המערערות הגישו, באיחור של שלושה חודשים, ערר לבית הדין לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952, על החלטת המשיב לדחות על הסף את בקשת המערערת 1, להאריך את רישיון המערערת 2 כמטפלת סיעודית.

לנוכח איחור זה דחה ביה"ד את הערר על הסף. ביה"ד גם נימק לגוף הדברים מדוע דין הערר להידחות.

פסק הדין של ביה"ד, שהינו קצר וברור, ניתן ביום 11.3.20 והודעת ערעור עליו הוגשה לבית משפט זה, ביום 12.5.20. אותה הודעה הוגשה ללא הנמקה של טעמי הערעור.

בהחלטה מיום 21.6.20 ניתנה לפנים משורת הדין שהות להשלים את נימוקי הערעור, עד ליום 24.6.20, אחרת יימחק ה"ערעור".

גם לאחר השלמת נימוקי הערעור, נותרה אי בהירות באשר למסד העובדתי. בהחלטה מיום 24.6.20 התבקשו המערערות להשלימו עד ליום 2.7.20.

האמור לא הושלם עד לאותו מועד ולכן בהחלטה נוספת ביום 5.7.20 הובהר כי אם לא יושלם הנדרש גם עד ליום 15.7.20 ואף לא תוגש בקשה מתאימה אחרת, תישקל מחיקת הערעור.

ביום 14.7.20 התבקשה אורכה להשלמת הנדרש ובסמוך אכן ניתנה שוב אורכה עד ליום 29.7.20.

גם המידע שהועבר באותו מועד דחוי, לא השלים את כל המתחייב ושוב ניתנה ביום 30.7.20, אורכה לפנים משורת הדין, הפעם עד ליום 20.8.20.

גם במועד האחרון לא הוגש הנדרש, אך מאחר והוגשה בקשה אחרת מטעם המערערות, הועברה אותה הבקשה להתייחסות המשיב.

לאחר עיון בתגובת המשיב ניתנה ביום 7.9.20 החלטה נוספת, אשר לשונה כדלקמן:

"אכן עד היום לא הושלם מידע מינימאלי הנדרש לבירור הערעור;

לא ברור מדוע נטען כי שגה בית הדין עת סילק על הסף ערר שהוגש באיחור ניכר, וייתרה מכך - לא ברור מה הטעם בדיון לגוף הדברים בפני המשיבה, עת שלא מדובר בהארכת אשרה שהינה בתוקף, אלא ככל הנראה, בעובדת שעזבה את הארץ זה מכבר.

מקום בו פועלת המערערת 1, ככל הנראה, בתיאום עם המערערת 2 (גם אם זו לא מיוצגת) - עליה להשלים באמצעות פנייה לאחרונה את כל המידע הנדרש.

לפנים משורת הדין, ועל יסוד הבקשה מיום 20.8.20, ניתנת למערערת אפשרות נוספת להגיש כתב ערעור מלא סדור ותקין עם כל המתחייב וזאת עד ליום 21.9.20, אחרת יסולק הערעור.

טוב תעשה המערערת אם תשקול אם יש טעם בערעור, עת מסתבר כי מדובר בעובדת אשר כבר אינה בארץ ועת עולה כי ערעור מתוקן (ככל שיוגש), יהא רק בשם אחת מהמערערות".

באופן לא מפתיע עד היום ( 21.9.20), שוב לא בוצע הנדרש, אלא הוגשה בקשה נוספת לאורכה.

הגשת בקשת אורכה, במועד בו היה צריך להשלים את המתחייב, אינה מהווה בקשה של ממש אלא ניסיון להכתיב לבית המשפט מתן אורכה נוספת. עם התנהלות שכזו לא ניתן להסכים. במיוחד כך הוא, לנוכח ההתנהלות עד כה.

בהמשך לאמור, לשלל ההחלטות וההתראות שניתנו ובהעדר הנדרש עד היום - אני מורה אפוא על מחיקת הערעור.

שני הצדדים רשאים להשלים במקביל ועל פני לא יותר משני עמודים התייחסות לשאלת ההוצאות וזאת עד ליום 30.9.20.

פסק הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"א, 21 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.