1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבת ים (כב' הרשם הבכיר אדי לכנר) מיום 30.12.20 בתא"מ 12662-04-20 ולפיו התקבלה תביעת המשיבה נגד המערער.

2. בחודש אפריל 2020 הגישה המשיבה תביעה בסך 13,800 ₪ נגד המערער וזאת בעניין הסכם מיום 17.9.15 לביצוע עבודות ייצור והתקנת סורגים, דלתות ומעקים .

נטען כי לפי סכום ההצעה התחייב הנתבע – המערער לשלם סך 13,800 ₪.

התובעת הכינה את ההזמנה כמוסכם ולאחר תיאום ותכנון עם הנתבעת אך הוא סירב לקבל את הסורגים (סעיף 4 לכתב התביעה) ונותר חייב את סכום החוב.

3. המערער – הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן. ניתנה לו רשות להתגונן והוא הגיש כתב הגנה.

התובעת צירפה רשימת מסמכים שכללה הסכם / הזמנה ומכתבי התראה שנשלחו לנתבע. המכתבים לא התקבלו ולטענת הנתבע- המערער הוא כלל לא גר בכתובת אליה נשלחו המכתבים (אין חולק על כך שכתב התביעה נמסר לכתובת המערער בתל אביב אליה לא נשלחו מכתבי ההתראה).

הנתבע ברשימת המסמכים מטעמו צירף פקס מיום 24.9.15 הזמנה שנכתב עליה מפורשות בכתב יד "לא להכין עד אישור" וכן פקס מיום 11.10.15 שגם לגביו נכתב בכתב יד "לא להכין עד אישור".

כמו כן מייל מיום 29.9.15 ובו נכתב שביום 27.9.15 הודע טלפונית למשיבה על ביטול עבודת הסורגים בקומת מרתף וכי עבודת הרשתות + סורג לחלון בעינה עומדת.

צורף מייל נוסף מיום 1.10.15 ובו נכתב כי למרות השארת הודעות במענה הטלפונית של המשיבה, אף אחד לא חזר לנתבע והוא מבקש לבטל את ההזמנה לגבי הסורגים ולקבל הצעת מחיר לגבי הרשתות.

4. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 15.12.20 העיד נציג המשיבה מר גבאי אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. בתצהירו טען כי מעולם הנתבע לא התקשר לבטל את העסקה. מהמיילים שצירף הנתבע עולה כי לגבי הרשתות לא ביקש הנתבע מעולם לבטל את העסקה.

הצהיר כי הנתבע חתם על הסכם לביצוע הזמנת סורגים. ההזמנה היתה מוכנה להתקנה והנתבע הוא זה שהכשיל את קיום ההסכם כאשר לא שילם את תמורת ביצוע ההזמנה.

בחקירה הנגדית כלל לא ידע היכן ביתו של הנתבע או את המידות התואמות לביתו של הנתבע.

טען, ובצדק, כי מדובר באירוע משנת 2015 והוא לא יכול לזכור היכן הבית. (וכלשונו: "מעניין אותי איפה הבית" – עמ' 2 שורה 35).

כאשר עומת מול העובדה שכתב התביעה מדבר על סורגים בלבד השיב: "אנחנו נשנה את כתב התביעה שלנו במדויק חלונות, רשתות" (עמ' 3 שורה 13). כתב התביעה לא תוקן מעולם. אישר כי מסמך ההזמנה המקורי לא נמצא (עמ' 4 שורה 14).

המערער – הנתבע נחקר אף הוא על תצהירו. העיד כי הוא מעולם לא הזמין דלתות, מעולם לא הזמין מעקות. הזמין סורגים וביטל את ההזמנה כדין בשתי הודעות ביטול. על הרשתות לא קיבל הצעת מחיר. בהתחלה חשב לקבל הצעת מחיר על סורגים מסוימים אך בסופו של דבר החליט שלא ללכת על זה וביטל את ההזמנה כדין.

לגבי הרשתות הוא כלל לא קיבל הצעת מחיר. הוא ביקש לפי המיילים הצעת מחיר בנוגע לרשתות אך לא קיבל מענה.

הנתבע חידד כי כאשר אמר בדיון שהתקיים בבקשת רשות להתגונן כי היתה הזמנה והיא בוטלה הרי שאין מדובר בהזמנה אלא בהצעת מחיר שקיבל מהמשיבה (אשר נציגה הגיע אליו).

הנתבע טען כי ממילא ההצעה לא נכנסה לתוקף שכן ביצוע ההזמנה מותנה באישור וגם יש צורך בתשלום. הוא לא שילם דבר בגין אותה הצעת מחיר ודין התביעה להידחות.

5. בפסק הדין נקבע כי התובעת – המשיבה הצליחה להוכיח את תביעתה.

נקבע כי אין מחלוקת שהנתבע ביצע הזמנה מהתובעת והוא הודה בכך ביום הדיון.

נקבע כי מפי הנתבע ניתן להבין כי ההסכמים שונו ולכן יש להגיע למסקנה שהיתה התקשרות וההזמנה בוצעה שכן מתכתובת המייל ששלח הנתבע לתובעת ביום 1.10.15 עולה כי הוא ביקש לבטל את הזמנה.

נקבע כי מדובר בעסקת רוכלות לפי סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן תשל"א – 1981 (נציג מכירות של התובעת פנה לנתבע באתר בנייה והציע לו הצעה) ונקבע כי מהעדויות וכתבי הטענות ניתן ללמוד שההזמנה השתכללה לכדי חוזה לאור אישור הנתבע, חיזוק לכך ניתן למצוא בכך שהנתבע טען שהוא לא מכיר את התובעת ונציגה אבל בדיון העיד שהוא היה באמצע אתר הבנייה ואז הציע לו נציג התובעת שהציע לו הצעה.

נקבע כי בית משפט לא מומחה לזיהוי מסמכים מזויפים והוא לא מצא לנכון לקבוע שהמסמכים הם מזויפים בייחוד אחרי שהנתבע העיד כי הוא זה אשר חתום על המסמכים.

נקבע כי הנתבע לא הצליח להראות שסך 3,000 ₪ אשר היו אמורים להיות משולמים כמקדמה הם תנאי להחלת ההזמנה ולכניסתה לתוקף.

עוד נקבע כי באשר לביטול העסקה לפי חוק הגנת הצרכן:

אין חולק על כך, שהנתבע שלח בקשה לביטול בהתאם למגבלת הזמנים שהחוק מציג.

נקבע כי הנתבע בתום ליבו לא הבין שמדובר בהזמנה מיוחדת שלא ניתן לבטלה כפי שמורה סעיף 14 (ו') לחוק.

מדובר בהזמנה מיוחדת ולא במוצר מדף ולכן הנתבע לא יכול לטעון לביטול ההזמנה. מה גם שאין מחלוקת שנלקחו מידות ספציפיות מהנתבע לשם הכנת המוצר עבורו.

6. תמצית טענות המערער:

א) במשך חמש שנים ממועד ההצעה לא הוגשה תביעה וגם לא נשלחו התראות לכתובת שמתגורר בה המערער.

ב) המשיבה הגישה לבית משפט 4 הצעות מחיר ששלחה וגם לאחר הודעת הביטול. כולן לא אושרו על ידי המערער למעט הצעה אחת שלא הוצגה על ידי המשיבה שכן ההצעה המקורית עברה שינויים ומחיקות חד צדדיות מצד המשיבה.

על ההצעה נרשם "לא להכין עד אישור" וכן שינויים נוספים.

המערער שלח שני מיילים של ביטול ההצעה שלא הוחל בייצורה והיא לא סופקה לו.

מעבר להצעה אחת שלא הוצגה ועליה חתם המערער, הוא לא חתם על שום הצעה נוספת.

כל המחיקות והשינויים הם ללא אישורו ומבלי שחתם על ידם ואישר אותם.

את ההצעה המקורית לא הציגה המשיבה לבית משפט.

הסחורה לא סופקה. לפי ההצעה הנטענת על ידי המשיבה היא היתה צריכה לספק את המוצרים תוך 15 יום מיום ההצעה שניתנה ביום 17.9.15.

ביטול ההצעה נעשה על ידי המערער לכל המאוחר ביום 1.10.15 ובתאריך הביטול ובכלל לא יוצרו פרטי ההצעה ולא סופק דבר.

לפיכך, בהיעדר הספקה ובהיעדר ייצור כאשר ניתן לראות מההצעה עצמה כדי להראות שאין שם גמירות דעת. כתב התביעה מתייחס להתקנת סורגים, דלתות ומעקים כאשר המערער לא הזמין דלתות ומעקות, ביקש הצעת מחיר על רשתות ולא קיבל. בכתב התביעה נטען לעבודת סורגים אך זו בוטלה על ידי המערער ביום 1.10.15 -כל שנותר הוא לדחות את התביעה.

נטען כי פרשנות בית משפט לגבי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"ה – 2010 אינה נכונה.

מדובר בטענה שהיא הרחבת חזית לגבי הרשתות. הרשתות ממילא לא נתבעו בכתב התביעה. כתב התביעה לא תוקן .ההצעה בנוגע לרשתות לא ניתנה ובהיעדר הצעה הם לא יוצרו ולא סופקו.

7. תמצית תשובת המשיבה:

דין הערעור להידחות שכן פסק הדין מתבסס על קביעות עובדתיות וממצאים של ערכאה דיונית אשר ערכאת ערעור אינה מתערבת בהם.

המשיבה טענה כי על מנת לייצר את ההזמנה היא נדרשה להוצאות כגון שכר עובדים, חומרי גלם וכו'.

התביעה הוגשה בחלוף חמש שנים כיוון שבמהלך השנים פנתה המשיבה למערער מספר רב בדרישות תשלום אך לא לא היתה כל תגובה מצידו.

יצוין, כי בדיון שהתקיים בערעור שאלתי את ב"כ המשיבה האם ככל שישולם סכום פסק הדין תוכל המשיבה לספק מיידית את ההזמנה שבוצעה לטענתה.

ב"כ המשיבה השיב בחיוב אך נציג המשיבה שהתייצב לדיון אישר בהגינותו כי אין מדובר בסחורה שניתן לספקה מיידית. צריך לחדש אותה. לצבוע אותה. לתקן אותה. ולאחר מכן אף אישר כי הוא אפילו צריך לחפש את אותה סחורה.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להתקבל מהנימוקים כדלקמן:

א) ערכאת ערעור ממעטת להתערב בקביעות עובדתיות אליהם מגיעה הערכאה הדיונית.

ראה לעניין זה: ע"א 8419/13 פלוני נ' עיריית ירושלים, פסקה 13 (9.3.2015), ע"א 117/15 שגיא נ' מנהל רשות המסים, פסקה 10 (13.7.2016), ע"א 918/15 פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פסקה 11 (28.7.2016), ע"א 559/16 פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 10 (6.11.2016) וע"א 7863/16 גבריאל גורדו ואח' נ' מרדכי ימין ואח' (19.7.18).

אני סבורה כי במקרה שלפנינו אין מנוס מלהתערב בקביעות העובדתיות שכן מחומר הראיות שהיה בפני בית משפט קמא ניתן להגיע רק למסקנה עובדתית אחת ולפיה ככל שהיתה הצעה שהבשילה לכלל הסכם בין הצדדים בשנת 2015, הרי שאותו הסכם בוטל כדין ובמועד.

המשיבה לא הראתה ולו לכאורה כי ההזמנה בוצעה על ידה בפועל טרם בוטל ההסכם, (ובכלל )ועל בסיס התשתית הראייתית וחזית המחלוקת דין התביעה היה להידחות במלואה.

ב) חזית המחלוקת בין הצדדים היא כתבי הטענות.

בכתב התביעה (שמעולם לא תוקן )נכתב כי ביום 17.9.15 נחתם הסכם לביצוע עבודות ייצור והתקנת סורגים, דלתות ומעקים.

התובעת מילאה אחר התחייבותה והנתבע סירב לקבל את הסורגים.

אותו הסכם שצורף הוא הצעת מחיר ובשרטוט בכתב יד כתוב מפורשות: "לא להכין עד אישור".

אין אישור בכתב של הנתבע ולא נכתב דבר בכתב התביעה בנוגע למיילים אשר נשלחו על ידי הנתבע בדבר ביטול ההצעה.

הנתבע בבקשת הרשות להתגונן ציין, כי עוד ביום מתן ההצעה 27.9.15 היא בוטלה טלפונית ולאחר מכן, כאמור, שלח את המיילים אשר צורפו על ידו.

לא נסתרה טענתו ולפיה הוא לא הזמין דלתות ומעקות אלא סורגים ורשתות.

לגבי הסורגים הוא ביטל את ההזמנה במייל שצירף ולגבי רשתות מעולם לא קיבל הצעה כלשהי.

התובעת לא התמודדה בכתב תשובה או בכתב טענות כלשהו מול הטענות ולפיהן העסקה / ההצעה בוטלה כדין לפי הוראות חוק הגנת הצרכן.

היא גם לא הראתה ולו לכאורה בתצהיר מטעמה כי ההזמנה יוצרה על ידה וקיימת בפועל.

לא צורף צילום של אותה הזמנה שבוצעה לכאורה, לא פירוט של עלות חומרי גלם או שכר עובדים.

טענותיה בסעיף 9 לתגובה לערעור נטענו בעלמא ולמותר לציין, כי הטענות לא הוכחו בבית משפט קמא.

משקיבל בית משפט את טענת הנתבע כי הוא היה תם לב וכי הוא שלח הודעת ביטול בהתאם למגבלת הזמנים שקובע חוק הגנת הצרכן, הרי שלא ניתן היה לקבוע על בסיס חזית המחלוקת ועל בסיס התשתית הראייתית שהוכחה, כי במקרה דנן לא קיימת זכות ביטול.

ג) תקנה 6(א) (2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א – 2010 קובעת:

"6. (א) זכות הביטול כאמור בתקנות אלה לא תחול לגבי –

(2) טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות".

במקרה דנן, אין כל ראיה לגבי הטובין שלכאורה יוצרו במיוחד עבור הצרכן, וברור שאין ראיה לכך שהם יוצרו ככל שיוצרו, לפני הודעת הביטול.

בכתב התביעה לא היתה כל התייחסות להודעת ביטול שאין חולק על כך שנשלחה בכתב.

ממילא טענה זו לא הועלתה בכתבי הטענות.

משנקבע על ידי בית משפט קמא כי הודעת ביטול נשלחה במגבלת הזמנים שהחוק קובע אזי בין אם נקבל את גרסת המשיבה ולפיה נכרת חוזה בין הצדדים ובין אם נקבל את גרסת המערער ולפיה אין מדובר במסמך מסוים ובעל גמירות דעת אלא בהצעה שעל פי הכתוב בה במפורש כפופה לאישור, אזי הודעת הביטול נשלחה כדין לפני שנים רבות ואין מקום לקבלת התביעה.

9. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, מתקבל הערעור.

ב) פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל והתביעה תדחה.

ג) המשיבה תשא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד (בשתי הערכאות) בסך כולל של 15,000 ₪.

ד) הערבון יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ה) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.