1. האם התחייבות התובעים לשלם לנתבעת את התשלום האחרון עבור הדירה שרכשו ממנה, והתחייבות הנתבעת למסור לחזקתם את הדירה, הינם חיובים עצמאיים, כטענת התובעים, או שמא חיובים שלובים, כטענת הנתבעת. זו עיקר המחלוקת בתביעה והיא תידון ותוכרע להלן לגופא.
2. בפניי תביעה כספית בהליך של סדר דין מהיר, לפיה התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 75,000 ₪ בגין האיחור הנטען במסירת דירת מגורים אשר רכשו ממנה.
3. העובדות הרלבנטיות לדיון ולהכרעה בתביעה, ואשר אינן שנויות במחלוקת, הן כדלקמן:

• התובעים הינם בני זוג ובמועדים הרלבנטיים לתביעה הם היו בעלי זכויות בדירת מגורים בבניין ברח' דרך הים 139א בחיפה (להלן: "הדירה המקורית" ו-"הבניין" בהתאם).
• הנתבעת הינה חברה יזמית העוסקת בתכנון וביצוע פרויקטים במסגרת תוכנית תמ"א 38.
• ביום 26.2.17 חתמו בעלי הדירות בבניין, והתובעים בכללם, על הסכם עם הנתבעת לביצוע עבודות בבניין בהתאם לתוכנית תמ"א 38, לרבות תוספת מספר דירות שהזכויות בהן תועברנה לנתבעת כנגד ביצוע אותן עבודות. בהמשך, ביום 28.12.17 התקשרו בעלי הדין בהסכם לפיו רכשו התובעים מהנתבעת את אחת מהדירות הנ"ל (להלן: "ההסכם" ו-"הדירה החדשה" בהתאם).
• בסעיף 6 להסכם הוסדרה תמורת הדירה החדשה ונקבע כי פירעונה יהיה בשלבים בהתאם להתקדמות שלבי העבודה, התשלום האחרון עבור הדירה החדשה הינו בשיעור של 10% מהתמורה הכוללת – 226,000 ₪ - ובס''ק 6.6 להסכם נקבע כי הוא ישולם עם מסירת החזקה בה לתובעים בהתאם להוראות ההסכם וכי "מוסכם כי ככל שעד למועד כאמור הקונים לא יימכרו (כך במקור – ר.ח.) את דירתם הנוכחית בבניין, אזי תתאפשר לבקשת הקונים דחיה של תשלום זה לתקופה של 4 חודשים". כמו כן, בסעיף 9 להסכם, נקבע כי מסירת הדירה החדשה לתובעים תהיה עד ליום 1.8.19.
• ביום 22.1.20 נתנה הועדה המקומית לתכנון ובניה – חיפה, תעודת גמר המאשרת ביצוע העבודות בבניין בהתאם להיתר וחיבורו לרשת החשמל, המים והטלפון (להלן: "תעודת הגמר"). עם קבלת תעודת הגמר, פנתה הנתבעת לתובעים במכתבה מיום 26.1.20, בבקשה למסירת הדירה החדשה לידיהם ביום 28.1.20. דא עקא, בשל מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים כמפורט בהמשך, הדירה לא נמסרה במועד האמור.
• ביום 5.2.20 חוברה הדירה לרשת החשמל ויומיים קודם לכן, 3.2.20, הנתבעת פנתה לתובעים בדרישה לשאת בחלקם עבור הוצאות החיבור.
• ביום 10.6.20 מכרו התובעים את דירתם המקורית לאחרים.
• ביום 22.6.20 מסרה הנתבעת את הדירה החדשה לחזקת התובעים, ויום לאחר מכן, 23.6.20, הם שילמו לה את יתרת התמורה המוסכמת בסך של 226,000 ₪.

1. חלק נכבד מסכום התביעה – 68,625 ₪ - הינו בגין דמי שכירות ראויים המגיעים לתובעים, כטענתם, עבור איחור של 7.5 חודשים במסירת הדירה לחזקתם, וזאת בהתאם לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973, כפי שאומץ גם כן בס"ק 9.1 להסכם.

במסגרת התביעה הגישו בעלי הדין חוות דעת נוגדות לעניין גובה דמי השכירות הראויים, ולאור הפערים ביניהן, מונה השמאי מר יעקוב מרזוק, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט"). בחוות דעתו קבע מומחה בית המשפט כי דמי השכירות עבור דירה דומה לדירה החדשה, הינו בסך של 6,100 ₪, סכום הנופל במעט מהסכום שנקבע בחוות דעת מומחה התובעים, 6,500 ₪.

מומחה בית המשפט נחקר על חוות דעתו ועל אף כי הוא מונה ללא הסכמת הצדדים, דומה כי שניהם נטשו את הקביעות בחוות דעת המומחה מטעמם, ואין הם חולקים על קביעותיו של מומחה בית המשפט.

1. לטענת התובעים בתמצית, בהתאם להוראות ההסכם היה על הנתבעת למסור להם את החזקה בדירה החדשה כשהיא ראויה למגורים לכל המאוחר עד ליום 1.8.19, וכי מימוש זכותם לדחיית התשלום האחרון בשל העיכוב במכירת הדירה המקורית, כפי שנקבע בהסכם, אינו מעלה ואינו מוריד בנדון. ובמילים אחרות, לטענת התובעים, התחייבותם לתשלום תמורת הדירה והתחייבות הנתבעת למסירת החזקה בה לידיהם, הינן התחייבויות עצמאיות.

כן טענו התובעים כי עד לחיבור הדירה החדשה לרשת החשמל ביום 5.2.20, היא לא הייתה ראויה למגורים, וכי מהמועד בו התחייבה הנתבעת למסור את החזקה בדירה לתובעים – 1.8.19 – ועד למועד הגשת התביעה – 15.3.20 – חלפו 7.5 חודשים, היא היא התקופה בגינה מוגשת התביעה. כמו כן, מאחר ובעת הגשת התביעה הדירה החדשה טרם נמסרה לחזקת התובעים, הם מבקשים היתר לפיצול סעדים לצורך הגשת תביעה נוספת בגין יתרת התקופה.

לחיזוק טענותיהם במשפט, הפנו התובעים לכתב ההגנה של הנתבעת בתביעה אחרת שהוגשה נגדה ע"י קבלן המשנה אשר ביצע את עבודות הבניין ב-ת.א. 54554-08-19 (להלן: "ההליך המקביל"). באותו הליך טענה הנתבעת כי מועדי מסירת הדירות בבניין לידי הדיירים, והתובעים בכללם, הינם מועדים קשיחים ומחייבים ואף צוין המועד המוסכם למסירת הדירה החדשה לידי התובעים – 1.8.19. לפיכך, בהתאם לדוקטרינת ההשתק השיפוטי, הנתבעת לא תשמע בטענה כנגד מועד מסירת הדירה החדשה כפי שנקבע בהסכם.

להשלמת התמונה יצוין, כי למעט הפיצוי הנדרש עבור האיחור הנטען במסירת הדירה החדשה לידי התובעים, הם מבקשים לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי עבור עוגמת נפש בסך של 13,000 ₪, אף כי לצרכי אגרה התביעה הועמדה על סך של 75,000 ₪.

1. לטענת הנתבעת בתמצית, בהתאם להוראות הדין וההסכם, החיוב המוטל על התובעים לתשלום מלוא תמורת הדירה החדשה והחיוב המוטל עליה למסור לידיהם את החזקה בה, הינם חיובים שלובים. לפיכך, עד לתשלום מלוא התמורה עבור הדירה החדשה, לא מוטלת על הנתבעת כל חובה בדין למסור אותה לחזקת התובעים. כן טענה הנתבעת כי מאחר ותעודת הגמר ניתנה ביום 22.1.20, הוא הוא המועד בו הדירה הייתה ראויה למגורים, אזי, בהתאם לסעיף 6 להסכם, היה על התובעים לשלם את יתרת תמורת הדירה החדשה בסך של 226,000 ₪, לכל המאוחר עד ליום 22.5.20. בפועל הסכום הנ"ל שולם ביום 23.6.20, איחור של חודש ימים, ועל אף זאת נאותה הנתבעת למסור את הדירה החדשה לחזקת התובעים ביום 22.6.20. יוצא אפוא כי התובעים הם אלו אשר הפרו את ההסכם בהפרה יסודית, ומן הסתם הם אינם זכאים לכל פיצוי עבור האיחור הנטען במסירת הדירה החדשה.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי טענות ההגנה אשר העלתה בהליך המקביל, אינן יוצרות כל השתק שיפוטי, שכן כל שנטען שם הוא כי מועדי מסירת הדירות בבניין לדיירים הינם מועדים קשיחים "על פי ההסכמים", והרי במקרה דנן, כך לגישת הנתבעת, התובעים הפרו את ההסכם ולא היו זכאים לקבל את החזקה בדירה החדשה במועד החוזי - 1.8.19. כן טענה הנתבעת כי טענות ההגנה שעלתה בהליך המקביל, לפיה הפרת התחייבויות קבלן המשנה חושפות אותה לתביעות מצד בעלי הדירות, אינה יוצרת כל השתק שיפוטי כלפי התובעים.

1. לאחר הגשת סיכומי הנתבעת, הגישו התובעים בקשה להגשת סיכומי תשובה, והנתבעת הגישה תשובתה לפיה היא מתנגדת לבקשה הנ"ל. להלן אפוא תוכרע תחילה בקשה זו.

אין לבעל דין אשר פתח בהגשת סיכומי טענותיו, זכות להגשת סיכומי תשובה והדבר מותנה במתן רשות בית המשפט לכך. במקרה דנן, לא מצאתי להידרש במסגרת פסק הדין לטענות שהתובעים מבקשים להשיב להן, והרי לך טעם ראשון לדחיית הבקשה. כמו כן, התובעים מבקשים להשיב לטענות הנתבעת כאילו הם העלו טענות המהוות הרחבת חזית וכן הם מבקשים לטעון כי הנתבעת עצמה מעלה בסיכומיה טענות המהוות הרחבת חזית. בנדון נזכיר כי חזקה כי בית המשפט ממילא בוחן את כתבי הטענות במשפט על מנת להכריע בטענה להרחבת חזית, אף ללא צורך בהגשת סיכומי תשובה בנדון.

לאור האמור לעיל הבקשה להגשת סיכומי תשובה נדחית בזאת.

1. ב-ס"ק 43(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, נקבע כדלקמן:

"המועד לקיומו של חיוב נדחה –

1. אם נמנע הקיום במועדו מסיבה התלויה בנושה – עד שהוסרה המניעה;
2. אם תנאי לקיום הוא שיקוים תחילה חיובו של הנושה – עד שקוים אותו חיוב;
3. אם על הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד – כל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו".

ב-ע"א 7938/08 מונסנגו ואח' נ' מכביאן (פורסם בנבו) (להלן: "פס"ד מונסנגו"), הפנה בית המשפט להוראת החוק לעיל, ומנה את סוגי החיובים החוזיים, באומרו:

''בחיובים חוזיים, מקובל להבחין בין חיובים עצמאיים לבין חיובים מותנים עליהם חל סעיף 43(א)(2) ובין חיובים מקבילים או שלובים עליהם חל סעיף 43(א)(3). חיוב עצמאי הוא חיוב חד-כיווני, ללא תלות בחיוב הנגדי, ונפקותו כי על צד לחוזה לקיים את חיוביו במועד המוסכם גם אם הצד השני לחוזה אינו מקיים את החיובים המוטלים עליו. ..... חיוב מותנה משמעו שהתחייבותו הנגדית של צד לחוזה, היא מאוחרת ומותנית בכך שהצד השני יקיים תחילה את חיובו ......

חיובים שלובים/מקבילים משמעם, שעל הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד, וכשהדבר לא ניתן, להראות נכונות חד משמעית לקיים את חיובם (כמו הפקדת הסכום שצריך להשתלם על פי החוזה)'' (שם, פסקה 22).

1. בסעיף 23 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, נקבעה ברירת המחדל ולפיה "חובת המוכר למסור את הממכר וחובת הקונה לשלם את מחירו הם חיובים מקבילים שיש לקיימם בד בבד". בהתייחס לחיובים כאמור, הוסיף בית המשפט וקבע בפסק דין מונסנגו לעיל, באומרו:

"חיובים שלובים/מקבילים שכיחים עד מאוד בחוזי מכר, על פי ברירת המחדל הקבועה בסעיף 23 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 ולפיה 'חובת המוכר למסור את הממכר וחובת הקונה לשלם את מחירו הם חיובים מקבילים שיש לקיימם בד בבד'. כך, לדוגמה, בחוזי מכר דירות מקובל לקבוע תשלום ראשון כנגד רישום הערת אזהרה ותשלום אחרון כנגד מסירת החזקה בדירה ..... לא למותר להזכיר כי ברירת המחדל הקבועה בסעיף 23 לחוק המכר היא דיספוזיטיבית והצדדים רשאים להתנות עליה בהסכם המכר ולקבוע כי החיובים של הצדדים יהיו עצמאיים או מותנים"(שם, פסקה 22 לפסק הדין)(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

וגם זאת, ב- ע"א 440/14 וילאר נכסים 1985 בע"מ ואח' נ' קליין ואח' (פורסם בנבו), נקבע לעניין אופן סיווג החיוב החוזי, כדלקמן:

"בפסיקתנו נקבע כי השאלה אם חיובים חוזיים מסוימים שלובים זה בזה או לא, היא שאלה פרשנית, אשר יש להכריע בה על פי כללי הפרשנות המקובלים... עם זאת, נפסק כי קיים קושי לקבוע כי חיובים הם שלובים כאשר הדבר לא נכתב במפורש בחוזה ומשכך יש לנקוט סבירות כאשר לשון החוזה איננה תומכת בפרשנות לפיה החיובים בחוזה הם שלובים..." (שם, פסקה 107 לפסק הדין).

1. בס"ק 9.1 להסכם, ואשר כותרתו "מסירת החזקה בדירה", נקבע כדלקמן: "המוכר מתחייב למסור את החזקה בדירה לקונים, כשהדירה גמורה וראויה למגורים, לאחר מתן טופס 4, על ליום 1.8.2019 (להלן: 'מועד מסירת החזקה') ובכפוף לאיחורים כמפורט בהסכם זה....".

בס"ק 9.9 להסכם נקבע כדלקמן:

"המוכר מתחייב למסור לקונה את החזקה בדירה במועד המסירה בתנאי שהקונה ימלא קודם לכן את כל ההתחייבויות שהוא חב לבצע לפני מסירת החזקה בדירה בהתאם להסכם זה, ובכלל זה תשלום מלוא התשלומים והמיסים שתשלומם נדרש על פי דין או ההסכם, ......

למען הסר ספק, מוסכם בזאת כי החזקה בדירה תימסר רק לאחר תשלום בפועל של מלוא מחיר התמורה ... ותשלומים בהם חב הקונה עפ''י הסכם זה.

איחר הרוכש בביצוע איזה מן התשלומים החלים עליו בהתאם להוראות הסכם זה ו/או במילוי אחת או יותר מהתחייבויותיו עפ''י הסכם זה .... יתיר הדבר דחייה מקבילה במועד המסירה, בצירוף 21 יום'' (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

בס"ק 15.15 להסכם נקבע כדלקמן: "למען הסר ספק – צד לא ייחשב כמפר הסכם זה, בנסיבות בהן נבע העיכוב בקיום חיוב מטעמו, מאי קיום ו/או עיכוב בקיום חיוב שלוב מטעם הצד השני".

1. טיעון התובעים כאילו הנתבעת הפרה את התחייבותה למסירת הדירה החדשה לחזקתם ביום 1.8.2019, מתעלמת באופן מופגן מהוראות ההסכם כמצוטט לעיל, מהן עולה קשר הדוק ובל ינותק בין קיום התחייבותם לשלם את מלוא תמורת הדירה החדשה לבין התחייבות הנתבעת למסור להם את החזקה בה. יתרה מכך, מלשונו המפורשת של ס"ק 9.9 להסכם עולה ומתחייבת המסקנה כי מדובר בחיובים מותנים (ולא חיובים שלובים, כטענת הנתבעת), שכן על הנתבעת למסור את החזקה בדירה החדשה לתובעים "בתנאי שהקונה ימלא קודם לכן...'' מלוא התחייבויותיו בהסכם, לרבות תשלום מלוא תמורתה. יוצא אפוא, כי עניין לנו בבעלי דין אשר בחרו להתנות על הוראת סעיף 23 לחוק המכר, ובמקום לקבוע בהסכם ביניהם כי מדובר בחיובים מקבילים, הם בחרו לסווג אותם כחיובים מותנים.
2. העובדה כי בס"ק 6.6 להסכם נקבע כי התובעים זכאים לדחות את מועד התשלום האחרון עבור הדירה החדשה למשך 4 חודשים, ככל ודירתם המקורית טרם נמכרה, אינה משנה כהוא זה את המסקנה אליה הגעתי לעיל. בנדון יש להפנות לעובדה כי סעיף 6 להסכם עניינו בפירעון תמורת הדירה החדשה ולא במועד ותנאי מסירתה, תניות שהוסדרו בסעיף 9 להסכם. יתרה מכך, לו תתקבל טענת התובעים בנדון, הדבר מביא לתוצאה אבסורדית, חסרת היגיון המנוגדת להוראות ההסכם המפורשות, לפיה מימוש זכות התובעים לדחיית תשלום יתרת תמורת הדירה החדשה, מאיינת, ממש כך, את סעיף 9.9 להסכם, לפיו חובת הנתבעת למסור את הדירה החדשה לידי התובעים מותנית בתשלום מלוא תמורתה.
3. משבאתי לכלל מסקנה כי התחייבות הנתבעת למסור את החזקה בדירה החדשה לתובעים מותנית בתשלום מלוא תמורתה, ומאחר ובמועד המסירה שנקבע בהסכם – 1.8.2019 – התובעים טרם מכרו את דירתם המקורית והם בחרו לדחות את התשלום האחרון, אזי בהתאם לסעיף 9.9 להסכם, הנתבעת היתה זכאית לדחות את מועד המסירה עד לביצוע אותו תשלום בתוספת 21 יום, משמע עד ליום 22.12.2019. הנה אם כן, עד למועד הנ"ל בוודאי ובוודאי הנתבעת לא היתה מחוייבת למסור את הדירה החדשה לתובעים.

כנאמנים לטענתם, שנדחתה לעיל, לפיה חיוב הנתבעת למסור להם את החזקה בדירה החדשה טרם תשלום מלוא התמורה עבורה, מעולם לא הביעו התובעים כל נכונות לשלם את יתרת התמורה, אף לא לאחר מועד חיבור הדירה לרשת החשמל. אי-לכך, מאחר והתובעים שילמו אותה יתרה רק ביום 23.6.2020, אזי אין לבוא לנתבעת בטרוניה משסירבה למסור להם את החזקה בדירה החדשה עד ליום 22.6.2020. אדרבא ואדרבא, הנתבעת נאותה לבצע את המסירה יום אחד טרם שולמה יתרת התמורה, אף כי היא לא היתה מחוייבת בכך לפי הוראות ההסכם.

1. חלק נכבד מסיכומי התובעים הוקדש לטענה כאילו בהתאם לדוקטרינת ההשתק השיפוטי, הנתבעת לא תשמע בטענות לעניין מועד מסירת הדירה החדשה אשר נקבע בהסכם, 1.8.2019, וחובתה לפצות את התובעים בשל האיחור הנטען במסירה. האמנם?

בהתאם לדוקטרינת ההשתק השיפוטי, בעל דין המעלה טענה מסוימת – עובדתית או משפטית – בהליך אחד, מנוע מהעלאת טענה סותרת בהליך אחר. בנדון, אין נפקא מינה באם הטענה מועלית כנגד אותו בעל דין, אם לאו. כמו כן, לימים חל ריכוך בדרישה כי תחולת ההשתק השיפוטי מותנה בכך כי הטענה שעלתה בהליך הקודם התקבלה או כי בעל הדין שהעלה אותה, זכה בעקבותיה בטובת הנאה (ר' (ר' רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 634, ע"א 6181/08 וינוקור נ' ממונה מס ערך נוסף עכו (פורסם בנבו) פסקה 13, וכן רע''א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע''מ נ. המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו), פסקה 13)).

1. בסעיף 4 לכתב ההגנה בהליך המקביל, טענה הנתבעת כדלקמן: "מועדי המסירה להם התחייבה הנתבעת כלפי בעלי הדירות הקיימות במקרקעין וכן כלפי רוכשי דירותיה באתרים הנ"ל ע"פי הסכמים מחייבים שנחתמו ע"י הנתבעת הם מועדים קשיחים. איחורים במועדי המסירות כאמור מקנים כלפי הנתבעת זכות לפיצויים כספיים גבוהים וכן עלולים להגיע עד לכדי הפרות יסודיות המאפשרות ביטול ההסכם הנ"ל על כל המשתמע והנובע מכך" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

כמו כן, בסעיף 93 לכתב ההגנה האמור פירטה הנתבעת באמצעות טבלה את מועדי מסירת הדירות בבניין כפי שנקבעו בהסכמים השונים בינה לבין הרוכשים, לרבות התובעים, ובסעיף 95 לכתב ההגנה היא הוסיפה באומרה: "הן לבעלי המקרקעין והן לרוכשי הדירות הנ"ל טענות כלפי הנתבעת בגין איחורים במסירות והיא חשופה לתביעות בסכומים של מאות אלפי ₪ ויותר בגין כך (הנתבעת אף שילמה מכיסה סך התחלתי של 70,000 ₪ כפיצוי לרוכשי אחת מהדירות (הזוג מאיר) שעדיין לא ויתרו על טענותיהם בנוגע לאיחורים במסירה)".

טענת התובעים כאילו הטענות לעיל סותרות את טענות הנתבעת בהליך זה, הועלתה בעלמא ובאופן סתמי, ומטעם זה אין לקבלן. מכל מקום, טענות ההגנה בהליך המקביל הועלו ביחס לכלל בעלי ורוכשי הדירות בבניין, ולא רק ביחס לתובעים. חשוב מכך, אמנם נכון, בסעיף 4 לכתב ההגנה בהליך המקביל נאמר כי מועדי מסירת הדירות הינם מועדים קשיחים אולם זאת "עפ''י הסכמים מחייבים", והרי במקרה דנן, יוצא כי בהתאם להסכם הנתבעת לא הפרה את התחייבותה ביחס למועד מסירת הדירה החדשה לתובעים. באשר לטענה לפיה הנתבעת חשופה לתביעות בשל האיחור במסירת הדירות, לרבות הדירה החדשה, לא מצאתי בה כל סתירה לטענות ההגנה של הנתבעת בהליך דנן.

לאור האמור לעיל, אני דוחה מכל וכל טענת התובעים לתחולת דוקטרינת ההשתק השיפוטי.

1. לסיכום, אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעת, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחה, הוצאות עבור הגשת חוות דעת נגדית, חלקה של הנתבעת בשכרו של מומחה בית המשפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ (כולל מע"מ). ההוצאות עבור חוות הדעת נושאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל ושכ''ט עו''ד נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מלוא הסכומים כאמור לעיל ישולמו עד ליום 09.10.2022.

ניתן היום, י"ב אלול תשפ"ב, 08 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.