02 דצמבר 2020לפני: כב' השופט נוהאד חסן

נציג ציבור (עובדים): מר חוסיין סעד

נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים אזלן

החלטה

1. לפנינו בקשתו של מר אלעד מורינו (להלן-"המבקש") מיום 14.9.20, למתן צו מניעה כנגד חברת דואר ישראל בע"מ (להלן-"המשיבה") המורה על מניעת פיטוריו מהמשיבה.

2. הרקע העובדתי הדרוש לענייננו פורט בהרחבה בהחלטה שניתנה על ידי בית דין זה ביום 6.7.2020. על כן נעמוד על הדברים בקצירת האומר.

להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו כפי שהן עולות מכתבי הטענות

3. המבקש - עובד כ- 6.5 שנים החל מ- 12.12.2013 , בתפקיד "פקיד אשנב" באחד מסניפי הדואר במשיבה.

4. המשיבה- הינה חברה ממשלתית אשר הוקמה על פי חוק רשות הדואר, התשמ"ו-1986 .

5. בעקבות מס' אירועים בהם היה מעורב המבקש בין חודשים 12/19 - 3/20, נערכו מס' בירורים עם המבקש ולאחריהם הוא זומן לשימוע אליו הוא סירב להגיע בטענה שלא קיבל לידיו את הסרטונים המתעדים את חלקם של האירועים בהם היה מעורב לכאורה ובגינם זומן לבירור (המבקש לא הסתפק בצפייה בסרטונים במשרדי הנתבעת).

6. ביום 6.5.2020, לאחר מספר דחיות של מועד ישיבת השימוע, וסירוב המבקש להגיע לשימוע בעלפה, המשיבה שלחה מכתב למבקש שכותרתו : "החלטה בדבר הכוונה על סיום העסקה".

7. המבקש הגיש בקשה לצו מניעה מפיטורים וביום 13.5.2020 בית הדין נעתר לבקשת המבקש במעמד צד אחד, וניתן צו מניעה זמני המעכב את כניסת פיטוריו של המבקש לתוקף.

8. בהחלטה מיום 6.7.2020 לאחר ניהול הליך בבקשה לסעד זמני, קבע בית הדין כי נמצא שלכאורה נפלו פגמים בהליך פיטורי המבקש, לכן בקשתו למניעת פיטוריו התקבלה עד למתן הכרעה בתיק העיקרי. בנוסף לאמור, נקבע שאין בהחלטה זו כדי למנוע מהמשיבה לנקוט בכל צעד חוקי בנוגע למבקש (להלן- "הליך זמני ראשון").

9. המשיבה טוענת כי פעלה לתיקון הפגמים הלכאוריים עליהם הצביע בית הדין בהחלטה מיום 6.7.20 ובחלוף כשלושה שבועות-ביום 28.7.20 זומן המבקש לשימוע נוסף שנקבע ליום 4.8.20 במשרדי המשיבה בירושלים.

המבקש בתגובה- טען כי מפאת מחלתו לא יוכל להתייצב לשימוע.

10. ביום 9.8.20 נשלחה לתובע הזמנה לשימוע בטרם קבלת החלטה בעניין סיום עבודתו. בהזמנה נרשם, כי נוכח המצאת אישור מחלה מיום 2.8.20 עד ליום 16.8.20 ידחה מועד השימוע ליום 17.8.20 בשעה 10:00 .

11. ביום 12.8.20 המבקש הגיש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במסגרתו ביקש ליתן לו צו זמני האוסר על המשיבה לזמנו לשימוע בטרם פיטוריו ו/או לקיים לו שימוע עד להכרעה סופית בתובענה העיקרית. במסגרת הבקשה פירט את הסיבות לאי התייצבותו לשימוע ופירט את נימוקיו .

12. ביום 24.8.20 קבע בית הדין כי לאחר עיון בבקשת המבקש כמו גם בתגובת המשיבה, ולאור הודעת המבקש לפיה התייתר הצורך בקיום דיון. בית הדין נעתר לבקשת המבקש והורה על ביטול הדיון שנקבע ליום 25.8.20 (להלן- "הליך זמני שני").

13. ביום 1.9.20 הוציאה המשיבה מכתב הממוען למבקש שכותרתו: "החלטה בשימוע" . במכתב זה נרשם בין היתר כך:

"בהמשך לשימוע שזומנת אליו ובחרת שלא להתייצב, לא להודיע (ואף לא לענות לשיחתנו) ולאחר ששקלנו את המשך העסקתך ו/או מציאת הצבה חלופית עבורך, הרינו להודיעך על החלטת חברת דואר ישראל ... לסיים את העסקתך, וזאת מהטעמים המבוארים בזימון לשימוע מיום 28.7.2020, במכתבי מיום 18.8.2020 ובמכתב זה, כדלקמן: ...

...

סיום יחסי העבודה הינו לאלתר, עם שובך ממחלה או עם מיצוי ימי המחלה הצבורים לזכותך.

בהתאם ישולם לך חלף הודעה מוקדמת על פי דין ויערך לך גמר חשבון מסודר. ...".

המכתב התפרש על פני 13 עמודים, במסגרתו נכתב באופן מפורט את הסיבות שבגינן זומן לשימוע, התנהלותו סביב השימוע הראשון והשני, התייחסות לשימוע אליו זומן שהתקיים ב-24.8.2020 אליו לא התייצב ולטענותיו כנגד הפורום המחליט בענייני השימוע והשלכותיו וכן התייחסות להשמצות עובדי החברה ומנהליה ללא כל ביסוס, האירועים שהובילו לזימונו לשימוע וההחלטה על סיום העסקתו במשיבה לאלתר, מיד עם חזרתו מחופשת מחלה, או עם מיצוי יתרת ימי המחלה הצבורים לזכותו.

14. ביום 14.9.20 הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני מפיטורים (להלן- הליך זמני שלישי).

15. הדיון בבקשה השלישית לסעד זמני התקיים ביום 29.9.20 .

טענות הצדדים:

להלן עיקר טענות המבקש:

16. לטענת המבקש, ככול שנמצאו כביכול פגמים בהליך הפיטורים הראשון והם רלבנטיים גם בהליך זה, כגון השגת המבקש על עילות הפיטורים. ובכל הנוגע לשיקולים ולתנאים נוספים למתן סעד זמני בקשר להשהיית התקופה של הודעת הפיטורים המבקש מאמץ את כל טענותיו שנטענו בכתב הסיכומים בבקשה לסעד זמני הקודם והוא מבקש לראות בהם חלק בלתי נפרד מסיכומים אלה.

17. המבקש טוען כי הציג בפני המשיבה תמונה שצולמה על ידו ביום 16.1.2020 ובה נראים בבירור שישנם מאבטחים בסניף. תמונה זו מוכיחה כי לשווא יוחסה לו "אי אמירת אמת" ביחס לטענתו שלא צילם את הלקוח ומכל מקום לא התכוון לצלם את הלקוח. לטענתו מר דמתי ערך דוח חקירה מוטה אשר נמסר לאיציק ניסים ומעדותו עולה, כי טענת המבקש שלא צילם את הלקוח כלל לא נבחנה +הסיורים במוקד, עליה נסמך כביכול מר דמתי בקביעתו ולמעשה טענת המבקש לא נבדקה לפני שהוחלט לפטרו בראשונה וגם לא לאחר החלטת בית הדין מיום 6.7.2020 וגם לא בטרם הוחלט על פיטוריו בשנית.

18. המבקש טוען כי, בפיטורים מחמת חוסר התאמה, יש להזהיר בטרם עונשין ויש לתת לעובד הזדמנות הוגנת לתקן. לטענתו, הוא זומן לשימוע לאחר החלטת בית הדין מיום 6.7.20 (ההחלטה בבקשה הראשונה לסעד זמני) מבלי שארע אירוע מצדיק חדש. אירועים משנת 2016 אין להם שום קשר לעילות פיטוריו בעת הזו, שהרי הוא תיקן את דרכיו מאז כפי שצוין על ידי הממונה הישיר שלו וחלוף הזמן מנתק כשלעצמו כל קשר בין האירועים. הניסיון לקשור בין האירועים מעיד על חולשת טענות המשיבה.

19. המבקש טוען, כי קיים פער בין החלטת הפיטורים הראשונה לשניה ובין עילות הפיטורים בשני המועדים וזאת בניגוד לטענת המשיבה כי יש זהות בסיבות שהובילו לפיטוריו. לטענת המבקש, המשיבה השמיטה עילות שהופרכו והוסיפה עילות חדשות, גם בהזמנה לשימוע השני וגם בהחלטה על פיטוריו.

20. טוען המבקש, כי אילו בקשה המשיבה לילך בהתאם להחלטת בית הדין ,היה עליה לעמוד בשני תנאים מצטברים:

1) להודיע על ביטול החלטת הפיטורים.

2) לקיים שימוע חוזר ע"פ המתכונת שהוגדרה בזימון הראשון. לשיטתו של המבקש שני התנאים לא קוימו.

21. המבקש טוען, כי על בית הדין לבחון את פיטוריו ע"פ זימונו הראשון לשימוע הסב על שני אירועי משמעת. לעומת החלטת הפיטורים השנייה בה הסיבה לפיטורים הייתה חוסר התאמה כביכול לתפקיד במשיבה. לטענת המבקש בין החלטת הפיטורים הראשונה לשנייה כמעט ולא הגיע לעבודתו (שהה בחופשת מחלה), ומכאן מסקנתו כי הטעם האמיתי לשינוי עילות הפיטורים נעוץ אך ורק בהליכים המשפטיים בהם נקט כנגד המשיבה לשם הגנה על זכויותיו.

22. המבקש טוען כי ניתן לו סעד זמני המונע את פיטוריו עד להכרעה בהליך העיקרי. המשיבה בחרה שלא למסור לתובע הודעה על ביטול פיטוריו. הזמנתו לשימוע לאחר פיטוריו הינו מעשה חסר נפקות ומבוטל בשעה שהמשיבה טוענת כי המבקש פוטר כדין .

23. המבקש טוען כי הפורום שהחליט על פיטוריו- הגב' ברזאני ומר ניסים אינו מוסמך לפטרו. לטענתו על הצדדים חלות הוראות התקשי"ר אשר קובעות כי הענקת סמכות לפטר תיעשה בכתב. ניסים הודה בעדותו כי אין לו מינוי בכתב והוא לא הוסמך ע"י מנכ"ל המשיבה לפטר ומשכך החלטת הפיטורים השנייה בטלה. כמו גם ביחס לגב' ברזאני. לא הובאה כל ראיה כי הוענקה לה סמכות בכתב לפטר עובד זמני, ארעי או קבוע.

24. עוד טוען המבקש, כי פיטוריו הינם בניגוד להוראות התקשי"ר. לטענתו, המעשים המיוחסים לו כגון : מעורבות בעימות עם לקוחות והשתלחויות במנהליו, הינם מעשים בעלי אופי משמעתי מובהק. גם המשיבה נקטה בלשון "אירועי משמעת". הלכה למעשה לא נשמעה טענה כנגד תפקודו כעובד, אלא ביחס שלו כלפי מנהלים שאינם בקשר שוטף עימו בעבודתו השוטפת. הואיל ורק בית הדין למשמעת מוסמך להחליט לפטר עובד בשל עבירות משמעת (ס' 82.311 לתקשיר), המשיבה פיטרה את המבקש בעילת חוסר התאמה רק למראית עין. מה עוד שפיטורי עובד זמני טעונים משא ומתן מוקדם עם ועד העובדים וחובה לרשום זכרון דברים על פי הוראות התקשי"ר (ס' 82.233), גם הוראה זו הפרה המשיבה.

25. המבקש הצביע על פגמים נוספים בהחלטת הפיטורים השנייה.

- לטענתו מדובר בפיטורים כפולים היות שהפיטורים הראשונים לא בוטלו ע"י המשיבה ובו בעת טענה כי הפיטורים היו כדין, ובכל זאת לאחר שימוע כביכול פיטרה את התובע ולכן לפיטורים אלה אין כל תוקף. אין לקבל את עמדת המשיבה , כי הפיטורים הראשונים בוטלו על ידי בית הדין בהחלטתו.

- עוד טוען המבקש, כי הכוונה לערוך לו שימוע מייד עם שובו מתקופת מחלה הינו מהלך מקפח ופוגעני המעיד על הלהיטות לפטרו. הגדילה לעשות המשיבה בהקדמת מועד השימוע בתוך תקופת המחלה ובהכשלת קיום הדיון המשפטי בבקשה השנייה לסעד זמני.

- המבקש טוען כי מדובר בפיטורי נקם וגמול על נקיטת הליכים משפטיים. המבקש הצביע בבקשה על שורה של עילות פיטורים הבאות עימו חשבון על עצם הגשת הבקשה השנייה לסעד זמני, תוך סילוף טענות המשיבה במטרה לייחס להן חומרה יתרה.

- המבקש טוען לאי קיום שימוע כהלכתו והתעלמות מטענותיו. לטענתו אין כל תיעוד לכך שטענותיו נשקלו בכובד ראש המתחייב. לטענתו, מדובר בשימוע למראית עין וההחלטה בעניינו התקבלה מראש וללא כל קשר לטענותיו.

- המבקש טוען, כי מדובר בשיקולי סרק לפיטוריו. לטענתו, הטעם העיקרי לפיטוריו, הינו בטענות המשיבה כי הוא יוצר סביבת עבודה עכורה ועוינת והוא חסר יכולת לקבל מרות מהממונים עליו, באופן שאינו מאפשר המשך העסקה בשום תפקיד. לטענתו, למסקנות אלה הגיעו מי שאינם מכירים אותו כלל ואת טיב תפקודו ואף נמנעו מלבדוק את הדברים לאשורם. כובד המשקל ניתן להליכים המשפטיים שנקט בהם, ולהתבטאויותיו במסגרת אותם הליכים. לא נעשה בירור בסיסי עם המנהלת הישירה שלו ועמדתה לא הובאה.

- לטענת המבקש, המשיבה פגעה ביכולתו להתגונן בכך שסירבה להעמיד לעיונו את מלוא התיעוד הרלוונטי.

- המבקש טוען כי הפורום שקיבל את החלטה לפטרו בשנית הינו פסול, בשל העוינות שגילו כלפיו בהקשרים שונים, אם בכך שניסים כבר החליט לפטרו לאחר זימנו הראשון לשימוע. אם בשל הביקורת שמתח בית הדין על השימוע שערך ניסים. העדר תיעוד של הפגישה עם המבקש בה נתנה לו הנחייה כביכול והפרתה הייתה עילה לפיטוריו. כמו גם הפסול המובנה בהיותם של חברי פורום השימוע בעת ובעונה אחת, עדים, דיינים ובעלי דין.

- לטענת המבקש, האפשרות להעבירו לתפקיד אחר בהזמנה לשימוע הראשון, כלל לא נשקלה. אלא רק לאחר שבית הדין מצא פסול בהתנהלות המשיבה, באמרה אגבית נרשם בהחלטה השנייה על פיטוריו, שנשקלה הצבתו בתפקיד אחר, אך זו נשללה מחמת אי קבלת מרות של הממונים עליו. לטענתו אין כל הלימה בין מעשיו לחומרת העונש שקיבל-פיטורים.

להלן עיקר טענות המשיבה:

26. המשיבה טוענת, כי המבקש זומן שימוע לאחר שלושה אירועים חמורים בהם היה מעורב בחודשים: 12/19,ו- 1/20 . לטענתה, המבקש התעמת עם לקוחות ועובדים מה שהוביל לשרשרת אירועים נוספים כגון: אי אמירת אמת לממונים, הכשלת תהליכים שנועדו לבדוק את טענותיו הוא, הפרת הנחיות מפורשות, הקלטת עובדים ולקוחות המשיבה בניגוד לנהלים ולהוראות התקשי"ר והשתלחות לא ראויה ומבזה בממונים . לטענת המשיבה כל אחד מהאירועים הללו הצדיק את זימונו של המבקש לשימוע, ובוודאי צירופם של כל האירועים יחד.

27. המשיבה טוענת, כי יש לדחות את הטענות החדשות שהעלה המבקש במסגרת סיכומיו, היות שהן בבחינת הרחבת חזית אסורה .

לטענתה, בסעיפים 14-21 לסיכומי המבקש, הפנה לראשונה לסעיפים שונים בתקשי"ר מכוחן טען שההחלטה על פיטוריו ניתנה בחוסר סמכות. טענות אלו לא הוזכרו בבקשה ולכן לא הובאו ראיות במסגרת התגובה לבקשה.

28. המשיבה טוענת, כי טענותיו החדשות של המבקש במסגרת סיכומיו ביחס להליכי זימונו לשימוע, הינן בגדר הרחבת חזית אסורה.

לטענת המשיבה, בסעיף 8 לסיכומי המבקש, נטען על ידו כי לכאורה היה עליה להודיע לו על ביטול ההחלטה הקודמת על פיטוריו (לאור החלטת בית הדין) ולזמנו לשימוע נוסף שהינו זהה לשימוע הראשון. אלא שהמשיבה טוענת שהיא איננה כבולה להליך מסוים, ודווקא משום הערות בית הדין, תיקנה את מהלכיה על מנת לאפשר למבקש להבין את הטענות כנגדו.

29. טוענת המשיבה, כי בסעיף 24 לסיכומי המבקש טען לראשונה, ביחס לזימונו לשימוע בתקופת מחלה- וזוהי הרחבת חזית אסורה ולכן יש להתעלם מטענה זו.

30. טוענת המשיבה כי במסגרת ההליך הראשון, העלה המבקש טענות לפיהן, יש להציג בפניו חומרים שונים בטרם השימוע, ומשלא קיבל את כל מבוקשו בחר שלא להתייצב לשימוע הראשון אליו זומן. לעומת הבקשות לסעד זמני השני והשלישי לא העלה שוב טענה זו וגם לא במסגרת ההתכתבויות בין ב"כ הצדדים. בסיכומיו בסעיף 36 טען לראשונה על טענתו כבראשונה, שלא הועמדו לרשותו חומרים לעיונו- טענה זו דינה להידחות, היות שהיא בבחינת הרחבת חזית אסורה.

31. מוסיפה לטעון המשיבה, כי בסעיפים 39-40 לסכומי המבקש, נטען לראשונה כי לא הוזכרה האפשרות לתפקיד חלופי בהזמנה לשימוע השני, לכן דין טענה זו גם כן להידחות מהטעם שמדובר בהרחבת חזית אסורה. מעבר לכך שמדובר בהרחבת חזית אסורה, בעניין זה המבקש אינו דובר אמת.

32. לטענת המשיבה, יש לדחות את טענת המבקש כנגד אופן זימונו לשימוע השני, שכן בחר הוא שלא להתייצב וחיפש תירוצים לעיכוב השימועים ולא היה מעוניין להשיב לטיעונים כנגד העילות שבגינן זומן לשימוע, לא בשימוע הראשון בחודש מרץ 2020 וגם לא בחודש 8/20, לא בעלפה , לא בכתב ולא בהיוועדות חזותית, התנהלות שכזו פועלת כנגדו. לטענתה, לשיטתו של המבקש כל החלטה של המשיבה הינה פסולה בעיניו כפי שמשתמע מבקשותיו .

33. המשיבה טוענת, כי המבקש פוטר בהליך שימוע תקין ומטעמים ענייניים, ואף התייחסה בהחלטתה לטענות הנוספות שהעלה.

34. טוענת המשיבה, כי אין כל מניעה לקבל כל החלטה בשימוע בעניינו של עובד המצוי באי כושר ומקבל דמי מחלה, כאשר יישום ההחלטה נדחית עד לחזרתו של העובד לעבודה או לאחר תום מיצוי ימי המחלה.

35. לטענת המשיבה, למבקש אין כל זכות לבחור את הגורמים המקיימים את השימוע תוך השמצת כלל עובדי החברה. לשיטתו, אף אחד בדואר אינו ראוי מספיק לקבל החלטות בעניינו. לכן, יש לדחות את טענותיו של המבקש כנגד פורום השימוע וסמכותם.

36. המשיבה טוענת, כי תחולת הוראות התקשי"ר אינן חלות אוטומטית על עובדי הדואר שהם אינם עובדי מדינה. על עובדי הדואר חלים הסכמים קיבוציים שאימצו רק חלק מהוראות התקשי"ר והוראות ההסכם גוברות על הוראות התקשי"ר .

37. המשיבה טוענת כי הענקת סעד זמני שהינו סעד שביושר למבקש, מותנה בניקיון כפיים ותם לבו של המבקש. לטענתה, לאור התנהלותו באי אמירת אמת לבית הדין, הרחבות חזית שביצע בסיכומיו, ניסיונו למנוע את קיום השימוע הנוסף והעלאת טענות מבישות כלפי המשיבה ומנהליה, וניהול הליכי סרק למרות שמעולם לא התכוון להגיע לאף שימוע, מהווה חוסר תם לב קיצוני המצדיק את דחיית הבקשה לסעד מן היושר.

38. לטענת המשיבה, הלכה למעשה פיטורי המבקש נכנסו לתוקף כבר ביום 24.9.20, שעה שלא ניתן כל צו ארעי כנגד כניסתם לתוקף של פיטוריו, על כן הסעד המבוקש הינו צו עשה בנטל ראיה מוגבר, להבדיל מצו מניעה. לטענתה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן השבת המבקש לעבודה הוא בלתי אפשרי ועלול לפגוע פגיעה של ממש במשיבה.

דיון והכרעה

39. עסקינן, בהחלטת המשיבה על פיטורי המבקש אשר ניתנה ביום 1.9.2020 ונמסרה למבקש ביום -3.9.2020 , לפיה, המשיבה קבלה החלטה לאחר ישיבת שימוע שנערכה למבקש אליה זומן, אך בחר שלא להתייצב . בהחלטה זו נרשם כי "סיום יחסי העבודה הינו לאלתר, עם שובך ממחלה או עם מיצוי ימי המחלה הצבורים לזכותך". במילים אחרות, נקבע בהחלטה כי פיטוריו של המבקש יכנסו לתוקף מיד עם חזרתו לעבודה מחופשת מחלה, או בתום מיצוי יתרת ימי המחלה שנצברו לזכותו.

40. במסגרת תגובה לבקשה שהגישה המשיבה ביום 21.9.2020, הבהירה המשיבה בסעיף 12 לתגובה, כי בהתאם לנתונים המופיעים אצלה, יתרת ימי המחלה הצבורים לזכותו של המבקש צפויה להסתיים ביום 24.9.2020.

כלומר הפיטורים עדיין לא נכנסו לתוקף ביום הגשת הבקשה לסעד זמני ב- 14.9.2020, לפיכך המדובר בבקשה למתן צו מניעה  להבדיל מצו עשה כפי שטענה המשיבה .

בעניין צו מניעה קובעת ההלכה:

"הכלל הוא, כי שעה שערכאה שיפוטית נזקקת לשאלה אם ליתן צו מניעה זמני אם למאן לתיתו, הרי "השאלה הראשונה היא, אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית-המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. הצידוק לכך נעוץ לעיתים בדוחק הנסיבות, כמו בעניינו של הדייר שנושל, או בצורך להפסיק מייד מטרד מזיק קשה... אך לעיתים קרובות יותר הצורך לשמור על מצב קיים שאם יחול בו שינוי עד לגמר דיון עלול התובע לקפח את זכותו" (ראו: דב"ע נא3-195/תובנה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל, פד"ע כג)

41. נזכיר, כי מטרתו של סעד זמני הוא בעיקר שמירה על המצב הקיים העלול להשתנות אם לא יינתן הצו הזמני וזאת על מנת שנתבע לא ינצל לרעה את תקופת הביניים עד למתן פסק הדין בתובענה . (ראו: ספרו של הנשיא א.גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעי, עמ' 399 וכן ד"ר וינוגרד ,צווי מניעה" חלק כללי עמ' 65, דב"ע מז3-3/ עיריית רמת גן נ' מלכה אנגלסמן פד"ע יח 141).

42.     השיקולים הבאים בפני בית הדין בעת שהוא שוקל מתן סעד זמני הינם, קיומה של זכות, ניקיון כפיו של המבקש, מאזן נוחות ונזק בלתי הפיך.

43.       יצוין, שכל ההכרעות העובדתיות בהחלטה זו, הינן לכאוריות בלבד, לצרכי ההליך הזמני בלבד. 

44.      הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ובית הדין בכללו, לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות המוסמכת, כל עוד לא נפל פגם בהפעלת שיקול הדעת היורד לשורשו של דבר, וכל עוד ההחלטה הינה במתחם הסבירות.

45. לאחר שעיינו בבקשה, בנספחים, כמו גם בתגובת המשיבים ובנספחיה, לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בסיכומי שני הצדדים, נחה דעתנו, כי לא עלה בידי המבקש, ולו באופן לכאורי בלבד, להצביע על פגמים היורדים לשורשם של דברים במתן ההחלטה אשר ניתנה בעניינו ביום 1.9.2020, כאמור, להלן נסביר את עמדתנו;

46.    לטענת המבקש, קיים פער בין עילות הפיטורים בהזמנה הראשונה לשימוע מיום 16.2.20 וההחלטה על סיום העסקתו מיום 6.5.20, לבין עילות הפיטורים בהזמנה לשימוע השנייה מיום 28.7.2020. לטענתו בזימון הראשון יוחס למבקש מעורבות בשני אירועי משמעת, לעומת הסיבה להחלטה על פיטורים בפעם השנייה הייתה חוסר התאמה כביכול לתפקיד במשיבה. לטענתו, בין החלטת הפיטורים הראשונה לשנייה שהה המבקש בחופשת מחלה, ולכן לטענתו, הטעם האמיתי לשינוי עילות הפיטורים נעוץ רק בהליכים המשפטיים בהם נקט כנגד המשיבה.

47. נזכיר, שלאחר שניתנה החלטה על פיטורי המבקש בפעם הראשונה, בית דין זה נעתר לבקשת המבקש והעניק לו צו מניעה זמני מפיטוריו, לאחר שמצא לכאורה פגמים בהליך קבלת ההחלטה על סיום העסקתו. משמע, בקשת המבקש התקבלה באופן זמני, עד למתן הכרעה בהליך העיקרי ובנוסף לכך, נקבע כי אין בהחלטה של מתן סעד זמני מיום 6.7.20 כדי למנוע מהמשיבה לנקוט בכל צעד חוקי בנוגע למבקש. לפיכך, לא הייתה כל מניעה חוקית, שהמשיבה תעמוד ותתקן את הפגמים שנמצאו לכאורה בהליך פיטורי המבקש בפעם הראשונה, עליהם הצביע בית הדין, ותזמן את המבקש לשימוע בשנית, בהתאם לדין ואף תקבל החלטה בעניינו בכפוף להסכמים ולדינים החלים עליה.

48. בהזמנה לשימוע הראשון, מיום 16.2.20, בטרם קבלת החלטה בעניין סיום העסקת המבקש, נרשם, כי המבקש מועסק כ"עובד ארעי" ובכוונת המשיבה לסיים העסקתו "מסיבת אי התאמה".

במכתב ישנה התייחסות לאירועים בהם היה מעורב המבקש:ב-15.12.19, עימות עם לקוח בסניף הדואר, במועד אחר צילם את אותו לקוח באולם הקהל למרות הפצרות הלקוח שיחדול מכך ועוד מספר עניינים נרשמו במכתב.

לסיכום, נרשם:

"... מאחר ואתה עובד בניגוד גמור להוראות ולנהלים, מחבל בעבודה ומהווה דוגמה שלילית לחבריך לעבודה, ובעקבות האירועים המשמעתיים, בכוונת חברת הדואר לסיים את העסקתך מסיבות של אי התאמה".

נראה כי ההחלטה לסיים העסקתו של המבקש בפעם הראשונה, לכאורה התקבלה מסיבה של אי התאמה בנוסף לאירועי משמעת וזאת כפי שהוחלט גם בהחלטה השנייה על סיום העסקתו ולא כפי שטען המבקש.

נוסיף על זאת, כי לעיתים עובדות המקרה של 'אי התאמה' יכולות להוות גם בסיס לפיטורים לכאורה בשל סיבות משמעתיות (ס' 82.231(ב) לתקשי"ר).

49. נדחית בזאת טענת המבקש, כי אם רצתה המשיבה ליישם את החלטת בית הדין מיום 6.7.20 היה עליה לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד- להודיע על ביטול החלטת הפיטורים, השני- לקיים שימוע חוזר ע"פ מתכונת שהוגדרה בזימון הראשון. לטענתו שני התנאים לא קויימו.

לשיטתו של המבקש, כל עוד המשיבה לא מסרה לו הודעה על ביטול פיטוריו הראשונים, אין כל נפקות להזמנה לשימוע לאחר פיטוריו, שעה שהמשיבה טוענת שהוא פוטר כדין (יצוין, כי טענה זו נטענה לפני מתן ההחלטה בבקשה).

ברם, משהוגשה הבקשה לצו מניעה מפיטורים (הראשונה) והבקשה התקבלה, משמע, פיטוריו של המבקש בנסיבות המקרה בוטלו באופן זמני בשל פגמים בהליך פיטוריו, כאמור בהחלטה. המדובר בהחלטה שיפוטית אשר ניתנה בעקבות בקשה למנוע את פיטוריו של המבקש. לפיכך, על פי הדין, החלטת המשיבה לפטר את המבקש בטלה ואין כל נפקות להודעת המשיבה על ביטול פיטוריו לאחר קביעת בית הדין, שהרי החלטת בית הדין הינה על העליונה. טענת המשיבה כי המבקש פוטר כדין, נטענה במסגרת התגובה לבקשה הראשונה לסעד זמני, לכן, לאחר ההחלטה בבקשה אין כל רלוונטיות לטענה זו ואין המדובר בפיטורים כפולים כפי שטוען המבקש. מה גם, שהמבקש ביקש שבישיבת השימוע (השנייה) יתייחסו לכל טענותיו אשר נטענו בכתבי הטענות, לכן המשיבה לא נשארה בגבולות הגזרה של ההזמנה לשימוע הראשון, שכן היה עליה להתייחס לטענות שהעלה המבקש בכתבי הטענות ותצהירו. לכן הוא גם מנוע מלהלין על המשיבה בהתייחסותה לביטויים והתנסחות לא ראויה מצדו במסגרת ההחלטה בשימוע וההחלטה על סיום העסקתו.

50. המבקש מלין על כך שההזמנה לשימוע נמסרה לו בתקופת ימי מחלה, וכי הכוונה לערוך לו שימוע מיד עם חזרתו לעבודה מחופשת מחלה הינו מהלך מקפח. אין המדובר בהרחבת חזית כפי שטוענת המשיבה, היות שבסעיף א1 לבקשה טען המבקש, כי יש להעניק לו סעד זמני כי "פוטר מעבודתו בעודו שוהה בחופשת מחלה".

באשר לזכות הטיעון והשימוע לה זכאי המבקש בטרם פיטוריו, הרחבנו בהחלטה בבקשה הראשונה לסעד זמני אשר ניתנה ביום-6.7.20, על מהותה של זכות השימוע כזכות הטיעון, אשר עומדת לכל אדם באשר הוא. הזכות לשימוע או לטיעון הינה זכות ראשונית ומהותית, ובעיקר חשיבותה מתעצמת עת נשקלת האפשרות לסיום העסקתו של עובד.

51. המבקש טוען, כי זומן לשימוע בשעה שהוא שוהה בחופשת מחלה בניגוד לדין. נכון הוא שסעיף 4א לחוק דמי מחלה תשל"ו-1976, אוסר על פיטורי עובד במהלך שהותו בחופשת מחלה המגיעה לו על פי חוק. אך סעיף 4א לחוק דמי מחלה, אינו מגביל עריכת שימוע לעובד לפני פיטורים בתקופת חופשת מחלה.

סעיף 4א' לחוק דמי מחלה הוסף בתיקון מס' 3 לחוק דמי מחלה (ס"ח תשס"ט מס' 2203 מיום 23.7.2009 עמ' 243 (ה"ח הממשלה תשס"ט מס' 436 עמ' 348) – תיקון מס' 3 בסעיף 132 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009. תחילת התיקון נקבעה ליום 15.7.2009.) .

בהצעה לתיקון חוק דמי מחלה צוין במפורש כי "אין בתיקון המוצע כשלעצמו כדי להשליך על המועד לעריכת שימוע לעובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה לגבי כוונת המעביד לפטר אותו, או כדי לקבוע את המועד שמותר למעביד להודיע על כוונתו לפטר את עובדו".

גם בית הדין הארצי לעבודה, פסק עוד בטרם התיקון הנ"ל, כי: "אין למנוע ממעסיק לפטר עובד השוהה בתקופת אי-כושר ומקבל דמי מחלה. אולם, המעסיק אינו רשאי לקבוע את מועד סיום יחסי העבודה למועד הקודם למועד מיצוי ימי המחלה בתשלום להם זכאי העובד מכוח חוק דמי מחלה."(ראו: ע"ע 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים – וניט, ניתן ביום 7.12.2008)

כאמור, כביכול, לא היה כל פסול בהזמנת המבקש לשימוע במהלך חופשת המחלה בה היה מצוי, קל וחומר שאין כל פסול מקיום השימוע מיד עם חזרתו מחופשת מחלה. נציין, כי המבקש טען שהוא שהה בחופשת מחלה מאחר והוא סבל מדלקת שורש כף היד, כך שכביכול לא הייתה לו מניעה רפואית להתייצב לשימוע, במיוחד נוכח הצהרתו כי לא הייתה לו כל מניעה להגיע לדיון משפטי במועד השימוע או בסמוך לו וכפי שטען המבקש בעצמו בתגובה לבקשת המשיבה לשינוי מועד דיון : "אין מחלתו מונעת ממנו לצאת מביתו, ואין מדובר במחלה מדבקת. לצורך הדיון אין המבקש נזקק להפעיל מוטוריקה עדינה בכף ידו". דבריו של המבקש מדברים בעד עצמם, אף לגרסתו לא הייתה לו כל מניעה להגיע לדיון בבית הדין, לכן כביכול לא הייתה לו גם מניעה מלהתייצב לשימוע, מאותן הנימוקים שנתן המבקש בעצמו, לאי מניעה להגיע לדיון בבית הדין.

52. המבקש טוען עוד, כי מדובר בפיטורי נקמה וגמול על נקיטת הליכים משפטיים. ברם, גם טענה זו אין בידנו לקבלה, שהרי ההחלטה של המשיבה על פיטוריו בחודש 5/2020 קדמה לנקיטת הליכים משפטיים מצדו.

ואם כוונת המבקש, כי העובדה שהמשיבה המשיכה לעמוד על החלטתה ולזמנו שוב לשימוע בטרם קבלת החלטה בעניין סיום עבודתו, כנקמה על כך שהעז לנקוט בהליכים משפטיים כנגדה?.

שהרי, העובדה שהמבקש נקט בהליך משפטי כנגד פיטוריו מהמשיבה, אינו אמור להרתיע את המשיבה לכאורה, מלהמשיך בהליכים בהם החלה לפני נקיטת הליכים משפטיים כנגדה, בהתאם ובכפוף לדין.

מה עוד, שבהחלטה בבקשה לצו מניעה מפיטורים (הראשונה) מיום 6.7.20 , קבענו כי נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטה בפיטורי המבקש ולכן קבלנו את הבקשה. יחד עם זאת, קבענו כי אין בקבלת הבקשה לסעד זמני כדי למנוע מהמשיבה לנקוט בכל צעד חוקי בנוגע למבקש בהתאם ובכפוף לדין ולכללי מנהל תקין במיוחד כי מדובר ברשות ציבורית.

לפיכך, לכאורה לא היה פסול בכך שביום 28.7.20, המשיבה מסרה למבקש זימון לשימוע בטרם תקבל החלטה בעניין סיום העסקתו, ובתנאי שזאת עשתה לאחר שפעלה לתיקון הפגמים עליהם הצביע בית הדין.

53. לטענת המבקש ההחלטה על פיטוריו ניתנה בחוסר סמכות, על ידי מי שאינו הפורום המוסמך לפטר בהסתמך על הוראות התקשי"ר. מנגד טוענת המשיבה, כי מדובר בטענה חדשה שהיא בבחינת הרחבת חזית, היות שלא בא זכרה בבקשה ולכן לא הובאו ראיות במסגרת התגובה לבקשה.

ברם, בסעיף 5יד, סעיף 42 ו-44 לבקשה השלישית, טען המבקש כנגד הפורום שדן בפיטוריו וטען כי הוא אינו מוסמך לפטרו ומשכך טען שאין תוקף לפיטוריו. כמו גם בסעיף 5טז לבקשה, נטען על ידו כי "הליך הפיטורים איננו מתיישב עם הוראות התקשי"ר ועם הוראות הסכמים קיבוציים מיוחדים החלות על הצדדים". די בטענה זו כדי לדחות את טענת המשיבה להרחבת חזית אסורה בעניין זה, למרות שהמבקש לא הפנה לסעיף ספציפי בתקשי"ר.

לכאורה צודק המבקש, כי אין לאפשר למשיבה לאחר גמר הדיונים בפני בית הדין, ורק בשלב הסיכומים להעלות דבר קיומו של הסכם קיבוצי מיוחד ולצרפו לסיכומים ולטעון שיש לפסוק על פיו כמקור לזכויות וחובות, היות שזה שולל את האפשרות של המבקש להתייחס לאותו הסכם.

54. המבקש טוען כי הגב' ברזאני ומר ניסים אינם מוסמכים לפטרו. לטענתו חלות עליו הוראות התקשי"ר אשר קובעות כי הענקת סמכות לפטר תעשה בכתב ומר ניסים הודה בעדותו שלא קיבל הסמכה בכתב לפטר, ומשכך החלטת הפיטורים בטלה. לא מצאנו בסעיפים אליהם הפנה המבקש בתקשי"ר (ת/2), כי נדרשת הסמכה בכתב למינוי המנהל המוסמך לפטר. המבקש העלה טענות נוספות בקשר לפיטוריו אשר נעשו בניגוד להוראות התקשיר.

55. הצדדים אינם חלוקים על כך שהמבקש הינו במעמד של עובד "ארעי". מר ניסים שהינו מנהל משאבי אנוש במשיבה, העיד בפנינו, כי הוא מוסמך לקלוט עובדים וגם לפטרם (עמ' 14 שורה 11 לפ'). בהמשך עדותו (בעמ' 16 שורה 13 לפ') אף הסביר העד, כי המשיבה פועלת בהתאם להוראות בהסכמים קיבוציים החלים עליה (עמ' 16 שורה 13 לפ'). ובמקרה זה הרי שעומדת למשיבה חזקת התקינות המנהלית, בפרט שמדובר במנהל משאבי אנוש אשר משמש שנים רבות בתפקיד זה ולא עלה בידי המבקש להוכיח ולו באופן לכאורי שלא כך הדבר.

56. המבקש טוען כי הפורום שהחליט על פיטוריו אינו מוסמך לפטר וגם פסול מלדון בפיטוריו בשל העויינות שגילו כלפיו בהקשרים שונים ועל ההחלטה שכבר קיבל מר ניסים לפטרו בפעם הראשונה ממניעים אישיים ופסולים.

בעדותו הודה המבקש כי מעולם לא פגש את מר ניסים, רק בדיון הקודם בבית הדין (במסגרת הדיון הראשון בבקשה לסעד זמני) (עמ' 4 משורה 28 לפ').

המבקש הניח כי הליך השימוע לא יהיה הוגן ולכן בחר שלא להתייצב. כשנשאל מדוע לא ענה לשיחת טלפון ממר ניסים בשעה שהתקיים השימוע, טען שאינו זוכר שהייתה שיחה(עמ' 6 משורה 15 ו-עמ' 7 שורה 5 לפ'). המבקש מודה, כי התמונה אותה הציג לראשונה בבקשה זו כראיה לכך שלא צילם את הלקוח אלא את המאבטחים בסניף , לא הוצגה למר דמתי במסגרת חקירתו, בטענה שידע בוודאות שדמתי לא יאמין לו (עמ' 10 שורה 11 לפ').

המבקש בחר שלא לממש את זכות הטיעון בדרך המקובלת לכאורה, אלא הפנה את המשיבה לכתבי טענות בית דין, פרוטוקולים ותצהירים אשר הוגשו במסגרת הבקשה לצו מניעה מפיטורים אשר הגיש בחודש 5/20 . היות שלא מדובר בעילת פיטורים אחת, אלא במספר אירועים שבגינם נעשו חקירות ובירורים שהמבקש היה מעורב בהם. היה מצופה מהמבקש להעלות את כל טענותיו לעניין חוסר סמכות, פסלות הפורום ואת עמדתו ביחס לשלושת האירועים בהם היה מעורב בפני הפורום המחליט בשימוע, ולא בבקשה לסעד זמני, בפרט שחלק מטענותיו מופנות כלפי גורמים פנימיים במשיבה שחקרו את האירועים, כדוגמא מר דמתי. במיוחד לאור העובדה כי אף בית הדין המליץ באופן מפורש למבקש להתייצב בפני וועדת השימוע להעלות את טענותיו כנדרש.

נחזור על הלכה פסוקה, כי בית המשפט ובית הדין בכללו, לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות המוסמכת.

בעניינו, אף ניתנה למבקש האפשרות לקיום השימוע גם בהיוועדות חזותית במקרה ונמנע ממנו להתייצב בירושלים ביום ובשעה שנקבעו לו , אך המבקש בחר מחד לא להתייצב לשימוע הנוסף שנקבע לו ומאידך לא מימש את זכותו לקיום השימוע בהיוועדות חזותית, ובכך לא העלה את הטענות האמורות בפני הפורום המחליט, לרבות הטענה כנגד סמכות ופסלות הפורום .

57. לטענת המבקש, עיקר טעמה של ההחלטה לפטרו, בשל היותו גורם היוצר סביבת עבודה עכורה ועוינת וחסר יכולת לקבל מרות וסמכות באופן שאינו מאפשר המשך העסקתו בשום תפקיד, וזאת מבלי שקבלו את עמדת המנהלת הישירה שלו. אנו סבורים כי עמדת המנהלת הישירה של המבקש, איננה רלוונטית לכאורה במקרה הנדון, היות שלא מדובר בעילת פיטורים בשל חוסר מקצועיות או מיומנות מקצועית, אלא המדובר בהתנהלות של המבקש אל מול קהל הבא לקבל שירות ברשות ציבורית . למרות פניות חוזרות ונשנות אליו פעם אחר פעם מצד אנשים שונים שהגיעו לסניף להפסיק לצלמם, המבקש לא חדל מהתנהגותו זו כפי שניתן להתרשם מצפייה בסרטון. מה גם, שלאחר שנדרש על ידי גורם במשיבה לא לעשות שימוש בטלפון בזמן העבודה ולמרות ההוראה הברורה והמפורשת שניתנה לו המשיך המבקש בהתנהלותו זו.

58. מהאמור לעיל עד כה ניתן להגיע למסקנה כי החלטת המשיבה לסיים את העסקת המבקש לכאורה אינה לוקה באי סבירות קיצונית או בחוסר תום לב, שכן, פעלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה, מצאה כי כלל נסיבות העניין אינו מותיר בפניה אלא דרך מעשית אחת, היא הדרך שבה בחרה ללכת, ואין לקבל טענת המבקש כי מדובר בשימוע למראית עין, שכן מדובר בטענה כללית שאין לה כל תימוכין.

59. יודגש כי המבקש הגיש בקשה שנייה למתן צו מניעה האוסר על המשיבה לערוך לו שימוע, וזאת לאחר קבלת הזמנה לשימוע ביום 30.7.20, בטרם טען טענותיו בפני מעסיקתו בהליך שימוע אליו הוזמן, וגם הפעם טען כי על המשיבה להמתין עם הזימון לשימוע עד לאחר מתן פסק דין בתביעתו העיקרית, אשר הסעד הנתבע בה הוא צו האוסר על המשיבה לפטרו.

איננו מקבלים טענת זו של המבקש, שכן למשיבה יש זכות לזמן את המבקש לשימוע, ככל שמוצאת היא לנכון לעשות כן, במיוחד לאור העובדה כי בית הדין בהחלטתו מיום 6.7.20 אפשר למשיבה לנקוט בכל צעד חוקי בנוגע למבקש .

60. אין גם מקום לקבל טענתו של המבקש ביחס להעדר פירוט פרוטוקול השימוע מיום 24.8.20 שכן, הנימוקים עליהם התבססה המשיבה בהחלטתה לפטר את המבקש פורטו בהרחבה בהחלטה מיום 1.9.20 לסיים העסקתו וניתן לעקוב אחרי הלך הרוח של המשיבה בנימוקים שנרשמו באופן מפורט בהחלטה על סיום העסקתו.

61. לאור האמור לעיל דין הבקשה להידחות.

בנסיבות העניין, ועל אף התוצאה אליה הגענו, החלטנו שלא לחייב את המבקש בהוצאות בשלב זה, ואנו מותירים את עניין ההוצאות לפסק הדין אשר ינתן בתביעה העיקרית.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"א, (02 דצמבר 2020),בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.