27 אוגוסט 2020

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נ.צ. (ע) אלי קדוש
נ.צ. (מ) אליעזר קלאי

החלטה

1. לפני בית הדין בקשת הנתבע 2 לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, חוסר סמכות עניינית והליך תלוי ועומד.

רקע עובדתי

1. הנתבעת 1 היא חברה שהוקמה בשנות ה-60%. התובע ואחיו, מר יצחק לוי (להלן: "יצחק"), הינם בעלי 50% ממניות החברה כל אחד. לתובע הייתה מניית ניהול של החברה, והוא שימש כמנהלה היחיד במשך השנים.
2. בין התובע לבין יצחק פרץ סכסוך, על רקע טענות של יצחק לניהול החברה על ידי התובע בדרך שקיפחה אותו, וטענות לנטילת כספים מהחברה שלא כדין על ידי התובע ולהפרות שונות של הדין.
3. בשנת 2014 הגיש יצחק לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת נגד התובע. הצדדים הגיעו להסדר דיוני שאיפשר לכל אחד מהם להגיש תביעה נגזרת מטעם החברה. יצחק הגיש תביעה נגזרת בשם החברה נגד התובע, וביום 29.7.19 ניתן פסק דין בהליכים (תנ"ג 18329-06-14 לוי – מלונות שלום בע"מ ואח', ת"א 34835-01-16 לוי ואח' – לוי ואח' (להלן: "פסק המחוזי")). פסק המחוזי הורה על ביטול מניית הניהול של התובע. בסעיף 1514 לפסק המחוזי נקבע:

"הסעדים בגין קיפוח

מאחר והגעתי למסקנה שאין אפשרות להמשיך להפעיל את החברות, תבוצע הפרדת שותפות בין מיכה לבין איציק באופן הבא:

1. ב"כ שני הצדדים יקבלו כל מידע שיבקשו מהחברות על מנת להערך לשלב הבא. מידע זה יימסר תוך 30 יום. אם החברות או מי מטעמן יסרב למסור מידע כאמור, ייחשב הדבר כהפרת צו שיפוטי לכל דבר ועניין, לרבות הליכי ביזיון בית משפט.
2. ב"כ הצדדים יגיעו להסכמה בתוך 30 יום בדבר גורם ניטראלי יקבע את שווי נכסי החברות (ה-100%). בהיעדר הסכמה, רשאי כל צד לפנות לבית משפט ימנה את הגורם בעצמו.
3. מכירת החברות ו/או נכסי החברות למרבה במחיר. החברות ו/או נכסי החברות יוצאו למכירה למרבה במחיר, כאשר גם לבעלי המניות תהיה זכות להשתתף, ללא זכות סירוב ראשונה. תתאפשר התמחרות בין המציעים, כאשר בכל שלב עד סיום ההתמחרות, ההתמחרות פתוחה בין הצדדים (גוד או אגוד), לרכישת מניות הצד השני בחברות, עד שתישאר הצעה אחת, אחרונה.
4. ב"כ הצדדים ינהלו במשותף את ההליך כ"בעלי תפקיד" מטעם בית המשפט הנכבד, ויוכלו לקבל ממנו הוראות במקרה של חילוקי דעות ביניהם.
5. עד לסיום ההליך, החברה תנוהל על ידי מיכה ובא כוחו של יצחק, כאשר זכות חתימה בלעדית של מיכה תופסק בכל חתימה על חוזה או צ'ק שתהיה בחתימה של מיכה מצד אחד ובא כוחו של איציק מצד שני, שניהם ביחד.
6. גם לעניין זה ייחשב בא כוחו של איציק כ"בעל תפקיד", מטעם בית המשפט, ובכל חילוקי דעות בין בא כוחו של איציק לבין מיכה ניתן לפנות לבית המשפט ולקבל הוראות".
7. שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק המחוזי לבית המשפט העליון וביום 24.2.20 ניתן פסק דין על פי הצעת בית המשפט שהתקבלה על ידי הצדדים, אשר כללה, בין היתר:
   1. ביטול ביטולה של מניית הניהול של התובע.
   2. ביטול ההתמחרות הפתוחה שנקבעה בפסק המחוזי והחזרת התיק לבית המשפט המחוזי בשאלת מנגנון המכירה, שלא תהיה בהתמחרות פתוחה.

בית המשפט העליון הוסיף:

"מבלי לפגוע באמור לעיל, ולמען הסר ספק, בתקופת הביניים שעד השלמת ההתמחרות יישארו הסדרי הניהול הנוכחיים בעינם, אלא אם כן יורה בית המשפט המחוזי אחרת".

(להלן: "פסק העליון").

1. ואכן, בהליך זה אין מחלוקת על כך שהנתבע 2 מכהן כ"בעל תפקיד" שמונה על ידי בית המשפט לצורך ניהול החברה מטעם יצחק, וכמורשה חתימה בחברה, יחד עם התובע.

התביעה

1. בכתב התביעה טוען התובע כי הוא מועסק כמנכ"ל הנתבעת 1 (להלן: "החברה") מזה כ-40 שנה, כי שכרו החודשי הינו 60,000 ₪ נטו (114,654 ₪ ברוטו), וכי החל מחודש 8/19 חדלה החברה לשלם את שכרו, למרות שהוא מעולם לא פוטר והוא ממשיך לבצע את עבודתו כמנכ"ל החברה כמימים ימימה. התובע ביקש לפסוק לו את שכר עבודתו החל מחודש 8/19 בצירוף פיצויי הלנת שכר וצו הצהרתי המורה לנתבעים להמשיך לשלם את שכרו כסדרו וכן להפריש את כל ההפרשות הסוציאליות להן התובע זכאי מכוח עבודתו בחברה. במקביל להליך זה, תלויה ועומדת בבית הדין תביעה של מבטחים נגד החברה בעילה של הלנת הפרשות לקופת גמל.
2. עילות התביעה שנטענות בכתב התביעה נגד הנתבע 2 הן גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה.
3. לאחר הגשת התביעה, פנה יצחק לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות לעניין תשלום שכר בחברה (ובחברות נוספות שבבעלותם המשותפת של התובע ושל יצחק). כמו כן הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות בעניין ייצוג החברה בהליך זה וקביעת העמדתה שתוצג על ידה בהליך. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.7.20 נקבע:

"מכאן שהקו המנחה בכל הנוגע להסדרי הניהול לתקופת הביניים שמירת המצב הקיים ובכלל כך מתן משקל זהה לשני בעלי המניות בהכרעה בעניינים העומדים על הפרק כפי שנקבע בפסקות 1514(ד) ו-1514(ה) לפסק הדין. בשים לב לטיב המחלוקת בה עסקינן, ברי כי לא תגובש הסכמה בעניין אופן הייצוג והעמדה שתובע בהליכים לגופם של דברים.

כתוצאה מכך, מינוי עורך דין בידי, מבלי שתימסר לו עמדת החברות (שאין אפשרות להשיג) – לא תרפא את הקושי הממשי שעלה בנסיבות העניין בניהול התביעות בבית הדין לעבודה.

6. נראה כי הפתרון למבוי הסתום הוא להציף לפני בית הדין לעבודה בהליכים השונים את הקושי האינהרנטי בהשגת עמדת החברות בנסיבות העניין, על מנת שבבית הדין ייעשו צעדים דיוניים אשר יתמודדו עם הקושי. באי כוח הצדדים יבואו בדברים על מנת להוציא פתרון זה אל הפועל באופן מועיל. ככל שלא תושג הסמכה, יוכלו לפנות בבקשה מתיאמה.

7. לעניין תשלום שכר בחברות – ראשית יובהר שדומה שבית משפט זה מוסמך לדון בבקשה מכוח סעיף 1514(ו) לפסק הדין. עם זאת, משהוגשו תביעות לבית הדין לעבודה מצאתי שאין מקום להביע עמדה (כל שכן להכריע) בשאלה אם הנתבע זכאי לשכר עבודה ובדבר יחסי העבודה הנטענים. על הפרק עומדת איפוא תקופת הביניים עד להכרעת בית הדין לעבודה בסוגיה.

8. כפי שעולה מתביעת הנתבע, מאז חודש אוגוסט 2019 לא שולם לו שכר. כך היה הדבר גם עת נתן בית המשפט העליון את פסק הדין בדבר שימור "הסדרי הניהול הנוכחיים" לתקופת הביניים. סבורה אני שהסדרים אלו כוללים המשך הסדרי התשלום למנהלים לתקופת הביניים כמות שהם. לצד זאת דומה שהטענות המהותיות של הצדדים בדבר שכרו של הנתבע והזכויות הנלוות לו, שמורות להם למועד שלאחר תקופת הביניים.

9. אשר לטענות התובע בדבר נזקים שיגרמו לו ולחברות כתוצאה משימור המצב הקיים, ולו לתקופת ביניים – דומה שלטענות אלו ניתן מענה מועיל בהצעתו החילופית של התובע על פיה בתקופת הביניים כל אחד מהצדדים יקבל תשלום זהה בעבור ניהול.

10. חלופה זו משמרת את המצב הקיים, במובן זה שנשמרת סימטריה בין הצדדים בכל הנוגע לתשלום עבור ניהול לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר הורה על שיוויון ניהולי בין הצדדים, וברוח העיקרון שהותווה בפסק הדין בבית המשפט העליון של שמירת המצב הקיים. יודגש: מדובר בצעד מעשי לפתרוון ביניים למבוי סתום, ואין באמור כדי להכרע בזכות לשכר או בעניין יחסי עבודה לכאורה. בהמשך, לכשהשליטה בחברות תתברר, ניתן יהיה לברר האם בתקופת הביניים קיבל צד תשלום שלא היה זכאי לו או לחלקו, ולהשיבו.

11. יפעלו הצדדים איפא על פי החלופה השנייה בבקשת התובע למתן הוראות לעניין תשלום בחברות".

הבקשה

1. בבקשתו טוען הנתבע 2:
   1. הסכסוך האמיתי הינו סכסוך בין בעלי מניות בחברה, ואין הוא נובע מיחסי העבודה הנטענים של התובע עם החברה, אשר ממילא הסתיימו בהתאם לפסק המחוזי ולפסק העליון ולהחלטות שניתנו באותם הליכים.
   2. התביעה הינה רכיב בסכסוך כולל שמתברר לפני בית המשפט המחוזי, אשר לו הסמכות העניינית לדון בו, וההליך לפניו תלוי ועומד. לפיכך, מוטל על התובע להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות בעניין זכאותו להמשך תשלום שכר לאחר מועד מתן פסק המחוזי.
   3. התביעה, אשר נחזית להיות תביעה תמימה של עובד לשכרו, נועדה לעקוף את פסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, ואת ההליך המתנהל לפני בית המשפט המחוזי. בהתאם לכך, התביעה נוגעה ב"פורום שופינג" פסול.
   4. בהליכים בין הצדדים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון נקבע כי החל מ-29.7.19 חדל התובע לעבוד בחברה וכי אינו זכאי לתשלומי שכר. לעניין זה מפנה הנתבע 2 להחלטת בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק המחוזי מיום 5.12.19, ולפסק העליון לפיו הסדרי הניהול יישארו בעינם בתקופת הביניים. אשר על כן קיים, לטענת הנתבע 2, מעשה בית דין החוסם את התביעה .
   5. בפסק המחוזי ובפסק הדין של בית המשפט העליון נקבע עקרון של שוויון מלא בין התובע לבין יצחק, ואין כל אפשרות לשלם לתובע שכר מבלי לשלם שכר ליצחק.
   6. התובע מנוע ומושתק מלתבוע שכר עבודה בגין התקופה שלאחר מועד מתן פסק המחוזי.

הכרעה

1. בית הדין עיין בבקשה ובתגבות התובע ומחליט לדחות את הבקשה, מנימוקים אלה:
2. אין בסיס לטענה שבית דין זה נעדר סמכות לדון בתביעה נגד הנתבע 2. סמכותו של בית הדין נובעת מסעיף 24(א)(ב1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, אשר מסמיך את בית הדין לדון בתובענה שעילתה בהוראות מסוימות של פקודת הנזיקין, ובכללן סעיפים 62 ו-63 לפקודה, שעניינן גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה, כאשר הם בקשר לסכסוך עבודה.
3. השאלה האם הסתיימה העסקתו של התובע בחברה לאחר מועד מתן פסק המחוזי, כנטען על ידי הנתבע 2 בבקשה, אם לאו – אינה שאלה שיש להכריע בה במסגרת בקשת סף.
4. טענת הנתבע 2 כי ההליכים המתנהלים לפני בית המשפט המחוזי הם "הליך תלוי ועומד" שבעטיו יש לעכב הליך זה, אינה עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.7.20, אשר החליט שלא להביע עמדה או להכריע בשאלה אם התובע זכאי לשכר עבודה ובדבר יחסי עבודה נטענים, ובשל הגשת תביעה זו, נמנע מהכרעה בבקשת יצחק למתן הוראות בעניין תשלום שכר בחברות, ובכללן החברה, חרף עמדתו שהוא מוסמך לדון בבקשת יצחק למתן הוראות בעניין תשלום שכר בחברות מכוח סעיף 1514(ו) לפסק המחוזי.
5. לא קיים מעשה בית דין, במובן של השתק עילה, לגבי עילה של זכאות לשכר עבודה של התובע בתקופה שלאחר מועד מתן פסק המחוזי, ולא קיימת פלוגתה פסוקה אשר קובעת כי התובע חדל להיות עובד של החברה לאחר מועד זה.
6. בהתאם לכך, בית הדין לא שוכנע כי יש לקבל איזו מטענות הסף של נתבע 2.
7. בית הדין נעתר לבקשת הנתבע 2 בסעיף 52 לבקשה ומורה לנתבע 2 להגיש כתב הגנה בתוך 7 ימים.
8. הנתבע 2 ישלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.
9. בהחלטת בית הדין מיום 30.7.20 התבקשה התייחסות הצדדים לאפשרות שבהיעדר פתרון מוסכם לקושי בגיבוש עמדת החברה שתוצג לבית הדין בהליך, בית הדין יורה על עיכוב ההליך עד לקבלת הכרעת בית המשפט המחוזי בעניין. התובע לבדו הגיש תגובה להחלטה זו. התובע טוען שאין מקום להורות על עיכוב ההליך, שכן בית המשפט המחוזי קבע במפורש שאין בדעתו להתערב בהליך זה, ולדעתו על בית הדין לקבוע הסדר דיוני וראייתי שיתגבר על קושי זה. בית הדין הופנה לעניין זה להוראות סעיפים 32-33 לחוק בית הדין לעבודה.
10. בית הדין אינו סבור שיש בהוראות סעיפים 32-33 לחוק בית הדין לעבודה כדי לסייע, שכן אופן גיבושה של עמדה של חברה נקבע על פי דיני החברות, ולא בהוראות בעניין סדרי דין וראיות הנוהגים בבית הדין לעבודה.
11. להבנת בית הדין, הימנעותו של בית המשפט המחוזי מהכרעה בבקשת יצחק למתן הוראות בעניין תשלום שכר בחברות, בשל הגשת תביעות לבית הדין הנובעות מיחסי העבודה הנטענים בין התובע לבין החברה, אין פירושה שבית המשפט סבר שלו יידרש למחלוקת, שנוגעת אופן ניהול החברה, שעניינה העמדה שתוצג לבית הדין בהליך זה, אין בדעתו להידרש אליה. דומה כי סמכות כזו נתונה לבית המשפט המחוזי לפי דיני החברות, וכן לפי סעיפים 1514(ד-ו) לפסק המחוזי.
12. בית הדין קובע כי בהיעדר כתב הגנה מטעם החברה עד ליום 23.9.20, ובהיעדר ראיה להפרכת ההנחה שהיעדר כתב הגנה עד למועד האמור נובע מן המבוי הסתום בחברה, יורה בית הדין על עיכוב ההליך, עד למועד שייקבע.

ניתנה היום, ז' אלול תש"פ, (27 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".