פתח דבר

1. לפני תביעה על סך 13,800 ₪, שהגישה התובעת כנגד הנתבע בטענה לחוב כספי המגיעה לה בגין הזמנת עבודה של הנתבע.
2. טענות הצדדים

בכתב התביעה נטען כדלקמן:

ביום 17.09.2015 בא הנתבע בהתקשרות עם התובעת באופן חתימת הסכם לביצוע עבודות ייצור והתקנת סורגים, דלתות ומעקים. לפי ההסכם התחייב הנתבע לשלם את נשוא ההסכם, התובעת הכינה את ההזמנה כפי שסוכם וזאת לאחר תיאום ותכנון מלא עם הנתבע. התובעת טוענת כי הנתבע סירב לקבל את הסורגים שהזמין ואומר שככל הנראה הזמין במקום אחר. התובעת טוענת שהנתבע הפר וממשיך להפר את ההסכם, הפרה יסודית. הנתבע לא ענה לפניות התובעת ובא כוחה ולא פעל למען סילוק החוב עד יום הגשת התביעה בניגוד להבטחותיו שיעשה כן.

בכתב ההגנה נטען כדלקמן:

הנתבע טוען כי אין יריבות בינו לבין התובעת. טוען שמעולם לא היה אצל התובעת ולא מכיר את נציגיה. טוען כי ההצעה להזמנת העבודה ניתנה בשנת 2015 ובוטלה מיד בטלפון מיום 27.09.2015 וזהו גם יום ההצעה. עוד טוען כי ביטל לפי חוק הגנת הצרכן,התשמ"א-1981. טוען כי התובעת מציגה מסמכים מזויפים המראים על התקשרות בין הצדדים. טוען כי מרישומי התובעת עולה כי שילם מקדמה סך של 3,000 ₪ לשם תחילת ביצוע העבודה. עוד מוסיף על כך כי על התובעת להציג מסמך המוכיח זאת ולהשיב את כספו. מוסיף לטעון כי ביום 24.09.2015 התובעת שלחה לו פקס בגין סך כל התשלומים העומד על סך של 9,800 ₪ ובו נכתב "לא להכין עד אישור", "לבחור דוגמא", בהתאם לשינויים שבוצעו ופקס ששלחה התובעת מיום 11.10.2015 סך התשלום בגין העבודות עמד על 6,700 שקלים ובהתאמה לא נבחרה דוגמא ולא נעשה הזמנה. טוען כי ההצעה לאחר כל שינוייה כללה אך ורק הזמנת עבודה של רשתות ולאחר מכן ההצעה הזו בוטלה.

1. בדיון שהתקיים ביום 16.08.20 נכח המבקש (הנתבע) בעצמו ב"כ המשיבה ומנהל המשיבה (התובעת).

בדיון שהתקיים בבקשת רשות להתגונן המבקש מר ישראל נטר חזר על טענותיו מכתב ההגנה וניתנה לו רשות להגן.

1. בדיון שהתקיים ביום 15.12.2020 נכחו ב"כ התובעת נציג מטעם התובעת והנתבע בעצמו.

נציג הנתבעת מר מאיר גבאי (מנכ"ל התובעת) העיד בחקירתו הנגדית:

העיד כי אינו מכיר את הנתבע וכי מעולם לא פגש אותו או ביקר בביתו. העיד כי קיימת הזמנת עבודה לאחר שנלקחו מידות מביתו של הנתבע שנעשה על ידי מנהל מכירות בשטח. העיד כי הנתבע עשה הזמנה של חלונות ורשתות. מעיד כי קיבל אישור ביצוע התחלת עבודה מהנתבע ביום 15.10.15. לשאלת הנתבע האם נרשם תנאי לתחילת ביצוע העבודה כי יועבר מידי הנתבע לתובעת תשלום של 3 אלף שקלים. השיב – "ממש לא" (עמוד 5 שורה 1 לפרוטוקול).

הנתבע מר ישראל נטר העיד בחקירתו הנגדית:

העיד כי ביטל את הזמנתו ביום 1.10.2015 לאחר שההזמנה בוצעה ביום 17.09.2015. העיד כי אכן הייתה הזמנה שעברה שינויים וכי עוד לא סוכמו כל הדברים ואף לא שילם את תנאי תחילת העבודה על ההזמנה. העיד כי כאשר היה באתר בניה באמצע עבודות באה אליו נציג מטעם התובעת והציע לו הצעה, מעבר לכך לא היה שום מימוש להצעה הזו. העיד כי אינו זוכר איזה הזמנה מבין ההזמנות שהיו לאור כל השינויים שחלו, הוא ביטל. ממשיך לדבוק באמירתו כי לתחילת ביצוע ההזמנה יש תנאי של העברת 3 אלף שקלים מידיו לידי התובעת, דבר אשר לא קרה כי ביטל את ההצעה.

1. דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את שני הצדדים אני קובע כי דין התביעה להתקבל באופן מלא ואסביר;

כלל ידוע בפסיקה הוא כי נטל הוכחת התביעה רובץ על כתפי התובע; ומעיון בכתבי התביעה עולה המסקנה כי התובעת הצליחה להוכיח את תביעתה ראה; ע"א (מחוזי ת"א) 2015/08 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יוניון מוטורס בע"מ (פורסם בנבו, 04.02.2010)‏‏ "כלל ידוע הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". ככלל, הנושא בנטל השכנוע הינו התובע שעליו לשכנע את בית המשפט בקיום העובדות הדרושות לביסוס עילת תביעתו, וכאשר הנתבע אינו מודה בעובדות - חלה עליו גם חובת הראיה [י' קדמי על הראיות (חלק שלישי, תשס"ד) (להלן: "קדמי"), בעמ' 1508, 1543-1544]."

השאלות המבקשות הכרעה האם נכרת חוזה מחייב בין הצדדים כאשר אין מחלוקת כי המקדמה ע"ס 3,000 ₪ לא שולמה והאם מדובר בהזמנת מוצר מיוחד שלא ניתן לבטלו בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן. .

לגבי השאלה הראשונה – כריתת ההסכם - אין מחלוקת כי הנתבע אכן ביצע הזמנה מהתובעת; הנתבע כפי שציינתי לעיל בעדותו ביום הדיון הודה כי ביצע הזמנה מהתובעת. מטענותיו בכתב ההגנה טען כי מועד ההתקנה של ההזמנה שביצעה מהתובעת היה בשנת 2015 וכי זה לא קרה. עוד עולה מכתב הגנתו כי על הזמנת העבודה בינו לבין התובעת נרשם במפורש "לא להכין עד אישור", "לבחור דוגמא" בהתאם לשינויים שבוצעו- המסקנה היא אחת- שינויי ההסכמים מפי אמירת הנתבע מעיד על כך שכן הייתה התקשרות והזמנה כן בוצעה. עוד עולה מתכתובת המייל ששלח הנתבע לתובעת מיום 01.10.2015; "אבקש לבטל את ההזמנה...."

אין על כך חולק כי הנתבע אכן הזמין מהתובעת הזמנה קרי; שהרי מדובר בעסקה ברוכלות מכוח סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), הנתבע העיד כי נציג מכירות של התובעת פנה אליו באמצע הרחוב (אתר בניה) והציע לו הצעה, וכפי שעולה מעדויות ביום הדיון ומכתבי הטענות אני למד כי הנתבע אכן שכלל את הצעת הנציג לכדי הזמנה אשר השתכללה לכדי לחוזה התקשרות בין הצדדים לאור אישור הנתבע כי לאור הנספחים של ההזמנה שהוצגו בפני ביום הדיון וצורפו לכתבי הטענות אישר הנתבע כי הוא זה אשר חתום.

לחיזוק דברי בעניין המחלוקת האם אכן הייתה הזמנה בין הצדדים אשר השתכללה כדי חוזה בין הצדדים אזי; הנתבע טען כי אינו מכיר את התובעת ואף לא את נציגיה דבר הנסתר כמה פעמים כך למשל העיד ביום הדיון בפני כי כאשר היה באמצע אתר בניה ניגש אליו נציג מטעם התובעת אשר הציע לו הצעה. כמו גם העיד בעצמו כי אכן ביצעה הזמנה כפי שציינתי לעיל.

לעניין סוגית המסמכים המזויפים- אדגיש ואומר כי זהו עניין שבמומחיות וכפועל יוצא מכך אזי, בית המשפט אינו מומחה לזיהוי מסמכים מזויפים קרי; גרפולוג, וכי בית המשפט פועל ופוסק על פי הראיות המובאות בפניו, וכי הנטל להוכחת כל אמירה היוצאת מפי צד לתובענה רובץ על כתפו להוכחת אמירתו. כמו כן שמעתי באוזן קשבת לטענת הנתבע לגבי טענותיו למסמכים המזויפים ואף עיינתי במסמכים ולא מצאתי לנכון לקבוע כי אכן מדובר במסמכים מזויפים יתרה מכך שהנתבע בעצמו העיד בחקירתו הנגדית כי הוא זה שחתום על המסמכים שהוצגו בפני.

לעניין סוגית מקדמה של 3 אלף כתנאי לתחילת העבודה עקב ההזמנה- אפתח ואומר כי מעיון המסמכים המצביעים על פירוט ההזמנה וסכומה מצוין שם מקדמה שתועבר באמצעות העברה בנקאית על סך של 3,000 שקלים מהנתבע לתובעת. מבחירת ניסוח מילים אלו אני קובע כי תשלום המקדמה אינה תנאי לחוזה ההתקשרות בין הצדדים .

בכתב הגנתו טוען הנתבע כי מרישומי התובעת עולה שקיבלו מקדמה על סך 3,000 שקלים ובשל כך על התובעת להציג סכום זה ולקזז תביעתה בהתאם- בהתאמה לאמירה זו אזי, הנתבע אכן מודה כי אם 3,000 שקלים היוו תנאי לחוזה אזי הוא שילם ונתן "אור ירוק" לתובעת להחלת ביצוע ההזמנה. בחקירתו הנגדית העיד (עמוד 6 לפרוטוקול) כי לא שילם את המקדמה של 3,000 שקלים שהיוותה תנאי לביצוע ההזמנה- בהתאמה אם כך מצב הדברים עולה השאלה בהנחה והצדדים לפי בחירת ניסוח המילים על ההזמנה "מקדמה 3,000 ₪ העברה בנקאית" מדוע דאג וטרח לשלוח מייל לביטול ההזמנה; שהרי לא שילם את המקדמה שמהווה תנאי להחלת ההזמנה שבלעדיו התובעת לא רשאית ואף לא יכולה להתחיל בביצוע ההזמנה.

לאור האמור לעיל אני קובע כי; הנתבע לא הצליח להראות בפני כי 3,000 ₪ אכן מהווים תנאי להחלת ההזמנה וכי נכרת הסכם מחייב בין הצדדים.

לגבי ביטול העסקה - לעניין המחלוקת המתעוררת לגבי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 האם הוא תקף בעניינו או לאו לעניין הביטול תוך 14 ימים כמו שמתיר החוק במצבים מסוימים, אזי לאור מה שצוין לעיל אין המקרה דנן חוסה תחת זכות הביטול שמתיר חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981.

המחלוקת דנן היא האם ניתן לבטל את ההזמנה או לאו. הנתבע טוען כי לפי החוק הוא רשאי לבטל את ההזמנה תוך 14 ימים, אין חולק כי אכן מיום ההזמנה הנתבע טרח לשלוח בקשה לביטול בהתאם למגבלת הזמנים שהחוק מציג. ואמנם הנתבע בתום לבו לא הבין כי המדובר הוא בהזמנה מיוחדת שלא ניתן לבטל אותה כפי שמורה סעיף 14ו לחוק אשר מקנה סמכות לשר לקבוע הוראות לעניין עסקאות מסוימות שזכות הביטול לגביהן מסויגת (תוך פרק זמן מסוים או בכלל לא); השר התקין את תקנות: "תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010" (להלן: "התקנות") ושם קבע בתקנה 6 הגבלות על זכות הביטול בין היתר לגבי מוצר שיוצר למידות הלקוח (כפי שמתואר בפני במקרה דנן), על כן לאור האמור לעיל אני קובע כי אכן מדובר בהזמנה מיוחדת ולא במוצר מדף ועל כן הנתבע לא יכול לטעון לביטול ההזמנה. יתר על כן לחיזוק דברי אין מחלוקת כי אכן נלקחו מידות ספציפיות מן הנתבע לשם הכנת המוצר עבורו בלבד בהתאם למידות שנלקחו להכנת הרשתות.

לפיכך אני קובע כי לנתבע אין זכות ביטול של הזמנה מיוחדת בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן.

סוף דבר

דין התביעה להתקבל במלואה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 13,800 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. הנתבע ישלם הוצאות משפט שכ"ט עו"ד התובעת סך של 5,000 ₪.

נתבע ישלם תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו טבת תשפ"א, 30 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.