לפני: כב' הרשמת עינת לסרי

החלטה

1. בפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע, אזרח ירדן, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה באם תביעתו של התובע תדחה, וזאת בהתאם לתקנה 116א(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – "התקנות").
2. הרקע לבקשה הינו תביעת התובע לתשלום סך של 309,027 ₪ בעבור זכויות מעבודתו בנתבעת וסיומה.
3. לטענת הנתבעת בהתאם לתקנה 116א(ב) לתקנות, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה שכן הוא אינו תושב ישראל והוא אף מסורב כניסה לישראל עקב עבירות פליליות אשר ביצע ועל כן הפסיק להגיע לישראל כבר ב – 9/2019 עובר להתפרצות מחלת הקורונה ב - 2/2020.

כן, נטען כי תגובת התובע הוגשה ללא תצהיר תומך ותביעתו היא תביעת סרק בלתי מבוססת וכי לא תוכל להיפרע את הוצאותיה מהתובע באם תביעתו תידחה.

הבקשה נתמכה בתצהירו של מר מיכאל (מיקי) ועקנין.

1. לטענת התובע , הטלת ערובה תחסום את דרכו מלברר זכויותיו בפני בית הדין, שכן לאור הקורונה אין לו תעסוקה ואין לו יכולת לכלכל את משפחתו ובהקשה לחייבו בהפקדת ערובה היא בבחינת 'הרצחת וגם ירשת'. כן נטען, כי הבקשה לא נתמכה בכל ראיה מוסדית ואם יוחלט לחייב את התובע בערובה, יש לחייב את כל העובדים הזרים בהפקדת ערובה.

דיון והכרעה

1. הוראת תקנה 116א לתקנות קובעת כי :

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

1. הינה כי כן, בהתאם לאמור בתקנות, ככל שמדובר בתובע אשר אינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, ברירת המחדל היא חיוב התובע בהפקדת ערובה אלא אם כן הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון במקרה שיפסקו נגדו הוצאות או שמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
2. בדברי ההסבר לתיקון התקנות^[1] האמור נקבע כי תכלית התיקון היא הצורך הגובר להבטיח כי ככל שהתובעים יפסידו בתביעתם וייפסקו הוצאות כנגדם, הנתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל וזאת מאחר ולרוב תובעים אלו אינם בעלי נכסים בישראל ומשכך עלול להיווצר קושי באיתורם. עוד נקבע שם כי :

"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו."

1. אמנם המונח ראשית ראיה לא הוגדר בחקיקה, עם זאת, הכלל שהותווה בפסיקה הוא כי התובע אינו אמור להציג בכתב התביעה או בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, ראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם, אלא נדרשת רק 'ראשית ראייה' להוכחת תביעתו באופן כללי.

עוד נקבע, כי חובתו זו כפופה להוראות החוק והפסיקה בעניין נטלי ההוכחה, בהתייחס לרכיבי התביעה הנתבעים, באשר לחובות הרישומיות המוטלות על המעסיק ותוצאות הפרתן והוראות רלוונטיות אחרות כגון האיסור לקבוע שכר כולל רכיבי שכר מסויימים. (ע"ע 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קיבוץ בית הערבה (11.2.2021)(להלן – עניין קיבוץ בית הערבה)).

1. בהחלטה אם לחייב תובע בהפקדת ערובה, על בית הדין לאזן בית תכלית התקנה, קרי, הבטחת תשלום הוצאות הנתבעת ככל שהתביעה כנגדו תידחה וצמצומה של האפשרות שתוגש תביעת סרק, לבין ההגנה על זכות הגישה לערכאות ומתן אפשרות לתובע לממש את זכויותיו.

במסגרת האיזון האמור, ייתן בית הדין משקל למיהות התובע, מקום מגוריו ומצבו הכלכלי, טיב הזכויות הנתבעות (האם הן זכויות קוגנטיות מכוח חוקי המגן), מיהות הנתבע ומעמדו, סיכויי התביעה ומורכבותה, השלב בהליך בו מבוקש לחייב את התובע בהפקדת ערובה, קיומו של שיהוי בהגשת התביעה ותום ליבו של התובע (ראה עניין קיבוץ בית הערבה).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים המצויים בתיק בית הדין ולאחר ששקלתי את זכות התובע לגישה לערכאות, נסיבותיו הקונקרטיות של התיק דנן והעובדה כי הזכויות הנתבעות הן, בין היתר, זכויות קוגנטיות מכוח חוקי המגן מחד גיסא וזכות הנתבעת שלא להיגרר להליכי סרק מאידך גיסא, מצאתי כי יש מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה.
2. אין מחלוקת, כי חל על התובע האמור ברישא לתקנה 116א(ב), שכן התובע הינו אזרח ירדן. אם כן, עלינו לבחון האם התובע הצביע על קיומו של אחד משלושת התנאים המצדיקים מתן פטור מהפקדת ערובה, אם לאו.
3. בענייננו, לא מצאתי כי התובע הרים, בשלב זה, את הנטל הנדרש להוכחת ראשית ראיה לתביעתו. ואפרט.
4. באשר לטענת התובע בדבר דרישתו לתשלום הוצאות בגין הליך צ"ו 32947-01-20 הרי שכב' הנשיא טננבוים כבר פסק ביום 4.3.2020 כי לא יינתן צו להוצאות בגין הליך זה.
5. טענות התובע כי תלושי השכר, לא שיקפו את היקף העסקתו בפועל ואת השכר אשר שולם לו, מצריכות בירור עובדתי ושמיעת ראיות.

כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה תלושי השכר מהווים ראיה לאמיתות תכנם ועל המבקש לסתור את תוכנם, מוטל נטל הראיה (דב"ע (ארצי) מז/146 – 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ 19 (1988).

כן, חישובי התובע לתמיכה בטענתו כי קיבל שכר של 30/35 ₪ נטו בלבד, לכאורה, אינם עולים בקנה עם תלושי השכר ודוחו"ת הנוכחות ובשלב זה, לא מצאתי כי התובע הרים את נטל הראיה הנדרש בעניין זה.

1. טענותיו של התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו והזכויות הנגזרות מכך, נטענו בצורה כוללנית ובעלמא ומבלי שפירט את נסיבות סיום העסקתו ואלו לא נתמכו בראיה או בתצהיר. הלכה פסוקה היא כי בשאלת קיומם של פיטורים נטל ההוכחה מוטל על הטוען לקיומם, ובענייננו- התובע (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ - מאיר ניסימיאן, עבודה ארצי כרך כח(1) 216; דב"ע נד/3-129 משה ענבר - איתן הראל ואח', עבודה ארצי כרך ל(2), 154).

ערה אני לקושי הקיים בידי התובע להציג ראשית ראיה, בין היתר, לטענות מסוג נסיבות סיום העסקה, אולם היה מצופה כי התובע, יגיש ולו תצהיר מטעמו כדי לתמוך בטענותיו אלו. ויוזכר, כי כתב התביעה הוא כתב טענות ואינו ראיה ואף לא ראשית ראיה.

1. התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו והחזר בגין ניכויים משכרו ללא הסכמתו בכתב, עם זאת, הנתבעת צירפה לכתב ההגנה הסכם העסקה החתום , לכאורה, על ידי התובע והכולל פירוט שעות העבודה, שכר העבודה, ניכויי מהשכר וכן אישור ניכוי משכר בגין שימוש בטלפון סלולארי החתום, לכאורה, על ידי התובע והעתקי חשבוניות לביטוח רפואי.

התובע לא טען לעניין מסמכים אלו בתגובתו לבקשה וכאמור, לא תמך תביעתו בתצהיר.

1. אכן, משהוכיח התובע כי הועסק שנה לפחות אצל הנתבעת, נטל ההוכחה כי שולם רכיב ההבראה, רובץ לפתחה, עם זאת, עיון בתלושי השכר מעלה כי, לכאורה, שולם לתובע בגין רכיב זה באופן שוטף בשכר החודשי.
2. באשר לטענות התובע בדבר פדיון ימי חופשה, עיון בתלוש השכר לחודש 9/2019 מעלה כי יתרת ימי החופשה של התובע עמדה בסיום העסקתו על 36.81 ימי חופשה כאשר בתלוש השכר מצויין כי שולם לו, לכאורה, בגין 20 ימי חופשה. הנתבעת טענה כי אין היא חבה בפדיון ימי החופשה הנותרים לאור התיישנות.

התובע לא טען בתגובתו באשר לטענת התתשיינות אשר העלתה הנתבעת. עם זאת, גם במידה שלא תתקבל טענת הנתבעת בגין ההתיישנות, בהנתן האמור בתלושי השכר, לכאורה, התובע זכאי לכל היותר ל- 16.81 ימי חופשה.

1. טענת התובע לזכאותו להפרשות בגין קרן השתלמות לא נתמכה בכל ראיה או למצער, תצהיר והוכחשה על ידי הנתבעת אשר לטענתה לא חל עליה צו ההרחבה לענף הבניין אלא חל עליה צו ההרחבה בענף התשתיות. אמנם התובע טען כי אין כל מחלוקת לעניין זה שכן השאלה הוכרעה כבר מסספר פסקי דין, אך לא הפנה בכתב התביעה לפסקי הדין הנטענים ואף לא עשה כן בתגובתו לבקשה.
2. התובע לא הראה כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם תביעתו תידחה בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה. ההיפך הוא הנכון. התובע טען בתגובתו כי הוא מחוסר פרנסה ובקושי מכלכל את משפחתו בתקופת משבר הקורונה. כמו כן, לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימים טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לפטור את התובע מהפקדת ערובה.
3. סיכומו של דבר, בשלב זה, התובע לא עמד בנטל ההוכחה בדבר ראשית הראיה ומשעה שהתובע לא הראה יכולת פירעון או טעמים אחרים מיוחדים המצדיקים את דחיית הבקשה, הרי שיש לקבל את הבקשה ולהורות לתובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבעת.
4. למען הסר ספק יובהר, כי קביעות אלו הן לכאוריות בלבד, ומבלי שיש בהן כדי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי ההליך.

סוף דבר

1. לאור כל המפורט לעיל, ובאיזון שבין זכות התובע לגישה לערכאות ומאידך זכותה של הנתבעת שלא להיגרר להליכי סרק וכי תוכל לפרוע הוצאותיה ככל שהתביעה תידחה בשים לב לסכום הנתבע, מצאתי כי יש להטיל על התובע הפקדת ערובה בסך של 3,000 ₪ אשר תופקד תוך 30 ימים מהיום. המדובר בסכום המאזן בין הזכויות כאמור ואשר הביא בחשבון את ההוצאות המקובלת בבתי הדין לעבודה, ולא מצאתי כי יש בו כדי לחסום דרכו של התובע בפני בית הדין.

התובע יודיע על הפקדת הערובה בהודעה בכתב להליך, עד למועד האמור.

לא תופקד הערובה – תמחק התביעה.

1. על מנת שלא להכביד הכבדה נוספת על התובע, הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, ו' אייר תשפ"א, (18 אפריל 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ק"ת התשע"ו 7697, 1714 (2.8.2016) ↑