רקע

1. במסגרת התביעה שלפני, עתרו התובעים שהינם תושבי כפר שיבלי לפיצוי בהתאם להחלטה מס' 1042 מיום 18.5.2005, במסגרתה נקבע הסדר לפיצוי בעלי קרקעות מכפר שיבלי בגין אדמות שנרכשו לפי חר"מ/חנ"נ בתחום בית הספר החקלאי כדורי ואדמות כפר תבור. החלטה זו איפשרה מתן פיצוי משופר גם בקרקע לעומת פיצוי לפי החוק הרלוונטי ואף מיטיב לעומת הנוהל המיטיב (להלן: "הסדר שיבלי").

טענות התובעים

1. התובעים 3-7 הינם יורשיו על פי דין של התובע מס' 1. התובעים הם בעלי הזכויות בחלקה 55 וחלקה 56 בגוש 17215 לפי חלקם היחסי בקרקע (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין הופקעו בשנת 1943.
2. לטענת התובע מס' 2, הוא פנה בשנת 2014 לנתבעת באמצעות הגב' פטריסיה פרץ וביקש ממנה לצרף את יורשי המנוח ח'לף שיבלי להסכם הפיצויים יחד עם הדודים שלו שהגישו תביעה לפיצויים לפי הסדר שיבלי. לאחר אותה פנייה, פנתה הגב' פרץ בכתב לתובע מס' 2 וביקשה השלמת פרטים ומסמכים. המכתב אינו מצוי בידי התובעים ובקשתם בשנת 2020 מנציגת הנתבעת להמציא להם את המכתב נענתה שאין מסמך כאמור.
3. לטענת התובעים, עניינם השתהה אצל הנתבעת זמן רב ללא סיבה מוצדקת.
4. התובעים טוענים, כי הם זכאים לפיצוי לפי הסדר שיבלי. לחלופין עותרים לפיצוי בהתאם להוראות החוק.

טענות הנתבעת

1. התביעה התיישנה, בשים לב שמדובר ברכישת מקרקעין בשנת 1953 והתביעה בגינה הוגשה בחודש מרץ 2020 כארבע שנים לאחר תחילת מועד ההתיישנות בהתאם לפסק הדין בעניין ארידור.
2. רשות הפיתוח רכשה את המקרקעין כחוק בהתאם לחוק רכישת מקרקעין, התשי"ג – 1953 (להלן:"חר"מ). ככל שלא הייתה חלה התיישנות, התובע היה זכאי לפיצוי בגין חלקו כ- 1/6 מעיזבונו של אביו קרי כ- 6 דונם.
3. לחלופין טוענת הנתבעת, כי ככל שלא תתקבל טענתה להתיישנות, זכות הפיצוי בגין המקרקעין הינה בהתאם לחר"מ, כאשר הפיצוי הינו בכסף בלבד.
4. ביום 18.5.2005 אושר כאמור הסדר שיבלי, במסגרת החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1042, המפרט את החלופות האפשריות לפיצוי שלפיהן מבקש הפיצוי יכול לנהל מו"מ עם הרשות. ביום 31.12.07 החליטה מועצת מקרקעי ישראל להאריך את תוקף ההחלטה מס' 1042 עד ליום 31.12.10 (להלן: "המועד הקובע"). מדובר במועד שדינו כדין מועד הקבוע בחוק ועל כן יש להשלים כל הליך עד למועד האמור או לכל הפחות לפנות לרשות ולהמציא לה מסמכים לפני המועד הקובע. משתוקף ההחלטה לא הוארך, הרי למעשה תוקפו של הסדר שיבלי הוא עד ליום 31.12.10.
5. בהמשך ולאחר פסק הדין בעניין ארידור, הוגשו תביעות משפטיות רבות לקבלת פיצוי . אי לכך, הוקמה וועדה לבירור תביעות פיצויים בגין הפקעות (להלן: "הוועדה") ובסיס הפיצויים שמעניקה הוועדה הוא לפי נוהל חר"מ/חנ"נ. לוועדה הוקנו סמכויות להגדיל במידת מה את הפיצויים.
6. יחד עם התביעות הרבות שהוגשו, הוגשו גם כעשרים תביעות לפיצוי על פי הסדר שיבלי שהינו כאמור פיצוי מיטיב ייחודי. בעקבות תביעות אלו ולאחר פנייה של מועצה מקומית שיבלי, החליטה הנהלת הרשות לפנים משורת הדין בחודש מרץ 2018 כפשרה, כי ככל שיוכח שהייתה פנייה לרשות לפני המועד הקובע 31.12.10 תאפשר הרשות פיצוי לפי הסדר שיבלי בכפוף לנהלי הרשות. נקבע, כי תוקף החלטה זו עד יום 31.12.19.
7. על פי הנטען בכתב התביעה, למרות שלא נמצא כל זכר לפנייה כאמור, הרי גם לשיטת התובעים, הפנייה הראשונה שלהם לנתבעת הייתה בשנת 2014 לאחר המועד הקובע.
8. גם אם חלק מקרובי משפחתם של התובעים קיבלו פיצוי אין בכך כדי להואיל לתובעים כאן שישבו בחיבוק ידיים במשך שנים רבות בהן היה ההסדר בתוקף.
9. מחדלם של התובעים אינו מאפשר פיצוי לפי הסדר שיבלי, אלא אם יוכיחו, כי פנו לפני המועד הקובע. ככל שיעלה בידי התובעים להוכיח, כי פנו בשנת 2014, אזי הם זכאים לפיצוי לפי הוראות החוק בלבד. לטענת הנתבעת, התובעים כלל לא פנו אליה עד להגשת התביעה בחודש מרץ 2020.
10. לאור המחלוקות האמורות בין הצדדים נקבע התיק לשמיעה בשלב ראשון בשלוש סוגיות: טענת המדינה להתיישנות, ככל שלא קיימת התיישנות האם חל הסדר שיבלי, וככל שהוא לא חל לאור המועד הקובע, האם הפיצוי הוא לפי נוהל חר"מ חנ"נ או לפי הוראות החוק.

ראיות הצדדים

1. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר שיבלי מוחמד ח'לף (להלן: "מוחמד") התובע מס' 2, של מר פאתק שיבלי (להלן: "פאתק") בן דוד של התובע מס' 2 ומהנדס המועצה ושל מר שיבלי סאלח מוחמד מזעל (להלן: "סאלח") דודו של התובע מס' 2 ואחיו של המנוח ח'לף מוחמד מזעל שיבלי.
2. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' סיון אלוף ( להלן: "סיון") עובדת מחלקת חליפין והפקעות אצל הנתבעת במחוז צפון.
3. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

1. כמפורט לעיל, בשלב ראשון נקבע התיק לשמיעה בסוגיית ההתיישנות ובמחלוקת בין הצדדים, האם חל בנסיבות הסדר שיבלי המקנה פיצוי מיטיב בקרקע או בכסף בהתאם לאמור בהחלטה מס' 1042.

האם חל בנסיבות הסדר שיבלי

1. ביום 18.5.2005 התקבלה החלטה מס' 1042 של מועצת מקרקעי ישראל שעניינה "פיצוי תושבי שיבלי – אום אל ע'אנם בגין אדמות שנרכשו לפי חר"מ (חוק רכישת מקרקעין) /ח.נ.נ (חוק נכסי נפקדים) בתחום בית הספר החקלאי כדורי ואדמות כפר תבור.
2. בהתאם להסדר שיבלי, הוא יחול רק על מי שטרם קיבל פיצוי בעבר וההסדר מדגיש, כי לא ייפתחו הסכמים שכבר נחתמו. בין הצדדים אין מחלוקת, כי התובעים לא קיבלו פיצוי בעבר ואף אין מחלוקת, כי הקרקע מושא התביעה הופקעה לטובת בית הספר כדורי ואדמות כפר תבור.
3. סעיף ה' להסדר שיבלי קובע, כי כל מקבל פיצוי יהיה חייב להוכיח את זכויותיו וכי כל יורש יהיה זכאי להגיע להסכם פיצויים נפרד לפי חלקו היחסי בעיזבון.
4. אי לכך, אין לקבל טענה, כי פנייה של חלק מבני המשפחה תיחשב כפנייה של שאר בני המשפחה, אלא על כל יורש לפנות בנפרד. כפי שהסביר זאת ב"כ הנתבעת הדבר נועד אף כדי למנוע סכסוכים משפחתיים.
5. לעניין זה אפנה לעדותו של פאתק אודות בני משפחה אחרים שפנו לנתבעת על פי הסדר שיבלי וקיבלו פיצוי. סאלח דודו של מוחמד העיד, כי חתם על הסכם פיצויים והתנהל בעצמו מול הנתבעת בעזרת בנו פאתק (עמ' 16 ש' 26-30).
6. לאחר שההסדר מפרט את אופן הפיצוי, הוא קובע, כי תוקף התנאים המיטיבים שבהצעה יהיה לשנתיים מיום אישור ההחלטה ולאחר מכן יחול נוהל חר"מ /חנ"נ רגיל. בהמשך ובהתאם להחלטה 1126, הוארך תוקפו של ההסדר שיבלי עד ליום 31.12.10. החלטות מועצת מקרקעי ישראל הרלוונטיות לענייננו הן ברורות ואינן משתמעות לשתי פנים. ההחלטות האמורות קובעות תחולה מוגבלת בזמן להסדר המיטיב לפיצוי. ההסדר הוארך עד יום 31.12.10 ולא הוצגה לעיוני החלטה מאוחרת יותר המאריכה את תחולת הסדר שיבלי. בנסיבות אלו הסדר שיבלי פקע ביום 31.12.10 מלבד במקרים בהם הוכח, כי נעשתה פנייה בהתאם להסדר שיבלי לפני יום 31.12.10.
7. לאחר פקיעת הסדר שיבלי, הפיצוי ייעשה בהתאם להוראות החוק או בהתאם לנוהל המיטיב חר"מ/חנ"נ, כפי שאף נאמר במפורש בהחלטה 1042 (סעיף יג' להחלטה).
8. בהתאם לסעיף 9 לכתב התביעה, טען התובע מס' 2, כי פנה לראשונה בשנת 2014 לממונה על תיק הפיצויים וביקש ממנה לצרף גם אותו ליתר הדודים שלו שהגישו תביעה לפיצויים על פי ההסכם.
9. ברי, כי ככל שאכן כנטען בכתב התביעה, הפנייה הראשונה הייתה בשנת 2014, פנייה שאף אותה הנתבעת מכחישה, אזי ברי, כי לא חל הסדר שיבלי שתוקפו פג כאמור ביום 31.12.10.
10. בישיבה שהתקיימה ביום 7.12.20 טען ב"כ הנתבעת, כי לא הייתה כל פנייה לפני שנת 2010 וממילא הטענה בכתב התביעה היא לפנייה בשנת 2014. לאחר הדיון, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה בטענה, כי לאחר הדיון התגלו לתובעים עובדות חדשות מבירור עם בני משפחתם, כי כולם ניגשו בשנת 2010 כתא משפחתי אחד לקבלת פיצוי לפי הסדר שיבלי. בהקשר זה אזכיר, כי טענה זו עומדת בניגוד להוראת סעיף ה' להסדר שיבלי הקובע כאמור, כי כל יורש יגיע להסכם פיצויים נפרד לפי חלקו היחסי בעיזבון. מעבר לכך, הבקשה לתיקון כתב תביעה נדחתה בהתאם לנימוקים המפורטים בהחלטה מיום 30.12.20.
11. למרות דחיית הבקשה לתיקון כתב תביעה, בתצהירו טוען מוחמד, כי פנה כבן בכור באופן אישי בשנת 2010 יחד עם הדודים שלו לנתבעת ושם נפגש עם הגב' פרץ שהייתה אז אחראית על תיקי החליפין לפי הסדר שיבלי. לעניין זה אציין תחילה, כי לאחר שנדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה, אזי מדובר בשינוי חזית ועל כן כבר מטעם זה יש לדחות את הטענה, כי הייתה פנייה ראשונה בשנת 2010.
12. יתרה מזאת, גם לגופו של עניין לא הוכח, כי אכן נעשתה פנייה כזו.
13. בבקשה לתיקון כתב התביעה נטען, כי הסיבה המבוקשת לתיקון היא שהיו פרטים שנשמטו מהתביעה מאחר ולא היו ידועות להן העובדות וזאת בתום לב. לעומת זאת בתצהירו של מוחמד הוא טוען, כי הוא בעצמו פנה עם הדודים שלו לפטריסיה פרץ בשנת 2010. בנסיבות אלו תמוה, הכיצד עובדות אלו לא היו ידועות לו כאמור בבקשה לתיקון כתב תביעה. יש בכך כדי להטיל ספק באמינות הטענה.
14. זאת ועוד, מוחמד טוען בתצהירו, כי פנה לפטריסיה פרץ יחד עם הדודים שלו. בתמיכה לטענה זו הוגש תצהירו של סאלח דודו של התובע לפיו פנה בשנת 2010 יחד עם אחיו ועם מוחמד לגב' פרץ. סאלח נחקר על האמור בתצהירו ונשאל כיצד הוא זוכר מי היה עימו בפגישה, מתי היא הייתה ומי היה איתו עם פטריסיה. על כך השיב סאלח, כי אינו זוכר (עמ' 18 ש' 2-4). בהמשך אישר סאלח, כי כל אחד מבני המשפחה הגיע לבד למינהל בעניין שלו ולא כל המשפחה הגיעה ביחד (עמ' 18 ש' 7-10). עדותו של סאלח אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו ואינה תומכת בגרסתו של מוחמד, כי הגיע למנהל בשנת 2010. בסיכומי התשובה טען ב"כ התובעים, כי עדותו של העד סאלח מטעמו היא בעייתית בגלל הזיכרון שלו ועל כן לא ניתן לקבל את עדותו. למרות כאמור שסאלח הינו עד מטעם התובעים והוא העד היחיד מטעמם שנטען לגביו, כי היה יחד עם מוחמד בפגישה בשנת 2010.
15. פאתק מסר בסעיף 3 לתצהירו , כי יודע מידיעה אישית, כי נעשתה פנייה מצד מוחמד לנתבע עוד לפני שנת 2010. דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם גרסתו של מוחמד בתצהירו, כי פנה לגב' פרץ לראשונה בשנת 2010. גם בחקירתו העיד מוחמד, כי פנה לראשונה לפטריסיה בשנת 2010 (עמ' 7 ש' 24-25).
16. בהמשך הצהיר פאתק, כי בשנת 2010 מוחמד היה שוב אצל פטריסיה פרץ והיא ביקשה ממנו כל מיני מסמכים ואז מוחמד התקשר ממנה אל פאתק ושוחח עימו על המסמכים הדרושים. לא מצאתי, כי יש בעדות זו כדי לסייע לתובעים ולא שוכנעתי, כי מוחמד אכן פנה בשנת 2010. פאתק לא נכח בפגישה עם מוחמד ולא שוכנעתי, כי הוא זוכר כיום שיחה טלפונית שהתקיימה בינו לבין מוחמד בשנת 2010 וכי זוכר שאותה עת היה מוחמד אצל הגב' פרץ.
17. זאת ועוד, גם אם נניח שהייתה פגישה כאמור, הרי לפי תצהירו של פאתק באותה פגישה, הגב' פרץ ביקשה ממוחמד מסמכים שונים. לא הוצגה לעיוני כל אסמכתא, כי נפתח למוחמד תיק במינהל, או כי מוחמד שלח מכתבים כלשהם או מסמכים לגב' פרץ בעקבות בקשתה לכאורה.
18. סיון מסרה בסעיף 18 לתצהירה, כי לא מצאה תיק פיצויים על שם המנוח חילף מוחמד מזעל שיבלי או על שם מי מיורשיו, להבדיל מתיקי פיצויים של יורשים אחרים.
19. אוסיף, כי על פי הנטען בסעיף 10 לכתב התביעה, הנתבעת באמצעות גב' פרץ שלחו בשנת 2014 למוחמד מכתב בו היא מבקשת השלמת פרטים ומסמכים. אציין, כי הנתבעת מכחישה קיומו של מכתב כאמור והתובעים טוענים, כי אינו ברשותם. יחד עם זאת ככל שהייתה פגישה בשנת 2010 במסגרתה הגב' פרץ ביקשה ממוחמד מסמכים שונים, מדוע פנתה שוב לכאורה בשנת 2014 וביקשה מסמכים.
20. לא הוצגה לעיוני כל אסמכתא התומכת בכך שהייתה פנייה בשנת 2010. כאמור סאלח שעימו לכאורה היה מוחמד אצל הגב' פרץ אינו מאשר זאת. לכך מצטרף שינוי הגרסה מכתב התביעה לבקשה לתיקון התביעה ולתצהיר התובע.
21. פאתק העיד, כי הוא מאשר שהציגו את עו"ד מלק כמטפל מטעם הנתבעת בנושא ההסדרים וכי הוא שוחח איתו פעמים רבות אודות ההסדר וכך גם תושבים מכפר שיבלי וכי לא זכור לו מתוקף תפקידו כמהנדס המועצה תלונה של תושב כלשהו שלא טיפלו בו לאחר שפנה (עמ' 8 ש' 18-34). בהמשך, אישר פאתק שדיבר עם עו"ד מלק כל הזמן גם מתוקף תפקידו כמהנדס המועצה וגם כמי שטיפל בתיק של אבא שלו (עמ' 10 ש' 16-18).
22. גם סאלח העיד, כי התנהל במינהל מול עו"ד מלק (עמ' 16 ש' 28-36).
23. על פי העדויות שנשמעו לפני, עו"ד מלק מונה כפרויקטור מטעם הנתבעת לטפל בפיצויים לפי הסדר שיבלי. בני משפחתו של מוחמד שהעידו לפני ידעו, כי זו הכתובת לפנות אליה וכי הפניות שלהם נענו. למרות זאת, מוחמד כלל לא מציין, כי פנה לעו"ד מלק לצורך קבלת פיצוי. גם אם אכן הייתה פגישה בשנת 2010, וככל שפנייתו של מוחמד לקבלת פיצויים לא התקדמה בדרך כלשהי, מדוע לא נעשתה פנייה נוספת לאחר מכן לפרוייקטור על מנת לקדם את נושא הפיצוי.
24. יתרה מזאת, גם אם לכאורה נעשתה פנייה בשנת 2010, דבר שכאמור לא הוכח, הרי לא נעשה דבר מעבר לכך. לא נפתח תיק אצל הנתבעת, לא הומצאו מסמכים ולא ניתנה הצעה כלשהי.
25. אוסיף, כי התובעים ביקשו לזמן את הגב' פרץ לחקירה. גב' פרץ ביקשה לפטור אותה מהגעה ונימקה זאת, כי עזבה את תפקידה אצל הנתבעת בשנת 2018 ולא זכורים לה כלל הפרטים של המקרה, או החלטות שניתנו.
26. כאשר התובעים טוענים למפגש שהתקיים לכאורה בשנת 2010 שאינו מגובה בכל תיעוד בכתב, סביר ביותר בעיני שהגב' פרץ לא תזכור בשנת 2021 פגישה כאמור, ככל שהייתה, דבר שלא הוכח. גב' פרץ מתוקף תפקידה נפגשה עם אנשים רבים ובוודאי שאינה יכולה לזכור כל פגישה במיוחד שגם התובעים לא זכרו לכאורה פגישה כאמור ולא פירטו לגביה דבר בכתב התביעה. אין בחוסר זכרונה של הגב' פרץ לתמוך בקיומה של הפגישה הנטענת.
27. אחרית דבר אוסיף, כי ביום 21.2.16 שלחה המועצה מכתב שכותרתו "חידוש החלטת מועצת רשות מקרקעי ישראל בעניין הסדר קרקעות מופקעות". המכתב הוגש וסומן נ/1. במכתב זה טענה המועצה, כי נותרו 12 משפחות שלא היו בהסדר שיבלי בגלל שהסתיים המועד הקובע להגשת בקשות. המכתב מונה שמות של עשר משפחות שהמועצה מבקשת לצרף להסדר. התובעים אינם מופיעים ברשימה.
28. הנתבעת השיבה למכתב זה ביום 10.5.16 (ת/2) והבהירה, כי מתוך הרשימה שהועברה, 5 מתוך 10 משפחות פנו במועד ועל כן לגביהן ניתן להחיל את ההסדר ואילו לגבי החמש הנוספות שלא פנו במועד הקובע, הפיצוי ייבחן לפי נוהל חר"מ/חנ"נ.
29. לאור האמור אני קובעת שלא הוכח שהתובעים פנו בשנת 2010 לנתבעת באמצעות הגב' פרץ בבקשה לפיצוי על פי הסדר שיבלי.
30. בנסיבות אלו, משתוקפו של הסדר שיבלי הסתיים במועד הקובע 31.12.10, אזי לא חל לגבי התובעים הסדר שיבלי ולא הוכחה לי כל הבטחה שלטונית כלשהי להאריך את הסדר שיבלי לגבי אנשים שכלל לא פנו לנתבעת לפני המועד הקובע.

טענת התיישנות

1. אין חולק, כי רשות הפיתוח תפסה חזקה במקרקעין ונרשמה כבעלים עוד בשנת 1954 לפני למעלה מ- 66 שנים. הסבא ממנו נרכשו המקרקעין נפטר בשנת 1965 וכבר בשנת 1989 הוכרו ילדיו וביניהם מוחמד כיורשים.
2. התובעים בתגובתם מיום 28.6.20 לטענת ההתיישנות טענו, כי לא חלה התיישנות מאחר והגישו בקשה לפיצוי יחד עם יתר בני משפחתם. כאמור מצאתי שלא לקבל טענה זו לאחר שלא הוכחה. בתגובה זו חזרו התובעים על טענתם לגבי מכתבים בשנת 2014. התובעים אינם מזכירים פגישה בשנת 2010. התובעים שבו וציינו, כי המכתב נעלם וכי השתהות הנתבעת בטיפול בעניינם מהווה חוסר תום לב. לטענתם, בני משפחה אחרים קיבלו פיצוי.
3. במסגרת פרשת ארידור קבע בית המשפט העליון הלכה לפיה עילת התביעה בגין פיצויי הפקעה נולדת, לכל המאוחר, במועד תפיסת החזקה במקרקעין על ידי הרשות המפקיעה. נקבע, כי לאור השינוי המהותי אשר טמון בהלכה זו, הרי שהיא תיכנס לתוקף רק בחלוף תקופת מעבר בת שלוש שנים אשר הסתיימה ביום 21.3.16 (דנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור נ' עיריית פתח תקווה). במקרה שלפני התביעה הוגשה ביום 12.3.20 קרוב לארבע שנים לאחר חלוף תקופת המעבר שנקבעה במסגרת הלכת ארידור.
4. הלכת ארידור חלה גם על הפקעות על פי חוק רכישת מקרקעין.
5. התובענה במסגרתה נקבעה הלכת ארידור עסקה בהפקעת קרקע לפי פקודת הקרקעות. בפסק דין אשר ניתן במסגרת פרשת ארידור ציין בית המשפט העליון, כי המחלוקת שהובאה להכרעתו היא בשאלה האם חוק ההתיישנות חל על פיצויי הפקעה. זאת, מבלי שהוא סייג את הדיון לפיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות בלבד. כמו כן, בית המשפט העליון קבע, כי "חוק ההתיישנות, כלשונו וכרוחו, מחיל עצמו על כל תובענות לתשלום פיצויי הפקעה," וכי קיימת הצדקה להחיל את דיני ההתיישנות על תביעה לפיצויי הפקעה (ע"א 5964/03 עיזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח-תקוה, ס(4) 437). אף הקביעה האמורה לא סויגה כך שדיני ההתיישנות יחולו על תביעות לפי פקודת הקרקעות בלבד. אציין עוד, כי כאשר השופטים אשר דנו בפרשת ארידור ביקשו לקבוע את המועד בו החל מרוץ ההתיישנות הם בחנו את תכלית דיני ההתיישנות ודיני ההפקעות, להבדיל מפקודת הקרקעות בלבד.
6. לא זו אף זו, בפסיקה נקבע, כי בעת פרשנות דבר חקיקה על בית המשפט לבחון הסדרים משפטיים בעלי קרבה עניינית. מתן פרשנות דומה לדברי חקיקה אשר עוסקים בנושאים קרובים יש בו בכדי להגשים את עקרון ההרמוניה החקיקתית (ע"א 8622/07 אהוד רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ). אציין עוד, כי בפסיקה נקבע זה מכבר, כי אין מניעה להחיל את הלכת ארידור אף על הפקעה לפי פקודת הדרכים. עמדה זו מקובלת עליי ויתרה מזאת מצאתי, כי הקביעה האמורה והטעמים שבבסיסה, או חלקם, יפים ונכונים אף לעניין החלת הלכת ארידור על חוק רכישת מקרקעין.
7. בפסק הדין בפרשת ארידור קבע בית המשפט העליון, כי שתיקתה של פקודת הקרקעות בסוגיית ההתיישנות משמעותה, כי קיים חסר (לאקונה) אשר מתמלא באמצעות ההסדר הקבוע בחוק ההתיישנות הכללי. בית המשפט העליון ציין עוד, כי חוק ההתיישנות אשר קובע הסדר כללי הוא מאוחר לפקודת הקרקעות ואף על פי כן לא מצויה בו אמירה מפורשת בדבר שלילת תחולתו על התיישנות פיצויי הפקעה ואף בפקודת הקרקעות אין עיגון מפורש לפרשנות לפיה תביעה לפיצויי הפקעה לא תתיישן אם הרשות המפקיעה פעלה לפי המנגנון הקבוע בסעיף 16 לפקודה. הדברים האמורים יפים ונכונים בשינויים הרלוונטיים לתביעות לפיצוי לפי חוק רכישת מקרקעין.
8. בנסיבות אלו, הרי שהלכת ארידור וקביעותיה לעניין התיישנות תביעות לפיצויי הפקעה חלות אף על תביעות מכוח חוק רכישת מקרקעין. משכך, ולאור מועד ביצוע ההפקעות מכוח חוק רכישת מקרקעין הרי שעילת התביעה במסגרת התביעה שלפני התיישנה משתמה תקופת המעבר אשר נקבעה במסגרת הלכת ארידור. על כן דין התביעה להידחות מאחר והוגשה לאחר התיישנותה.
9. למעלה מהדרוש אציין, כי יכולה לעלות טענה, כי פניית התובעים לכאורה בשנת 2014 הנטענת בכתב התביעה עוצרת את מירוץ ההתיישנות או, כי פרסום נוהל חר"מ/חנ"נ אשר פרסמה הנתבעת מהווה הודאה בזכות ובנסיבות אלו אין להעלות טענת ההתיישנות. טענות אלו אינן עומדות לתובעים בנסיבות שלפני.
10. אחזור ואציין, כי לא הוכח שנעשתה פנייה כאמור בשנת 2014. התובעים לא הציגו כל פנייה בכתב התומכת בגרסתם זו וגם העדים מטעמם לא מעידים על פנייה כאמור. לא נמצא תיעוד כלשהו לפנייה משנת 2014 אצל הנתבעת (סעיף 18 לתצהירה של סיון ועדותה בעמ' 14 ש' 6-9).
11. זאת ועוד, גם אם היה מכתב כאמור הדורש מהתובעים מסמכים כלשהם בשנת 2014, הרי לא נטען ולא הוכח שהחל להתנהל משא ומתן כלשהו בין הצדדים בעניין הפיצוי שהבשיל כדי הצעה כלשהי ורק בשל שיהוי של מי מהצדדים לא הסתיים בהסכם. בענייננו, כלל לא החל להתנהל משא ומתן בין הצדדים וככל שהייתה פניה דבר שכאמור גם הוא לא הוכח, זו הרי פנייה ראשונית בלבד לנתבעת שלאחריה לא קרה דבר.
12. אם אכן הייתה פנייה בשנת 2014, וגם אם אקבל את טענת התובעים, כי הנתבעת לא ענתה להם בחוסר תום לב, אין בכך כדי להסביר מדוע לא שלחו לה פנייה נוספת ומדוע המתינו 6 שנים במהלכן לא נעשה דבר עד לפנייתם בתביעה לבית משפט. מעדותה של סיון עלה, כי התיעוד היחיד שמצאה זה מכתב מחודש מרץ 2020 מבא כוחם של התובעים בו ביקש לקבל העתק של אותו מכתב נטען משנת 2014 שלא נמצא.
13. אין זה סביר בעיני, כי הייתה פנייה בכתב בשנת 2014. ככל שהייתה פנייה כאמור שלא נענתה, אין זה סביר שהתובעים לא פנו בשנית לברר מדוע פנייתם לא נענתה עד שנת 2020 אז הוגשה התביעה שלפני. מלבד טענה בעל פה על מכתב כלשהו שנשלח בשנת 2014 שלא נמצא, לא הוצג לעיוני פנייה או מסמך כלשהו לתקופה שבין השנים 2014 ועד 2020. על כך השיב מוחמד שכתוצאה מעומס עבודה לא היה לו זמן לטפל בזה והוא לא התעסק בפנייה שלו לפיצויים (עמ' 5 ש' 1-13). עומס עבודה של התובע מס' 2 בוודאי שאינו מאריך את תקופת ההתיישנות והוא לא מסביר מדוע יתר התובעים לא פנו לקבלת פיצוי או להגיש תביעה במועד.
14. בנסיבות המקרה שלפני יצוין, כי התובעים כלל לא ביקשו פיצוי על פי הנוהל המיטיב וכטענה חלופית ביקשו פיצוי בהתאם להוראות החוק (סעיף 19 לכתב התביעה). לגבי פיצוי בהתאם להוראות החוק, כבר קבעתי לעיל, כי תביעתם התיישנה.
15. למעלה מהדרוש אציין לגבי הנוהל, נוהל חר"מ /חנ"נ המיטיב עוסק בפיצוי על פי חוק רכישת מקרקעין. הנוהל גובש בעקבות תביעות משפטיות רבות שהוגשו לקבלת פיצויי הפקעה בעקבות הלכת ארידור. עסקינן בנוהל שיצא טרם חלפה תקופת המעבר אשר נקבעה בהלכת ארידור ואין בו כדי להוות הודאה בזכות אשר בגינה מנועה המשיבה מלהעלות טענת התיישנות כעת ולאחר שחלפה תקופת המעבר.
16. יתרה מזאת בהתאם לפסיקה של בית המשפט העליון, הנוהל בא ליתן תמריץ להימנע מניהול התדיינויות משפטיות. מקום בו תובע בוחר במסלול של התדיינות משפטית, אזי יש לפסוק על פי הוראות החוק בלבד.

התוצאה

1. לאור המפורט בהרחבה לעיל מצאתי, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי פנו לנתבעת עובר למועד הקובע לתחולת הסדר שיבלי בהתאם להחלטה מס' 1042. בנסיבות אלו לא חל הסדר שיבלי ולתובעים לא עומדת הזכות לפיצוי מכוחו. עוד מצאתי, כי התביעה הוגשה לאחר התיישנותה.
2. לאור האמור לעיל, מורה על דחיית התביעה בשל התישנותה. מחייבת את התובעים בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"א, 28 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.