אוגוסט, הגיעו ח"כ אלחרומי ומנכ"ל משרד הכלכלה וצוותו לסיכום לפיו משרד הכלכלה יבקש את ביטול תביעות הפינוי ואף הוצא מכתב בעניין זה. ואולם, באמצע אוקטובר התקבלו פסקי הדין מושא הבקשה.

7. הנתבעים טוענים כי גם לאחר שנודע על פסקי הדין, נאמר על ידי שר הכלכלה ומנכ"ל משרדו כי ימשיכו לפעול להסדרת המצב, וכי כל הגורמים מסכימים שהאזור יפותח כשכונה לתושבים הנמצאים בה עשרות שנים, וזאת גם על דעת הרשות המקומית.

לעניין זה נטען כי קיימת הבנה אצל כל הגורמים הנוגעים בדבר כי אין הצדקה לגרום סבל ופגיעה הכרוכים בפינוי משפחות רבות, לאור העבודה כי אין לנתבעים קורת גג חלופית.

8. על כן טוענים הנתבעים כי לא נהגו בזלזול ולא זנחו את עניינם בתביעה נגדם.

9. באשר לסיכויי ההגנה, טוענים הנתבעים כי יש להם הגנה טובה בפני התביעה. לעניין זה נטען כי הנתבעים נולדו, גדלו, בנו את חייהם, הקימו משפחות ובתים בשכונה, פיתחו חיי חברה וכלכלה ומקיימים בה חיי קהילה מגובשים תוך כדי עזרה הדדית. כן נטען כי השכונה מיועדת, על פי תכנית מתאר שגב שלום, להיות שכונת מגורים, ועל כן ההחלטה לפנותם לא התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של העובדות הצריכות לעניין. כן נטען כי אין מדובר במשיגי גבול וכי הבסיס צריך להיות הכרה והסדרה ללא צורך בעקירה או מעבר, דבר המעוגן תכנונית ומקובל על הרשות המקומית. עוד נטען כי הגשת התביעה לאחר שנים רבות כל כך, אינה נשענת על תשתית עובדתית נאותה ועניינית, לוקה בשיקולים זרים, מפלה ופוגעת בזכויות חוקתיות.

הנתבעים טוענים גם לקיומם של התיישנות ושיהוי וכן הם כופרים בבעלות התובעת בקרקע ושוקלים לעתור בהליך נפרד לרישומם כבעלים בקרקע.

עוד נטען כי הנתבעים מתגוררים ומחזיקים במקרקעין משך עשרות שנים, בהסכמתה המפורשת או המשתמעת של התובעת. לטענתם, הם ברי רשות בלתי הדירה במקרקעין.

10. על כן טוענים הנתבעים כי מתקיימים שני התנאים לביטול פסק הדין.

11. עוד טוענים הנתבעים כי מאזן הנוחות מחייב את ביטולם של פסקי הדין וכן שיקולי צדק.

12. בתשובתם לתגובת התובעת טוענים הנתבעים, בין היתר, כי בתצהיר שצורף לתגובה יש תמיכה בטענות הנתבעים בדבר מגעים שמתקיימים לבחינת שינויים בתכנית אשר מכוחה התובעת דורשת את פינוי התושבים. כן נטען כי ח"כ אלחרומי הוא בן משפחה של הנתבעים ולכן הפניה אליו לקבלת יעוץ, אינה כרוכה בקושי ואינה מושפעת מקיומו של סגר, בניגוד לפניה לקבלת ייעוץ משפטי הולם.

באשר לטענת התובעת לקיומה של הגירה שלילית לפזורה, בהסתמך על כך שלחלק מהנתבעים כתובות מגורים בשגב שלום, נטען כי בכפרים הלא מוכרים בנגב אין כתובת רשמית ולכן נאלצים התושבים המתגוררים בהם לרשום כתובת ביישוב מוכר קרוב. כן נטען כי העובדה שעל שם נתבע מסוים רשום שטח ביישוב שגב שלום, אין פירושה שהוא התגורר בו אי פעם ועזב. ממילא נטען כי בירור טענות אלה מקומן במסגרת שמיעת תביעות הפינוי לגופן.

עיקר טענות התובעת

13. לטענת התובעת, כתבי התביעה הומצאו כדין לכל הנתבעים, ומסירתם נתמכה באישורי מסירה, דוחות מפורטים ואף תועדה בצילומים שהוגשו לבית המשפט במסגרת הבקשה למתן פסק דין בכל התיקים.

הנתבעים העלו טענה כללית ולקונית ולא נימקו מדוע ההמצאות אינן כדין. כן נטען כי הנתבעים לא מסרו גרסה ביחס למועד ולנסיבות בהן קבלו לראשונה את כתב התביעה ומדובר בניסיון להסתיר פרט מהותי. למצער, כבר בחודש 8/2020 ידעו הנתבעים על כתבי התביעה, כפי שעולה מתצהירו של ח"כ אלחרומי.

14. התובעת טוענת שכפי שהנתבעים פנו לח"כ אלחרומי, יכולים היו לפנות בנקל בבקשה להארכת מועד להגשת כתבי הגנתם.

15. על כן נטען כי יש לדחות את הטענה לביטול פסקי הדין מחובת הצדק.

16. כן נטען כי אין מקום לבטל את פסקי הדין מכוח סמכות שבשיקול דעת.

לעניין זה נטען כי טענות הנתבעים בנוגע לסיבת מחדלם מסתכמת בטענות כלליות בדבר הצורך ב"התארגנות מיוחדת" לטיפול בתביעות ובהיתלות קלושה במשבר הקורונה. ואולם, לרשות הנתבעים עמדו 60 יום לקבלת ייעוץ משפטי והגשת כתב הגנה, כאשר תקופה זו התאפיינה בחלקה הגדול בפתיחת שערי המשק לפעילות ולא בסגירתו. על כן משבר הקורונה לא היווה חסם בפני הנתבעים להגשת כתב הגנה.

כמו כן, ככל שנדרשה לנתבעים ארכה, היה עליהם להגיש בקשה לבית המשפט, אולם הם עשו דין לעצמם, לא ביקשו ארכה ולא הגישו כתב הגנה.

כן נטען כי כמו שהנתבעים פני לח"כ אלחרומי, יכולים היו לפנות ליעוץ משפטי ולכל הפחות לפנות בבקשה לארכה.

17. לטענת התובעת, אין בהליך הידברות כדי לעכב את בירור התביעות ואין הוא מצדיק אי הגשת כתב הגנה במועד או ביטול פסק דין. כן נטען כי איש בתובעת לא הסכים למשוך את התביעות או לכל הסדר אחר. כן נטען כי אין מדובר בהבטחה שלטונית.

18. לטענת התובעת, סיכויי ההגנה של הנתבעים קלושים. המקרקעין מושא התביעה הם בבעלות מלאה של המדינה, ולכן היא רשאית לדרוש את פינוי הנתבעים שפלשו אליה ללא היתר. גם טענת הנתבעים כי התיישבותם במקרקעין מושא התביעות מקובלת על הרשות המקומית שגב שלום, אינה מהווה טענת הגנה שכן אין זה בסמכות המועצה לחלק את קרקעות המדינה כאוות נפשה. לעניין זה נטען כי עמדת מועצת שגב שלום אינה ברורה שכן פלישת הנתבעים אל תוואי השכונה שהמועצה מבקשת לפתח, מונעת את פיתוחה.

19. לטענת התובעת, טענות הנתבעים בנוגע להתיישנות ולשיהוי בשל כך שהתביעה הוגשה לאחר שנים רבות בהן הם שוהים במקרקעין, דינה להידחות. התובעת היא בעלת המקרקעין מושא התביעה ורשאית לדרוש את הפינוי בכל שלב. כן נטען כי פלישה היא עוולה נמשכת המתחדשת מדי יום. כמו כן נטען כי הנתבעים פלשו לקרקע באופן לא חוקי וכל זמן שהם יושבים בה הם עוברים על החוק. על כן טענה להגנה מכוח התיישנות ושיהוי היא התנהגות חסרת תום לב שאין לקבל.

20. לגבי רשות בלתי הדירה, טוענת התובעת כי אין מדובר בזכות במקרקעין, וככל שיטענו הנתבעים כי ניתנה להם הרשאה, הרי שהיא נעשתה ללא סמכות והיא בטלה ומבוטלת. כמו כן, ככל שניתנה הרשאה, זו הסתיימה עם הגשת כתב התביעה. כן נטען כי הנתבעים לא שילמו ולא נתנו תמורה בעד הרישיון ולכן, הרישיון אינו יכול להיות בלתי הדיר ולצמיתות.

21. התובעת טוענת כי לרבים מהנתבעים כתובת רשומה בישוב שגב שלום ולחלק מהם נכסים בבעלותם שייעודם למגורים (על פי הפירוט בסעיפים 69 ו- 71 לתגובה) ולמרות זאת, בחרו לפלוש ולהגר לפזורה עם משפחותיהם.

22. באשר לטענה בעניין מאזן הנוחות, נטען כי מאזן הנוחות אינו אחד מהמרכיבים שבית המשפט שוקל בבקשה לביטול פסק דין. כן נטען כי מדובר בטענה מקוממת, שכן מדובר בפלישה לקרקע שאינה בבעלות הנתבעים, המונעת את פיתוח השכונה המערבית בשגב שלום.

בנוסף נטען שלרשות רבים מהנתבעים עומד פתרון דיור חלופי.

דיון והכרעה

23. בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין, עליו לבחון האם מדובר בביטול מחובת הצדק או שמא מדובר בביטול מכוח שיקול דעת בית המשפט.

24. לטענת הנתבעים יש להורות על ביטול פסקי הדין מחובת הצדק בטענה כי לא בוצעה המצאה כדין.

דא עקא, עיון בבקשה ובתצהירי הנתבעים מעלה כי לא נטענה במסגרתם כל טענה כנגד המצאת התביעה, למעט טענה בעלמא שנטענה בבקשה, כי לא בוצעה המצאה כדין.

אין די בטענת הנתבעים כפי שהועלתה, על מנת לקבוע כי לא בוצעה המצאה כדין. בפרט כך הדבר נוכח טענת התובעת, שלא נסתרה, לפיה בוצעה המצאה כדין לכל הנתבעים, הנתמכת באישורי מסירה, דוחות מסירה ותצלומים.

על כן, טענת הנתבעים בעניין זה נדחית.

25. על כן יש לדון בבקשת הנתבעים לביטול פסקי הדין על פי שיקול דעתו של בית המשפט.

בבוא בית המשפט לדון בביטול פסק דין על פי שיקול דעתו, יבחנו שתי שאלות:

א. סיבת מחדלם של הנתבעים להתגונן.

ב. סיכויי ההצלחה של הגנת הנתבעים.

בפסיקה נקבע כי הגישה בבקשה לביטול פסק דין היא ליברלית וכן כי התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר.

כך, נקבע למשל ברע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור (2.6.2015) כי, "ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות, הגישה היא ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות (ראו, לדוגמה, רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על פ"ד נה(5) 43 (2001))".

ובהמשך,

"מקום בו בוצעה ההמצאה כדין, אין מקום לבטלו מחמת הצדק עקב פגם בהליך, ויש לבחון ביטול פסק הדין מחמת שיקול דעת בית המשפט. לצורך כך, על בית המשפט לבחון האם למבקש קיימים סיכויי הצלחה בתביעה/הגנה אם יבוטל פסק הדין, וכן את הנימוק למחדל הדיוני, האם נבע כתוצאה מזלזול או שמא מתוך טעות בתום לב, אי הבנה או רשלנות, כאשר לטעם הראשון ניתן משקל רב יותר (רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (29.10.2000); ע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (16.1.2005); רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה רוברט – נכסים ובניה בע"מ (27.2.2005); רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – המנהל המיוחד של העמותה (22.4.2015))." (פסקה 3 לפסק הדין).

26. באשר לסיבת מחדלם של הנתבעים להתגונן, צודקת התובעת כי הנתבעים יכולים היו ואף היה עליהם להגיש את כתבי הגנתם במועד או למצער להגיש מבעוד מועד, במסגרת הזמן הקצוב להגשת כתב הגנה, בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, והם לא עשו כן.

לא שוכנעתי כי לא היה באפשרות הנתבעים להגיש בקשה להארכת מועד, וזאת כאשר פנו לח"כ אלחרומי אשר יסייע להם בענייניהם.

27. גם טענות הנתבעים בדבר הקשיים שהערים משבר הקורונה ואי הבהירות באשר למועד בו יש להגיש כתב הגנה, נטענו בעלמא, ללא כל פירוט, ואין בהם די. בפרט כך, כאשר לנתבעים עמדה האפשרות לעתור בבקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה, מבעוד מועד, ובמסגרתה לפרט את הקשיים בעטיים נמנע מהם להגיש כתב הגנה.

28. לפיכך, מדובר במחדל של הנתבעים אשר לא הגישו כתב הגנה במועד ולמצער לא הגישו בקשה להארכת מועד להגשתו.

29. ואולם, למרות האמור, אני סבורה כי אין במחדלם של הנתבעים משום זלזול בבית המשפט, המצדיק דחיית בקשתם. הנתבעים ציינו, והדבר נתמך במסמכים, כי פנו לגורמים שונים (באמצעות ח"כ אלחרומי), לטיפול בעניין. גם מתצהיר שצורף לתגובת התובעת עולה כי אכן הייתה פניה לקיום משא ומתן. לכן, למרות מחדלם, לא מצאתי כי מדובר בזלזול בבית המשפט.

30. באשר לסיכויי ההגנה של הנתבעים, יצוין כי בשלב זה בית המשפט נדרש רק לבחון האם קיימת הגנה אפשרית כלשהי כנגד התביעה.

לאמור יש להוסיף כי זכות הגישה לערכאות היא זכות מעין חוקתית, ובית המשפט יעדיף לקיים בירור ממצה לגופו של עניין בטענות הצדדים, תחת מתן פסק דין על פי טענות צד אחד בלבד.

31. בענייננו, נראה כי יש לאפשר בירור של טענות ההגנה של הנתבעים. בפרט כך הדבר, לאור מהות התובענה והסעד שניתן בפסק הדין, פינויים של הנתבעים ממקרקעין בהם הם מתגוררים על פי טענתם שנים רבות. לפיכך, אני סבורה כי ככל שלא יבוטל פסק הדין, ויתבררו טענות הנתבעים לגופן, תהא הפגיעה בנתבעים בלתי מידתית ובלתי סבירה.

32. אני ערה לטענות התובעת, כאמור בתגובתה, בדבר הקשיים שיש לכאורה בטענות ההגנה של הנתבעים, אולם המקום לבררם הוא בהליך העיקרי ואין מקום לחסום את הנתבעים מקיום בירור כאמור.

כך הדבר גם בנוגע לטענת התובעת כי לחלק מהנתבעים כתובות ואף נכסים בישוב שגב שלום.

33. יוער כי התובעת ציינה בתגובתה כי היא עומדת על חקירת המצהירים ועורכי המסמכים. ואולם, מאחר שנדחתה הטענה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, לא מצאתי הצדקה לחקירת המצהירים, כאשר זו נועדה לבירור טענות ההגנה של הנתבעים וכאשר מקומו של הבירור העובדתי בנוגע לטענות ההגנה, בהליך העיקרי.

34. מכל האמור, אני מורה על ביטול פסקי הדין בתיקים שבכותרת.

יחד עם זאת, משנדחתה טענת הנתבעים בנוגע לביטול מחובת הצדק, ולאור מחדלם כמפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, בכל אחד מהתיקים שבכותרת, בהוצאות התובעת בסך של 1,000 ₪. למען הבהר, מאחר שמדובר ב – 29 תיקים, סך ההוצאות עומד על 29,000 ₪. בפסיקת הסכום התחשבתי מחד בכך שהתובעת נדרשה להגיש בקשה למתן פסק דין בכל התיקים ומאידך בכך שההליך בבקשה לביטול פסקי הדין, התנהל במאוחד.

סכום ההוצאות ישולם תוך 30 יום ויהווה תנאי לביטול פסקי הדין.

35. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום.

התיק יובא בפני לתזכורת פנימית ביום 15.4.2021.

ניתנה היום, כ' אדר תשפ"א, 04 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.