לפניי בקשת ל"עיון מחדש" בהחלטה שלא למנות מומחה בתחום הכאב.

טרם נגיע לגופם של דברים, יובהר: לצורך החלטה זו אניח כי קיימת בידי סמכות בנסיבות, לעיין מחדש בהחלטה קודמת שניתנה. עם זאת, הדעת נותנת כי בבוא בעל דין לעתור לכך, ימקד הוא את טיעונו בטעמים רלבנטיים, מושא שינוי נסיבות, או למצער יפנה לנתון מרכזי שלא ניתנה עליו הדעת קודם לכן. חלף זאת, הבקשה שלפניי נוסחה משל אין היא אלא כתב ערעור על החלטתי המקורית, בה שב התובע וטוען כי אותה החלטה שגויה היא.

אין מותב יושב כערכאת ערעור על עצמו. עם זאת ועל אף ה"נופך" הערעורי של טיעוני התובע, אתייחס לטיעוניו לגופם, כמבואר להלן.

קורות ההליך וההחלטה מושא הבקשה

1. מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה קבע בחוות דעתו כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה בגין התאונה (מיום 26.2.18) מושא התובענה. עם זאת קבע כי נותרה לתובע נכות זמנית. לאחר האמור עתר התובע למינוי מומחה בתחום הכאב.
2. בהחלטה מיום 13.3.22 – היא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי לעיון חוזר - מצאתי לדחות את בקשת התובע (להלן גם: "ההחלטה").
3. בהחלטתי הנ"ל ציינתי, בין היתר, כי אין כל אינדיקציה לכך כי התובע סובל מתסמונת כאב כרונית נפרדת ומפושטת, אלא היפוכו של דבר הוא הנכון: המומחה בתחום האורתופדיה ציין בחוות דעתו, בהתייחסו לתובע, כי בעת בדיקתו "לא נמסרו ביוזמתו על תלונות לגבי איזורים נוספים, בם נפגע בתאונה ולשאלתי מסר, כי אין לו תלונות לגבי איזורי חבלה אחרים".
4. עוד ציינתי באותה החלטה, כי התובע הפנה למסמך ממרפאת כאב, מיום 24.2.21- כשבועיים עובר לבדיקתו אצל האורתופד; כי אמנם צוין שם כי התובע סובל מכאבים עזים "בכל גוף", ואולם לבד מאמירה זו, עניינו של אותו מסמך בכאב הממוקד בגב התחתון, בצורך לשקול אפשרות של מתן זריקה אפידורלית במיקום זה, ובצורך לשקול ניתוחים בצוואר ובגב התחתון. המדובר במסמך שנוצר בחלוף כ- 3 שנים מהתאונה. לא הוצגה כל ראיה בדבר טיפול במרפאת כאב (זולת האמור), והאמירה בדבר כאבים "בכל גוף" אינה מתיישבת עם דברי התובע למומחה. בנוסף, ציינתי כי צריכת קנאביס רפואי, כשלעצמה, אינה מהווה ראשית ראיה לנכות בתחום הכאב, וכי בין שמקור הכאב הנטען בתאונה ובין שלא, עדיין ממוקד הוא בצוואר ובגב התחתון.
5. בהתייחס לתשובות המומחה לשאלות הבהרה ציינתי, כי אין בהן, כמו בחוות הדעת שניתנה, כדי לתמוך בבקשה, וממילא אין באלה המלצה למינוי מומחה בתחום הכאב. בהינתן כל האמור, על אף שבית המשפט מצווה לגישה מקילה עם נפגע, על מנת שלא לחסום דרכו מהוכחת נכות נטענת, אין משמעה של זו ריקון מתוכן של הדרישה הבסיסית לקיומה של ראשית ראיה לנכות הנטענת.
6. לאחר הגשת תחשיבי נזק, ניתנה הצעתי לצדדים לסיום ההליך בפשרה. ההצעה נדחתה ע"י התובע. לאחר אותה דחייה הוגשה הבקשה שלפניי.

תמצית נימוקי הבקשה

1. התובע טען, בין היתר, כי בהחלטתי הקודמת נמנעתי מליישם כדבעי את הפסיקה הנוהגת בענייננו, אליה הפניתי שם. לשיטתו, בדחייתי את הבקשה למינוי מומחה, שגיתי בקובעי קביעה רפואית, באשר אין לדעת מה מקור הכאב ודי באי ידיעה זו לשם הצדקת המינוי המבוקש.
2. עוד ציין התובע, כי הוא איננו טוען לקיומה של תסמונת כאב מפושטת, או לקיומה של פיברומיאלגיה. חלף זאת, טענתו היא כי הוא סובל מכאבים עזים מזה ארבע שנים "באזורי הפגיעה", שמקורם לא ידוע, וייתכן כי מומחה בתחום הכאב "ייתן לכאבים האלו שם רפואי". האורתופד ציין במענה לשאלות הבהרה כי ברקע בלטי דיסק בצוואר ובגב, והעדר עבר רפואי רלבנטי לפני התאונה, ייתכן כי מדובר בהחמרה המתבטאת בכאב, הגם שאותה החמרה לא התגבשה כדי קיומה של נכות אובייקטיבית ומכאן אמירת האורתופד לפיה ניתן להיעזר במומחה כאב אשר יתכן ויוכל "לכמת את הממצאים הסובייקטיביים של התובע".
3. הלכה ולמעשה, לשיטת התובע די בתיעוד המלמד על קיומו של כאב, לשם מינוי מומחה כאב (סע' 7 לבקשה). בד בבד עם הבהרתו כי אין הוא טוען לקיומה של תסמונת כאב מפושטת, או לקיומה של פיברומיאלגיה, טען התובע כי בקובעי כי אין הוא סובל מאותה תסמונת, שמתי עצמי כפוסק רפואי. די בראיה ולו קלה לשם מינוי ומכאן כי די בתיעוד הרפואי שהוצג. התובע המשיך וציין כי הוא הופנה לראשונה למרפאת כאב ביוני 2020, אך נבדק רק בפברואר 2021 ואף טופל בקנביס. לדבריו הופנה ל- 32 טיפולי רפואה משלימה. מעבר לכך גולל בבקשתו את התיעוד הרפואי המלמד על תלונותיו משך השנים.

תמצית נימוקי תשובת הנתבעת

1. לשיטת הנתבעת היה על התובע לפנות בבקשה למתן רשות ערעור חלף הגשת בקשה זו. הנתבעת הפניתה לכך כי התובע לא עבר כל טיפול בתחום הכאב עובר לתאונה וכי הופנה לטיפול כאמור רק ביוני 2020. אין ראשית ראיה לקיומה של תסמונת כאב כרונית, הנבדלת מבעיה רפואית אחרת. לא די בעצם קיומו של כאב לשם קבלת הבקשה. גם לשיטת האורתופד, יתכן ומומחה כאב יוכל "לכמת" את תלונותיו הסובייקטיביות של התובע ואולם אין באלה כדי לגבש נכות ואין מדובר בהמלצה למינוי מומחה. אין כל רצף טיפולי. גם בתצהירו הנספח לבקשה, מתייחס התובע למוקדי כאב מושא המקומות בהם נחבל בתאונה ולא מעבר לכך. האבחנה היא צליפת שוט והתיעוד הרפואי הקיים מתייחס לכל האמור.
2. הנתבעת שבה והדגישה כי על פי קביעת האורתופד אין כל ממצא אובייקטיבי המלמד על נכות, וכי התובע השיב מפורשות לשאלות האורתופד כי אין לו תלונות לגבי אזורי חבלה אחרים. אין אינדיקציה לנכות, לטיפול, לרצף טיפולי, או לקשר סיבתי בין פגימה בתחום הכאב ולתאונה. התובע ממילא לא עתר למינוי מומחה בתחילת ההליך אלא רק לאחר שלא נקבעה נכות אורותפדית וכי הבקשה באה בגדר ניצול לרעה של הליכי בית משפט והגישה הליברלית הנוהגת במינוי מומחים.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את כלל טיעוני הצדדים ונדרשתי לכלל התיעוד הרלבנטי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. להלן טעמיי.
2. ראשית, אין מנוס מלשוב ולציין מושכלות יסוד אליהן הפניתי בהחלטה מושא בקשה זו:

מומחה כאב ימונה מקום בו נמצאה ראשית ראיה לכך כי עסקינן בתסמונת כאב כרונית, נפרדת, הנבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים שבהם כבר מונו מומחים. יתכן מינוי כמבוקש, גם במקרים בהם התובע יסבול הן מתסמונת כאב נפרדת והן מכאבים שמקורם בבעיה רפואית ספציפית אחרת וזאת אף אם הכאבים הספציפיים כבר קיבלו ביטוי בחוות דעת של מומחה בתחום הרלבנטי (רע"א 3504/11 ששון נ' מגדל חברה לביטוח, מיום 5.9.11; רע"א 6497/20 פלוני נ' פלוני, מיום 18.11.20); רע"א (מרכז) 57375-12-19 פלוני נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, מיום 6.1.20; רע"א (ת"א) 23968-04-21 ישיר איי.די.איי אחזקות בע"מ נ' פלונית, מיום 10.5.21).

יתכן מצב בו הנפגע סובל בו זמנית הן מתסמונת כאב כרונית והן מכאב שמקורו בבעיה רפואית ספציפית. במקרה כאמור די בראשית ראיה "ולו קלה" למינוי מומחה בתחום הכאב, שכן אין באפשרות בית המשפט לדעת מה מקור הכאב, קל וחומר כשלעיתים המומחים הרפואיים חלוקים בשאלה זו [רע"א (מרכז) 20394-02-21 פלונית נ' פלוני ואח', מיום 28.2.21].

1. התובע מפנה בבקשתו לאמור ברע"א 5462/22 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (מיום 18.10.22), בציינו כי מדובר ב"פסק דין מנחה". אמנם, באותו פסק דין שב בית המשפט ושנה אחר הגישה הליברלית הנוהגת בבקשות למינוי מומחה. עם זאת, בשונה מענייננו, בנסיבות שם הונחה תשתית בסיסית לדיון בבקשה (ואף לקבלתה), בדמות קביעה בדבר קיומה של ראשית ראיה לנכות בתחום הראומטולוגיה, לאור קביעה רפואית בדבר אפשרות קיומה של אבחנת פיברומיאלגיה.
2. דבר בבקשת התובע, או בפסיקה אליה הפנה, אינו גורע מכך כי יש להצביע על ראשית ראיה לקיומה של נכות, כתנאי למינוי מומחה ואין בגישה הליברלית הנוהגת, כדי לאיין דרישה זו. לשון אחר: הסתפקות בראשית ראיה "קלה" אין משמעה העדר ראשית ראיה כלל ועיקר.
3. בנסיבות, אין בבקשה כל תיעוד, או נתון, מאוחר לאלה שהוצגו עובר למתן החלטתי הקודמת. התובע לא הצביע על שינוי נסיבות כלשהו. משכך ובהתאם, תקיפתו את ההחלטה הקודמת אינה אלא תקיפה ערעורית לכל דבר ועניין.
4. התובע הרחיב רבות, ופירט בבקשתו את שהרחיב, אך לאחר הפרדת המוץ מן התבן, נותר הקורא עם מסקנה פשוטה בתכלית: לשיטת התובע, די בקיומו של כאב גרידא, לשם מינוי מומחה כאב. יש למנות מומחה, על מנת שאפשר וייתן שם רפואי לכאביו הנטענים. מבלי להקל ראש חלילה במכאוביו הנטענים של התובע, אין מנוס מן הקביעה לפיה לא זהו המבחן לשם מינוי מומחה רפואי.
5. אין בידי אלא לאמץ את נימוקי הנתבעת בתשובתה, בכללותם, המתיישבים עם מסקנות החלטתי הקודמת.
6. בסיפא הדברים אציין כי בניגוד לטיעון התובע, לא שמתי עצמי כפוסק רפואי ולא קבעתי כי אין התובע סובל מתסמונת כאב מפושטת (- טענה שנפקותה ומשקלה אינם ברורים לנוכח טיעונו האחר, לפי אין הוא עצמו טוען לקיום התסמונת). כל שצוין הוא, כי התובע לא עמד בנטל המינימלי שיש בו כדי להצביע על קיומה של ראשית ראיה לנכות בתחום הכאב, לרבות אין בידו להצביע על קיומה של אותה תסמונת, אשר הוא עצמו, בד בבד, אינו טוען לקיומה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. לפנים משורת הדין לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"ג, 22 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.