1. לפני בקשה מטעם הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן – "מל"ל"), בדרך של מינוי מומחה בתחום האורתופדיה, מכוח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפיצויים").

מבוא וטענות הצדדים

1. התובע יליד 29.12.1982, נפגע בתאונת דרכים ביום 2.4.13. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל.
2. בהחלטת הוועדה הרפואית, נקבעו לתובע נכויות כדקלמן:

• 20% לפי סעיף 32(1)(א)(1) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1965 (להלן – "התקנות").
• 10% לפי סעיף 37(7)(ב) לתקנות.
• כן הופעלה שליש תקנה 15.

נכותו הצמיתה של התובע בהתאם לקביעת המל"ל הינה בשיעור של 38%.

כן נקבעו נכויות זמניות כדלקמן:

• 25% מיום 1.6.13 עד ליום 3.7.16.
• 100% מיום 4.7.16 עד ליום 31.10.16.
• 60% מיום 1.11.16 עד ליום 31.1.17.
• 40% מיום 1.2.17 עד ליום 31.10.17.

1. לטענת הנתבעת, התובע סבל מכאבי גב תחתון עוד בשירותו הצבאי ואף נותח כשנתיים עובר לתאונה הנטענת. עוד טענה, כי פקיד תביעות מל"ל דן בהחמרת מצבו של התובע ולא לקשר סיבתי של גרימה. הוועדה הרפואית לא היתה מעודכנת אודות חומרת והיקף מצבו הרפואי הקודם.
2. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, בקשת הנתבעת נסמכת כולה על טענה שברפואה. עוד טען, כי הנתבעת מנהלת הליך משפטי מקביל מול המוסד לביטוח לאומי בכדי להביא לביטול קביעת נכותו של התובע, כן מטיחה הנתבעת האשמות קשות בתובע ומציגה אותו בפן שלילי ביותר. עוד טען, כי טענת הנתבעת לפיה התיק הרפואי לא עמד בפני הוועדה של המל"ל, חסרת יסוד עובדתי, שגויה ומטעה. עוד טען, כי התובע לא עבר ניתוח בגבו עובר לתאונה. מדובר בשגיאה והתובע הבהיר זאת בפני הוועדה. לטענת התובע, עובר לתאונה התלונן על כאבים בגב תחתון, במהלך שירותו הצבאי כאשר נדרש לעומס מטלות. באותם זמנים התובע נבדק על ידי אורתופדים אשר פירטו בתיק הרפואי תלונות על כאבים, ללא כל מגבלה בתנועה וללא כל תלונה ו/או ממצא המעלה חשד ולו קל ביותר לפגיעה עצבית. כן הדגיש, כי הנכות האורתופדית שנקבעה על ידי הוועדה ניתנה על מגבלה בטווחי התנועה והנכות הנוירולוגית ניתנה על התלונות והממצאים העצביים. לבסוף טען, כי בפני הוועדה עמדו חומרים מעברו של התובע והם אף זכו להתייחסות. מעבר לכך טען, כי חזקה כי הוועדה הרפואית של המל"ל התייחסה למכלול השיקולים והראיות לרבות עברו הרפואי, וקבעה את נכותו של התובע.
3. ביום 4.5.21 התקיים דיון בפני, הנתבעת נדרשה להמציא לתיק בית המשפט תעודת עובד ציבור מטעם המל"ל ביחס לחומר שעמד בפני המל"ל.
4. הנתבעת צירפה ביום 3.6.21 תעודת עובד ציבור מטעם המל"ל בה צוין כך "הריני לאשר כי לא נעשתה פניה בתיק זה למשרד הביטחון או לצה"ל להזמנת חומר רפואי".
5. אז הוגשה התייחסות מטעם התובע ממנה עולה, כי הטענה לפיה עבר התובע ניתוח בגבו שגויה. עוד טען, כי התיק הרפואי בקופת החולים ובצבא מגלה רצף של תלונות דומות ביחס לכאבי גב, התלונות הינן ללא ממצאים בבדיקת מומחים וללא מגבלות משמעותיות, חלקן בסמוך לאחר פעילות מאומצת ו/או תאונות עבודה. עוד טען, כי באופן רגיל התיק הצבאי אינו עומד בפני ועדת המל"ל כך שאין מדובר בטעות או בעניין חריג. לבסוף סיכם וטען, כי דין הבקשה להידחות בשל מספר טעמים: אחת, בוצע בירור בעניינו של התובע במהלך שירותו הצבאי אולם לא נמצאו ממצאים ממשיים אשר הצריכו טיפול מסוים ו/או מעקב למעט טיפולי פיזיותרפיה זמניים. השני, מפקדיו ו/או רופאיו לא מצאו לאשר הגבלות ו/או הורדת פרופיל. השלישי, נכות אורתופדית ניתנת בגין מגבלה בטווחי התנועה ובתיקו הצבאי אין כל אינדיקציה לעלות חשד לנכות. הרביעי, תלונות התובע אינן רצופות ועם פער משמעותי וללא המשך טיפול רציף.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להבאת ראיות לסתור להתקבל.
2. בית המשפט העליון חזר והדגיש במספר החלטות, את מגמת הצמצום בכל הנוגע למתן היתר להבאת ראיות לסתור. כבוד השופטת וילנר ברע"א 2851/21 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (15.7.20) ציינה כך:

"כידוע, הכלל הוא כי קביעת שיעור נכות על-ידי ועדה רפואית של המל"ל מחייבת את בית המשפט הדן בתביעה לפי חוק הפיצויים, בעוד שהבאתן של ראיות לסתור קביעה מעין זו היא החריג לכלל – אשר יופעל אך במקרים יוצאי דופן (ראו: סעיף 6ב לחוק הפיצויים; רע"א 796/19, בפסקה 5; רע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 4 (27.3.2019)). בהקשר זה, נקבע בפסיקה כי אמנם אין לקבוע רשימה סגורה וממצה של המקרים בהם תותר הבאתן של ראיות לסתור, אך נקבע, בעיקרו של דבר, כי הטעמים להבאת ראיות לסתור עשויים להיות טעמים משפטיים, כגון פגם מהותי שנפל בקביעות הוועדה הרפואית של המל"ל, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וכיוצא באלה; או טעמים עובדתיים כבדי משקל, כדוגמת שינוי מהותי שחל במצבו של הניזוק או גילוי נתונים חדשים שלא עמדו בפני הוועדה (ראו: ר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 510-509 (1985); שמואל מורד "התנאים להפעלת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975" הפרקליט לז(ג) 362, 382-379 (1987); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 774 (מהדורה רביעית, 2011); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 534-529 (מהדורה רביעית, 2013))."

(ראה גם רע"א 559/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, בפסקה 13 (14.7.20); רע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, בפסקה4 (27.3.2019);רע"א 796/19 פלוני נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוחי רכב, בפסקה 5 (28.2.19)).

1. הנתבעת טענה בבקשה כי בהחלטת הוועדות מטעם המל"ל אין כל התייחסות לעברו של התובע כפי שעולה מתיקו הצבאי. בתעודת עובד ציבור מטעם המל"ל אכן צוין כי אכן לא נעשתה פניה לקבלת תיקו הצבאי של התובע. ברע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול נ' פלוני, בפסקה 5 (24.1.2016) נקבע כי יש להתיר הבאת ראיות לסתור במקרה שבו לא הוצג בפני הוועדה חומר רפואי שהוא בעל פוטנציאל להשפיע על קביעתה.

כך נפסק על ידי כב' השופט צ' זילברטל:

"בנסיבות המפורטות, נראה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהתיעוד הרפואי שבמוקד הבקשה עשוי היה להביא את הוועדה הרפואית לקבל החלטה אחרת בעניינו של המשיב. במילים אחרות, התיעוד הרפואי שלא עמד בפני הוועדה הוא בעל פוטנציאל להשפיע על קביעת הוועדה בעניינו של המשיב, זאת, בעיקר, מאחר שהוא עוסק בתלונות שגם אם אינן עדכניות אין מדובר בחלוף פרק זמן שבוודאות שולל את הקשר בין המצב עובר לרישום התלונות לבין המצב שלאחר התאונה. בנוסף, התלונות מתייחסות לתחום רפואי שאינו מאופיין בתלונות שכיחות ונפוצות בקרב הציבור וחלקן אף ממוקדות בפגימות מהן סובל המשיב עתה (השוו לרע"א 4396/13 אשכנזי נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (22.12.2013)). דומה, כי על בסיס האמור נדרש היה להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור. אכן, ייתכן בהחלט שלתלונות המשיב מתקופת שירותו הצבאי אין כל קשר לנכויות מהן הוא סובל כיום, אך קביעה זו צריכה להיות פרי בירור רפואי מוסמך ומקיף (ראו רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי, פסקה 6 (8.4.2013))."

1. התובע מודה כי היו תלונות במהלך שירותו הצבאי ביחס לגבו התחתון. אולם אין בטענות אלא כדי לבסס נכות.

עיון במסמכים מתיקו הצבאי שצורפו לבקשת הנתבעת עולה, כי בשנים 2002 – 2006 במהלך השירות הצבאי התובע היה במעקב אורתופדי ואף הופנה למיפוי עצמות בשל כאבי גב כרוניים. בדיקת מיפוי עצמות מיום 14.11.2006 הדגימה קליטת יתר בגובה L5 – S1 .

1. יתכן כי תלונות התובע מתקופת הצבא אינן רלוונטיות לנכויות שנקבעו לתובע על ידי הוועדה. יחד עם זאת, קביעה זו צריכה להיעשות לאחר בירור רפואי מקיף המתייחס גם לעברו בתקופת הצבא.
2. משלא הוצג תיקו הרפואי של התובע מתקופת הצבא בפני וועדות המל"ל, ולאור היקף התלונות והממצאים בשנים אלו, אני סבור, כי מתקיים החריג המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור, אשר על כן, הבקשה מתקבלת.
3. לסיכום - יש מקום ליתן רשות להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה ולמנות מומחה בתחום האורתופדיה.
4. התובע יישא בהוצאות הבקשה בסכום של 850 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
5. החלטה בדבר מינוי המומחה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, י"ח אב תשפ"א, 27 יולי 2021, בהעדר הצדדים.