לפניי בקשת המבקשת, היא המשיבה בבקשת האישור, לחייב את המשיב בהוצאות המשפט בהן נשאה בגין ההליך דנן.

רקע עובדתי

1. ביום 16.4.2020 הגיש המשיב תובענה ובקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד המבקשת (להלן: "בקשת האישור"). במסגרת בקשת האישור טען המשיב, כי המשיבה, המנהלת רשת מסעדות סושי, לא מפרסמת את התאמות הנגישות שנעשו או לא נעשו בסניפיה השונים באתר האינטרנט שלה, בניגוד להוראות תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013 (להלן: "תקנות הנגישות").
2. ביום 12.5.2021 הגישה המבקשת את תשובתה לבקשת האישור, במסגרתה טענה, בין היתר, כי בקשת האישור הוגשה בעיצומה של מגפת הקורונה, ממנו נפגע קשות ענף המסעדנות, ובעת שעסקיה של המבקשת היו סגורים. עוד טענה היא, כי המשיב לא תמך טענותיו באסמכתאות הנדרשות ובפרט לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אתר האינטרנט הוא ערוץ התקשורת העיקרי של המבקשת, אשר בו נדרשת היא לפרסם את התאמות הנגישות שבסניפיה.
3. עוד טענה המבקשת, כי המשיב עצמו צירף לבקשת האישור את הצהרת הנגישות המופיעה באתר האינטרנט שלה, והופיעה בו עובר להגשתה של בקשת האישור, באופן שיש בו כדי לסתור את טענותיו של המשיב.
4. בהחלטתי מיום 28.6.2021 הוצע לצדדים לבוא בדברים ביניהם בניסיון לייתר הדיון בבקשת האישור.
5. ביום 4.7.2021 הגיש המשיב הודעה במסגרתה טען כי המבקשת תיקנה את אתר האינטרנט שלה והוסיפה לו פירוט של הסדרי הנגישות בסניפים, לאחר הגשתה של בקשת האישור, וכי בנסיבות אלה פנה לב"כ המבקשת והודיעה לו כי יסכים להסתלק מבקשת האישור ללא צו להוצאות.
6. בהחלטתי מיום 4.7.2021 קבעתי כי לא ברור מהודעת המשיב אם עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות וככל שהגיעו להסכמות עליהם להגיש בקשת הסתלקות.
7. ביום 5.7.2021 הודיעה המבקשת כי היא עומדת על פסיקת הוצאות לחובת המשיב. בהתאם להסכמת הצדדים, ניתנה להם שהות לשם הגשת טיעונים בכתב בנוגע להסתלקות המשיב וחיובו בהוצאות.
8. המשיבה הגישה טענותיה ביום 2.8.2021. לאחר מספר ארכות שניתנו לו, הגיש המשיב ביום 13.9.2021 תגובה לטענות המבקשת, במסגרתה טען כי שעה שהמבקשת עומדת על הוצאותיה, אין לו אלא לעמוד על המשך ניהול ההליך.
9. בהחלטתי מיום 13.9.2021 קבעתי כי תגובתו של המשיב אינה ברורה, שעה שאינה עומדת בקנה אחד עם הסכמות הצדדים בדבר הגשת טענות בנוגע להסתלקות המשיב וחיובו בהוצאות, וכן שעה שבנסיבות העניין, בהן מודה המשיב כי המבקשת תיקנה את אתר האינטרנט שלה, דומה כי מן הראוי כי ההליך יסתיים בדרך של הסתלקות. משכך נקבע כי על המשיב להגיש הודעת הבהרה.
10. משלא הגיש המשיב דבר, חרף החלטה נוספת בעניין, נמחק ההליך מחוסר מעש, בהחלטתי מיום 24.10.2021.
11. ביום 8.11.2021 הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי לחיוב המשיב בהוצאותיה.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקשת, המשיב הגיש כנגדה בקשה לאישור תובענה ייצוגית על סך של 3,000,000 ₪ והיא, באמצעות בעלת המניות בה, גב' הדר אכרם, אשר התמודדה עם מציאות חדשה לנוכח מגפת הקורונה אשר כפתה עליה לסגור את המסעדה שבבעלותה לתקופות שונות, וגזרות נוספות שהדירו שינה מעיניה, נאלצה להתמודד אף עם חרב ההליך המשפטי המאיימת מעל ראשה.
2. לטענתה, בקשת האישור לא הייתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה והייתה צפויה להידחות בשל הטענות שפירטה בתשובתה לבקשת האישור.
3. עוד טענה המבקשת, כי עוד בטרם שכרה את שירותיו של בא כוחה, פנתה היא למשיב ישירות בניסיון להגיע להסכמות שתייתרנה את ניהול ההליך, אך פניותיה לא נענו, באופן שיש בו כדי ללמד על התנהלותו של המשיב.
4. משכך, לטענת המבקשת, יש לחייב המשיב בהוצאות בהן נשאה בגין ההליך דנן.
5. מנגד, טוען המשיב, כי הנספח שצירף לבקשת האישור הוא הצהרת נגישות המופיעה באתר האינטרנט של המבקשת, אך אין בה כדי לענות על הדרישה לפרסם את הסדרי הנגישות שבסניפיה. כלומר, לטענתו, למבקשת לא הייתה כל הגנה מפני בקשת האישור. למרות זאת, הסכים הוא, מסיבותיו שלו, להסתלק מבקשת האישור ללא צו להוצאות, זאת שעה שהמבקשת תיקנה את אתר האינטרנט שלה לאחר הגשתה של בקשת האישור.
6. לטענת המשיב, אין בסיס לטענת המבקשת שלפיה לא תיקנה את אתר האינטרנט שלה, כפי שעולה מהנספחים שצירף לתשובתו, ובפרט מתדפיס אתר האינטרנט של המשיבה מיום 30.4.2020 בו מופיעים הסדרי הנגישות בסניפים.
7. המשיב טוען כי תיקון אתר האינטרנט הוא תוצאה של בקשת האישור ומשכך אין מקום לחייבו בהוצאות.

דיון והכרעה

1. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי על בית המשפט לנהוג במתינות בבואו לחייב בהוצאות מבקשים בהליך ייצוגי שבקשתם נדחתה. לעניין זה קבע בית המשפט העליון, כי ככל שלא מדובר בתובענת סרק שהוגשה בחוסר תום לב, יש מקום להימנע מהטלת הוצאות אשר עלולות להרתיע תובעים פוטנציאליים מלנסות להגן על אינטרסים ציבוריים [ראו ע"א 7928/12 אי.אר.אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 22.1.2015) (להלן: "עניין אי.אר.אמ")].
2. על פסק הדין בעניין אי.אר.אמ הוגשה בקשה לדיון נוסף, בטענה כי פסק הדין שינה מההלכה שלפיה בעל דין שהפסיד בהליך משפט מחויב בהוצאותיו הריאליות של הזוכה. בקשה זו נדחתה תוך שנקבע כי פסק הדין בעניין אי.אר.אמ לא קבע הלכה חדשה ולא ביקש לשנות את ההלכה שנהגה קודם לפסק הדין. עוד נקבע, כי "דומה, כי לא ניתן להבין מפסק הדין כי בכל מקרה בו הוגשה תובענה ייצוגית בתום לב ונדחתה, יש מקום להימנע מהטלת הוצאות כדי שלא להרתיע תובעים ייצוגיים פוטנציאלים. הנכון הוא שבית משפט זה קרא לנהוג במתינות בבוא בית המשפט לחייב בהוצאות מבקשים שבקשתם נדחתה..." [ראו דנ"א 944/15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אי.אר.אמ טכנולוגיות בע"מ (פורסם בנבו, 29.3.2015)].
3. בענייננו, אין מדובר בבקשת אישור שנדחתה, אלא בקשת האישור נמחקה מחוסר מעש, מבלי שנקבע דבר בכל הנוגע לעילת התביעה ולטענות הצדדים לגופם.
4. עם זאת, סבורתני כי התנהלותו של המשיב הביאה להימשכות ההליך שלא לצורך וגרמה למבקשת להוצאות, כמו גם לנזקים הכרוכים באיום ההליך המשפטי התלוי ועומד כנגדה. כך, כמפורט לעיל, המשיב הסכים להסתלק מבקשת האישור לאחר שאתר האינטרנט של המבקשת תוקן, אך דומה כי ניתן היה להגיע להסכמות בדבר תיקונו בהידברות ישירה בין הצדדים, בפרט שעה שהמבקשת פנתה אל המשיב בניסיון לבוא בדברים עוד בטרם הגישה תשובתה לבקשת האישור, אך פניותיה לא נענו (ראו הודעת של המבקשת מיום 3.1.2021).
5. זאת ועוד, על פי הנטען על ידי המשיב עצמו, אתר המבקשת תוקן כבר ביום 30.4.2020, קרי בטרם פנתה אליו המבקשת. חרף זאת לא ענה הוא לפניותיה ועמד על המשך ניהול ההליך.
6. מהשתלשלות האירועים המפורטת לעיל עולה אף כי לצדדים הוצע לבוא בדברים ביניהם. כאמור, לא ברור אם התקיימה הידברות כלשהי בין הצדדים, אך המבקש הודיע כי הוא מוכן להסתלק מבקשת האישור, אלא שלאחר מכן חזר בו מהסכמתו ועמד על המשך ניהול ההליך.
7. לאחר מכן, המבקש לא מילא אחר החלטות בית המשפט ולא הגיש הודעת הבהרה מטעמו, על אף שתי החלטות בנושא, באופן שאף בו יש כדי להאריך ההליך שלא לצורך, עד שבסופו של יום נמחק ההליך מחוסר מעש.
8. מנגד, מקובלת עלי טענת המשיב שלפיה המבקשת תיקנה את אתר האינטרנט שלה לאחר הגשתה של בקשת האישור. לעניין זה יצוין, כי הצהרת הנגישות שאליה מפנה המבקשת, אשר צורפה כנספח לבקשת האישור עצמה, היא הצהרה הנוגע להתאמות הנגישות באתר האינטרנט עצמו ולא להתאמות הנגישות בסניפיה של המשיבה. לעומת זאת, מהנספחים שצירף המשיב לתשובתו לבקשה דנן עולה כי לאחר הגשתה של בקשת האישור נוסף לדף הנגישות באתר אף פירוט בדבר הסדרי הנגישות בסניפים וכן פרטי אחראי הנגישות.
9. כמו כן, המבקשת לא פירטה ההוצאות שנגרמו לה במסגרת ההליך דנן ואף לא צירפה אסמכתאות להוצאותיה הנטענות.
10. בהתחשב באמור לעיל, כמו גם בהלכה שלפיה על בית המשפט לפעול במתינות בבואו לחייב תובע ייצוגי בהוצאות, מצאתי לפסוק לחובת המשיב הוצאות על הצד הנמוך, ולחייבו בהוצאות המבקשת בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תדוור העתק פסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' טבת תשפ"ב, 09 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.