1. זוהי תביעה כספית נגד נתבע 2 (להלן: "הנתבע"), שערב להלוואה שנטל נתבע 1 (להלן: "הלווה") מהתובע בסך של 100,00 ₪, במעמד "ערב יחיד".

2. כנגד הלווה ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 22/6/20, על מלוא סכום התביעה.

3. התביעה הוגשה תחילה כתביעה בסדר דין מקוצר. בהחלטה מיום 13/4/21, לאחר דיון, ניתנה לנתבע רשות להתגונן ונקבע שהתצהיר התומך בבקשה ישמש ככתב הגנה מטעמו. לאחר מכן, ברשות בית המשפט, הגיש הנתבע כתב הגנה מתוקן.

4. בדיון שמיעת הראיות, העידה מטעם התובע, הגב' מיטל קחו, עובדת התובע, אשר אישרה את חתימת הנתבע על מסמכי הערבות. הנתבעים העידו מטעם הנתבע. סיכומי טענות הצדדים הוגשו בכתב.

5. התובע טוען כי, מסמכי הערבות מחייבים את הנתבע וטענותיו כי לא הבין על מה חתם, ושלא קיבל לידיו מכתבי התראה - דינם להידחות. התובע טוען כי הוסבר לנתבע, באמצעות עובד התובע דובר השפה הרוסית, על מה הוא חותם. התובע הפנה להלכה הפסוקה בקשר לחזקה להסכמה של חתימה. התובע מפנה להתנהלותו של הנתבע מאז עלייתו ארצה, בשנת 2004, בהקשר למסמכים בשפה העברית, חוזה שכירות, ניהול חשבון, מסמך משכון, מסמכים שהנתבע לא העלה טענה כנגדם.

6. הנתבע טען בסיכומיו, שהתובע הפר את חובת היידוע והגילוי כלפי הנתבע. הנתבע טען כי סכום ההלוואה נועד להחליף חוב קיים, אך מתברר כי החוב הקודם עמד על סכום כפול מסכום ההלוואה. עוד נטען, שמכתבי ההתראה נשלחו לכתובת שגויה, שאינה שייכת לנתבע. זאת ועוד נטען בסיכומים, שהנתבע לא מדבר ולא קורא בשפה העברית ולא הבין את משמעות המסמך עליו חתם ולא הוסבר לו על מה הוא חותם.

7. ההסדר המשפטי, אשר חל על הערבות נשוא ההליך, נובע משני מקורות עיקריים. מקור אחד הוא חוזה הערבות, אשר נכרת בין התובע לנתבע, המקור השני הוא חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"). על פי הוראות החוק, הנתבע הוא "ערב יחיד", וכך גם צוין בחוזה הערבות.

8. אפתח בדיון בטענת הנתבע שהוא לא מדבר ולא קורא בשפה העברית, ולא הבין את משמעות המסמך עליו חתם. בעניין זה הובאו הראיות הבאות: הגברת מיטל קחו, מי שהחתימה את הנתבע על מסמך הערבות, הצהירה בעדותה הראשית, שהיא לא זוכרת את פרטי מעמד החתמת הנתבע, אך בכל שנות עבודתה אצל התובע, 22 שנים, היא מקפידה לפעול בעת החתמת לווה או ערב, כדלקמן: מפרטת את סכום הערבות, שיעור הריבית ומספר התשלומים, מציינת אם מדובר בערב יחיד או מוגן, מספר הערבים וחלקו היחסי, ומפרטת את מטרת ההלוואה. הגברת מיטל קחו העידה בתצהירה שהיא מאפשרת ללווה או לערב לעיין במסמכים, ומסבירה ללווה או לערב את מהות המסמך עליו הוא חותם ומוסרת לו העתק. עוד הצהירה כי היא מוודא שהחותם הבין את תוכן חתימתו. כבר עתה אומר, שעדותה זו לא נסתרה ולא הופרכה בחקירתה הנגדית.

9. מנגד, העיד הנתבע על מעמד החתימה בתצהירו, כלהלן: "ביום 4/3/19 התבקשתי על ידי חבר משפחה שהוא נתבע 1 שבצ'נקו סרגיי להתלוות אליו לבנק הפועלים ולחתום על מסמך כלשהו בבנק הפועלים. ביום 4/3/19 שהוא יום חתימת המסמך לא הבנתי את משמעותו של המסמך עליו אני נדרש לחתום. כאמור, ניגשתי ביחד גם שבצ'נקו סרגיי שהוא הלווה לבנק הפועלים (כך במקור), ופקידה ביקשה ממני לחתום במספר מקומות וזאת ע"י הצגת באצבעות ידיה על המקום שבו עלי לחתום". הנתבע הצהיר שהפקידה לא הייתה דוברת את השפה הרוסית ודיברה בעברית, שפה שלא הבין. עוד הצהיר כי הפקידה לא הסבירה לו על מה הוא חותם ומשמעות המסמך ולא מסרה לו העתק מהמסמך. בתצהיר העיד כי שהייתו בבנק הייתה מספר דקות בלבד.

10. עדותו זו של הנתבע הופרכה ברובה בחקירתו בבית המשפט. בדיון שהתקיים בבקשת רשות להגן, ביום 13/4/21, במהלכו נחקר הנתבע על תצהירו התומך בבקשה, השיב הנתבע לשאלת בית המשפט, שהוא ידע שהלווה לוקח הלוואה, הוא ראה וידע מה סכום ההלוואה, עדותו זו סותרת את תצהירו, שלא הבין מהו המסמך עליו הוא חותם.

ש: כשהלכת עם סרגיי לבנק לחתום ב- 4.3.19 , על מה חשבת שאתה חותם.

ת: ידעתי שאני חותם שהוא לוקח הלוואה. ראיתי את הסכום. ידעתי מה הסכום של ההלוואה. (ההדגשה של הח"מ).

11. סתירה נוספת עולה מתשתית הראיות שבפני בית המשפט, בקשר למועד בו הבין שחתם על כתב ערבות. בתצהיר עדותו הראשית טען כי, חתם על מסמך במספר מקומות ורק בדיעבד התברר לו שמדובר בכתב ערבות להלוואה בסך של 100,000 ₪ שנטל הלווה. בדיון שנערך ביום 13/4/21 העיד כך:

ש: אמרת בתצהיר שלא הסבירו לך. אמרת שנודע לך שההלוואה נועדה לכיסוי הלוואה קודמת, מתי נודע לך שחתמת על כתב ערבות ועל הלוואה קודמת.

ת: לא ידעתי שרוצים לסגור הלוואה. אחרי חודשיים אפילו יותר נודע לי שחתמתי על כתב ערבות.

ש: ממאי 2019 ידעת על הערבות שלך.

ת: כן. לא זוכר. מישהו סיפר לי.

בדיון שהתקיים ביום 27/4/22, העיד את הדברים הבאים:

ש:בדיון מיום 13.4.21 אתה ציינת שנודע לך שחתמת על כתב הערבות ממישהו שסיפר לך אחרי כחודשיים, אפילו יותר. בסעיף 10 לתצהיר, בקשת רשות להתגונן, ציינת שחתמת על כתב הערבות רק בדיעבד לאחר שקיבלת את כתב התביעה בהפתעה. מנין נובעים הפערים? במערכת הבנק נרשם שהגעת לסניף ב-09/19 והתרעת שהחייב העיקרי הולך לעזוב את הארץ.

ת:לאחר שבית המשפט חוזר על השאלה בקצרה, אני משיב שלא זכור לי דבר כזה.

ש:מתי כן נודע לך על כתב הערבות? חודשיים אחרי כשסיפרו לך? או כשקיבלת את כתב התביעה?

ת:(משתהה) אני לא זוכר מתי נודע לי על כתב הערבות.

...

ש:אתה בעצם מגיע לסניף, לא טורח לשאול לשם מה אתה מגיע, חותם והולך?

ת:כן, לא ידעתי על מה אני חותם. חשבתי שמדובר בפרוצדורה ספציפית. לשאלת בית המשפט למה הכוונה בפרוצדורה ספציפית, אני משיב שחבר שלי ביקש ממני להתלוות לבנק ולעזור לו. הוא ביקש ממני לחתום על משהו, אבל על מה הוא לא הסביר.

ש:לא שאלת?

ת:לא, היינו חברים.

12. הלווה העיד מטעם הנתבע בקשר למעמד החתימה. זה המקום לומר שלא ניתן לתת כל אמון בעדותו של הלווה, שהובא למתן עדות בצו הבאה. עדותו לא הייתה סדורה, הוא ביקש להרחיק את עצמו מהנתבע והעיד כי הוא לא בקשר עם הנתבע. בעדותו סתר את עצמו חזור ושוב, במענה לשאלה האם היה נוכח בעת החתימה של הנתבע על מסמך הערבות. בתחילה השיב שהוא לא זוכר אם בעת שחתם הנתבע היה איתו (עמוד 9 שורה 5) לאחר מכן השיב לא יודע (עמוד 9 שורה 9), בהמשך חקירתו הראשית העיד כי היה עם הנתבע בעת שהוא חתם על מסמך הערבות (עמוד 9 שורה 23). בחקירה הנגדית העיד כי הנתבע נכח בעת חלוקת החשבון (עמוד 10 שורה 7) ובהמשך חקירתו הנגדית העיד שהוא לא נכח במעמד חתימת ההלוואה (עמוד 10 שורה 9) ועוד העיד כשסיימו לחתום על מסמכי ההלוואה יצאו יחד מהסניף. עדות זו האחרונה של הלווה, משתלבת עם התאריכים המצוינים על גבי מסמך ההלוואה וכתב הערבות, 4/3/19. המסקנה העובדתית המתקבלת היא, שהלווה והנתבע חתמו באותו היום, 4/3/19 על מסמכי ההלוואה והערבות, והיו נוכחים יחד בעת החתימה על מסמכים אלו.

13. עדותם הפתלתלה של הנתבע והלווה, עדות מגמתית, חסרת עקביות, לוקה בזיכרון לקוי של לא זוכר ולא יודע, רצופה בסתירות ובתמיהות מהותיות באשר להתנהלותם, מביאה לידי אי מתן אמון בעדותם.

14. על כל אלה, יש להוסיף, הנתבע מאשר את חתימתו על מסמך הערבות. חזקה היא, על החותם מסמך, מוחזק כי קרא את המסמך, הבין את תוכנו, היה מודע למשמעות חתימתו, על כן לא יישמע בטענה כי לא הבין אלא במקרים חריגים ביותר, זו הלכה ידועה וברורה בפסיקה מימים ימימה.

15. בענייננו, לא השתכנעתי בטענות הנתבע שהועלו ביחס למעמד החתימה. לא השתכנעתי שהוא לא הבין ולא ידע על מה הוא חותם, ודי להפנות לתשובתו מיום 13/4/21, לא שוכנעתי כי נמנע ממנו לקרוא את כתב הערבות, לשאול שאלות ולקבל הסבר נאות מפקידת הבנק בטרם יחתום. לא שוכנעתי, שבמקרה זה, התובע חרג ממנהגו להסביר ללווים ולערבים שלא דוברים את השפה, באמצעות פקיד הדובר את השפה, על מה הוא חותם ופרטי הערבות, עדות העדה מטעם התובע מקובלת עליי ואמינה בעיני. הוכח כי הנתבע נוהג לחתום על מסמכים מחייבים בשפה העברית, מסמכי משכון (מוצג ת/1) וחוזה שכירות (צורף לתצהיר מטעם התובע) מנהל חשבון בנק ולקח הלוואות בחשבון הבנק שלו (עמוד 7 שורות 23-26) .

16. לסיכום עניין זה, אני דוחה את טענת הנתבע שלא הבין ולא ידע על מה הוא חותם.

17. הנתבע טען כי התובע שלח מכתב התראה ויידוע לכתובת שגויה. בסיכומים נטען כי הכתובת הרשומה של הנתבע במרשם האוכלוסין היא, רחוב רוקח 13/6 קריית מוצקין, החל מיום 12/7/17, ומכתבי ההתראה נשלחו לכתובת: שדרות ויצמן 27 קריית מוצקין. התובע טען כי המכתבים נשלחו לכתובת שנרשמה במסמך הערבות עליו חתם הנתבע.

18. עיון במסמכי הערבות שצורפו לתצהיר העדה מטעם התובע מעלה שכתובת הנתבע חסרה בהם, עם זאת, במוצג ת/1, מסמך משכון של רכב בבעלות הנתבע ואשתו לטובת התובע, הכתובת הרשומה של הנתבע היא: שדרות ויצמן 27 דירה 10 קריית מוצקין. זו הכתובת הרשומה בספרי הבנק, כפי שטענה המצהירה מטעם התובע וזו הכתובת שנשלחו אליה מכתבי ההתראה.

19. גם אם אניח, לשם הדיון, שהנתבע לא קיבל לידיו את מכתבי ההתראה, הרי המשמעות של אי משלוח מכתב התראה לערב, לא פוטר את הערב מחובתו, אלא נקבע בסעיף 26(א) לחוק שהערב "יופטר כדי הנזק שנגרם לו בשל כך". היה על הנתבע להוכיח, כי נגרם לו נזק ואת הקשר הסיבתי שבין ההפרה לנזק שנגרם. כלומר, על מנת שהערב יופטר מערבותו, עליו להוכיח את הנזק שנגרם לו עקב אי קבלת הודעה במועד ואת הפעולות שהיה יכול לנקוט על מנת להקטין את החוב לו היה מקבל את ההודעה. ראו לעניין זה את ע"א 1756-11 עו"ד קרול חבה נגד בנק הפועלים, פורסם ביום 8/4/13 (להלן: "פסק דין קרול").

19. בענייננו, הנתבע לא העלה בתצהירו, וממילא לא בסיכומים, כל טענה ביחס לנזק שנגרם לו בשל אי קבלת מכתבי התראה. הנתבע לא פירט את הצעדים שהיה יכול לנקוט לו קיבל את ההתראה במועד ולא הוכיח כי היה יכול לגרום ללווה להסדיר את חובו. על כן, אין במקרה דנן נפקות לאי מסירת התראה לנתבע.

20. יודגש, הואיל ובשל אי קיום החיובים על ידי הלווה, הנתבע חייב בפירעון מוקדם של ההלוואה, בכפוף למסירת הודעה מטעם הנושה בתוך 15 ימים מראש, לפני העמדת ההלוואה לפירעון מוקדם, כמצוות סעיף 26(ד)(1) או שהנתבע רשאי לפרוע את החיובים של ההלוואה כפי שאלו נקבעו בהסכם ההלוואה, כמצוות סעיף 26(ד)(2). האפשרויות העומדות בפני ערב, על פי הוראות החוק, הן העמדת ההלוואה לפירעון מוקדם או נשיאה בתשלומי ההלוואה, אפשרויות שהנתבע לא התייחס אליהן כלל.

21. על פי ההלכה שנקבעה בפסק דין קרול, נקבע, כי הפטר ערב מערבותו יינתן, אם יראה ערב כי לו היה יודע על החיוב העיקרי, היה ביכולתו להביא לפירעון החיוב. כאמור, אפשרות זו לא נטענה כלל על ידי הנתבע, בעצם, הנתבע לא טען כלל בעניין הנזק ולא הניח תשתית ראייתית ליכולתו הכלכלית. על כן, בנסיבות שבפני, אני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי נגרם לו נזק בשל אי קיום חובת היידוע על ידי התובע.

22. על הפרת חובת היידוע והגילוי מצד התובע. בסיכומים נטען כי התובע לא הציג בפני הנתבע כל פרט בעל חשיבות בנוגע לערבות ומכלול הסיכונים הכרוכים בערבות, באופן יסודי ומהותי. בהקשר לטענה זו, אפנה להוראת סעיף 22 בחוק, הקובעת הסדר מיוחד של חובת גילוי, ומפרטת את תוכן חובת הגילוי של התובע כלפי הנתבע, כגון, מסירת פרטים הנוגעים לחיוב העיקרי, הסכום הנקוב בחוזה ההלוואה, תקופות החיוב, שיעורי הריבית, ומעמדו של הערב, יחיד או מוגן ומספר הערבים. כל הפרטים הללו מופיעים בחוזה הערבות שנחתם בין התובע לנתבע, שנקבע לעיל, שהנתבע הבין על מה הוא חותם, על כן, לא ניתן לקבל את הטענה שלא הוצגו בפני הנתבע פרטים חשובים בנוגע לערבות ואני קובעת כי התובע עמד בחובות הגילוי המוטלות עליו מכוח הוראת סעיף 22 לחוק.

21. בפי הנתבע טענה נוספת כלפי התובע, טענה לפיה התובע פעל בחוסר תום לב בשלב הטרום חוזי והטעייה, בכך שהתובע הסתיר את גובה החוב הקודם של הלווה ואת העובדה שהוא לא נפרע כסדרו. לטענת הנתבע, נרשם בהודעה לערב שההלוואה מחליפה חוב קיים בגובה של 100,000 ₪ והחוב הקיים נפרע כסדרו, כאשר החוב הקודם עמד על סכום גבוה יותר, מעל 200,000 ₪, חוב שלא נפרע כסדרו, נתון שהוסתר מהנתבע ויש בו כדי להוות הטעיה כמשמעו בחוק החוזים.

22. לא מצאתי בנתונים שבפני בית המשפט את מה שטוען הנתבע. ההלוואה הוקמה בחשבון הלווה, במטרה לכיסוי חוב קיים בחשבון המשותף ללווה ואשתו. ראו עדותה של הגב' קחו שלא נסתרה:

ש: מה החוב הקודם?

ת: החוב של החייב באותו זמן היה 100,000 ₪. החוב היה 200,000 ₪ כשהיה בחשבון משותף עם הבת זוג. היציאה שלו הייתה מהחשבון, ברגע שיצא החוב שלו לא היה יותר 200,000 ₪ אלא 100,000 ₪ ולכן הערב חתם אך ורק על 100,000 ₪.

ש: החוב הקודם היה ביחד ולחוד?

ת: החוב הקודם היה ביחד.

ש: ולחוד?

ת: לא, כשיש חשבון משותף של בעל ואישה ורוצים לעשות הפרדה, וזה תלוי בשיקולי הסניף, בדר"כ זה מתחלק 50-50.

ש: את אומרת שההלוואה הקודמת נפרעה כסדרה?

ת: כן.

23. מכאן, אין מדובר בחוב קיים בלעדי של הלווה, אלא חוב משותף, ביחד ולחוד של הלווה ואשתו. אם אכן מדובר בחוב קיים של 200,000 ₪, כפי שטען הנתבע ואישרה המצהירה מטעם התובע, חוב בחשבון המשותף, אזי חלקו של הלווה הוא כמחצית, כגובה ההלוואה, כפי שהעידה הגב' קחו לעיל. ניתן לראות מנספח 10 לתצהירה של הגב' קחו, שכספי ההלוואה הועברו מחשבון הלווה לחשבון המשותף, והכסף שימש לפירעון הלוואות בחשבון המשותף. אין חולק שמיד עם העברת כספי ההלוואה נגרע הלווה מבעלותו בחשבון המשותף.

24. על כן, על פי תשתית הראיות שבפני בית המשפט, אין כל בסיס עובדתי לנטען על ידי הנתבע, שהתובע הטעה את הנתבע בקשר לגובה החוב הקיים, או שזה לא נפרע כסדרו, מדובר בהקמת הלוואה לכיסוי חלקו שלו הלווה בחשבון המשותף, ומשכך, נדחית טענת הנתבע בדבר הטעיה או חוסר תום לב מצד התובע.

25. לסיכום:

א. התביעה נגד הנתבע מתקבלת במלואה. הנתבע ישלם לתובע סכום של 102,515 ₪ בתוספת הפרשי ריבית הנקובה בסעיף 13 לכתב התביעה מיום 1/1/20 ועד למועד התשלום בפועל.

ב. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט שרובן אגרות בית המשפט בסכום כולל של 4,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ג, 08 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.