לא מצאתי מקום להורות על ביטול פסק הדין מיום 21.9.2020, להלן טעמיי בקצרה;

ברקע הדברים:

המשיבה דחתה ביום 2.10.19 בקשה של המבקשת להאריך רשיון כעובדת סיעודית לגב' EMONG ROSE KENORE. (המבקשת תקרא להלן :"המערערת 1" או "המבקשת" ואותה עובדת זרה תקרא להלן "המערערת 2").

רק ביום 29.1.20 הוגש ערר על כך לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן:"ביה"ד לעררים"). לאחר שניתנה אפשרות לפנים משורת הדין להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערר, הוא נדחה על ידי ביה"ד לעררים ביום 11.3.20. הערר נדחה הן משום שלא נמצא טעם מספק להארכת המועד להגשתו והן משלא נמצא כי יש מקום לקבלו לגופו.

ערעור על החלטת ביה"ד לעררים, הוגש לבית משפט זה רק ביום 12.5.2020 ואף במועד מאוחר זה, הוגשה רק הודעת ערעור ללא הנמקה. לפנים משורת הדין, אפשרתי בהחלטה ביום 21.6.2020, להשלים את נימוקי הערעור עד ליום 24.6.2020, אחרת הוא יימחק. גם לאחר השלמת נימוקי הערעור נותרה אי בהירות באשר למסד העובדתי, ובהחלטה מיום 24.6.2020 התבקשו המערערות לשפוך אור על החסר עד ליום 2.7.2020. המערערות חדלו מלעשות כן, וביום 5.7.2020 הוריתי כי ככל שלא יושלם האמור גם עד ליום 15.7.2020 ואף לא תוגש בקשה מתאימה אחרת - תישקל מחיקת הערעור. שוב לא הושלם הנדרש אלא רק בשולי התקופה, ביום 14.7.2020 - התבקשה ארכה נוספת. שוב ניתנה שהות להשלמת הנדרש וזאת עד ליום 29.7.2020. המערערות העבירו מידע חסר וביום 30.7.2020 - שוב ניתנה להן לפנים משורת הדין, אורכה להשלים האמור עד ליום 20.8.2020. גם במועד האחרון לא הוגש הנדרש. המערערות הגישו בקשה נוספת, ולאחר התייחסות המשיבה הוריתי ביום 7.9.2020 כי המערערת 1 תשקול אם יש טעם בערעור. זאת, בין היתר, מאחר ועלה מאותו בירור עובדתי מינימאלי אשר ביה"מ חייב מכוח החלטותיו- כי המערערת 2 (העובדת אשר מבוקש להאריך את אשרת השהייה שלה), עזבה את הארץ זה מכבר. עלה כי למעשה הוגש הערעור רק בשם המערערת 1 בעוד המערערת 2 (אף שצויינה בכותרתו) לא הגישה אותו ואינה מיוצגת בו. במסגרת אותה החלטה ניתנה למערערת, גם אפשרות חלופית, להגיש כתב ערעור "מלא, סדור ותקין" עד ליום 21.9.2020 - אחרת יסולק הערעור. אמור לא בוצע עד ליום 21.9.2020 ותחת זאת הוגשה בקשת ארכה נוספת.

בפסק הדין מיום 21.9.2020 קבעתי כי הגשת בקשת ארכה, ביום המיועד להשלמת החומרים אינה בקשה כי אם התוויה לבית המשפט, וניסיון להכתיב לו את לוחות הזמנים. בנסיבות אלו נדחתה הבקשה ונמחק הערעור.

כאמור בראש ההחלטה איני מוצאת מקום לבטל את פסק הדין:

כפי שניתן לראות מסקירה זו, המערערת 1 איחרה עוד במועד פנייתה לביה"ד לעררים. מקריאת ההחלטה שם, ניתן לראות כי אף שניתנה לה אפשרות לפנים משורת הדין לנמק בקשה מתן אורכה להגשת הערר, היא לא ציינה טעמים מספקים ליתן את זו. כך גם את הערעור דנן - היא הגישה במועד מאוחר ומקום בו זה לא כלל כל הנמקה, ייתכן והיה מקום למוחקו עוד באותו היום. מכל מקום, שוב זכתה המבקשת ליחס של "לפנים משורת הדין" וזאת על מנת שיהא ניתן לקדם בירור ערעורה לגופו - הן על יסוד תשתית עובדתית ברורה וסדורה והן על יסוד טעמי ערעור נהירים. המבקשת נכשלה בכך פעם אחר פעם ואין בנמצא טעם מספק למחדליה.

זאת ועוד; בהודעת הערעור צויינו שתי מערערות ורק לאחר שבית המשפט עמד על פרישת עובדות מינימאליות נדרשות (ר' ההחלטות בתיק לגופן) - התברר כי למעשה היה מקום לציין בראש הערעור רק את המערערת 1. כך גם אף שהערעור על ביה"ד לעררים נוגע לבקשה להאריך אשרה של אותה מערערת נוספת, עלה כי אותה עובדת אשר מבוקש להאריך את אשרתה, למעשה עזבה את הארץ, וזאת עוד בשנת 2011.

עם מלוא הכבוד למערערת 1, על המגיש ערעור לשטוח את מלוא העובדות והפרטים הנדרשים לערעורו וכן את טעמיו להתערבות בהחלטת הערכאה דלמטה ועת שהדבר לא נעשה חרף הזדמנויות חוזרות ונשנות - דין הערעור להיות מסולק. אין יסוד לטענת המערערת 1 כי על המשיבה להשלים עבורה, מידע הנדרש לה, ביחס למערערת 2. זאת בכלל, ועת שמוצהר כי המערערת 2, אף לא נתנה יפוי כוח לייצוגה בהליך זה, בפרט. ראוי כי מי המבקש להעסיק אחר, יקבל ממנו יפוי כוח, עת שהוא מבקש כי תוארך לאותו עובד אשרתו. מכל מקום, ראוי כי לכל הפחות, תדלה המערערת 1 את הפרטים המתחייבים לקיום הדיון, באמצעות שיחה טלפונית עם המערערת 2.

לא ניתן לקבל את טענת המבקשת, הגורסת כי ביהמ"ש הורה לה להמציא - "עוד ועוד מסמכים ופרטים, בפרקי זמן לא סבירים בעליל, תוך התעלמות, בין היתר מתקופת הקורונה". נראה כי כמענה - די בהפניה לסריקה דלעיל. בית המשפט נהג עם המערערת 1 לפניי ולפנים משורת הדין והעניק לה ארכות נשנות וחוזרות. המערערת 1 מצידה לא קיימה חלק גדול מהחלטות ביהמ"ש, כמתואר, ואף לא טרחה להגיש בקשות לארכה, מבעוד מועד. לא מצאתי כי זהו המקרה להיעתר לבקשת ארכה נוספת מצד המערערת, הפעם בדמות ביטול פסק דין.

גם אם מעבר לדרוש אוסיף כי אף לגופם של דברים סיכוי הערעור נמוכים (בלשון המעטה);

לא ניתן טעם מדוע היה על ביה"ד לעררים ליתן אורכה להגשת ערר בפניו, אף שזה הוגש באיחור רב וגם לא ניתן נימוק מדוע הייתה שגגה בהערותיו, לגופם של דברים. נוסיף עוד - כי עת עלה שהמערערת 2 אינה שוהה בישראל עוד משנת 2011, ממילא אין המדובר עוד בבקשה להארכת האשרה (אשר היא זו שנדונה ע"י המשיבה ולאחר מכן ע"י ביה"ד לעררים) - אלא בבקשה למתן אשרה חדשה. משעלה בתגובה להחלטות בית משפט כי ב"כ המערערת 1, אינה מייצגת את המערערת 2, לא ברור כלל כי זו אף מעוניינת בהליכים בהם היא צויינה כצד ולא ידוע האם היא מעוניינת ב"הארכה" זו, שנים לאחר שעזבה את ישראל.

באשר לצורכי המערערת 1 (ללא קשר למערערת 2 ) - כפי שציינה המשיבה, פתוחה בפניה הדרך ללשכות הפרטיות שתפקידן לסייע בידה במציאת עובד זר העומד בתנאי החוק ונהלי המשיבה.

סופם של הדברים הוא אפוא כי הבקשה לביטול פסק הדין - נדחית.

בהודעתה מיום 30.9.2020 ויתרה המשיבה, ולו לפנים משורת הדין, על פסיקת הוצאות כנגד המערערת 1, בגין ההליך כולו. עם זאת בשולי תגובתה לבקשה זו, ביקשה שייפסקו לה הוצאות בגין הבקשה הנדונה כעת. אכן יש מקום לבקשה זו.

בנסיבות העניין תישא המערערת 1 בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשפ"א, 15 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.