1. בפניי בקשת המבקשת-הזוכה להעברת הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בתל אביב.

רקע

1. המבקשת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה בקשה לביצוע שטר חוב על סך של 60,000 ₪, עליו חתם המשיב להבטחת הלוואה חוץ בנקאית על סך של 30,000 ₪ שנטל מהמבקשת.
2. בשטר החוב נכתב: "סמכות מקומית לדון בשטר תהיה לבית משפט בתל אביב בלבד." בסעיף 12 להסכם ההלוואה עצמו בין הצדדים נכתב: "סמכות מקומית לדון בהלוואות ו/או בשטרות להבטחתן תהיה לבתי המשפט במחוזות תל אביב בלבד."
3. בהתאם נטען בבקשת הביצוע, כי הסמכות לדון בהתנגדות, ככל שתוגש, נתונה לבית משפט השלום בתל אביב, זאת הואיל ו"השטר ניתן בתחום סמכותו."
4. המשיב הגישו התנגדות בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, לשם הוגשה בקשת הביצוע; כיוון שההתנגדות הוגשה באיחור, הוגשה גם בקשה להארכת המועד להגשתה. בטופס ההתנגדות, במקום המיועד לציין את בית המשפט בו מבוקש לקיים את הדיון בהתנגדות, לא צויין דבר. בהתנגדות עצמה התבקשה העברת ההתנגדות לבית המשפט השלום בחדרה, כאשר נטען כי הוא בעל הסמכות המקומית לדון בהתנגדות, לאור כתובת מגוריו של המשיב בג'ת.
5. בהתאם העבירה כב' רשמת האכיפה והגבייה בפתח תקווה את התיק לבית המשפט כאן.

הבקשה

1. המבקשת הגישה בקשה להעברת הדיון בהתנגדות לבית המשפט השלום בתל אביב, זאת לאור קיומה של תניית שיפוט ייחודית ובלעדית לבית משפט זה, כפי שנקבע הן בשטר החוב והן בהסכם ההלוואה, כמצוטט לעיל.
2. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אכן קיימת בהסכם תניית שיפוט, אולם זו "מנוסחת בכלליות ואינה מדברת על ההסכם הספציפי הזה", אלא מתייחסת להלוואות לשטרות בכלל. לטענתו, הגם שהתנייה כוללת את המילה "בלבד", אין זו מילת קסם היכולה להפוך כל תניית שיפוט לתנייה ייחודית, וכי היה עליה להיות יותר קונקרטית, ספציפית ודווקנית על מנת שתיחשב כתניית שיפוט ייחודית. עוד נטען, כי אין המבקשת יכולה להסיק מתוך הנסיבות הכלכליות של העסקה ושל הצדדים לה כי תכליתה של התנייה היא לייחד את ההתדיינויות בסכסוכים שבין הצדדים לבתי המשפט בתל אביב דווקא.
3. בתגובתה לתשובת המשיב טוענת המבקשת, כי לא ניתן לתת לתניית השיפוט שבהסכם ההלוואה כל משמעות אחרת אלא כזו הקובעת כי בית המשפט בתל אביב הוא היחיד המוסמך לדון בהליך. מוסיפה המבקשת וטוענת, כי גם לולא היה מדובר בתנייה ייחודית, עדיין על פי הפסיקה יש להעביר את התיק לבית המשפט בתל אביב, שכן הסמכות לבחור באחת החלופות על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א), נתונה לזוכה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מוצאת כי דין הבקשה להתקבל. להלן טעמיי.
2. תקנה 5 לתקסד"א קובעת, כי - "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4."
3. במילים אחרות, אם תניית השיפוט הינה ייחודית, יינתן לה תוקף מלא; אם אינה ייחודית, אזי לבית המשפט הקבוע בתניית השיפוט סמכות מקבילה לבית המשפט המוסמך על פי כללי הסמכות המקומית הרגילים אשר בת' 3 לתקסד"א (או בת' 4 - בתובענה שכולה במקרקעין).
4. נפסק, כי על מנת שתניית שיפוט תיחשב כתניית שיפוט ייחודית, עליה להיות מנוסחת בלשון מפורשת ובלתי מסוייגת, המעניקה סמכות לבית משפט מסויים, תוך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים, על ידי שימוש במילים כגון: "בלבד" או "אך ורק". בהעדר ניסוח החלטי המעיד על בלעדיות, מדובר בתניית שיפוט מקבילה (ראה ת"א (נצ') 23761-05-13 מ.נ. פרחים בע"מ נ' SER4U - זר. פור. יו (2000) בע"מ [15.01.2014]).
5. במקרה שלפנינו, לשון תניית השיפוט, הן בשטר החוב והן בסעיף 12 להסכם ההלוואה, כפי שצוטט לעיל, כוללת במפורש את המילה "בלבד" בשתי ההזדמנויות. התנייה קובעת, בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים, כי בית המשפט בתל אביב, הוא ורק הוא ולא כל בית משפט אחר, הוא המוסמך לדון בתובענה. אינני סבורה כי ניתן לבטא קביעה זו של ייחודיות מקום הדיון באופן יותר קונקרטי, ספציפי ודווקני, כפי שחפץ המשיב.
6. טענתו של המשיב, לפיה מדובר בתניית שיפוט המתייחסת להלוואות ולשטרות "בכלל" אין בה ממש והיא אינה מתיישבת עם העובדה שהתנייה מופיעה בשטר ובהלוואה החתומים על ידי המשיב, וככזו - מבטאת את אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת ההסכם, שיש ליתן לו את מלוא התוקף מכח עקרון חופש החוזים.
7. עולה, איפוא, כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, אשר בהתאם להוראות ת' 5 לתקסד"א יש לתת לה תוקף מלא.
8. אכן, המבקשת טוענת נכונה, כי גם לולא הייתי מוצאת כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, עדיין הייתי נעתרת לבקשה.
9. תקנה 3 לתקסד"א פורשה בפסיקה, כך שזכות הבחירה בין החלופות הרלוונטיות בה מסורה לתובע (בר"ע 253/72 ג'והן ווקר ובניו בע"מ נ' נשיונל דיסטילרס בע"מ, פ"ד כז(1) 361 [1973]; ע"א 530/12 יעקובוביץ נ' זיאס [28.2.2012]; רע"א (מחוזי מרכז) 8331-12-17 גלידת שטראוס בע"מ נ' אבן [9.1.2018]).
10. סבורתני, כי אין בהוראות תקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, גם לאחר תיקונן בשנת 2018 - תיקון שמטרתו ליצור אחידות לגבי מקום הגשת ההתנגדות בין המקרה של התנגדות לתביעה על סכום קצוב ובין המקרה של התנגדות לתביעה על פי שטר - כדי להפקיע זכות זו מידי התובע; בהתאם, שאלת הסמכות המקומית, גם במקרה בו ראשיתו של ההליך הוא בהגשת בקשת ביצוע ללשכת ההוצל"פ, נקבעת תמיד על פי הכללים שבתקסד"א.

ראה בעניין זה ת"ט (שלום עכו) 35171-02-19 לבידי לביא מסחר ושווק בע"מ נ' סלמה [2.4.2019]; ת"ט (שלום עכו) 2918-11-18 סלוסייל בע"מ נ' ביטון [10.6.2019]; ת"ת (שלום רחובות) 57954-07-19 המרכז האקדמי פרס בע"מ נ' כהן [19.10.2019].

1. מכאן, שגם במקרה דנא, בו הסמכות המקומית לדון בהתנגדות נתונה הן לבית המשפט כאן, נוכח מענו של המשיב, והן לבית המשפט השלום בתל אביב, נוכח תניית השיפוט, אף אם הייתי מוצאת כי היא אינה ייחודית אלא מקבילה, עדיין נתונה זכות הבחירה לתובע, ובענייננו - למבקשת.

ראה בעניין זה החלטותיי בתת (חד') 29216-01-20 אידאלייט (פרויקטים) בע"מ נ' שאדי מחאמיד [1.2.2020] ובת"ט (חד') 48856-01-20 שפיר תעשיות בע"מ נ' עומרי נביל הנדסה ובניין בע"מ [20.2.2020].

סוף דבר:

הבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב מתקבלת.

הוצאות הבקשה יישקלו במסגרת ההליך העיקרי.

הדיון הקבוע בפניי ליום 22.12.2020 מבוטל.

המזכירות תעביר את התיק והחלטה זו לכב' נשיא בתי המשפט השלום במחוז תל אביב.

תשומת לבו של המותב שיידון בתיק, כי המשיב הגיש בקשה לביטול העיקולים, אולם ביקש לדחות את הדיון שנקבע בה בהתאם לתקנה 367(ג) לתקסד"א מטעמים רפואיים המפורטים בבקשתו מיום 10.5.2020 ובתיעוד הרפואי המצורף לה, אשר לא יצויינו כאן מטעמים של חסיון רפואי והגנה על פרטיותו.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט סיוון תש"פ, 11 יוני 2020, בהעדר הצדדים.