לפניי בקשה מטעם הנתבע 1, כתובע בתביעה שכנגד שהגיש בתיק זה, לפטור מאגרה במסגרת התביעה שכנגד.

יצוין כי הנתבע 1 (להלן "המבקש") הגיש תביעה שכנגד נגד שתיים: התובעת בתביעה העיקרית וכן עיריית אור יהודה.

המדינה והנתבעת 1 הגישו תגובות נפרדות לבקשת הפטור, והתנגדו בהן לבקשה, ואילו הנתבעת הנוספת (עיריית אור יהודה) לא הגיבה, ולכן מוחזקת כמסכימה לבקשה.

לאחר עיון במסמכי ובטענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה. נימוקיי בתמצית:

• לגבי תנאי היעדר יכולת כלכלית: המבקש הגיש תצהיר מפורט שבו הציג תמונת מצב כלכלי עגומה למדי. המתנגדות לבקשה לא הציגו כל נתון לסתור את טענות המבקש, וחזקה עליהן שאילו היה בנמצא נתון כזה, הן היו מציגות אותו (וביהמ"ש מצפה מהמדינה ומהנתבעים לברר ביסודיות הראויה את הדברים ולהציגם). המתנגדות אף לא טענו כי המבקש אינו אומר אמת בתצהיר הבקשה בנוגע למצבו הכלכלי. כל שנאמר (ע"י המדינה) הוא שהמבקש החסיר נתונים מסוימים, בעיקר לגבי הוצאות משק הבית. ובכן, המבקש השיב על עניין זה בתשובתו לתגובות, וצירף גם מסמכי בנק משלימים. במצב העגום המתואר בבקשה, אין מדובר בהוצאות גבוהות או בהוצאות שהן בגדר מותרות, וסביר שמדובר בהוצאות מחייה בסיסיות ביותר. ייאמר בהקשר זה כי המבקש מצהיר שהוא נעדר כל רכוש, מעבר לנכס המריבה מושא התביעה.
• לגבי תנאי עילת התביעה: כידוע, מדובר בבחינה לכאורית ובלתי מחמירה לצורכי הליך זה. סבורני שעלה בידי המבקש להוכיח גם קיומו של תנאי זה. מכתבי הטענות עולות מחלוקות של ממש (עובדתיות ומשפטיות) באשר לנסיבות החזקתו הממושכת של המבקש בנכס, ולא ניתן ולא ראוי, לצורכי הליך זה, לצאת מההנחה שממנה יוצאת הנתבעת שכנגד, כי המבקש הינו פולש נעדר כל זכויות בנכס, אף לא זכות לפיצוי כספי כלשהו. בהקשר זה ראוי לטעמי להזכיר את העובדה, כי התברר שכתב התביעה העיקרית לא הזכיר עובדה (חשובה ומשמעותית לכאורה) לפיה אותה תובעת הגישה לפני עשרות שנים נגד המבקש תביעת פינוי, שסולקה. התובעת טוענת כי לא ידעה על מסמכי אותה תביעה משפטית קודמת וכי מסמכיה בתיק ביהמ"ש בוערו, אך, על פניו, מצופה היה מהתובעת לחשוף ביוזמתה עובדות אלה ולהסבירן, ועל פניו אפשר שיש באותו הליך קודם, ובעיקר בתוצאתו (שהינה לכאורה לטובת המבקש במובהק), כדי לתמוך בעמדת המבקש דווקא, בכל הנוגע לנסיבות מגוריו במקום ולטיב זיקתו למקום ולתוכן זכויותיו בו. כמובן שהדברים נאמרים באופן לכאורי בלבד ולצורכי הליך זה בלבד. גם בסכום התביעה (הגדול לכאורה) לא מצאתי משום היעדר עילה סבירה/רצינית, וניתן להניח, שוב, לכאורה בלבד ולצורכי הליך זה בלבד, שהנכס המדובר בשטח המדובר במשך שנים ארוכות רלוונטיות, עשוי תאורטית לזכות את המבקש בפיצוי, ולא ראוי לטעמי לקבוע, לצורכי הליך זה, שהדבר לא ייתכן בעליל.

סיכום

בקשת הפטור – מתקבלת.

לא מצאתי לעשות צו להוצאות בגין הליך זה.

בהתאם להלכת ביהמ"ש העליון התקדימית, וגם כתוצאה שיש בה אלמנט ממתן, אני קובע, כי במידה שהמבקש (כתובע שכנגד) יזכה במסגרת התביעה שכנגד בסעד כספי, הוא ישלם עליו אז (בסוף הדרך בתיק) אגרה, בהתאם לשיעור הזכייה. המזכירות והמדינה מתבקשות לעקוב אחר אפשרות זו, ומימושה.

ניתנה היום, ט' כסלו תשפ"א, 25 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.